עיקר תוי"ט על עירובין ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה ערובין, פרק ח':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) מניח. ואי משלו כדמשמע צריך לזכות על ידי אחר כדתנן פ"ז מ"ו:

(ב) (על הברטנורא) ולבית המשתה היינו משתה דחתן וכלה:

(ג) (על הברטנורא) לישנא דגמרא. ומדקאמר אין מערבין שמע מינה דקפדינן שלא לערב. והטעם דכשמערב חייב לברך כו' והלכך אין מערבין כדי שלא לברך ברכה לבטלה. ולפרש"י לא התירו חכמים לצאת חוץ לתחום ע"י עירוב אלא לדבר מצוה. ועתוי"ט:

(ד) (על הברטנורא) הכי מפרשה בגמרא משום דקיי"ל יש ברירה בתחומין לפי שהן דרבנן וכדאיתא במ"ה פ"ג והלכך כשהודיעוהו כשקבל משתחשך אמרינן הוברר למפרע אבל אם לא הודיעוהו מאי ברירה איכא הא לא ידע דאיכא ערוב דדעתיה עלויה:

(ב)

(ה) (על הברטנורא) וא"ת דבמ"ב פי"ו דשבת משמע בהדיא דחייב בשלש סעודות ומסייע להפוסקים דיוצאים בסעודה הג' במיני תרגימא. ולהסוברים דבעינן נמי פת י"ל מ"מ אכילת אדם דבר יום ביומו אינה אלא ב' סעודות ולא אמרו להחמיר אלא להקל כדאיתא לקמן:

(ו) (על הברטנורא) ואע"ג דבשאר יומי כי אכיל ביום סעודת שחרית אוכל לערב סעודת ערבית. בשבת שאני שצריך שיאכל השלישית מבע"י ולפיכך ממעט בשל שחרית. והרי"כ מפרש לפי שבשבת ממלא בטנו מתבשיל ומיני מתיקה וימעיט האכילה:

(ז) (על המשנה) מככר אע"פ שערובי תחומין ביין כדקתני מניח את התבית וסיים בפת ונ"ל דל"ת בפת שהוא חשיב לא הוצרכו שיעור כ"כ קמ"ל ושעור שא"ד איתא בגמ' בפ' ב"מ:

(ג)

(ח) (על הברטנורא) והדר התנה בדבור כל שגבוה כו' שלא תהא המרפסת גבוה י' מן העמוד. ויפרש באחד מב' פנים. או שר"ל שהעליות הפתוחות למרפסת אינן גבוהים י' והוי שריותא דלאותו גובה לכל בני העליות או שזה שכתב שפתחי העליות כו' לאו למימרא שום שריותא לעליות. אלא פרושא קא מפרש למרפסת מה היא ולעולם העליות גבוהות הרבה יותר מי"ט מן העמוד כו' ושריותא דמתניתין לבני מרפסת עצמן ר"ל לאותן הדרים במרפסת כגון שהמרפסת עצמה מוקפת בבנין ודרין בה ופירוש הב' עולה יותר ע"פ שיטת הגמ':

(ט) (על המשנה) ששכחו. מהלשון משמע שעסקו בעירוב שערבו כל אחד בפני עצמו אלא ששכחו לערב ביחד. ועתוי"ט:

(י) (על המשנה) לחצר וה"ה אם המרפסת גבוה י"ט מהעמוד דהשתא נמי לא ניחא תשמישתם דבני מרפסת:

(יא) (על הברטנורא) בגמרא. וטעמא כיון דלשניהם תשמישן קשה ואין לזה נחת מזה הילכך שניהם אסורים. והא דאסורים פירש הר"מ דהיינו לענין כלים ששבתו בבית דלענין כ,:. ים ששבתו בחצר אפילו לא ' עירבו כלל מותר לטלטל והרי הם בכלל גגות וחצירות דריש פרקין דלקמן דהא הכל רשות אחד:

(יב) (על הברטנורא) דאי לאו הכי אלא בבור שדולין מים אפשר דחסר בשבת. ובגמרא צריכא. דאי אשמעינן סלע דליכא למגזר אבל בור ליגזור זמנין דמלייה פירות הראויין לטלטל בשבת צריכא. ועתוי"ט:

(יג) (על המשנה) בר"א. ארישא נמי קאי כל שגבוה כו' דמאי שנא. וק"ק למה לא תני כל שגבוה י"ט כגון חוליות כו':

(ד)

(יד) (על המשנה) בבית שער. כל בית שער בין דיחיד בין דרבים. ב"י:

(טו) (על המשנה) ומרפסת. צריכין לחלק בין מרפסת דהכא לדלעיל לפי פירוש השני שם. דהרי לעיל בעינן שבני המרפסת ערבו. אלא דלעיל מיירי בעשויה לדירה והכא שאינה עשויה לדירה אלא דבדרך עראי אירע שדר שם:

(טז) (על הברטנורא) היינו כשמוליכין ערובן אצל אחרים וכדתנן פ"ו מ"ו. רי"כ:

(יז) (על הברטנורא) וצ"ל דמחמת איסור שבת שאין כאן הלכך אי בעי כו' אבל לא שיהא רשאי מן הדין להשליכם לחוץ. שהרי מקום יש לו למשכיר להניח שם חפציו. וכ"כ הב"י דתרתי בעינן שיהיה כליו שם ושיהיה לו פינה מיוחדת. ועתוי"ט:

(ה)

.אין פירוש למשנה זו

(ו)

.אין פירוש למשנה זו

(ז)

(יח) (על הברטנורא) כיון שבאה מכח כרמלית דזהו הנהר שנמשכת ממנו. הרי"כ:

(יט) (על המשנה) מעשה. אין זה מעשה לסתור דאמילתיה דלעיל קאי דלא בעי מחיצה לשם מים. תוספ':

(כ) (על הברטנורא) שאם עוברת ברה"ר הויין רה"ר כדתנן בפי"א דשבת מ"ד רקק מים ורה"ר מהלכת בו חייב וכמה הוא רקק פחות מי"ט אלמא מים שאינן עמוקים י' אינן רשות לעצמן וכי הוו נמי בחצר הוו להו רה"י. רש"י ועתוי"ט:

(ח)

(כא) (על הברטנורא) קאי נמי אגזוזטרא עצמה. דמידי הוא טעמא משום שצריך שיהא בחלל המחיצות ד' על ד' דבלא"ה לא הוי מחיצות וה"נ בעשויה בגזוזטר' עצמה:

(כב) (על הברטנורא) רש"י. וס"ל דנקב עשוי ד' על ד' אפילו במחיצות למעלה איכא היכר:

(כג) (על המשנה) ולא עשו לתחתונה. כן הגירסא בירושלמי ולא נשנית הבבא השניה דעשו לתחתונה כמ"ש הר"ב. ולשון הטור וכ"ש עשו שתיהן לתחתונה שתיהן אסורות ופירש הב"י כלומר דכיון דתחתונה אף על פי שאין יכולה להשתמש דרך עליונה אלא בזריקה שזורקים הדלי לה אפ"ה אסרה עלה וכ"ש עליונה שהיא משתמשת דרך תחתונה בנחת דאסרה עלה:

(כד) (על הברטנורא) ואי עשתה גם בתחתונה איתא בגמרא דשרי אפילו לא ערבו דגלויי גליא דעתיה דאנא בהדך לא ניחא לי נמצא שתחתונה מחולקת מעליונה וכ"א רשות לעצמה ויש לה מחיצה המתרת:

(כה) (על הברטנורא) מפני שהן כצוצטרא אחת. הר"מ:

(ט)

(כו) (על המשנה) מארבע אמות. לשון רש"י בגמרא. וארבע אמות דמתניתין באורך ורותב משמע ומיהו אפילו שמונה על שתים, או על תמונה אחרת כל שיש בה לרבע ארבע על ארבע הרי יש מקום לבלוע ושרי כדאיתא בגמרא:

(כז) (על הברטנורא) כלומר וכיון דאין ראוין להבלע הלכך כי שפיך בחצר ידע שיצאו לחוץ וכי יוצאים מקיימה מחשבתו וגזרו על כחו ברה"ר דלמא אתו למשרי זריקה ברה"ר אבל כשנבלעים במקומן כי נמי נפקי לבר לא מקיימה מחשבתו:

(כח) (על המשנה) מחזקת סאתים. והוא שיעור חצי אמה על חצי אמה ברום ג' חומשי אמה. הר"מ:

(כט) (על הברטנורא) גמרא. וכי מסתפק טפי מלתא דלא שכיחא הוא ולא גזרינן ביה. ב"י בשם הריטב"א. וכי מחזיק כך לעולם שרי בין הוא ריקן או יש בו ג"כ מהשופכים דמבע"י:

(ל) (על הברטנורא) וכתב הב"י דהיינו משום דלא מתסר אלא משום חשדא כלומר דאי לא הוי קמורה איכא חשדא שהרואים עוקה מלאה מים בצד חצירו יאמרו שהוציאם מחצר ושפכם בעוקה זו שברה"ר:

(י)

(לא) (על הברטנורא) ואפילו כי נפקי לבראי לאו להכי איכוין. וכיון דלא נתקיימה מחשבתו שרי דאפילו מתכוין לא איסורא דאורייתא איכא דהא לאו ברה"ר זריק להו איהו גופיה. אלא מאליהן יוצאין הלכך כי לא מכוין שרי לכתחלה:

(לב) (על הברטנורא) ובעי דלפקו. רש"י. וכלומר ונתקיימה מחשבתו. וכל זה לחלק באו מה בין ביב לעוקה דעוקה העשויה ברה"ר אם היא קמורה דתיימי מיא לא פליגי רבנן דלעיל והיינו טעמא דעוקה שהיא גומא עמוקה כשנשפכים לשם דרך ירידה לגומא נשפכים ואין יוצאין כלל. אבל בביב שהוא חריץ ארוך אף על גב דקמורה בד"א דאמרינן דתיימי מיא. מ"מ אוסרין משום דשפיכה שבה מקלחת להדיא והמים הולכין ונזחלין דרך החריץ איכא טפי למיחש דלא תיימי ויצאו לרה"ר מכח שפיכתו והרואה יאמר כו'. ודוקא בביב חיישינן להכי דמפני שהוא חריץ לא יוכלו המים להתפשט אנה ואנה ומקלחי להדיא אבל בלא"ה לא הלכך לעיל בחצר ד' לא בעינן עוקה. ואע"ג דמים נשפכים על שטח קרקע החצר שלא כדרך ירידה לגומא. מ"מ הואיל ואין כאן חריץ יכולין המים להתפשט אנה ואנה ותיימי מיא קודם שיצאו לחוץ ועתוי"ט שמסיק דלהאי פירוש דהר"ב במתניתין דלעיל מסקינן בגמרא דכולה רבי אליעזר בן יעקב וחסורא מחסרא והכי קאמר חצר שהיא פחותה כו' הא ד' שופכין שראב"י אומר כו: ולרבנן אין חילוק בין חצר לביב:

(לג) (על המשנה) מגג לגג. והטור סימן שנ"ז כתב שופך על הגג והב"י כתב שופך הוא לגג:

(יא)

(לד) (על הברטנורא) כי יחוש על קלקול הדיוטא ולא ישפכם בדיוטא שיתגלגלו וירדו לעוקת דזברו אלא יוציאם עם הכלי כו' וכתבו התוספ' וא"ת כי לא ערבו תרווייהו ליתסרו וי"ל דאינם שופכין לתוך העוקה ממש אלא על הדיוטא והם יורדים לעוקה הסמוכה לה. ועתוי"ט: