משנה עבודה זרה ד ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עבודה זרה · פרק ד · משנה ב | >>
מצא בראשו מעות, כסות או כלים, הרי אלו מותרין.
פרכילי ד ענבים ועטרות של שבלים ויינות ושמנים וסלתות וכל דבר שכיוצא בו קרב על גבי המזבח, אסור.
משנה מנוקדת
מָצָא בְּרֹאשׁוֹ מָעוֹת, כְּסוּת אוֹ כֵּלִים,
- הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין.
- פָּרְכִּילֵי עֲנָבִים,
- וַעֲטָרוֹת שֶׁל שִׁבֳּלִים,
- וְיֵינוֹת וּשְׁמָנִים וּסְלָתוֹת,
- וְכָל דָּבָר שֶׁכַּיּוֹצֵא בּוֹ קָרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ,
- אָסוּר:
נוסח הרמב"ם
מצא בראשו -
- מעות, כסות, או כלים - הרי אלו מותרין.
- פרכילי ענבים, ועטרות של שיבולים,
- ויינות, ושמנים, וסלתות,
- וכל דבר שכיוצא בו קרב על גבי המזבח - אסור.
פירוש הרמב"ם
אמרו מותרין - ובלבד שימצאם על דרך בזיון:
- המעות - כשיהיו בכיס תלוי בצואר אותו הצלם,
- וכסות - שתהיה בגדיו מכופלים נתונים על ראשו,
- וכלים - שיהיו תלויין על ראשו, שנכנס ראשו ממושבו:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
מצא בראשו - של מרקוליס:
מעות כמות או כלים הרי אלו מותרים - והוא שלא יהו מונחין לנוי ג, כגון שיהיו המעות מונחים בכיס קשוו' ותלוי לו על צוארו, כסות מקופלת ומונחת על כתפו או על ראשו, כלים נמי מונחים על ראשו, שכל אלו אינם דרך נוי:
פירוש תוספות יום טוב
הרי אלו מותרין. כתוב אחד אומר (דברים כ"ט) ותראו את שקוציהם ואת גלוליהם עץ ואבן [כסף וזהב] אשר עמהם. משמע שהיו מקריבים עץ ואבן. וקרי ליה שקוצים. אלמא כל מה דמקריבים קמיה מתסר. וכתוב אחד אומר (שם ז') לא תחמוד כסף וזהב עליהם. אבל עץ ואבן לא כתיב. הא כיצד עמהם דומיא דעליהם מה עליהם דבר של נוי אסור. שאינו של נוי מותר. אף עמהם דבר של נוי אסור. ושאינו של נוי מותר. אבל איפכא לא דא"כ לא יאמר עליהם. גמ':
פרכילי ענבים. ועטרות של שבלים. הני מדין תקרובת מיתסרי. דבגמ' דף נ"א ע"א מוקמינן להו כגון שבצרן מתחלה לכך והוו כעין פנים כיון שהיו באים במקדש לבכורים [דלא כרש"י שמפרש שבבצירתה עבדה לע"ז והוי כשבר מקל לפניה דדמי לזביחה] ואע"ג שאין בהם עבודה לגבוה. כעין פנים מקרי. ויינות ושמנים וסלתות נמי פשיטא דכעין פנים הוא דהא איתנהו במקדש יין לנסך. שמנים וסלתות למנחות. ובכולהו הני חיישינן דלמא עביד בהו תקרובת כעין פנים שנסך היין. והקטיר קצת מהשמן והסולת. ואלו שנמצאו שירים הן. כדעבדינן במקדש ומש"ה מיתסרי. הר"ן:
פרכילי ענבים. כשהענבים כרותים עם הזמורות נקראים פרכילי ענבים. כך פי' הר"ב במשנה ג' פ"ק דעוקצין:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ג) (על הברטנורא) הכי ילפינן ליה בגמרא מקרא:
(ד) (על המשנה) פרכילי בו'. והני מדין תקרובת מתסרי. דבגמרא מוקמינן שבצרן מתחלה לכך והוי כעין פנים כו', וחיישינן דלמא עביד בהו תקרובת כעין פנים שנסך היין והקטיר קצת מהשמן והסולת ואלו שנמצאו שירים הן. הר"ן:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
מצא בראשו מעות וכו': בפירקין דף נ"א קודם מקומה. ובטור י"ד סימן קל"ט. וביד שם כ"ז סי' ט"ז:
הרי אלו מותרין: גמ' מנה"מ א"ר אושעיא כתוב אחד אומר ותראו אית שקוציהם ואת גלוליהם עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם וכתיב לא תחמוד כסף וזהב עליהם הא כיצד עמהם דומיא עליהם מה עליהם דבר של נוי אסור דהא כסף וזהב היא ושאינו של נוי מותר אף עמהם דהיינו דכתיב עץ ואבן דבר של נוי אסור ושאינו של נוי מותר ואימא עליהם דומיא דעמהם מה עמהם כל מה שעמהם אף עליהם כל שעליהם א"כ לא יאמר עליהם דכוליה קרא לא איצטריך דהשתא מה שעמהם דאינו עליו ממש אשמעינן קרא דשקוצים נינהו ואסירי שעליהם מיבעיא ופרכינן מעות דבר של נוי הוא ואמאי קתני מתניתין דמותר וכן פריך נמי גבי כסות ומשני אמרי דבי ר' ינאי בכיס קשור ותלוי לו על צוארו וכן כסות מקופלת ומונחת לו על ראשו ופרכינן כלי דבר של נוי הוא ומשני רב פפא דסחיפא ליה משכילתא ארישא פירש רש"י ז"ל כפוי לו גביע ארישיה ואינה עשויה כמין כובע אלא כלי ארוך שנותנין בו מים לרחוץ בו הידים ולכבס הבגדים כדאמרינן משיכלא משי כולא ע"כ:
פרכילי ענבים ועטרות של שבלים: ובגמרא אמר רב מנין לתקרובת ע"ז שאין לה בטלה עולמית דכתיב ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה מת אין לו בטלה עולמית אף תקרובת ע"ז אין לה בטלה עולמית:
תפארת ישראל
יכין
מצא בראשו: של מרקוליס:
הרי אלו מותרין: והוא שאין מונחין שם דרך נוי, כגון שהמעות בכיס ותלוי בצוארו, והכסות והכלים מונחים מקופלים על ראשו או על כתיפו. דאל"כ הו"ל נוי ע"ז ואסור עד שיתבטל. מיהו כל תקרובת ע"ז אפי' ביטול לא מהני, וגרע בהא מע"ז גופה [קל"ט ב']:
פרכילי ענבים: בלשון לאטיין נקראו זמורות ענבים משולבות כשרשרות במעשה אומן, [פערגולא]:
וסלתות: בכלי זכוכית:
אסור: משום תקרובת ע"ז. מיהו דוקא הנהו, דכל תקרובת ע"ז אינו נאסר מיד כשהניחו לפניה, רק אם מינו קרב לפנים בביהמ"ק. דאל"כ לא נאסר רק בעשה בו מעשה, דומיא דזביחה או זריקה, כגון ששבר מקל לפניה, שהוא כעין זביחה, או שזרקו להמקל לפניה. שהוא דומיא דזריקה. וגם צריך שיהיה דרך לעובדה באותו הגוף, אף שאין דרך לעבדה באותה מעשה. וה"נ במתניתין יינות שמנים וסלתות חזיין לפנים למנחות. ופרכילין נמי שמא בצרן מתחלה לכך דהו"ל כעין ביכורים שבפנים [ועי' י"ד קל"ט ג']:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת