משנה עבודה זרה ה י

ואם הוא יין של גוים הנקרא "סתם יינן", שאין אנו יודעים אם נתנסך או לא נתנסך, הוא שנתערב בבור של יין, פסק ההלכה בו כרבן שמעון בן גמליאל, ואף על פי שהוא אסור בהנאה גם כן רצוני לומר סתם יינן.

כמו שאמרו, שלשה יינות הן:

יין נסך, אסור בהנאה ומטמא טומאה חמורה בכזית,
סתם יינן, אסור בהנאה ומטמא טומאת משקין ברביעית,
והמפקיד יינו אצל הגוי, אסור בשתיה ומותר בהנאה.

וטומאה חמורה הוא, שיטמא אדם וכלים במגע ובמשא כמו נבלה. וטומאת משקין היא טומאה קלה תטמא אוכלין ומשקין בלבד, וכשישתה אדם מהן רביעית נפסלה גוויתו ולא יטמא. ועוד יתבארו עקרי אלה הטומאות במקומותיהן:

כולו אסור בהנאה - שהיין שנתנסך לע"ז אוסר במינו בכל שהוא. אבל סתם יינם של נכרים שלא ידענו בו שנתנסך ודאי, אע"פ שאסור בהנאה אינו אוסר תערובתו בהנאה, אלא נמכר כולו לנכרי חוץ מדמי אותו סתם יינן. וכן הלכה ^לח:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

יין נסך שנפל לבור. כשנפל בחבית גדולה ונשברה ונפל כולו כאחד לגו התירא. ולא אמרינן קמא קמא בטיל ליה ברוב. רש"י לעיל ריש דף ע"ג:

רבן שמעון בן גמליאל אומר ימכר חוץ וכו'. פי' הר"ב להלכה בסתם יינם וכו' וקמ"ל דאפי' נתערב היין ממש. אבל כי נתערב חבית בחבית אפי' יין נסך גמור נמי שרי בהולכת הנאה לים המלח. וכדפי' הר"ב במתני' דלעיל. ועוד במ"ט פ"ג. וכבר כתבתי שם דהולכת הנאה היא אחר שימכור. דחדא בלא אידך לא סגי וז"ל הרמב"ם בפי' משנה דלעיל חבית של יין נסך שנתברר לנו שנתנסכה לע"ז כשנתערבה בחביות הרבה ימכר הכל לנכרים ויטול שיעור דמי אותה חבית וישליכם לים המלח. וזהו פי' יוליך הנאה לים המלח שקדם לנו דברו בפ"ג מזו המסכתא. ע"כ. ועמ"ש במ"ז בדבור אסור וכו'. ועל זה שמחלקין בין יין נסך לסתם יינם. כתב הר"ן לעיל בספ"ג. וז"ל יש לספק שאר איסורין שבתורה למי דומין. ודעת הראשונים ז"ל דלסתם יין מדמינן להו. מפני שלא מצינו צד חמור לכל איסורין יותר מסתם יינם. אדרבה מצינו בהן צד הקל שאין אוסרין במשהו כמוהו. ע"כ. וכתבתי זה לתשובה על מה שהיה קשה בעיני במ"ו פ"ג דערלה ואמאי לא מדמין שאר איסורין ליין נסך ודאי:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(לז) (על המשנה) שנפל. כשנפל בחבית גדולה ונשתברה ונפל כולו כאחד לגו התירא, ולא אמרינן קמא קמא בטל ליה ברוב. רש"י:

(לח) (על הברטנורא) וקמ"ל דאפילו נתערב היין ממש. אבל כי נתערב חבית בחביות אפילו יין נסך גמור נמי שרי בהולכת הנאה לים המלח. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

יין נסך שנפל לבור כולו אסור בהנאה: אפילו בכל שהוא ואיתה בבכורות ס"פ כל פסולי. וביד פט"ז דהמ"א סימן כ"ט. ואיתה בירושלמי פ"ג דערלה:

רשבג"א ימכר וכו': בפירקין דף ע"א וס"פ כל פסולי. ותוס' פ' ר' ישמעאל דמכלתין דף כ"ו ודף נ"ח ודר"פ התערובות. ובירושלמי פ' אין מעמידין ס"ל לבן בתירה כותיה דרשב"ג. וכתבו תוס' ז"ל דמשום חומר ע"ז לא ימכרנו ביחד לעו"ג שמא יחזור וימכרנו לישראל לצורך פועליו. וכתב הר"ן ז"ל ס"פ כל הצלמים דקרוב היה הדבר לומר דלא התיר רשב"ג ע"י האי תקנתא אלא כשנתבטל כדינו מן התורה כדתני רישא יין נסך שנפל לבור שאז נתבטל לדעת רשב"ג ושרי ע"י הא תקנתא אבל כל שלא נתבטל לא אבל מכיון שהקשו בירושל' פ"ג דערלה עלה דמתניתין דתנן בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק דאמאי לא אמרינן ימכר כולו חוץ מדמי איסור שבו משמע דרשב"ג אפילו בשלא נתבטל הוא אומר כן ואנן נמי סמכינן עלה דהאי תקנתא בסתם יינם ובשאר איסורין שבתורה כי היכי דמהניא גבי ע"ז דליכא לאיפלוגי בינייהו ומאחר שהעלינו בגמרא דלא סמכינן בדרשב"ג בי"נ ודאי אלא כשנתערבה חבית בחביות אבל לא כשנתערבה יין ביין אע"ג דבסתם יינם סמכינן עליה אפילו יין ביין ובשאר איסורין נמי שרינן אפילו דומיא דיין ביין ואמרינן דימכר חוץ מדמי איסור שבו ע"כ בקיצור מופלג. וכתב הר"ן עוד בכאן שכתב הראב"ד ז"ל דה"ה לשאר האיסורין בכל שהן שאע"פ שהן אוסרין בהנאה מפני חשיבותם ימכרו כולם לעו"ג חוץ מדמי איסור שבהן ודבריו עיקר אלא מיהו צריך ליזהר בדברים הניקחין מן העו"ג שלא למכרן להם שמא יחזור וימכרם לישראל ע"כ. ובגמרא אמר רב נחמן הלכה למעשה יין ביין אסור חבית בחבית מותר סתם יינם אפילו יין ביין מותר בהנאה כרשב"ג דאמר ימכר כולו לעו"ג חוץ מדמי יין נסך שבו. ופירש הר"ן ז"ל חבית בחבית מותר שימכרו כולם חוץ מדמי אותה חבית ואע"ג דחשיבא והויא דבר שבמנין וראויה לאסור בכל שהוא אפשר דכיון דמוכר חוץ מדמיה חשבינן לה כאילו הוכרה וניטלה א"נ חבית לאו דוקא גדולה אלא קיתון קטן דלא חשיב ולא הוי דבר שבמנין ע"כ. עוד כתב ז"ל ומסתברא דחבית של י"נ שנתערבה בחביות הרבה של היתר שאם נפלה א' מהם לים הגדול הותרו כולן בין ביין נסך בין בכל איסורין שבתורה דקיימא לן כרב דאמר בפ' התערובות טבעת של ע"ז שנתערבה בק' טבעות ונפלה א' מהן לים הגדול שהותרו כולן דאמרינן דהך דאיסורא נפל וגבי חבית נמי אמרינן התם אמר ר"ל חבית של תרומה שנפלה לק' ונפלה א' מהם לים הגדול שהותרו כולן דאמרינן דהך דאיסורא נפלה ולפום פשטא משמע שאפילו לאכילה תלינן להיתר ושרו אלא דאיכא נוסחי דגרסי התם דאמר רבא לא הכשיר ר"ל אלא בטבעת אבל תאנה לא ולפי זה לא שרינן בהכי אלא לענין איסורי הנאה אבל לאכילה לא וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפט"ז מהמ"א אבל בירושלמי דמסכת תרומות משמע דאפילו לאכילה שרי ומיהו כי שרינן בכה"ג ע"י נפילה היתר הנאה או היתר אכילה דוקא בחבית שנתערבה בששים חביות דכיון דמדינא בטל ה"ל כתרומה למאה וכע"ז לרבוא וכן דעת הרמב"ן ז"ל שאינו בטל היבש בפחות מששים כבלול אבל לדעת הרשב"א ז"ל שסובר דיבש ביבש אפילו חד בתרי בטל כל שנתערבה חבית אחת בשתי חביות של היתר ונפלה א' מהן לים הגדול הותרו כולן ע"כ בקיצור. עוד כתב הר"ן בשם הראב"ד ז"ל דיין שנתערב במים אם נתערב בו שיעור שיכשיר המים עד שיהו ראויין לשתיה על ידו בתורת יין אפילו ע"י הדחק אסורין בהנאה ולא אמרינן בהו ימכרו כולן חוץ מדמי האיסור שבהן דכיון שמים אלו הוכשרו לשתייה ע"י היין לא שרי למכרם חוץ מדמי האיסור שבהן והביא סעד לדבריו הרשב"א ז"ל מן הירושלמי דגרסי' התם ומודה רשב"ג ביין לתבשיל שהוא אסור אלמא בכל מכשירי אוכל מודה רשב"ג מפני שהוא כגופו של י"נ אבל לענין מה שהוסיף עוד הראב"ד ז"ל לומר דאפילו יין ביין סתם יינם אם נפל בו הרבה כדי שכנגדו במים יהו ראוין לשתיה על ידו אסר הכל אינו מחוור דמתניתין י"נ שנפל לבור סתמא קתני בין מרובה בין מועט ופליג רשב"ג ואמר ימכר כולו לעו"ג וקיימא לן כותיה ועוד שכיון שאמרו בירושלמי דמודה רשב"ג ביין לתבשיל ודאי ביין המכשיר את התבשיל קאמר כגון יין שנפל לכבשין כההיא דחזקיה דבגמרא פ' אין מעמידין ומינה דדוקא יין לתבשיל הא יין ביין אפילו בכענין זה כלומר שיש בו כדי להכשיר כנגדו במקום אחר מתיר רשב"ג למכרו לעו"ג וכן דעת הרשב"א ז"ל ע"כ בקיצור. ובטור י"ד סי' ק"ד. ועיין שם בב"י: