משנה עבודה זרה ד ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עבודה זרה · פרק ד · משנה ה | >>

[עריכה]

כיצד מבטלה, קטע ראש אזנה, ראש חטמה, ראש אצבעה, פחסה אף על פי שלא חסרה, בטלה.

רקק בפניה, השתין בפניה, גררה, וזרק בה את הצואה, הרי זו אינה בטלה.

מכרה או משכנה, רבי אומר, ביטל.

וחכמים אומרים, לא ביטל.

משנה מנוקדת

[עריכה]

כֵּיצַד מְבַטְּלָהּ?

קָטַע רֹאשׁ אָזְנָהּ,

רֹאשׁ חָטְמָהּ,

רֹאשׁ אֶצְבָּעָהּ,

פְּחָסָהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חִסְּרָהּ,

בִּטְּלָהּ.

רָקַק בְּפָנֶיהָ,

הִשְׁתִּין בְּפָנֶיהָ,

גֵּרְרָהּ,

וְזָרַק בָּהּ אֶת הַצּוֹאָה,

הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ בְּטֵלָה.

מְכָרָהּ אוֹ מִשְׁכְּנָהּ,

רַבִּי אוֹמֵר: בִּטֵּל;

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא בִּטֵּל:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

כיצד מבטלה?

קטע ראש אוזנה,

ראש חוטמה, ראש אצבעה,

פחסה, אף על פי שלא חיסרה - ביטלה.

רקק בפניה,

השתין בפניה, גיררה,

זרק בה את הצואה - הרי זו אינה בטילה.

מכרה, או מישכנה -

רבי אומר: ביטל.

וחכמים אומרין: לא ביטל.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

פחסה - החליקה.

ואמרו "כשפחסה בפניה", פירוש כשהחליק פניה עד שהסיר צורת הפנים באותה שעה תבטל, אבל כשהחליק שאר גופה כשלא חסר ממנה כלום אינה מבוטלת.

ומחלוקת רבי וחכמים הוא כשמכרה לגוי, אבל כשמכרה לצורף ישראל דברי הכל בטלה.

והלכה כחכמים:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

פחסה - בפניה. מיעכה בקורנס עד שהמיר צורת פניה:

גררה - סחוב והשלך בתוך הטיט:

אינה בטילה - דלפום שעה רתח עלה, והדר פלח לה ^י:

רבי אומר בטלה - פלוגתא דרבי ורבנן כשמכרה לנכרי, אבל מכרה לישראל צורף דברי הכל בטלה ^יא. והלכה כחכמים:

אינה בטילה: פירש הר"ב דלפום שעה רתח עלה והדר פלח לה. דאמר קרא (ישעיה ה') והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה. וכתיב בתריה ואל ארץ יביט. דאע"ג דקלל במלכו ובאלהיו. ופנה למעלה [פנה לבו למעלה לשמים] אל ארץ יביט [חוזר ועובד ע"ז שלו] גמ'. ולא דמי להא דמתני' ד' פרק דלעיל דקאמר ליה זו עומדת על הביב וכל העם משתינין לפניה אינו נוהג בה מנהג אלהות מקרי. דהתם כל שעתא ושעתא בזלזולא קיימא. גמרא שם [דף מ"ד ע"ב]:

רבי אומר בטלה. לשון הר"ב פלוגתא דר' ורבנן כשמכרה לעכו"ם אבל מכרה לישראל צורף דברי הכל בטלה. וכן לשון הרמב"ם. וממילא דעכו"ם דאמרן אף לצורף הוא דפליגי דאי לא תימא הכי לאשמועינן רבותא דאפילו בצורף עכו"ם דברי הכל בטלה. ובגמ' איתא בהדיא מחלוקת בצורף עכו"ם וכו'. וז"ל הר"ן מחלוקת בצורף עכו"ם כלומר שמכרה עכו"ם לצורף חברו דהתם אמרי רבנן דלא בטיל דסבר המוכר כיון דלוקחה עכו"ם הוא פלח לה ולא תבר לה. אבל בצורף ישראל דברי הכל בטל. דמידע ידע עכו"ם. דישראל תבר לה ע"כ. וכתב עוד ומשכנה כגון שאומר אם לא הבאתי לך מכאן עד יום פלוני הרי היא שלך והגיע הזמן ולא פדאה דהוי ליה כמכירה דאם לא כן מאי רבותיה דצורף. ע"כ. ובב"י סימן קמ"ו כתב דנראה מדברי הרמב"ם דלא מפליגינן [בין] צורף ישראל לצורף עכו"ם אלא במכרה אבל לא במשכנה. ע"כ. ולי אין נראה כן מדבריו דאדתידוק מרישיה שכתב שמכרה לצורף ישראל בטלה. ולא נקט או שמשכנה דש"מ דבמשכנה אף בצורף ישראל לא בטלה. תידוק מסיפא איפכא שכתב אבל אם משכנה או מכרה לעכו"ם או לישראל שאינו צורף וכו' אינה בטלה דש"מ דדוקא משכנה לישראל שאינו צורף הא לצורף בטלה. וכן בכ"מ כתב כדברי הר"ן. ושמעי' דמכרה דנקטי הר"ב והרמב"ם בפירושו לאו בדוקא נקטי. אלא מכרה דתנן ברישא נקטי וה"ה למשכנה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(י) (על הברטנורא) דאמר קרא והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה וכתיב בתריה, ואל ארץ יביט דאע"ג דקלל במלכו ובאלהיו ופנה לבו למעלה. לשמים, אל ארץ יביט, חחר ועובד עבודה זרה שלו. גמרא. ולא דמי להא דמ"ד פרק דלעיל דעומדת על חביב כו', דהתם כל שעתא ושעתא בזלזולא קיימא. גמרא:

(יא) (על הברטנורא) הר"מ. וממילא דלנכרי אף לצורף הוא דפליגי. וכן איתא בגמרא ועיין תוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

כיצד מבטלה: פירוש עו"ג וביד שם פ"ח סימן י'. ובטור י"ד סימן קמ"ו:

רק בפניה וכו': פרק כל הצלמים (עבודה זרה דף מ"ד.) והר"ר יהוסף ז"ל הגיה רקק:

גררה וזרק בה את הצואה: ה"ז אינה בטלה דלפום שעתא רתח עלה והדר פלח לה דכתיב והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו וכנה למעלה פירוש לשמים ואל ארץ יביט פירש לחזור לעבוד ע"ז שלו:

רבי אומר ביטל וחכמים אומרים לא ביטל: בגמרא אמר רבי נראין דברי לרברי כשמכרה לחבלה ומנו לצורף ישראל דמסתמא הואיל ומכרה לצורף ישראל בטלה מדעתיה דמידע ידע דישראל תבר לה שאף חברי לא נחלקו עלי אלא כשמכרה לעובדה ומנו צורף עו"ג אבל לחבלה מודו לי. והא דאמר רבי דמשכנה בטלה הוכיחו תוס' ז"ל דהיינו לאחר שנשתקעה דאי לא נשתקעה מודה רבי דלא ביטל כיון דדעתו לחזור ע"כ. וכתב הר"ן ז"ל דמדהשמיט הרי"ף ז"ל השקלא וטריא דצורף עו"ג וצורף ישראל דבגמרא אלמא ס"ל דלרבנן בכל ענין לא בטיל ורש"י ז"ל פירש דצורף לאו דוקא אלא סתם לוקחי מתכות צורפים הם והראב"ד ז"ל ס"ל דדוקא צורף אבל בשאינו צורף בין בישראל בין בעו"ג לא בטל בין לרבנן בין לרבי ולפי זה כי תנן במתני' משכנה רבי אומר בטל דוקא כגון שא"ל אם לא הבאתי לך מכאן ועד יום פלוני הרי הוא שלך והגיע זמן ולא פדאה דהוי לה כמכירה דכיון דצורף דוקא בעינן כי משכנה ולא הרהינה אצלו מאי רבותיה דצורף והרמב"ן ז"ל הסכים לזה דצורף דוקא דאם איתא וכו' ע"כ בקיצור ונם הרמב"ם ז"ל שם בפ"ח מהע"ז נראה מדבריו דצורף דוקא אלא שיש לו דרך אחרת בפסק ההלכה מן הטעם שכתב הר"ן ז"ל והביא דבריו ז"ל שם בכ"מ: