משנה סנהדרין ה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת סנהדרין · פרק ה · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

היו בודקין א אותן בשבע חקירותב, באיזה שבוע, באיזו שנה, באיזה חדש, בכמה בחדש, באיזה יום, באיזו שעה, באיזה מקוםח.

רבי יוסי אומר באיזה יום, באיזו שעה, באיזה מקוםט.

מכירין אתם אותו.

התריתם בו.

העובד עבודה זרהי, את מי עבד, ובמה עבד.

נוסח הרמב"ם

היו בודקין אותם בשבע חקירות באיזה שבוע באיזו שנה באיזה חודש וכמה בחודש באיזה יום באיזו שעה ובאיזה מקום רבי יוסי אומר באיזה יום ובאיזו שעה באיזה מקום מכירין אתם אותו התריתם בו העובד עבודה זרה את מה עבד ובמה עבד.

פירוש הרמב"ם

היו בודקין אותן בשבע חקירות באיזו וכו' - רבי יוסי אומר שאין צריך לשאול אם באי זה שבוע באי זה חודש בכמה לחודש אלא באי זה יום באי זה שעה באי זה מקום בלבד.

ואמרו מכירין אתם אותו התריתם בו, אין זה מכלל החקירות והדרישות אבל הוא דבר שאין שם עדות שיצטרך הדרישות וחקירות אלא שידע אמתתו. וחיוב אלו השבע חקירות ממה שנאמר באותם אנשים שחייבים מיתה ודרשת וחקרת ושאלת והוגד לך ושמעת ודרשת היטב ודרשו השופטים, אלה השבעה חיזוקים לעמוד על אמתת הדבר ולעשות תכלית הדרישה והחקירה. ואין הלכה כרבי יוסי אלא אפילו אמרו העדים אתמול הרגו ראוי לומר להם באי זה שבוע באי זו שנה באי זה חודש באי זה יום באי זו שעה וזה לפי מה שהם אומרים מסיעין את העדים ממקום למקום כדי שתטרף דעתם עליהם ויחזקו בהם רוצה לומר שמאריכים עליהם ומוציאין אותם מסיפור לסיפור ויכבידו בשאלות עד שיקוצו ואם יש בעדות פסלות יחזרו בהם.


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

היו בודקין אותן - אחר שאיימו עליהן היו בודקין אותן, בשבע חקירות. כנגד שבעה לשונות שנאמרו במקרא בחייבי מיתות ב"ד, ודרשת וחקרת ג ושאלת היטב (דברים יג) הרי כאן שלשה. ושאלת אינו מן המנין ד שממנו למדנו בדיקות. ובמקום אחר הוא אומר ה (שם יז) והוגד לך ושמעת ודרשת היטב, יש כאן שנים אחרים, הרי לך חמשה, ובמקום אחר אומר ו (שם יט) ודרשו השופטים היטב, שנים אחרים, הרי כאן שבעה:

באיזה שבוע - של יובל:

באיזו שנה - של שבוע:

באיזה יום - של שבת ז:

באיזו שעה - של יום. שכל שבע חקירות הללו מביאות אותן לידי הזמה, ושמא אין עדים להזימן לכל היום ויש עדים להזימן לאותה שעה:

רבי יוסי אומר - אין צריך אלא שלש חקירות, באיזה יום באיזו שעה באיזה מקום. ואין הלכה כר' יוסי, אלא אפילו אמרו העדים אתמול הרגו, בודקין אותן בשבע חקירות, כדי שתטרף דעתן עליהן ויודו אם יש פסול בעדותן:

מכירין אתם אותו - ההרוג. שמא נכרי הוא. וזו אינה מן החקירות שמביאות לידי הזמה, אלא כשאר בדיקות שאינן אלא לעשות העדות מוכחשת שמא לא יאמר האחד כדברי חבירו. והוא והן יהיו פטורים:

את מי עבד - לפעור או למרקוליס:

ובמה עבד - בזיבוח או בהשתחויה:

פירוש תוספות יום טוב

היו בודקין אותן וכו'. לאו בפעם אחת וזה בפני זה. דלא גרע מדיני ממונות דתנן במשנה ו' פ"ג דמשיירין את הגדול וכו'. והכי נמי תנן לקמן במשנה ג' ואח"כ מכניסין את השני וכו'. וכ"כ הרמב"ם בפרק י"ב מהלכות סנהדרין אם עמדו בדבריהן. מכניסין את הגדול שבעדים ובודקין אותו וכו':

חקירות. נקט חדא מתרתי דקרא. אע"ג דבריש פרק דלעיל נקט תרתי הכא סגי ליה בחדא. ונקט חקירה אע"ג דכתיב אחר דרישה לפי שהחקירה הוא מורה יותר על העמידה על אמתת הענין מדרישה כד"א (איוב כ"ה) ולכל תכלית הוא חוקר:

בשבע חקירות. כתב הר"ב כנגד ז' לשונות שנאמר במקרא בחייבי מיתות ב"ד ודרשת וחקרת. בעיר הנדחת. ומ"ש ושאלת אינו מן המנין וכו' דושאלת לא משמע חקירה. אלא עד דכתב היטב בהדיה. אבל ודרשת בלא היטב משמע דרישה מעליא. רש"י. ומ"ש ובמקום אחר וכו'. ביחיד העבד עבודה זרה. ומ"ש ובמקום אחר וכו' בעדים זוממין. ומסקינן [בגמרא] דכולהו ילפינן מהדדי ליתן את האמור של זה בזה מדכתיב והנה אמת נכון גבי ע"ז. וכתיב והנה אמת נכון בעיר הנדחת. ומשמע אמת נכון דרישה וחקירה. הא ארבעה. דל תלת מינייהו לג"ש דהני תלתא ליתן האמור של זה בזה. ואתו נחנקים בק"ו מנסקלים ומנהרגין כלומר מעכו"ם שבסקילה. ומעיר הנדחת שהיא בסייף. שצריכין דרישה וחקירה. ובלאו הכי לא מקטל. חנק הקל מכולן לא כ"ש. ואתו נשרפין בק"ו מנסקלין דחמירי. מה שא"כ מנהרגין דקיל. ולר"ש דאמר [בריש פ"ז] שריפה חמורה פש לן חדא מהני ארבעה לאתויי נשרפין. ורבנן מלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא:

באיזה יום. פירש הר"ב של שבת. אע"פ שאמרו בכך וכך בחדש אע"פ כן שואלין להם באיזה יום בשבת היה. לפי שכל השבע הללו באות להביאן לידי הזמה. ואין מעלין על לבן חשבון של חדש אם היו אלו עמהן אותו יום במקום אחר. וכששואלין אותן באיזה יום והם אומרים ביום פלוני. נזכרים עדי הזמה להזימם. רש"י:

באיזה מקום. שזו היא המועלת להביא את כל החקירות להזמה דבלאו הכי לא מתזמי. רש"י:

רבי יוסי אומר באיזה יום וכו'. גמרא. תניא אמר להם ר' יוסי לחכמים לדבריכם מי שבא ואמר אמש הרגו. אומר לו באיזה שבוע באיזו שנה באיזה חדש. בכמה בחדש דאמרו ליה לדבריך מי שבא ואמר עכשיו הרגו אומר לו באיזה יום באיזו שעה באיזה מקום. אלא אע"ג דלא צריך רמינן עליה כדרשב"א דאמר [בפ"ד דף ל"ב] ומסיעין היו את העדים ממקום למקום [פירש"י מחדר לחדר. והרמב"ם בפ"א מהלכות סנהדרין מפרש מענין לענין] כדי שתטרף דעתן ויחזרו בהן. ה"נ אע"ג דלא צריך רמינן עליה כדרשב"א. ור' יוסי אמש הרגו שכיח ברוב עדיות. עכשיו הרגו לא שכיח ברוב עדיות. כלומר דר' יוסי נמי לא אמר דסגי בהני תלת אלא כשמתוך עדותן של העדים ניכר שאותו היום שמעידין עליו בכמה בחדש הוא. ובאיזה חדש הוא ובאיזה שנה ושבוע. דאי לא תימא הכי היאך אתה יכול להזימן. והיינו דקאמר לדבריכם מי שבא ואמר אמש וכו'. ומה שאלה היא זו דלמא רבנן נמי מודו באומר אמש. ולא אמרו שצריך לכל השבע. אלא היכא שלא ניכר מתוך עדותן אותו יום שהעידו באיזו מכל הלין הוא. אלא ודאי דר' יוסי ורבנן לא נחלקו אלא באומר יום שמשמעו נודע וניכר כל הני דאמרן. אבל בלא ניכר אף רבי יוסי מודה. ולא נחלק עם החכמים. דאי לא תימא הכי היאך אתה יכול להזימם. ועיין מ"ש בריש פ"ו:

מכירין אתם אותו וכו'. עיין מ"ש בתחלת משנה דסוף פרק דלעיל:

התריתם וכו'. גמרא אמר עולא מנין להתראה מן התורה [אפילו כי ידעינן דלאו שוגג הוא כמו חבר. ועיין מ"ש במשנה ג' פ"ב דמכות] שנאמר (ויקרא כ') ואיש אשר יקח את אחותו וגו' וראה את ערותה אטו בראייה תליא מילתא [משום דראה אותה מחייב] אלא עד שיראוהו טעמו של דבר [שהיא ערוה לו] אם אינו ענין לכרת [דכתיב בהאי קרא. וכרת דין שמים הוא. וקמי שמיא גליא אם שוגג או מזיד. ולא בעי התראה] תנהו ענין למלקות. דבי חזקיה תנא וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה (שמות כ"א) [ולא כתיב אם הזיד] שהתרו בו ועדיין הוא מזיד. דבי רבי ישמעאל תנא המוצאים אותו מקושש עצים (במדבר ט"ו) [שקישש לא נאמר] שהתרו בו ועדיין הוא מקושש. דבי רבי תנא על דבר אשר ענה (דברים כ"ב) על עסקי דיבור. וצריכא. דאי כתב רחמנא אחותו ה"א חייבי מלקות אין. חייבי מיתות לא. כתב רחמנא כי יזיד. ואי כתב רחמנא וכי יזיד. ה"א הני מילי סייף דקל. אבל סקילה דחמורה. אימא לא. צריכא. ותרתי בנסקלין למה לי לר"ש לאתויי נשרפין. לרבנן מלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא. ולכתוב [רחמנא] בנסקלין וליתו הנך ולגמרו מיניה ה"נ מלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא:

העובד עבודה זרה. אם מעידין בכך. שואלין את מי עבד וכו'. רש"י. ומסיים הרמב"ם בפ"א מהלכות עדות העידו שחלל את השבת. שואלין אותו איזה מלאכה עשה והיאך עשה. העידו שאכל ביה"כ. שואלין אותו איזה מאכל אכל. וכמה אכל. העידו שהרג את הנפש. שואלין אותו במה הרגו. וכן כל כיוצא בזה הוא מכלל החקירות. [*החקירות והדרישות הן הדברים שהן עיקר העדות. ובהן יתחייב או יפטור. והן כוונת המעשה שעשה. וכוון הזמן. וכוון המקום שבהן יוזמו העדים. או לא יזומו. שאין אנו יכולים להזים העדים עד שיכוונו הזמן והמקום. עכ"ל. ועיין בל' הר"ב דר"פ דלעיל]:

ובמה עבד. כתב הר"ב בזבוח או בהשתחויה. עיין במשנה ו' פ"ז:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על המשנה) היו בודקין. לאו בפעם אחד וזה בפני זה:

(ב) (על המשנה) חקירות. נקט חדא מתרתי דקרא. אע"ג דבריש פרק דלעיל נקט תרתי, הכא סגי ליה בחדא. ונקט חקירה אע"ג דכתיב אחר דרישה, לפי שהחקירה הוא מורה יותר על העמידה על אמתת הענין מדרישה, כמה דאת אמר ולכל תכלית הוא חוקר:

(ג) (על הברטנורא) בעיר הנדחת:

(ד) (על הברטנורא) דושאלת לא משמע חקירה אלא עד דאיכא היטב בהדיה. אבל ודרשת בלא היטב משמע דרישה מעליא. רש"י:

(ה) (על הברטנורא) ביחיד העובד עבודה זרה:

(ו) (על הברטנורא) בעדים זוממין. ומסקינן בגמרא דכולהו ילפינן מהדדי ליתן את האמור של זה בזה. ועתוי"ט:

(ז) (על הברטנורא) אף על פי שאמרו בכך וכך בחודש, אף על פי כן שואלין לתם באיזה יום בשבת היה, לפי שכל השבע הללו באות להביאן לידי הזמה, ואין מעלין על לבן חשבון של חודש אם היו אלו עמהן אותו יום במקום אחר, וכששואלין אותן באיזה יום והם אומרים ביום פלוני, נזכרים עדי הזמה להזימם. רש"י:

(ח) (על המשנה) מקום. שזו היא המועלת להביא את כל החקירות להזמה, דבלאו הכי לא מתזמי. רש"י:

(ט) (על המשנה) ר"י כו'. בגמרא מוכח דר"י לא פליג אלא כשמתוך עדותן ניכר שאותו היום שמעידין עליו בכמה בחודש ובאיזה חודש ושנה ושבוע, דאל"ה אי אתה יכול להזימם. ועיין תוי"ט:

(י) (על המשנה) העובד כו'. אם מעידין בכך, שואלין את מי עבד. רש"י. ועיין תוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

היו בודקין אותו בשבע חקירות:    אסדרא דמתני' דסליק מיניה קאי אחר שאיימו עליהם היו בודקים אותם. ואיתה בפ"ק דפסחים דף י"ב:

באיזה מקום:    שזו היא המועלת להביא את כל החקירות להזמה דבלאו הכי לא מיתזמי רש"י ז"ל. ועל מה שכתב ז"ל ואינם מעלין על לבן וכו' הגיה רש"ל ז"ל ואני אומר אפילו אם יעלו על לבן להזימן לא יוכלו להזימן אם יאמרו העדים בשלשה בחדש היה המעשה ויבאו המזימין לומר הלא בשלשה בחדש עמנו הייתם יכולין לומר טעינו בעיבורא דירחא ביום אחד לפניו היה המעשה או לאחריו ובודאי הם פטורים באותה טענה דרובה דאינשי טעו בעיבורא דירחא כדלקמן ומש"ה צריכין לומר באיזה יום וקל להבין. והתוס' פ"ק דפסחים דף י"ב תרצו עוד תירוצים ע"ש עכ"ל ז"ל:

באיזה שעה:    עיין במ"ש לקמן סי' ג':

את מי עבד וכו':    ביד שם בהלכות סנהדרין רפי"ב ובפ"א דהלכות עדות סי' ד':


פירושים נוספים

בבלי מ א  רמב"ם הלכות עדות א ד