משנה עבודה זרה ד ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עבודה זרה · פרק ד · משנה ו | >>
עבודה זרה שהניחוה עובדיה: בשעת שלום, מותרת.
בשעת מלחמה, אסורה.
בימוסיאות של מלכים, הרי אלו מותרות, מפני שמעמידין אותם בשעה שהמלכים עוברים.
עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהִנִּיחוּהָ עוֹבְדֶיהָ,
- בִּשְׁעַת שָׁלוֹם,
- מֻתֶּרֶת;
- בִּשְׁעַת מִלְחָמָה,
- אֲסוּרָה.
- בִּשְׁעַת שָׁלוֹם,
- בִּימוֹסְיָאוֹת שֶׁל מְלָכִים,
- הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרוֹת,
- מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָם בְּשָׁעָה שֶׁהַמְּלָכִים עוֹבְרִים:
- הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרוֹת,
עבודה זרה שהניחוה עובדיה -
- בשעת שלום - מותרת,
- ובשעת מלחמה - אסורה.
- בימוסיות של מלכים - הרי אלו מותרין,
- מפני שמעמידין אותן בשעה שהמלכים עוברין.
בימוס - היא אבן גדולה מציבין אותה להקריב עליה, והוא מין מן המזבחות.
וכשמולך מלך מקים בימוס, ואם הוסר ממלך או מת ומלך אחר, יניח הבימוס הראשון ויעשה שני לעצמו, ואז הוא מותר ליהנות מן הראשון. וזה פירוש אמרו מפני שמעמידים אותן בשעה שהמלכים עוברין, כלומר שהסיבה שהבימוסים הרבה, שבזמן שמעבירין המלך בטל אותו הבימוס ויעשה אחר לעצמו המולך, ואז כל הראשונים מותרין:
שהניחוה עובדיה - ואין דעתם לחזור:
בשעת שלום מותרת - הואיל ויצאו לדעת ולא נטלוה עמהם, בטלוה:
בימוסיות של מלכים - אבני גזית המתוקנות בדרך מהלך המלך, וכשהמלך עובר שם מושיבים שם עבודה זרה והוא משתחוה לה. ובגמרא. מפרש, מפני שמניחין אותה, כלומר אינן מיוחדות להושיב שם ע"ז כל שעה אלא בשעה שהמלכים עוברים, ופעמים שהמלכים עוברים בדו. ך אחרת ואין חוששין להם, הלכך לאו משמשי עבודה זרה חשיבי יב:
מפני שמעמידין אותם בשעה שהמלכים עוברים. פי' הר"ב ופעמים שהמלכים עוברים בדרך אחרת ואין חוששין להם. הלכך לאו משמשי ע"ז חשיבי. וכן ל' רש"י. וז"ל הר"ן כיון שלפעמים וכו' לא קביעי למחשבינהו משמשי ע"ז. ולאלתר מייאשי מינייהו והוי ליה כע"ז שהניחו עובדיה דשריא. ע"כ. והתוס' כתבו והכומרים שעבדום לא עשאום ע"ז אלא לצורך המלכים וכשרואין שאין המלכים חוששין בהם גם הם מבטלים אותה. ע"כ. והרמב"ם מפרש בענין אחר שכשמולך מלך אחר מקימין בימוס אחרת וזהו כשהמלכים עוברים ר"ל ממלכותן. ולא ידעתי למה הרמב"ם בחבורו. וכן הטור לא העתיקו בבא זו:
(יב) (על הברטנורא) דלאלתר מייאשי מנייהו והו"ל עבודה זרה שהניחוה עובדיה. הר"ן. והתוס' כתבו, והכומרים שעבדום לא עשאום ע"ז אלא לצורך המלכים וכשרואין שאין המלכים חוששים להם גם הם מבטלים אותה. ועתוי"ט:
ע"ז שהניחוה וכו': ביד שם סימן י"א:
בימוסיות: תוס' פ"ק דמכילתין דף ט"ז והם ז"ל גורסין דימוסיות בדלית כמו שכתבתי שם בפ"ק סי' ז': ובימוס הוא אבן אחת להושיב שם ע"ז אבל מזבח הוא אבנים הרבה והוא להקריב עליו לע"ז לא להושיב:
הרי אלו מותרין מפני שמעמידין וכו': כך צ"ל דבגמרא פריך וכי מפני שמעמידין אותה בשעה שהמלכים עוברין מותרין ומשני מפני שמעמידין אותה בשעה שהמלכים עוברים ומלכים מניחין דרך זו והולכין בדרך אחרת:
יכין
בשעת מלחמה אסורה: מיהו בהיו יכולין לחזור אליה ולא חזרו, נתבטלו [שם]:
בימוסיאות של מלכים: אבני גזית שמזה ומזה בדרך המלך, שכשהמלך עובר, מושיבין שם ע"ז, וכשעובר שם משתחווה לה:
מפני שמעמידין אותם בשעה שהמלכים עוברים: ר"ל לפעמים המלך עובר בדרך אחרת, ואינו חושש למה שהניחו כאן הע"ז, והו"ל כע"ז שהניחוה עובדיה בשעת שלום, דשריא. אי נמי שכשיראו שהמלך יבזה אותה, גם הן מבטלין איתה [כך כתבו הר"ן ותוס', וק"ל מה איריא בימסאות, הרי גם הע"ז בעצמה נמי מותרת מה"ט. ואפשר דבע"ז גופה לא הקילו בסתמא. אבל מ"ש הר"ב דמשום שמעמידין אותה רק לפי שעה לא נאסרה, כך כ' רש"י במתני' לפי הס"ד, אבל לא קיי"ל כן, דאפ"ה כשהקצוה לכך אסור [ש"ך קמ"ה ס"ק י"ח]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת