משנה עבודה זרה ד ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עבודה זרה · פרק ד · משנה ג | >>
עבודה זרה שהיה לה גינה או מרחץ, נהנין מהן ה שלא בטובה ואין נהנין מהן בטובה.
היה שלה ושל אחרים, נהנין מהן בין בטובה ובין שלא בטובה.
עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהָיָה לָהּ גִּנָּה אוֹ מֶרְחָץ,
- נֶהֱנִין מֵהֶן שֶׁלֹּא בְּטוֹבָה,
- וְאֵין נֶהֱנִין מֵהֶן בְּטוֹבָה.
- הָיָה שֶׁלָּהּ וְשֶׁל אֲחֵרִים,
- נֶהֱנִין מֵהֶן,
- בֵּין בְּטוֹבָה,
- וּבֵין שֶׁלֹּא בְּטוֹבָה:
- נֶהֱנִין מֵהֶן,
עבודה זרה, שהיה לה גינה ומרחץ -
- נהנין מהן - שלא בטובה,
- ואין נהנין מהן - בטובה.
- היה לה ולאחרים -
- נהנין מהן - בטובה, ושלא בטובה.
אמרו בטובה, ושלא בטובה - רוצה לומר בטובת כומרים:
שלא בטובה - שלא ו יעלה שכר ז לכומרים:
נהנין מהן. דאין הקדש לע"ז עד שיקריב בתקרובת. רש"י:
שלא בטובה. פירש הר"ב שלא יעלה שכר לכומרים. וכפירוש רש"י. והקשו בתוספות פרק דלעיל דף מ"ד דלשון בטובה לא משמע הכי. ואדרבה בשכר ושלא בשכר מיבעי ליה. ועוד דאי בשכר. בסיפא כי איכא לאחרים חלק בהדה דשרי [ועיין לקמן] אמאי הא מרויח לע"ז. ושם מפרש"י שלא בטובה שלא יחזיק טובה לע"ז. ע"כ. ונראה שר"ל וכ"ש שלא יתן שכר. וכההיא דריש פרק ה' דעדיות. ומשנה ב' פרק ד' דשביעית לענין פירות שביעית. וכן פירש הר"ן בשם הראב"ד. אבל התוס' כתבו אע"פ שנותנים להם שכר שרי. ולא דמי למתני' ד' פ"ק דחניות מעוטרות אסור ליקח מהם משום מכס ע"ז. דהתם מיירי שהמכס הוא לצורך הע"ז. ובהכי מתרצה נמי דבפ' ד' דנדרים משנה ו' במודר הנאה דאסור ליקח ממנו אלא בפחות כדהקשה מינה הר"ן על פירש"י. וכיון דלאו לע"ז עצמו לא קשיא מינה כלל:
שלא בטובה. פי' הר"ב שלא יעלה שכר לכומרים. איכא דמתני לה בגמ' ארישא. ואיכא דמתני לה אסיפא. והרמב"ם [פ"ז] פוסק לקולא כמאן דמתני ארישא. אבל זהו לפירושו דמפרש בטובה בדברים כהראב"ד והוי מדרבנן ולהכי אזלינן לקולא. כ"כ הר"ן. אבל בשאר הפוסקים מפרשים כמאן דמתני אסיפא ואפי' יש לאחרים חלק בטובה עם כומריה:
(ה) (על המשנה) נהנין מהן. דאין הקדש לאליל עד שיקריב בתקרובת. רש"י:
(ו) (על הברטנורא) איכא דמתני לה בגמרא ארישא, ואיכא דמתני לה אסיפא. ועתוי"ט:
(ז) (על הברטנורא) והתוס' הקשו ע"ז, דא"כ בשכר ושלא בשכר מבעי ליה. ועוד בסיפא [עמ"ש בסמוך] אמאי שרי, הא מרויח לאליל. ומפרש שלא יחזיק טובה לאליל. אבל בשכר, שרי. ולא דמי למשנה ד' פרק קמא בחנויות מעוטרות, דהתם מיירי שהמכס הוא לצורך האליל. ועתוי"ט:
ע"ז שהיה לה גנה וכו': ביד שם פ"ז סי' י"ז. ובטור י"ד סי' קמ"ג. ואיתא בפ' כל הצלמים (עבודה זרה דף מ"ד):
נהנין מהן שלא בטובה: ואין נהנין מהן בטובה. גמ' אמר אביי בטובת בטובת כומרים שלא בטובה שלא בטובת כומרים לאפוקי טובת עו"ג עובדיה דלא איכפת לן אי יהבינן להו שכר טובת הנאה פורתא. איכא דמתני לה אסיפא היה שלה ושל אחרים נהנין מהן בין בטובה בין שלא בטובה אמר אביי בטובת אחרים פירוש דמותר לתת שכר לאחרים אבל לכומרים לא מאן דמתני לה אסיפא כ"ש ארישא כיון דכולה דע"ז אסור לתת להם שכר ומאן דמתני לה ארישא אבל אסיפא כיון דאיכא אחרים בהדה אפילו בטובת כומרים נמי שפיר דמי. וכתב הר"ן ז"ל אבל הראב"ד ז"ל פירש בטובה ושלא בטובה טובת דברים וטעמא דאסור בטובת דברים כדי שלא ימשך אחריהם והכי דייק לישנא דבטובה ושלא בטובה דהא במסכת עדויות תנן גבי פירות שביעית אין נהנין מהם אלא בטובה והיינו בטובת דברים דאי בדמים אסור דסחורה היא וטעמא דאי נהנין אלא בטובה כדי שלא יהו רגילין בכך. ולי מההיא לא אריא דלעולם טובה דהתם כטובה דהכא דהיינו טובת הנאה פורתא דכה"ג לאו סחורה מיקריא שאין זה כענין מקח אבל תמהני וכו' ע"ש בהר"ן ז"ל ובסוף דבריו ז"ל כתב והרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכות ע"ז נראה שהוא מפרש כדברי הראב"ד ז"ל ופסק כלישנא קמא ונראה שטעמו ז"ל דכיון שטובת דברים מדרבנן בעלמא הוא נקיטינן לקולא ועוד דבגמרא מסיק לישנא כמאן דמתני לה ארישא דבסיפא כיון דאיכא אחרים בהדה אפילו בטובת כומרים שפיר דמי ע"כ. ורש"י ז"ל כאן פירש בטובה בשכר כמו שהעתיק רעז"ל אבל שם פרק כל הצלמים פירש בטובה להחזיק טובה וע"ש בתוס' וז"ל שם נהנין מהם שלא בטובה פירש רש"י ז"ל כאן שאין להחזיק טובה לכומרים בכך בטובה שצריך להחזיק טובה אבל לקמן פ' ר' ישמעאל פירש הקונטרס בטובה בשכר וכן פר"ח ולא נהירא לר"ת דלשון בטובה לא משמע הכי ואדרבא בשכר ושלא בשכר מיבעי ליה ועוד דאי בשכר אסור ומטעם שמרויח לע"ז תיקשי מהכא למ"ד לעיל בפ"ק מהנה מותר ועוד דאמרינן לקמן פ' ר' ישמעאל דאי איכא לאחרים חלק בהדה אפילו בטובת הכומרים שריא ואי מיירי בשכר כי איכא לאחרים חלק בהדה נמי מאי הוי הא מרויח לע"ז לכן נראה לר"ת כמו שפירש רש"י ז"ל כאן עכ"ל ז"ל. והגיה הר"ר יהוסף ז"ל בסיפא נהנין מהן בטובה ושלא בטובה:
יכין
נהנין מהן: דאין הקדש לע"ז עד שיקריבו בתקרובת:
שלא בטובה ואין נהנין מהן בטובה: שלא יחזיק טובה לבעליה לומר לו [דאנק]. וכ"ש שאסור ליתן שכר:
היה שלה ושל אחרים נהנין מהן בין בטובה ובין שלא בטובה: מדלא קאמר נהנין ממנה אפי' בטובה. נ"ל דה"ק, דוקא בטובה דומיא דשלא בטובה, דהיינו בהחזקת טובה. אבל בשכר אסור [כפ"ק מ"ד]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת