רמב"ם על עירובין ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רמב"ם · על עירובין · ח · >>

עירובין פרק ח[עריכה]

משנה א[עריכה]

מה שדמהו באמרו בית האבל ובית המשתה, לפי שהם דבר מצוה והם גמילות חסדים, כי העיקר אצלנו אין מערבין אלא לדבר מצוה.

ואמרם כל מי שקבל עליו משחשכה אסור - הני מילי כשלא הודיעוהו מבעוד יום, אבל אם הודיעוהו מבעוד יום אפילו לא קבל עליו אלא משחשכה מותר:

משנה ב[עריכה]

מה שהצרכנוהו בכאן מזון שתי סעודות לכל אחד, לפי שעניין עירובי תחומין הוא שיתן שביתתו באותו המקום, ויניח שם מזונו הצריך אליו לשבת.

ורבי מאיר אומר, כי האדם אוכל בשבת יותר, למציאות הלפתן.

פסול הגויה - הוא כי מי שיאכל אוכלין טמאין יטמא גופו, והוא יפסול את התרומה כאשר נבאר במסכת טהרות [פרק א משנה ג]. ואמר כי חצי פרס הנזכר בכאן לעניין פסול הגויה הוא כביצה ומחצה.

והלכה כרבי יוחנן בן ברוקה:

משנה ג[עריכה]

מרפסת - מקום גבוה בחצר הבית כמו קרקע גבהו עשרה טפחים, ובו מדרגות עולין בהם לעליות, וזה המקום גבוה מוקף בבנין ודרין בו. ונקרא "מרפסת" לפי שהוא מקום דריסה לאותן העולין לעליות. וכשיש מקום בחצר גבוה עשרה טפחים, ויהיה בצד המרפסת או בקרוב ממנה בשיעור הנזכר ויש בשווה עמה, ויהיה זה המקום הגבוה חצר לאותו המרפסת, יהיה מותר לאותן הדרים למרפסת להשתמש בה ואסור על אנשי החצר, לפי שהוא מובדל מן החצר כשלא עשה העירוב כמו שהזכיר.

ואמרו פחות מכאן לחצר - עניינו שהוא משותף בין החצר והמרפסת, ואסור להם לאנשי החצר ולאנשי המרפסת להשתמש בו אלא אם עשו עירוב.

וזה הבור, מתנאיו שיהיה מלא מדבר שיהיה אסור לטלטלו בשבת עד שיהיה שווה עם קרקע המרפסת, ולפיכך יהיה מותר לאנשי המרפסת להשתמש עליו. אבל אם הבור ריקן, לא ריקן ממש אלא שאינו מלא כל כך כדי שיגיע לשפתו, אותו הדבר אסור להשתמש בו, לא אנשי החצר ולא אנשי המרפסת עד שיעשה עירוב:

משנה ד[עריכה]

בית שער - הוא מבוא החצר, והוא מקום שבו נכנסין כל בני החצר לבתיהם.

ואכסדרה - מקום מוקף משלוש רוחותיו.

ומרפסת - מקום הדריסה לכל, כאשר בארנו קודם.

ותפיסת יד - שימוש, והוא שיהיה לו באותו מקום כלים יהיו אסורין לטלטל כיתד של מחרישה ודומיהם, או יהיה הדר שם כמו אורח מן האורחים ולא מאנשי הבית, ולפיכך אינו אוסר.

והלכה כרבי יהודה:

משנה ה[עריכה]

אמרו הרי זה אוסר - עניינו אוסר על בני עירו, מאחר שהוא שכן מכלל השכנים ולא עירב עמהם, אף על פי שאינו מצוי לא נעקרה שכונתו מהכל.

ורבי שמעון אומר, מאחר ששבת בבית שאפשר לו לדור בו ולפיכך אמר בתו, כבר נעקרה שכונתו מאותו המקום זה השבת, ואינו אוסר עליו.

והלכה כרבי יוסי, והלכה כרבי שמעון:

משנה ו[עריכה]

בור שבין שתי חצרות - הוא שיהיה הכותל המפסיק בין שתי החצרות על הבור, ויהיה קצת הבור בזה החצר וקצתו בחצר אחרת, כזו הצורה:

Rambam-Eiruvin c8-m6-d1.jpg










(חוליית הבור והסמוך לו).

והעיקר כי המחיצה העשויה בזה הבור שגבהה עשרה טפחים, אם נעשית תחת המים צריכה שיראה ממנה על המים טפח עד שיבדיל בין מים למים כנגד החצרות, ואם נעשית על פני המים צריך שישקיע ממנה במים טפח להבדיל המים כמו שזכרנו כנגד קרקעיתו.

ורבי יהודה אומר, נחשוב הכותל המבדיל בין החצרות כאילו ירד בתחתית הבור.

ואין הלכה כרבי יהודה:

משנה ז[עריכה]

צריך להתחיל בבנין האמה בעת כניסתה (בבית) [בחצר] ובמקום שהיא יוצאה ממנו, ובתנאים שאמרנו שיהיה טפח מן המחיצה בתוך המים אם היתה המחיצה על המים, או טפח מן המחיצה יוצא מן המים אם היתה מחיצה תחת המים. וזה לחלוק בין המים הנכנסין בחצר ובין המים שברשות הרבים, ורצוני לומר בחילוק המים בחילוק מקומן.

ואמרו מפני שלא היה בו כשיעור - לפי שלא היה בגובהו עשרה טפחים וברוחבו ארבעה טפחים, כי כל מה שתחסר מאלו השיעורין בגובה או ברוחב אינן צריכין מחיצה לפי שהיא לא חלקה רשות לעצמה.

ואין הלכה כרבי יהודה:

משנה ח[עריכה]

כצוצרה - כבר ביארנו צורתה, והוא מקום מקורה יוצא מכותל רשות היחיד על רשות הרבים, ואולי שיצא מאותה הגזוזטרא על מעיינות המים והנהרות כמו גג, ונוקבים בו נקב וממלאים מאותו הנקב מן המעיין או הנהר.

ואמר בכאן כי אינו מותר למלאות מאותו הנקב למטה, עד שיעשה מחיצה מתחת אותו הנקב היורד למטה, מחיצה תלויה גבוהה עשרה טפחים כמו כוורת, והרבה עושין אותו אצלנו, ואז נאמר "גוד אחית מחיצתה", ונחשוב אותה הכוורת כאילו הגיעה למים, וזו היא צורתה:

Rambam-Eiruvin c8-m8-d1.jpg









או עושים מחיצה על המים, ונאמר "גוד אסיק מחיצתה", ונחשב המחיצה כאילו הגיעה אל הנקב שהוא [ב]גזוזטרא אשר שואבים ממנה ודבקה בה, ותהיה השאיבה תוך המחיצה, וזו צורתה:

Rambam-Eiruvin c8-m8-d2.jpg









ואם היתה החצר שתי עליות זו על גב זו, ויצאה מכל עליה כצוצרה וחור זה כנגד החור השני, עד שתהיה העליונה כשמשלשלת הדלי למלאות יכנס הדלי על החור שבגזוזטרא התחתונה ואז יגיע אל המים, וזה יארע הרבה.

תדע לך שיש בזה דינים, אני אגידם לך:

  • אם היו השתי גזוזטראות תוך עשרה טפחים, כל אחת מהם אוסרת על חברתה ואפילו עשו מחיצה, ואין מותר למלאות אלא בעירוב יעשו אותו אחר עשיית המחיצות.
  • ואם לא היו שתיהן תוך עשרה טפחים, אבל היה ביניהם יותר מזה השיעור, בזה נפל החילוק אם עשתה העליונה מחיצה ולא עשתה התחתונה, על זאת הצורה:
Rambam-Eiruvin c8-m8-d3.jpg









העליונה מותרת והתחתונה אסורה.

  • ואמרם בזאת המשנה שתיהן אסורות - בתנאי שתהיה התחתונה התנית עם העליונה לעשות מחיצה עמהן, ולפיכך אוסרת עליהן עד שיערבו.
  • ואם עשתה התחתונה ולא עשתה העליונה גם כן, וזו היא צורתה:
Rambam-Eiruvin c8-m8-d4.jpg









שתיהן אסורות, לפי שהעליונה משותפת עם התחתונה בדרך שיש לה מן המים וכצוצרה התחתונה היא אוסרת עליה, ועליונה גם כן אין מותר לה למלאות שלא עשתה מחיצה, ולפיכך שתיהן אסורות.

  • ואם עשו מחיצה שתיהן מותרות.

וכל מה שאמרנוהו אסורות - רוצה לומר אסורות עד שיערבו:

משנה ט[עריכה]

כשיש בחצר פחות מארבע אמות על ארבע אמות, המים שמשתמש האדם כששופך אותם בזה החצר הקטן יוצאין המים לרשות הרבים, ויהיו המים השותתים ברשות הרבים באין מכוחו, ולפיכך אסור לשפוך המים באותה חצר עד שיעשה עוקה, והיא חפירה יתקבצו שם המים, מחזקת סאתים מתחת החור שיהיה באותה החפירה שהמים יוצאין ממנו, כי אנחנו אומרים כי תכלית מה שיסתפק האדם ממים ביום אחד הוא סאתים.

ואמרם בין מבפנים בין מבחוץ - עניינו שהוא שווה בין שיעשה החפירה בתוך הבית או חוץ לבית ,אלא שזאת החפירה שמתקבצים שם המים חוץ לבית. אמנם אם יעשה החפירה חוץ לחצר, צריך שיהפוך עליה הבנין עד שתבדל מרשות הרבים.

וקמירה - היא עשיית קובה מלמעלה. אמרו ב"שש עגלות צב"(במדבר ז, ג) "קמורות", רוצה לומר כי עליהם מכסה כדמות קובות, והוא מגזרת "איש ישראל אל הקובה"(במדבר כה, ח):

משנה י[עריכה]

ביב - אמה או קילון, נשפכין שם המים ויוצאין לרשות הרבים.

ואמר רבי אליעזר בן יעקב, כי כשיהיה הבנין קמור חוץ ברשות הרבים, מותר לשפוך לתוכו מים בשבת מן החצר, אף על פי שיהיו המים היוצאין מן החצר הולכין ארבע אמות תחת הקמירה, הוא מותר לשפוך המים באותו הקילון על פי הביב שבחצר, לפי שאינו יוצא לרשות הרבים אלא שהמים כלין תחת אותן ארבע אמות הבנויות מבחוץ.

וחכמים אוסרין לשפוך על פי הביב באיזה צד שיהיה לפי שהוא כשופך ברשות הרבים, אבל שופך חוץ לביב והמים שותתין אליו.

וכבר ביארנו כי אכסדרה - הוא מקום מוקף משלש רוחותיו. וכשיש בחצר עם האכסדרה ארבע אמות על ארבע אמות מותר לשפוך המים בחצר, ואין צריכין לחפירה שיתקבצו שם המים.

והלכה כחכמים:

משנה יא[עריכה]

דייטות - ידוע, והן דיורין.

ובכאן מדבר שיהיו אלו הדיאטות זו כנגד זו, וביניהם חצר שישפכו שניהם ממים לשם. כשעשה בעל הדיוטה האחת עוקה והיא חפירה בחצר לצד שלו, אין מותר לאנשי חצר האחרת לשפוך מים עם חבירו באותה עוקה עד שיערבו, שיש לחוש שמא ישתמשו מן הדיורים לחצר בלי עירוב, כשנתיר להם שפיכת המים מבתיהם לאותה חפירה, וזו היא כוונת זאת ההלכה: