משנה עירובין ח ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק ח · משנה ט | >>
חצר שהיא פחותה מארבע אמותכו, אין שופכין בתוכה מים בשבת, אלא אם כן עשו לה עוקה מחזקת סאתים כח מן הנקב ולמטה, בין מבחוץ בין מבפנים, אלא שמבחוץ צריך לקמור, מבפנים אין צריך לקמור.
חָצֵר שֶׁהִיא פְּחוּתָה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, אֵין שׁוֹפְכִין בְּתוֹכָהּ מַיִם בְּשַׁבָּת,
- אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהּ עוּקָה מַחֲזֶקֶת סָאתַיִם מִן הַנֶּקֶב וּלְמַטָּה,
- בֵּין מִבַּחוּץ, בֵּין מִבִּפְנִים;
- אֶלָּא שֶׁמִּבַּחוּץ צָרִיךְ לִקְמוֹר,
- מִבִּפְנִים אֵין צָרִיךְ לִקְמוֹר:
חצר, שהיא פחותה מארבע אמות -
- אין שופכין לתוכה מים - בשבת,
- אלא אם כן, עשו לה עוקה - מחזקת סאתים, מן הנקב ולמטן,
- בין מבפנים, בין מבחוץ.
- אלא שמבחוץ - צריך לקמור.
- ומבפנים - אינו צריך לקמור.
- בין מבפנים, בין מבחוץ.
- אלא אם כן, עשו לה עוקה - מחזקת סאתים, מן הנקב ולמטן,
כשיש בחצר פחות מארבע אמות על ארבע אמות, המים שמשתמש האדם כששופך אותם בזה החצר הקטן יוצאין המים לרשות הרבים, ויהיו המים השותתים ברשות הרבים באין מכוחו, ולפיכך אסור לשפוך המים באותה חצר עד שיעשה עוקה, והיא חפירה יתקבצו שם המים, מחזקת סאתים מתחת החור שיהיה באותה החפירה שהמים יוצאין ממנו, כי אנחנו אומרים כי תכלית מה שיסתפק האדם ממים ביום אחד הוא סאתים.
ואמרם בין מבפנים בין מבחוץ - עניינו שהוא שווה בין שיעשה החפירה בתוך הבית או חוץ לבית ,אלא שזאת החפירה שמתקבצים שם המים חוץ לבית. אמנם אם יעשה החפירה חוץ לחצר, צריך שיהפוך עליה הבנין עד שתבדל מרשות הרבים.
וקמירה - היא עשיית קובה מלמעלה. אמרו ב"שש עגלות צב"(במדבר ז, ג) "קמורות", רוצה לומר כי עליהם מכסה כדמות קובות, והוא מגזרת "איש ישראל אל הקובה"(במדבר כה, ח):
אין שופכין לתוכה מים בשבת - דבד' אמות, המים שאדם עשוי להשתמש בהן בכל יום נבלעים שם במקומם ואין יוצאין לרה"ר, פחות מד"א, אין נבלעים במקומם ויוצאין לרה"ר :
עוקה - גומא:
מחזקת סאתים - מפני שהאדם עשוי להסתפק סאתים מים בכל יום :
מן הנקב ולמטה - שיהיה החלל של העוקה מחזיק סאתים קודם שיגיעו המים אל הנקב שעל שפתה שבו מקלחין לרה"ר:
בין מבפנים בין מבחוץ - בין שעשה העוקה בחצר בין שעשאה ברשות הרבים:
צריר לקמור - לעשות עליה כמין כפה מכוסה מלמעלה כדי שתהא חלוקה מרשות הרבים :
אין שופכין לתוכה מים בשבת. פי' הר"ב דבד"א וכו' נבלעים שם במקומם פחות כו' אין נבלעים ויוצאין לרה"ר. כלומר וכיון דאין ראויין להבלע הלכך כי שפיך בחצר ידע שיצאו לחוץ וכי יוצאים נתקיימה מחשבתו וגזרו על כחו ברשות הרבים דלמא אתי למשרי זריקה בהדיא לרה"ר. אבל כשנבלעים במקומן כי נמי נפקי לבר לא מקיימה מחשבתו. והא דתנן ד' אמות כתב רש"י דבאורך ורוחב משמע דאי לא יהיב שיעורא נמי לפותיא אין כאן שיעור מפורש כלום ומשמע אפי' רחבה משהו וליכא לאוקמי בה טעמא ע"כ. ומיהו אפי' היא שמונה על ב' או על תמונה אחרת. כל שיש בה כדי לרבע ד' על ד' הרי יש מקום לבלוע ושרי כדאיתא בגמ' אליבא הך אוקימתא דר' זירא וקאמר בגמ' דלהכי לא קתני חצר שאין בה ד' על ד' דאי תני הכי הוי אמינא דקפידא הוא שיהא מרובע והוא חצר חשוב והוי טעמא אחרינא דאמר רב שהוא ראוי לזלף ולכבד ולרבץ וכוונתו לזלף ולא שיצאו לחוץ דבחצר שהוא מרובע כזה משתמשין בו דרך כבוד. להכי תני שהיא פחותה מארבע דמשמע שחסר שיעורו הא יש שיעור ארבע על ארבע לא שנא ברבוע ולא שנא באריך וקטין שרי ועיין במשנה דלקמן:
מחזקת סאתים. ושיעור המקום כתב הרמב"ם בפט"ו מהלכות שבת שהוא חצי אמה על חצי אמה ברום שלש חומשי אמה. ע"כ. וכתב הר"ב מפני שאדם עשוי להסתפק כו'. גמרא. וכי מסתפק טפי מלתא דלא שכיחא הוא ולא גזרינן ביה ב"י סי' שנ"ז בשם הריטב"א וכי מחזיק כך משמע דלעולם שרי בין הוא ריקן או יש בו ג"כ מהשופכים דמבעוד יום. ועי' בלשון רש"י שאעתיק במשנה דלקמן בס"ד שכיוצא בו כתב הר"ר יהונתן אדהכא. ועי' עוד במשנה י"ד:
בין מבחוץ כו'. אלא שמבחוץ צריך לקמור. פי' הר"ב מבחוץ שעשאה ברשות הרבים. וז"ל הרמב"ם בחבורו ברשות הרבים בצד החצר כדי שיהיו המים נקבצים בתוכה ע"כ. וצריך לקמור פירש הר"ב כדי שתהא חלוקה מרשות הרבים והאי טעמא הרמב"ם כתבו בפירושו ובחבורו. וכתב הב"י לדבריו דהיינו משום דלא מיתסר אלא משום חשדא ע"כ. כלומר דאי לא הוה קמורה איכא חשדא. שהרואים עוקה מלאה מים בצד חצרו יאמרו שהוציאם מחצר ושפכם בעוקה זו שברשות הרבים. [ובפירוש קמור עיין מ"ש ספ"ג דאהלות]:
(כו) (על המשנה) מארבע אמות. לשון רש"י בגמרא. וארבע אמות דמתניתין באורך ורותב משמע ומיהו אפילו שמונה על שתים, או על תמונה אחרת כל שיש בה לרבע ארבע על ארבע הרי יש מקום לבלוע ושרי כדאיתא בגמרא:
(כז) (על הברטנורא) כלומר וכיון דאין ראוין להבלע הלכך כי שפיך בחצר ידע שיצאו לחוץ וכי יוצאים מקיימה מחשבתו וגזרו על כחו ברה"ר דלמא אתו למשרי זריקה ברה"ר אבל כשנבלעים במקומן כי נמי נפקי לבר לא מקיימה מחשבתו:
(כח) (על המשנה) מחזקת סאתים. והוא שיעור חצי אמה על חצי אמה ברום ג' חומשי אמה. הר"מ:
(כט) (על הברטנורא) גמרא. וכי מסתפק טפי מלתא דלא שכיחא הוא ולא גזרינן ביה. ב"י בשם הריטב"א. וכי מחזיק כך לעולם שרי בין הוא ריקן או יש בו ג"כ מהשופכים דמבע"י:
(ל) (על הברטנורא) וכתב הב"י דהיינו משום דלא מתסר אלא משום חשדא כלומר דאי לא הוי קמורה איכא חשדא שהרואים עוקה מלאה מים בצד חצירו יאמרו שהוציאם מחצר ושפכם בעוקה זו שברה"ר:
חצר שהיא פחותה מד' אמות וכו': ביד שם סי' ט"ז ובטור א"ח סימן שנ"ז וכתוב שם בספר שו"ע שיש בו הגהות מר איסרלן וגם בס' לבוש החור שכל חצי אמה על חצי אמה ברום שלש חומשי אמה היא מחזקת סאתים מועתק מהרמב"ם ז"ל דבפט"ו מהלכות שבת: ובגמ' הא ד' אמות שרי מ"ט אמר רב מפני שאדם עשוי להסתפק סאתים מים בכל יום בד' אמות אדם רוצה לזלפן שראויה היא לזלף פי' להרביץ עפרה שלא יעלה אבקה דבימות החמה מוקמינן לה למתני' וכיון דרוצה לזלפן אי נמי שפיך להו ונפקי לא מיקיימא מחשבתו פחות מד' אמות אינה ראויה לזלף ושופכן וכי נפקי מיקיימא מחשבתו וגזור רבנן עלה דילמא אתי למשרי זריקה בהדיא בר"ה ואי לא עביד עוקא אסור ר' זירא אמר וכו' כרפי' רעז"ל. ואיכא בינייהו דאריך וקטין כגון שישנה ח' אמות על ב' דאיכא קרקע כשיעור ד' אמות מרובעות ויש מקום להבלע סאתים אבל לזלף אינה ראויה לרב אסור לשפוך בלא עוקא לר' זירא לא בעי עוקא ומקשינן לרב ממתני' דקתני החצר והאכסדרא מצטרפין אלמא טעמא הוי כדי שיהא שם שיעור לבליעת המים הוא דהא הכא לאו ד' מרובעות נינהו דליתחזי לזלף ומשני ר' זירא אליבא דרב באכסדרא מהלכת על כל החצר כגון חצר ד' על שתים ואכסדרא מהלכת על פני כולה להשלים ד' על ד' ומקשי' לר' זירא מהא דתניא בהדיא חצר שאין בה ד' אמות על ד' אמות אלמא מרובעות בעינן ואוקמה לההיא ברייתא אליבא דרבנן דלא שרו משום שיעור בליעת המים כדתנן במתני אפי' ביב מאה אמה לא ישפוך לתוכו אלא על הגג או על החצר אלמא טעמא דידהו משום זילוף הוא וגבי ביב מגלה דעתו דקא שפיך דלאו בר זילוף הוא ורישא דמתני' ראב"י דאמר טעמא משום דתיימי מיא והוי שיעור מקום לבליעה כדתנן ביב שהוא קמור ד' אמות ומתני' קשיתיה לר' זירא דקתני חצר שהיא פתותה משמע שחסר שיעורא הא יש שיעור ד' אמות על ד' אמות ל"ש ברבוע ול"ש אריך וקטין שרי דאלת"ה ליתני חצר שאין בה ד' אמות על ד' אמות דמשתמע שאינה עשויה ברבוע זה ואפי' יש בה כשיעור אלא לאו ש"מ ראב"י היא ופרכינן והא מדסיפא ראב"י רישא לאו ראב"י ומשני כולה ראב"י וחסורי מחסרא וה"ק חצר שהיא פחותה מד' אמות אין שופכין לתוכה מים בשבת הא ד' אמות שופכין שראב"י אומר ביב שהוא קמור ד' אמות בר"ה שופכין לתוכו מים בשבת. וז"ל ריא"ז ביב העומד בר"ה והוא קמור כדי שיהא מקום פיטור וראש אחד בשפת החצר אם יש בתוכו שיעור ד' אמות על ד' אמות בין שהיה מרובע בין שהיה ארוך וקצר שופכין לתוכו מן החצר בשבת אע"פ שראשו האחד פתוח לר"ה הואיל ויש בו כשיעור זה ראוין המים להבלע בו ע"כ: וז"ל ה"ר יהונתן ז"ל חצר שהיא פחותה מד' אמות אין שופכין לתוכה מים בשבת מפר' בגמ' טעמא כיון שהחצר כ"כ צר וקצר מתקלקלת החצר בטיט אם ישפוך לתוכה כל אותן המים שהוא רוחץ בהן ידיו וכלי תשמישו ולפי שהוא חס על קלקול חצרו גזרינן שמא ישפכם לר"ה ומש"ה אנו מצריכין לו שיעשה עוקא כלומר חפירה בקרקע שתחזיק סאתים ומשליך שם כל שופכין שלו ואינו צריך להשליך מימיו לר"ה:
מן הנקב ולמטה: כלומר כ"כ תהיה גדולה שתחזיק סאתים מים קודם שיגיעו המים אל הנקב העשוי לה על שפתה כדי שיצאו ממנה המים לר"ה ולא שיהיה הנקב לגמרי סמוך לקרקע שא"כ תיכף שישפוך לתוכה חצי קב מים יצא לחוץ מכחו ואנו רוצין שיתעכבו שם כל שופכיו ויתבלעו במקומן או שינוחו שם קצת מה שא"כ כשהנקב מלמטה לגמרי וא"ת כיון שהעוקא מלאה בסאתים ונתמלאה מע"ש היאך ישפוך שופכיו שם בשבת י"ל שבע"ש לא ישפוך שם כלל שהרי יכול להוציאן לר"ה ולזרקן שם נמצא שבעוקא אין שם מים כלל ושופכין שלו יחזיק אותן העוקא שלו ואפי' את"ל שהיא מלאה אפ"ה מותר לשפוך בה ואע"פ שיצאו ממנה המים לר"ה דכיון שיש לו עוקא מוכנת לקבל קצת משופכיו נמצא שבשעת זריקתו שם יעשו הנחה אותן המים תחלה בעוקא קודם שיצאו לר"ה ולא משכחת לעולם דאיכא איסורא דאורייתא דכיון דמילתא דלא שכיח היא שתהא מלאה מע"ש כיון שיכול לשפכם בר"ה וא"נ נתמלאה אפשר שנתבלעו במקומן ואי נמי שיכול להשליך קצת משופכיו בחצר וקצתם בעוקא לא גזרו חכמים בכך והתירו לשפוך שופכיו שם בעוקא אע"פ שנתמלאה ומש"ה נקט סאתים משום דקים להו לרבנן שאדם עשוי להסתפק סאתים מים בכל יום אפי' אדם פחות ומי שדירתו כ"כ קצרה שאין לו חצר ד' אמות מאותן שאין להם ב"ב מרובים הוא ודי לו בעוקא סאתים ואותה עוקא אם ירצה יעשנה מבפנים בתוך החצר או סמוך לר"ה ואם ירצה יעשנה לגמרי בר"ה חוץ לשער החצר וישפוך שופכיו סמוך לשער והן יורדין לאותה עוקא עכ"ל ז"ל: ובירוש' כתיבת יד אמר ר' ירמי' ר' מאיר ור"א בן יעקב אמרו דבר אחד ר"מ דתני עוקא ד' אמות בר"ה שופכין לתוכה מים בשבת דברי ר"מ וחכמים אוסרי' ראב"י דתני סילונות שבכרכים אע"פ שהן נקובין שופכין לתוכן מים בשבת דברי ראב"י:
אלא שמבחוץ צריך לקמור: פי' רש"י ז"ל לקמור לכסות פיה בנסרים שיפלו המים מידיו לתוך מקום פיטור וכתב הריטב"א ז"ל פי' לפירושו כי כשהוא בר"ה אם הוא מגולה פעמים שיעלה בקרקעית העוקא טיט ורפש וכיוצא בו ויתמעט גבהו מעשרה ונמצא שהוא כרמלית ואולי יפחות עד פחות משלשה שהוא ר"ה וכי זריק התם הרי הוא שופך מרה"י לכרמלית או לר"ה אבל כשהוא מכוסה כולו מבחוץ ויעשה פיו ברה"י לעולם דינו כרה"י דחורי רה"י הוא וכי שפיך מרה"י לרה"י הוא שופך וזה הטעם בעצמו פירש הראב"ד ז"ל. אבל הרמב"ם ז"ל בפט"ו כתב וצריך לבנות עליה כיפה מבחוץ כדי שלא תראה העוקא הזאת בר"ה משמע דלא מיתסר אלא משום חשדא וה"ר יהונתן כתב אותה עוקא לאו ר"ה גמור אלא ככרמלית שהוא עמוק משלשה טפחים ורחבו ד' וכיון דאיכא למיחש נמי לאיסורא דרבנן מצרכינן ליה לקמור אותה עכ"ל בית יוסף בא"ח סי' שנ"ו:
יכין
אין שופכין בתוכה מים בשבת: דבפחות מד' אמות אין מי תשמישו ראויין להבלע במקומן, והן יוצאין לר"ה, וגזרינן כחו אטו זריקה לר"ה:
אא"כ עשו לה עוקה: גומא:
מחזקת סאתים: כך שיעור מי תשמיש אדם בכל יום:
מן הנקב ולמטה: ר"ל שהגומא שהיא סמוך להנקב שבו מקלחין המים לר"ה, תהיה הגומ' מחזקת סאתים מתחת להנקב כדי שלא יזובו הסאתים מים דרך הנקב לר"ה:
בין מבחוץ בין מבפנים: ר"ל בין שהגומ' בחצר או בר"ה סמוך לכותל החצר:
מבפנים אין צריך לקמור: (וועלבען), שיכסה הגומ', דאל"כ הו"ל הגומ' כר"ה (שנ"ז):
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת