משנה עבודה זרה ד ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עבודה זרה · פרק ד · משנה ז | >>

שאלו את הזקנים ברומי, אם אין רצונו בעבודה זרה, למה אינו מבטלה.

אמרו להן, אילו לדבר שאין צורך לעולם בו היו עובדין, היה מבטלו.

הרי הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות. יאבד עולמו מפני השוטיםיג.

אמרו להן, אם כן, יאבד דבר שאין צורך לעולם בו ויניח דבר שצורך העולם בו.

אמרו להן, אף אנו מחזיקין ידי עובדיהם של אלו, שאומרים, תדעו שהן אלוהות, שהרי הן לא בטלו.

משנה מנוקדת

שָׁאֲלוּ אֶת הַזְּקֵנִים בְּרוֹמִי:

אִם אֵין רְצוֹנוֹ בַּעֲבוֹדָה זָרָה,
לָמָּה אֵינוֹ מְבַטְּלָהּ?
אָמְרוּ לָהֶן:
אִלּוּ לְדָבָר שֶׁאֵין צֹרֶךְ לָעוֹלָם בּוֹ הָיוּ עוֹבְדִין,
הָיָה מְבַטְּלוֹ.
הֲרֵי הֵן עוֹבְדִין לַחַמָּה וְלַלְּבָנָה,
וְלַכּוֹכָבִים וְלַמַּזָּלוֹת;
יְאַבֵּד עוֹלָמוֹ מִפְּנֵי הַשּׁוֹטִים?
אָמְרוּ לָהֶן:
אִם כֵּן,
יְאַבֵּד דָּבָר שֶׁאֵין צֹרֶךְ לָעוֹלָם בּוֹ,
וְיַנִּיחַ דָּבָר שֶׁצֹּרֶךְ הָעוֹלָם בּוֹ?
אָמְרוּ לָהֶן:
אַף אָנוּ מַחֲזִיקִין יְדֵי עוֹבְדֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ, שֶׁאוֹמְרִים:
תֵּדְעוּ שֶׁהֵן אֱלוֹהוֹת,
שֶׁהֲרֵי הֵן לֹא בָּטְלוּ:

נוסח הרמב"ם

שאלו את הזקנים ברומי:

אם אין רצונו בעבודה זרה,
מפני מה אינו מבטלה?
אמרו להן:
אילו לדבר שאין לעולם צורך בו היו עובדין - היה מבטלו,
הרי הם עובדין לחמה, וללבנה, ולכוכבים - יאבד עולמו מפני השוטים?
אמרו להן:
אם כן יאבד דבר - שאין לעולם צורך בו,
ויקיים דבר - שצורך לעולם בו?
אמרו להן:
אף אנו מחזיקין ידי עובדיהן של אלו,
ויאמרו, תדעון שהן אלוהות - שהרי אלו לא בטלו.

פירוש הרמב"ם

ממה שאתה צריך לידע, כי הפילוסופים על השלימות אינן מאמינין הצלמים, רצוני לומר הטלמסאות, אבל מלעיגין מהן ומאותן שחושבין שיש להם פעולה, ובאור זה יאריך.

ואמנם אני אומר זה, לפי שאני יודע שרוב בני אדם כולם ניפתים בזה פיתוי גדול מאד ובדברים דומים להם, ומחשבים שיש להם עניינים אמתיים, ואין הדבר כן, עד כי הטובים החסידים מבני דתנו חושבים שהם דברים אמתיים אלא שהם אסורין מצד התורה בלבד, ואינם יודעים שהם דברים בטלים כוזבים, ונצטוינו בתורה שלא לעשותם כמו שהזהירה על הכזב. והם דברים נתבררה להם פרסום גדול אצל האומות. ועיקר זה באומה הנקראת "צאבים", והם האומה שיצא אברהם אבינו עליו השלום מביניהם, וחלק על טעותם וסברתם המקולקלת במה שנתן האלהים בלבו מן החכמה, והיו מגדלין ומכבדין הכוכבים ומיחסין להם פעולות שאינן להם, והם שכתבו ספרים בדיני הכוכבים והכישוף וההשבעות והמזלות הרוחניות, ודיבור הכוכבים והשדים והגדת העתידות ומעונן ומנחש על רוב מיניהם ושאלת המתים והרבה מכיוצא בזה ששלפה התורה האמיתית חרבה עליהם והכריתה אותם, והם עיקר עבודה זרה וענפיה:

  • וזה, שהכזב הראשון גזרת הכוכבים, שנתברר במופת בחכמת הטבע ביטול הקדמותיו, הראשונה באמרם הכוכב הפלוני רע ונוקשה וכוכב פלוני טוב ומצליח, והחלק הפלוני מן הגלגל יאות הכוכב הפלוני והוא הפך הכוכב הפלוני, עם היות הגלגל כולו גוף אחד מתדמה החלקים אין בו שינוי ולא כזב, ושתי הקדמות אלו הם עמודי גזרת הכוכבים, אשר בהתברר ביטולם כמו שנתברר בטלו חלקיה עד סופם.
  • אחר כן הרכיבו כזב שני על הכזב הראשון והוא הצלמים הנקראים ה"טלאסמם", ואמרו שכשיהיה כוכב פלוני המצליח במקום הנאות לו, תעשה צורה על תואר כך וכך ותביא מן התועלת כך וכך, וכשיהיה הכוכב הפלוני הנוקשה במקום פלוני שהוא הפכו, תיעשה לו צורה בתואר כך וכך ותדחה בו מן הרעה כך וכך. ונתרחב זה השער כפי רוחב גזרת הכוכבים ומה שייחסו לה מן הפרטים.
  • אחר כן הרכיבו כזב שלישי על אלו השנים והוא עבודה זרה, ואמרו שצורה זו הנעשית במזל צומח כך, ועל המצב הפלוני כשיקוטר בדבר פלוני ויתפללו לו בדברים כך וכך וישתחוו לו הוא יסיר רעת דבר פלוני. ודברים אלו עשו, לפי שבימים הראשונים קיבצו בני המדינות ופיתו המון עמי הארץ, ואמרו להם כי הצלחת ארצותיכם וענייניכם כשתעשו אלה הצורות. וכשמתקבצים לבתיהם מכבדים אלה הזקנים שיודעים סודותיהם, ובזה קמה המלכות, וחשבו שאותו הדבר אמת, והיו מאמינין בו כמו שאנו מאמינין בנביאים עליהם השלום מן השלמות והחסידות, הלא תראה היאך קראם הכתוב "נביאי הבעל" ו"נביאי האשרה".
  • אחר כן באו חלושי הדעת ומצאו אותם הדברים ואותם הספרים, וחשבו שהן אמת ושיש בהם תועלת, ולא ידעו שהם כזבים שנעשו בזמן מן הזמנים לתועלת שעה, אמר הנביא "אל תיראו מהם כי לא ירעו, וגם היטב אין אתם"(ירמיה י, ה). וכבר בארו החכמים שכל מה שיהיה מהם מפעולות אלה הצלמים הוא בדרך מקרה, ומייחסים אותן להם, וזה עניין פילוסופי ברור. וכמו כן מצאתי לחכמים שעוררו על גזרת הכוכבים, שהן נוהגין דרך המעונן והמנחש, לא שהם סיבה כמו שחושבין האצטגנינין. אמרו "לא תנחשו"(ויקרא יט, כו), כגון אלו המנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים, וזהו דעת הפילוסופים בהם, ואלו הדברים כולם שבדאו הצאבים אין מהם בפילוסופית יון דבר קטן או גדול.

וכבר הארכתי אני בכאן, אבל יש בו מקום תועלת ותיקון אמונה, לפי ששגעון בני האדם בכוכבים והצלמים רוצה לומר הטלאסמם אינו דבר מועט, וכבר יצאו מן התורה פעם אחת בשביל מה שהיו מאמינין אותם מאמיתתם:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אף אנו מחזקין ידיהם של אלו - העובדים לחמה וללבנה. אם היינו רואין ששאר עבודה זרה חרבו מעצמן ואלו קיימות, היינו מודים לאלו:

פירוש תוספות יום טוב

שאלו את הזקנים ברומי. כלומר דבר זה נשאל לחכמי ישראל ברומי. הר"ן:

יאבד עולמו מפני השוטים. וא"ת יושיבום. יאבד השוטים. לא קשיא שהרי מצינו שאובדים במלאת ספקם וסאתם כענין יושבי הארץ ארץ כנען וכמו שהם קודם לכן לא נאבדו כמו שנאמר (בראשית ט"ו) כי לא שלם עון האמורי. כמו כן אלו השוטים כשיתמלא סאתם יאבדו. וקודם לכן לא. שאם יאבדם קודם לכן הרי זהו בכלל יאבד עולמו. לפי שהעולם נברא שתהא הרשות נתונה בידי אדם להימין או להשמאיל. ולפיכך אין לאבדם קודם שנתמלא סאתם. נראה לי. וראיתי בספר דרך חיים על משנה הכל צפוי והרשות נתונה וכו' פרק שלישי דאבות שפירש שאם יאבד העובדים לא היה האדם בעל בחירה שהרי ירא מן האבוד לגמרי. ע"כ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יג) (על המשנה) יאבד כו'. וא"ת, ישיבום, יאבד השוטים, לא קשיא, שהרי מצינו שאובדים במלואת ספקם וסאתם, כענין יושבי ארץ כנען כו', כמו כן אלו השוטים כשתתמלא סאתם יאבדו. וקוד' לכן לא. שאם יאבדו קודם לכן הרי זהו בכלל יאבד עולמו, לפי שהעולם נברא שתהא הרשות נתונה בידי אדם להימין או להשמאיל. ולפיכך אינם נאבדים קורם שנתמלא סאתם. נ"ל. ובספר דרך חיים על משנה הכל צפוי כו'. פירש שאם יאבד העובדים לא היה האדם בעל בחירה שהרי ירא מן האיבוד לגמרי:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שאלו את הזקנים ברומי:    כלומר דבר זה נשאל לחכמי ישראל ברומי אם אין רצונו של הקב"ה בע"ז למה אינו מבטלה אלא משמע שרצונו של הקב"ה שיהו עובדים למשמשיו הר"ן ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

יאבד עולמו מפני השוטים:    ואם יאביד השוטים תתבטל הבחירה, שכל א' יהיה ירא לנפשו. משא"כ כשיאביד הע"ז, לולא הטעם של איבוד העולם, הי' ראוי שיבטלה הקב"ה, דלא תתבטל הבחירה עי"ז, דהרי יכול לעשות אחרת. [והא דהקשו על ע"ז ולא הקשו על שאר עבירות, דכל הגוזל ראוי שיאבד גזילתו, וכל אוכל איסור ראוי שלא ישבע. י"ל שאני ע"ז דחמירי שנוגע בכבוד עצמו ית', והוא תכלית השלמת כל בני עולם שיכירו הבורא עולם, לפיכך חשבו, שראוי שיעכב הקב"ה האדם מחטא זה]:

אמרו להן אף אנו מחזיקין ידי עובדיהם של אלו:    ר"ל נצדיק את העובדים לצבא השמים לבקש להם התנצלות, דבשלמא בשיניח כולן י"ל שאין הקב"ה חושש לטפשים הללו וכדאמרינן בעגל כלום מתקנא אלא גבור בגבור וכו', וכי בשביל שוטים הללו יאבד הקב"ה עולמו לכן מניח כולן להודיע שאין חושש. אבל אם יאבד קצת מהן ויקיים קצת מהן, הרי יראו שחושש לפגם כבודו ית', יאמרו א"כ למה לא יאבד עולמו עם כולן בעבור כבודו, בלתי ספק ח"ו תש כחו מלבטלן:

שהרי הן לא בטלו:    והאחרים בטלו ולא יתלו דמפני שיש לעולם צורך להם לא בטלו.

בועז

פירושים נוספים