משנה עירובין ח רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) כיצד משתתפין בתחומין?

מניח את החבית, ואומר:

"הרי זו לכל בני עירי,

לכל מי שילך לבית האבל, או לבית המשתה".

כל מי שקיבל עליו -

מבעוד יום - מותר.

משחשיכה - אסור,

שאין מערבין - משתחשך.

(ב) כמה הוא שעורו?

כמזון שתי סעודות - לכל אחד ואחד.

מזונו לחול - אבל לא לשבת,

דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר:

לשבת - אבל לא לחול.

אלו ואלו - מתכוונין להקל.

רבי יוחנן בן ברוקה אומר:

מכיכר בפונדיון, ומארבע סאין בסלע.

רבי שמעון אומר:

משתי ידות לכיכר, ומשלש לקב.

חציה - לבית המנוגע,

וחצי חציה - לפסול את הגוויה.

(ג) אנשי חצר, ששכחו ולא עירבו -

כל שגבוה עשרה טפחים - למרפסת.

פחות מכן - לחצר.

חולית הבור והסלע -

שהן גבוהין עשרה טפחים - למרפסת.

פחות מכן - לחצר.

במה דברים אמורים? - בסמוכה.

אבל במופלגת -

אפילו היא גבוהה עשרה טפחים - לחצר.

איזו היא סמוכה?

כל שאינה רחוקה - ארבעה טפחים.

(ד) הנותן את עירובו -

בבית שער, אכסדרה, ומרפסת - אינו עירוב,

והדר שם - אינו אוסר עליו.

בבית התבן, בבית הבקר,

בבית העצים, בבית האוצרות - הרי זה עירוב,

והדר שם - אוסר עליו.

רבי יהודה אומר:

אם יש תפוסת יד של בעל הבית - אינו אוסר עליו.

(ה) המניח את ביתו, והלך לשבות בעיר אחרת -

אחד נוכרי, ואחד ישראל - הרי זה אוסר,

דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר: אינו אוסר.

רבי יוסי אומר:

נוכרי - אוסר,

ישראל - אינו אוסר,

שאין דרך ישראל - לבוא בשבת.

רבי שמעון אומר:

אפילו הניח את ביתו,

והלך לשבות אצל בתו - באותה העיר,

אינו אוסר - שכבר הסיע מלבו.

(ו) בור, שבין שתי חצרות -

אין ממלאין ממנו - בשבת,

אלא אם כן, עשו לו מחיצה גבוהה - עשרה טפחים,

בין מלמטן, בין מתוך אוגנו.

אמר רבן שמעון בן גמליאל:

בית שמאי אומרין: מלמטן.

ובית הלל אומרין: מלמעלן.

אמר רבי יהודה:

לא תהא מחיצה, גבוהה מן הכותל - שביניהן.

(ז) אמת המים, שהיא עוברת בחצר -

אין ממלאין ממנה - בשבת,

אלא אם כן, עשו לה מחיצה גבוהה - עשרה טפחים,

בכניסה, וביציאה.

אמר רבי יהודה:

מעשה, באמה של אבל,

שהיו ממלאין ממנה - בשבת, על פי זקנים.

אמרו לו:

מפני שלא היה בה - כשעור.

(ח) כצוצרה, שהיא למעלה מן הים -

אין ממלאין ממנה - בשבת,

אלא אם כן, עשו לה מחיצה גבוהה - עשרה טפחים,

בין מלמעלן, בין מלמטן.

וכן שתי כצוצריות - זו למעלה מזו.

עשו לעליונה, ולא עשו לתחתונה -

שתיהן אסורות - עד שיערבו.

(ט) חצר, שהיא פחותה מארבע אמות -

אין שופכין לתוכה מים - בשבת,

אלא אם כן, עשו לה עוקה - מחזקת סאתים, מן הנקב ולמטן,

בין מבפנים, בין מבחוץ.

אלא שמבחוץ - צריך לקמור.

ומבפנים - אינו צריך לקמור.

(י) רבי אליעזר בן יעקב אומר:

ביב, שהוא קמור ארבע אמות, ברשות הרבים -

שופכין לתוכו מים - בשבת.

וחכמים אומרים:

אפילו גג או חצר, מאה אמה -

לא ישפוך - על פי הביב.

אבל שופך הוא לגג, והן יורדין - לביב.

החצר, והאכסדרה - מצטרפין לארבע אמות.

(יא) וכן שתי דייטות, זו כנגד זו,

מקצתן עשו עוקה, ומקצתן לא עשו -

את שעשו עוקה - מותרין.

ואת שלא עשו עוקה - אסורין.

הדף הראשי של משנה ערובין ח