משנה עירובין ח יא
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק ח · משנה יא | >>
(וכן) שתי דיוטאות זו כנגד זו, מקצתן עשו עוקה ומקצתן לא עשו עוקה, את שעשו עוקה, מותרין.
ואת שלא עשו עוקה, אסורין.
משנה מנוקדת
וְכֵן שְׁתֵּי דְּיוֹטָאוֹת, זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ,
- מִקְצָתָן עָשׂוּ עוּקָה וּמִקְצָתָן לֹא עָשׂוּ עוּקָה,
- אֵת שֶׁעָשׂוּ עוּקָה, מֻתָּרִין;
- וְאֵת שֶׁלֹּא עָשׂוּ עוּקָה, אֲסוּרִין:
נוסח הרמב"ם
וכן שתי דייטות, זו כנגד זו,
- מקצתן עשו עוקה, ומקצתן לא עשו -
- את שעשו עוקה - מותרין.
- ואת שלא עשו עוקה - אסורין.
פירוש הרמב"ם
דייטות - ידוע, והן דיורין.
ובכאן מדבר שיהיו אלו הדיאטות זו כנגד זו, וביניהם חצר שישפכו שניהם ממים לשם. כשעשה בעל הדיוטה האחת עוקה והיא חפירה בחצר לצד שלו, אין מותר לאנשי חצר האחרת לשפוך מים עם חבירו באותה עוקה עד שיערבו, שיש לחוש שמא ישתמשו מן הדיורים לחצר בלי עירוב, כשנתיר להם שפיכת המים מבתיהם לאותה חפירה, וזו היא כוונת זאת ההלכה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
דיוטות - עליות זו כנגד זו וחצר פחותה מד' אמות לפניהן ששופכין בה מימיהן:
מקצתן - בני הדיוטא האחת עשו עוקה בחצר ובני האחרת לא עשו:
ואת שלא עשו עוקה אסורין - כל זמן שלא עירבו. דאי שריית להו להני על ידי עוקה דהנך, אתו לאפוקי מאני עם השופכים מן הבתים ולהורידן לחצר בהדיא עד שפת העוקה ברגליהם. וקא מטלטל בחצר דלא עירבו בה:
פירוש תוספות יום טוב
וכן שתי דיוטאות. הר"ר יונתן מפרש דכי גרסינן וכן דקאי אצירוף דתנן חצר ואכסדרא מצטרפין וקאמר דכמו כן שתי דיוטאות שלפני עליה ויש עליהן תקרה מעזיבה [רבה] (נ"א רכה) שמתבלע בהן מים כמו בחצר והן זו כנגד זו. ולא זה למעלה מזה ואינן רחוקות ד' טפחים זה מזה קאמר מתניתין דמצטרפין לד"א ושופכין בהן מים בשבת אבל אם אינן זו כנגד זו אלא זה למעלה מזה או רחוקות ד"ט זו מזו שאין תשמישן נוחין זה לזה חיישינן כשיצא אל הדיוטא האחת לשפוך שופכיו ויראה שמתקלקל בכאן לא יעבור אל האחרת לשפוך לה מפני הטורח וישפכם לרשות הרבים וצריכין לעוקה כגון עריבה מעץ או חבית שנשברה ועושין לעוקה ומחזקת סאתים. ומקצתן עשו עוקה כו' חוזר לחצר שהיא פחותה מד"א כו' עכ"ד. ולפי' הר"ב ל"ג וכן וכפירושו מפרשים רש"י והרמב"ם:
ואת שלא עשו עוקה אסורים. פירש הר"ב כל זמן שלא עירבו דאי שריית כו' אתו לאפוקי מאני כו'. עם השופכים כו' כי יחוש על קלקול הדיוטא ולא ישפכם בדיוטא שיתגלגלו וירדו לעוקת חבירו אלא יוציאם עם הכלי כו' וכי תימא כי נמי ערבו אמאי שרי הרי נמצא ששני בעלי בתים שלכל אחד שיעור סאתים שופכין בעוקה אחת שאינה מחזקת רק סאתים הא מילתא מפרשא בגמ' דלא איכפת בנפישי דמיא וכדפרישית לעיל בשם רש"י דאפילו נתמלאת מבעוד יום לית לן בה. והלכך כששופך יותר מסאתים נמי לית לן בה דלא קבעו חכמים אלא שיהא כאן גומא המחזקת שיעור לבעל הבית אחד ליומא דהשתא כוונתו לשפוך בגומא ולא שילכו לרשות הרבים וכדפרישית לעיל. וכתבו התוספות ואי מיירי בלא עירבו תרוייהו ליתסרו. ויש לומר דאינם שופכים ממש בתוך העוקה שבחצר אלא שופכין על הדיוטא הן יורדין על העוקה הסמוכה לה. ואע"ג דהוי חצר שאינה מעורבת לא אסרו בה:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(לד) (על הברטנורא) כי יחוש על קלקול הדיוטא ולא ישפכם בדיוטא שיתגלגלו וירדו לעוקת דזברו אלא יוציאם עם הכלי כו' וכתבו התוספ' וא"ת כי לא ערבו תרווייהו ליתסרו וי"ל דאינם שופכין לתוך העוקה ממש אלא על הדיוטא והם יורדים לעוקה הסמוכה לה. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
וכן שני דיוטאות: זו כנגד זו. ביד ספ"ד דהלכות עירובין ובטור א"ח סי' שע"ז ותוס' פ' המוכר את הבית (בבא בתרא דף ס"ד.) וכתב ה"ר יהונתן ז"ל למי שגורס וכן מתפרש כך כי על ענין צירוף קאי דקאמ' לעיל מינה החצר והאכסדרא מצטרפין וקאמ' כמו כן דשתי דיוטאות שלפני עליה ופתח אחד של עליה פתוחה אל הדיוטא האחת ופתחה השני פתוחה אל הדיוטא השניה ובשתיהן ד' אמות נמצא שיש לעליה ההיא ד' אמות ריוח מלמטה אע"פ שאינם במקום אחד אלא בשני מקומות קמ"ל מתני' זו דמצטרפין כיון שהם זו כנגד זו ואינם זו למעלה מזו והן סמוכות זו לזו הרי הן כדיוטא אחת ושופכין בהם בשבת ואינם צריכין לעוקא כלל והדיוטאות הללו יש על התקרה מעזיבה רבה שמתבלע בהן המים כמו בחצר אבל אם אינם זו כנגד זו או שהן זו למעלה מזו או שתיהן רחוקות ד' טפחים זו מזו אינם מצטרפות אע"פ שיש בין שתיהן ריוח ד' אמות לפי שאין תשמישתן נוחין זו לזו ושמא כשיצא אל הדיוטא האחת לשפוך שופכיו ויראה שמתקלקל בכאן לא יעבור אל האחרת לשפוך לה מפני הטורח וישפכם לר"ה ומש"ה מצריכי' להו עוקא כגון עריבה מעץ או גיסטרא פי' חבית שנשברה מחזקת סאתים:
מקצתן עשו עוקא ומקצתן לא עשו וכו': עכשיו מדברת המשנה על בני החצר שהיא פחותה מד' אמות שצריכא עוקא ואם עשה אחד עוקא לתשמיש ביתו והאחר לא עשה את שעשה עוקא מותר ואת שלא עשה עוקא אסור לשופכן בחצר בפתחו והן מתגלגלין ויורדין לעוקת חברו ולא מפני שרבו המים שהן כד' סאין בין שתיהן והעוקא אינה מחזקת אלא סאתים דהתניא דעוקא אע"פ שנתמלאת מים מע"ש שופכין לתוכה מים בשבת וכמו שפירשנו למעלה אלא מש"ה אסור אותו שלא עשה עוקא דמיירי שלא עירב עם חברו בעל העוקא ואי שרית לשפוך שופכין שלו בתוך פתחן ויתגלגלו וירדו לעוקת חברו שמא יחוס על קלקול ביתו ויוציאם עם הכלי לחצר וישפכם בעוקת חברו וקמטלטל מאני דבתים לחצר שאינה מעורבת אבל עם ערבו מותר אע"פ שמסתפקין בין שניהם ד' סאין והעוקא אינה מחזקת אלא סאתים עכ"ל ז"ל: וכתוב בספר לבוש החור שם סי' שע"ז בהג"ה דמתני' מיירי שהרבה בעלי בתים דרין בכל עליה שכן היה דרכם וכן משמע מפי' רש"י ז"ל בהדיא שפי' במשנה זו דדיוטאות. וז"ל מקצתן בני עליה זו האחת עשו עוקא בחצר ובני האחרת לא עשו עכ"ל. הרי משמע בפירוש דמיירי שיש הרבה דיורין בכל עליה והחצר שלמטה היא של שניהם וא"כ הדין תלוי בשניהם בעשיית גומא ובעירוב והכי קאמרינן אם אחת עשתה גומא או עירבו שתי העליות כולן יחד כולן מותרין לשפוך מימיהן לחצר אפי' אותה שלא עשתה גומא ואע"פ שהחצר פחותה מד' אמות כיון שיש שם גומא וכו' מותרי' ואם לא עירבו כלל לא שתיהן יחד ולא זו לעצמה וזו לעצמה שתיהן אסורות אפי' אותה שעשתה גומא וזהו פי' דברי לא שנו דרבא וכיון דמיירי שהרבה דיורין בעליה א' מסיימין הפוסקים ואומרים ואם בני העליה האחת עירבה לעצמה ר"ל שהרי כיון שיש בה דיורין הרבה ע"כ צריכין הם עירוב ביניהם שהרי כל א' אוסר על חברו ומיירי באותם בני העליה שעשו הגומא שהן עירבו מעצמן והשניה לא עירבה עמה כלל אז אותם שערבה לעצמה מותרת לשפוך המים באופן שירדו לחצר לתוך הגומא שלהן ודוקא שעשתה גומא אבל אם לא עשתה גומא אע"פ שערבה לעצמה אסורה כיון שהחצר פחותה מד' אמות וגומא בלי עירוב ג"כ אינו מועיל להם כיון שיש הרבה דיורין בעליה וא' אוסר על חברו וה"ה אם גם בני השניה עשו גומא ועירבו גם הם לעצמן שהיו מותרין לשפוך באופן שירדו המים לתוך גומא שלהם ע"כ בקיצור. ואשכתן שם בפ' המוכר את הבית דיוטא עליונה ואית דמפרשי התם דיוטא עליונה היינו גג שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים עיין בטור ח"מ סי' רי"ד ושם בספר הלבוש:
תפארת ישראל
יכין
וכן שתי דיוטאות: נ"ל שהוא נוטריקון דיו תא, ר"ל חדר זוגיי, דהיינו עליי':
זו כנגד זו: בב' צדדי החצר שלפניהן ביניהן, ולא עירבו יחד, והחצר פחות' מד"א:
מקצתן: ר"ל בני עליי' א':
את שעשו עוקה מותרין: לשפוך מימיהן בדיוטא שיזובו למטה להעוקה שבחצר, דהעוקה סמוכה לדיוטא שלהן:
ואת שלא עשו עוקה אסורין: אפילו לשפכן בדיוטא שלהן שיזובי למטה אסור, דחיישינן מדהעוקה רחוקה מהן, לא ירצו לקלקל החצר בהשופכין, ויטלטלו השופכין למטה להעוקה שבחצר שאינה מעורבת (כ"כ תוס', ולפעד"נ מדסתם הש"ס משמע אפי' קרובה להם העוקה ג"כ אסור, ושאני אינך דעשו עוקה דמתוך כך יזכרו לבלי לטלטל ולהוריד למטה). ולהכי נקט דיוטאות, דקמ"ל דאפילו בעליות דטריחא מלתא להורידי למטה הכלי להחצר, אפ"ה חיישינן, וכ"ש בב' בתים שבחצר קטנה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת