משנה עבודה זרה ד דפוסים
משנה עבודה זרה, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
משנה א[עריכה]
רבי ישמעאל אומר, שלש אבנים זו בצד זו בצד מרקוליס, אסורות.
ושתים, מותרות.
וחכמים אומרים, שנראות עמו, אסורות.
ושאין נראות עמו, מותרות.
משנה ב[עריכה]
מצא בראשו מעות, כסות או כלים, הרי אלו מותרין.
פרכילי ענבים ועטרות של שבלים ויינות ושמנים וסלתות וכל דבר שכיוצא בו קרב על גבי המזבח, אסור.
משנה ג[עריכה]
עבודה זרה שהיה לה גינה או מרחץ, נהנין מהן שלא בטובה ואין נהנין מהן בטובה.
היה שלה ושל אחרים, נהנין מהן בין בטובה ובין שלא בטובה.
משנה ד[עריכה]
עבודה זרה של נכרי, אסורה מיד.
ושל ישראל, אינה אסורה עד שתיעבד.
נכרי מבטל עבודה זרה שלו ושל חברו, וישראל אינו מבטל עבודה זרה של נכרי.
המבטל עבודה זרה, ביטל משמשיה.
ביטל משמשיה, משמשיה מותרין והיא אסורה.
משנה ה[עריכה]
כיצד מבטלה, קטע ראש אזנה, ראש חטמה, ראש אצבעה, פחסה אף על פי שלא חסרה, בטלה.
רקק בפניה, השתין בפניה, גררה, וזרק בה את הצואה, הרי זו אינה בטלה.
מכרה או משכנה, רבי אומר, ביטל.
וחכמים אומרים, לא ביטל.
משנה ו[עריכה]
עבודה זרה שהניחוה עובדיה: בשעת שלום, מותרת.
בשעת מלחמה, אסורה.
בימוסיאות של מלכים, הרי אלו מותרות, מפני שמעמידין אותם בשעה שהמלכים עוברים.
משנה ז[עריכה]
שאלו את הזקנים ברומי, אם אין רצונו בעבודה זרה, למה אינו מבטלה.
אמרו להן, אילו לדבר שאין צורך לעולם בו היו עובדין, היה מבטלו.
הרי הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות. יאבד עולמו מפני השוטים.
אמרו להן, אם כן, יאבד דבר שאין צורך לעולם בו ויניח דבר שצורך העולם בו.
אמרו להן, אף אנו מחזיקין ידי עובדיהם של אלו, שאומרים, תדעו שהן אלוהות, שהרי הן לא בטלו.
משנה ח[עריכה]
לוקחין גת בעוטה מן הגוי אף על פי שהוא נוטל בידו ונותן לתפוח.
ואינו נעשה יין נסך, עד שירד לבור.
ירד לבור, מה שבבור אסור, והשאר מותר.
משנה ט[עריכה]
דורכין עם הגוי בגת, אבל לא בוצרין עמו.
ישראל שהוא עושה בטומאה, לא דורכין ולא בוצרין עמו, אבל מוליכין עמו חביות לגת ומביאין עמו מן הגת.
נחתום שהוא עושה בטומאה, לא לשין ולא עורכין עמו, אבל מוליכין עמו פת לפלטר.
משנה י[עריכה]
גוי שנמצא עומד בצד הבור של יין, אם יש לו עליו מלוה, אסור.
אין לו [ עליו מלוה ], מותר.
נפל לבור ועלה, ומדדו בקנה, התיז את הצרעה בקנה או שהיה מטפח על פי חבית מרותחת, בכל אלו היה מעשה ואמרו ימכר.
ורבי שמעון מתיר.
נטל את החבית וזרקה [ בחמתו ] לבור, זה היה מעשה והכשירו.
משנה יא[עריכה]
המטהר יינו של נכרי ונותנו ברשותו בבית הפתוח לרשות הרבים, בעיר שיש בה גוים וישראלים, מותר.
בעיר שכולה גוים, אסור, עד שיושיב שומר.
ואין השומר צריך להיות יושב ומשמר. אף על פי שהוא יוצא ונכנס, מותר.
רבי שמעון בן אלעזר אומר, [ כל ] רשות גוים אחת היא.
משנה יב[עריכה]
המטהר יינו של נכרי ונותנו ברשותו והלה כותב לו התקבלתי ממך מעות, מותר.
אבל אם ירצה ישראל להוציאו ואינו מניחו עד שיתן לו את מעותיו, זה היה מעשה בבית שאן, ואסרו חכמים.
משנה עבודה זרה, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב