משנה עירובין ח ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק ח · משנה ג | >>
אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ט ולא עירבו, כל שגבוה עשרה טפחים, למרפסת.
פחות מכאן, לחצרי.
חולית הבור והסלע, גבוהים עשרה טפחים, למרפסת.
פחות מכאן, לחצר.
במה דברים אמוריםיג? בסמוכה.
אבל במופלגת, אפילו גבוהה עשרה טפחים, לחצר.
ואיזו היא סמוכה? כל שאינה רחוקה ארבעה טפחים.
אַנְשֵׁי חָצֵר וְאַנְשֵׁי מִרְפֶּסֶת שֶׁשָּׁכְחוּ וְלֹא עֵרְבוּ,
- כָּל שֶׁגָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, לַמִּרְפֶּסֶת.
- פָּחוֹת מִכָּאן, לֶחָצֵר.
- חֻלְיַת הַבּוֹר וְהַסֶּלַע,
- גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה טְפָחִים, לַמִּרְפֶּסֶת.
- פָּחוֹת מִכָּאן, לֶחָצֵר.
- בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּסְמוּכָה;
- אֲבָל בְּמֻפְלֶגֶת, אֲפִלּוּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, לֶחָצֵר.
- וְאֵיזוֹ הִיא סְמוּכָה?
- כָּל שֶׁאֵינָהּ רְחוֹקָה אַרְבָּעָה טְפָחִים:
אנשי חצר, ששכחו ולא עירבו -
- כל שגבוה עשרה טפחים - למרפסת.
- פחות מכן - לחצר.
- חולית הבור והסלע -
- שהן גבוהין עשרה טפחים - למרפסת.
- פחות מכן - לחצר.
- במה דברים אמורים? - בסמוכה.
- אבל במופלגת -
- אפילו היא גבוהה עשרה טפחים - לחצר.
- איזו היא סמוכה?
- כל שאינה רחוקה - ארבעה טפחים.
מרפסת - מקום גבוה בחצר הבית כמו קרקע גבהו עשרה טפחים, ובו מדרגות עולין בהם לעליות, וזה המקום גבוה מוקף בבנין ודרין בו. ונקרא "מרפסת" לפי שהוא מקום דריסה לאותן העולין לעליות. וכשיש מקום בחצר גבוה עשרה טפחים, ויהיה בצד המרפסת או בקרוב ממנה בשיעור הנזכר ויש בשווה עמה, ויהיה זה המקום הגבוה חצר לאותו המרפסת, יהיה מותר לאותן הדרים למרפסת להשתמש בה ואסור על אנשי החצר, לפי שהוא מובדל מן החצר כשלא עשה העירוב כמו שהזכיר.
ואמרו פחות מכאן לחצר - עניינו שהוא משותף בין החצר והמרפסת, ואסור להם לאנשי החצר ולאנשי המרפסת להשתמש בו אלא אם עשו עירוב.
וזה הבור, מתנאיו שיהיה מלא מדבר שיהיה אסור לטלטלו בשבת עד שיהיה שווה עם קרקע המרפסת, ולפיכך יהיה מותר לאנשי המרפסת להשתמש עליו. אבל אם הבור ריקן, לא ריקן ממש אלא שאינו מלא כל כך כדי שיגיע לשפתו, אותו הדבר אסור להשתמש בו, לא אנשי החצר ולא אנשי המרפסת עד שיעשה עירוב:
מרפסת - מקום גבוה בחצר הבית והרבה פתחי עליות פתוחין לה וכולם יוצאין בסולם א' לחצר וממנו לרשות הרבים ואעפ"כ אין אוסרין הואיל ומרפסת גבוהה י', ובלבד שיערבו בני מרפסת לעצמן במרפסת דהויא רגל המותרת במקומה ואינה אוסרת:
ששכחו ולא עירבו - אלו עם אלו. אבל עירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן:
כל שגבוה י' - אם יש בחצר תל או עמוד גבוה י' סמוך למרפסת ואין מרפסת גבוה מן העמוד עשרה, דניחא תשמישתיה דעמוד לבני המרפסת, רשות מרפסת שולטת בו ומשתמשין הן בו ולא בני החצר:
פחות מכאן לחצר - אף לחצר קאמר , ששתי הרשויות שולטין בו המרפסת והחצר ואם לא עירבו זה עם זה שניהם אסורים בו:
חולית הבור - שפת הבור של מעלה, אם גבוה עשרה מן החצר רשות מרפסת שולטת בו. והוא שיהיה הבור מלא עד שפתו העליונה מדביים שאסור לטלטלם בשבת דהשתא אי אפשר שתחסר מגובהה דומיא דסלע שאינו חסר והרי הוא שוה לקרקעית המרפסת, אבל אם אין הבור מלא או אפילו מלא מדברים שאפשר ליקח מהם בשבת ולחסרו, כיון דכי חסרא אסירא, כי לא חסרא נמי אסירא ואם לא עירבו המרפסת והחצר זה עם זה שניהם אסורים בו:
אפי' גבוהה עשרה טפחים לחצר - אף לחצר כמו למרפסת, ושניהם אסורים בו אם לא עירבו זה עם זה:
ואנשי מרפסת. פי' הר"ב שפתחי עליות פתוחין לה והדר התנה בדבור כל שגבוה כו' שלא תהא המרפסת גבוה י' מן העמוד כו'. וצריכין אנו לפרש באחד מב' פנים. או שר"ל שהעליות הפתוחות למרפסת אינם גבוהים י' כו' והוי שריותא דלאותה גובה לכל בני העליות. או שז"ש שפתחי עליות כו' לאו למימרא שום שריותא לעליות אלא פירושי קא מפרש למרפסת מאי היא. ולעולם העליות גבוהות הרבה יותר מי' טפחים מן העמוד כו' כי כן דרך העליות להיות גבוהות הרבה ושריותא דמתני' לבני מרפסת עצמן ר"ל לאותן הדרים במרפסת כגון שהמרפסת עצמה מוקפת בבנין ודרין בה ואע"ג דפשטא דלישניה דהר"ב מוכח יותר כפי' קמא. מ"מ זה הפי' השני עולה יותר ע"פ שיטת הגמ' דסברה דמסתמא העליות גבוהות יותר מי' טפחים מהעמוד ומוקמינן [דלאותם הדרים] במרפסת קאמרינן והכי נמי מפרש הרמב"ם בפירוש המשנה:
ששכחו ולא עירבו. קצת קשה דליתני בקצרה שלא עירבו ולמאי קתני ששכחו. ונראה לי דלמאי דמיירי דוקא שעירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן אלא שלא עירבו ביחד וכדכתב הר"ב אתי שפיר דמשום הכי קתני ששכחו לאשמועינן הא. דמיירי דוקא בכהאי גוונא שעירבו לעצמן דהשתא דעירבו לעצמן אלא שלא עירבו גם ביחד שייך לומר ששכחו כלומר שהיו עסוקים בענין עירוב ושכחו מלערב עוד גם ביחד. ואילו לא עירבו כלל לא הוה שייך למימר ששכחו. דמאי ששכחו שייכא כיון שלא נתעסקו כלל בדבר. דומה לזה שנאמר בכתוב (בראשית מ) ולא זכר שר המשקים וגו' וישכחהו. אמר שמתחלה לא זכרו כלל. ואח"כ כשזכרו הדר וישכחהו. וכן נאמר (דברים כה) זכור את אשר עשה לך עמלק וגו' אל תשכח. דפשוטו לומר שכשתזכור אל תשכח הרי ששכחה הוא מאמר על הדבר שהוא מוזכר ונשכח:
פחות מכאן לחצר. והוא הדין אם המרפסת גבוה עשרה טפחים מהעמוד דהשתא נמי לא ניחא תשמישתה דבני מרפסת. ומה שכתב הר"ב דלחצר אף לחצר הכי איתא בגמ' וטעמא דכיון דלשניהם תשמישן קשה ואין לזה נחת מזה הלכך שניהם אסורים. והא דאסורים פירש הרמב"ם והמגיד בפ"ד דלענין כלים ששבתו בבית הוא דאילו לכלים ששבתו בחצר אפילו לא עירבו כלל מותר לטלטל מן החצר למרפסת והרי הם בכלל גגות וחצירות דריש פרק דלקמן דהא הכל רשות אחת חוץ משני בתים וכמו שהעתקתי לשון הרמב"ם בזה בר"פ דלעיל:
חוליית הבור והסלע. פי' הר"ב והוא שיהיה הבור מלא כו'. בגמ'. דאי לאו הכי אלא בבור שדולין מים אפשר דחסר בשבת. ובגמ' ולמה לי למיתני בור ולמה לי למיתני סלע. צריכא דאי אשמעינן סלע דליכא למגזר אבל בור לגזור זמנין דמליא פירות הראוין לטלטל בשבת צריכא. וא"ת ומאי שנא ממשנה ה' דפרק ז' דלא חיישינן שיתמעט המתבן בשבת ומניחין לאכול ממנו. וי"ל דהתם מחיצה איכא ומבדלת וחולקת החצרות לשתים והלכך מערבין שנים ולא אחד ולא חיישינן לשמא יתמעט. אבל הכא דיד שניהם שוים להשתמש בבור זו אלא שאם הבור במלואה אז יד בני המרפסת נוחה יותר בתשמישה מבני החצר ואם תתמעט אז גם יד המרפסת לא תהיה נוחה בתשמישה יותר מבני החצר. אמרינן הואיל ולבני החצר ג"כ תשמיש בבור זו אלא שאינו נוח כמו למרפסת צריך שתשאר ניח זה לכל היום. ועיין משנה ז' פרק בתרא:
במה דברים אמורים. ארישא נמי קאי כל שגבוה כו'. דמאי שנא וכן כתב הרמב"ם פ"ד מהלכות עירובין וטור סי' שע"ה. וקצת קשה אמאי לא כייל התנא ותני כל שגבוה י' טפחים כגון חוליית הבור כו':
(ח) (על הברטנורא) והדר התנה בדבור כל שגבוה כו' שלא תהא המרפסת גבוה י' מן העמוד. ויפרש באחד מב' פנים. או שר"ל שהעליות הפתוחות למרפסת אינן גבוהים י' והוי שריותא דלאותו גובה לכל בני העליות או שזה שכתב שפתחי העליות כו' לאו למימרא שום שריותא לעליות. אלא פרושא קא מפרש למרפסת מה היא ולעולם העליות גבוהות הרבה יותר מי"ט מן העמוד כו' ושריותא דמתניתין לבני מרפסת עצמן ר"ל לאותן הדרים במרפסת כגון שהמרפסת עצמה מוקפת בבנין ודרין בה ופירוש הב' עולה יותר ע"פ שיטת הגמ':
(ט) (על המשנה) ששכחו. מהלשון משמע שעסקו בעירוב שערבו כל אחד בפני עצמו אלא ששכחו לערב ביחד. ועתוי"ט:
(י) (על המשנה) לחצר וה"ה אם המרפסת גבוה י"ט מהעמוד דהשתא נמי לא ניחא תשמישתם דבני מרפסת:
(יא) (על הברטנורא) בגמרא. וטעמא כיון דלשניהם תשמישן קשה ואין לזה נחת מזה הילכך שניהם אסורים. והא דאסורים פירש הר"מ דהיינו לענין כלים ששבתו בבית דלענין כ,:. ים ששבתו בחצר אפילו לא ' עירבו כלל מותר לטלטל והרי הם בכלל גגות וחצירות דריש פרקין דלקמן דהא הכל רשות אחד:
(יב) (על הברטנורא) דאי לאו הכי אלא בבור שדולין מים אפשר דחסר בשבת. ובגמרא צריכא. דאי אשמעינן סלע דליכא למגזר אבל בור ליגזור זמנין דמלייה פירות הראויין לטלטל בשבת צריכא. ועתוי"ט:
(יג) (על המשנה) בר"א. ארישא נמי קאי כל שגבוה כו' דמאי שנא. וק"ק למה לא תני כל שגבוה י"ט כגון חוליות כו':
אנשי חצר ואנשי מרפסת וכו': במשנת החכם ה"ר יהוסף אשכנזי ז"ל נמחקו מלות ואנשי מרפסת ואיני יודע למה רק כתב שכן מצא: וכתב ה"ר יהונתן ז"ל ה"ג אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו כולן ולא עירבו אלו עם אלו וכו' אבל עירבו אלו לעצמן. פי' מרפסת תקרה היוצאה על האכסדרא והיא ארוכה הרבה לפי העליות ויש עליה עליה אחרת שיוצאת לחוץ כלפי החצר כשיעור המרפסת התחתון וכו' ע"ש כי האריך הרבה הוא ז"ל. ואיתא בפ' כל גגות (עירובין דף צ"א) ברייתא: ופי' בערוך וזהו כל לשונו מרפסת כגון אויר מסובב ובו פתח פתוח ובאותו האויר המסובב קירות יש בתוכו בתים פתותים בו ומעלות עולות בעליות אין אומרים ינתן לכל בית ד' אמות. בחצר אלא נותנין לפתח המרפסת ד' אמות בלבד ע"כ. ולשון הרמב"ם ז"ל ונקרא מרפסת לפי שהוא מקום דריסה לאותן העולין לעליות ע"כ. עשאו הרב ז"ל מלשון רפיסה כמו ושארה ברגלה רפסה ופשיטא דהעליות שבמרפסת גבוהות יותר מעשרה טפחים כמו שכתוב בתוס' יו"ט. וביד פ"ד דה"ע סי' ט"ו ט"ז י"ח ובטור א"ח סי' שע"ח:
בד"א בסמוכה: שהחוליא סמוכה למרפסת רש"י ז"ל וארישא נמי קאי כמו שמפורש שם בהרמב"ם ובטור ז"ל:
אבל במופלגת: בשבא הבי"ת:
ואיזהו סמוכה כל שאינה רחוקה ד' טפחים: כתב ה"ר יהונתן ז"ל יש שגורסי' עשרה טפחים ועיין בסוגיא דמתני' בגמ' שפירש רש"י ז"ל בשני מקומות שלא שיערו חכמים עשרה לשבת אלא בגובה ולא שיערו ד' אלא במשך ע"כ. וכן פי' ג"כ בדף פ"ח בסוגיא דוכן בתי גזוזטראות ודלא כפי' הרמב"ם ז"ל שם שהביאו ג"כ רבינו עובדיה ז"ל:
יכין
אנשי חצר ואנשי מרפסת: הוא (גאללעריא) שבחצר, שהרבה פתחי עליות פתוחין לה וממנו יורדים לחצר, ומשם לר"ה:
ששכחו ולא עירבו: אלו עם אלו, רק כל א' לעצמ', ואפ"ה לא אסרו אהדדי, דמדמרפסת גבוה י"ט, הו"ל רשות לנפשה, והו"ל כחצר פנימי' וחיצונה כשעירב' כל א' (פ"ו מ"ט):
כל שגבוה עשרה טפחים: כל תל ועמוד שגבוה י' טפחים, ועומד בחצר סמוך למרפסת:
למרפסת: בני עליי' מותרין להוציא לשם ולא בני חצר, והוא שאין פתחי עליות גבוהים מתל י"ט, דאז ניחא תשמישת' לשם מעליי' טפי מלבני חצר, ואם יש ב' מרפסת כך משתמשין שם שניהם (כפ"ז מ"ב):
פחות מכאן לחצר: ר"ל אף לחצר, ומדלא עירבו זה עם זה, שניהן אסורין בו, ומפרש כיצד, חוליית וכו':
חוליית הבור: שפה גבוה שסביב לבור:
והסלע גבוהים עשרה טפחים: מתחתית החצר:
למרפסת: מיהו בור צריך שיהי' מלא מדברים שאסור לטלטלן בשבת, דאז א"א שתתרחק קרקעית הבור י' טפחים מגובה המרפסת בשבת, דאל"כ שניהן אסורי' בה, שמא יטלו ממנה בשבת, ותתרחק מהמרפסת י"ט:
אבל במופלגת: המרפסת מהבור וסלע:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת