רמב"ם על סנהדרין ה

<< · רמב"ם · על סנהדרין · ה · >>

סנהדרין פרק ה

• ראו גם: נוסח המשנה סנהדרין ה רמבם

משנה א

רבי יוסי אומר, שאין צריך לשאול אם באי זה שבוע באי זה חודש בכמה לחודש ,אלא באי זה יום באי זה שעה באי זה מקום בלבד.

ואמרו מכירין אתם אותו, התריתם בו - אין זה מכלל החקירות והדרישות, אבל הוא דבר שאין שם עדות שיצטרך הדרישות וחקירות אלא שידע אמיתתו.

וחיוב אלו השבע חקירות, ממה שנאמר באותם אנשים שחייבים מיתה "ודרשת... וחקרת... ושאלת"(דברים יג, טו), "והוגד לך ושמעת... ודרשת היטב... ודרשו השופטים"(דברים יז, ד), אלה השבעה חיזוקים לעמוד על אמיתת הדבר ולעשות תכלית הדרישה והחקירה.

ואין הלכה כרבי יוסי, אלא אפילו אמרו העדים אתמול הרגו, ראוי לומר להם באי זה שבוע באי זו שנה באי זה חודש באי זה יום באי זו שעה.

וזה לפי מה שהם אומרים מסיעין את העדים ממקום למקום כדי שתטרף דעתם עליהם ויחזרו בהם, רוצה לומר שמאריכים עליהם, ומוציאין אותם מסיפור לסיפור, ויכבידו בשאלות עד שיקוצו, ואם יש בעדות פסלות יחזרו בהם:

משנה ב

בן זכאי הוא רבן יוחנן בן זכאי. ולא היה אותו שבדק, אבל זה המעשה היה לפני רבו הלל הזקן והוא היה תלמיד לפניו, ואמר הלל לעדים באיזה מקום, אמרו לו במקום פלוני תחת אילן תאנה. ואמר רבי יוחנן בן זכאי יש לשאול תואר התאנים היאך היו עוקציהן שהם תלוים בהן מן העץ, אם עוקציהם ארוכים או קצרים ואם הם עבות או דקות, וכל זה כדי להאריך על העדים כמו שזכרנו, וראה דבריו נכוחים וטובים ושאלם כמו שאמר. ובאותה שעה לא היו קורים אותו אלא בן זכאי בלבד, ונזכר המעשה בלשון בן זכאי, ורבינו הקדוש כתב אותו בשעת חיבורו כמו שקבל אותו.

ואמרו ואפילו שנים אומרים - רוצה לומר אפילו בחקירות שהם העיקר, כששנים אומרים אנו יודעים ואחד אומר איני יודע עדותן קיימת, וכן פירשו התלמוד.

והטעם אשר בגללו אם אמר אחד מן העדים בחקירות איני יודע עדותן בטלה, ואם אמרו כולם בבדיקות אין אנו יודעים עדותן קיימת, הוא מה שאומר לך, והוא זה כי מעיקרנו כל עדות שאין אתה יכול להזימה אינה עדות, והזמה אי אפשר אלא כשיסיים הזמן והמקום שבהן היה המעשה ההוא, כדי שיוכל לומר להם אותו שיזים אותם "והלא עמנו הייתם באותה שעה במקום פלוני" כמו שיבאר עוד, ושבע חקירות הם לסיים הזמן והמקום. ואם אמר בחקירות איני יודע אי אפשר בהם הזמה בשום פנים, ולפיכך עדותן בטלה ונאמר עדות שקר הוא, וזה שאומר בחקירות איני יודע הוא כדי שלא תתקיים עליהם ההזמה:

משנה ג

זו שאמרנו שכשיהיה מחלוקת ביום אחד עדותן קיימת, אמנם דין זה עד חצי החודש בלבד, אבל אם אמר האחד בששה עשר בחודש והאחד בשבעה עשר עדותן בטלה, ואף על פי שהסכימו על היום מן השבוע, לפי שאי אפשר שיעבור חצי חודש שלא ידעו כל העולם איזה יום היה ראש חודש.

ומפאת המזרח עד אמצע הרקיע נקרא מזרח, ומאמצע השמים עד פאת המערב נקרא מערב.

וכבר בארנו במסכת ברכות (פרק א הלכה ב) שכל השעות הנזכרות בכל המשנה שעות זמניות:

משנה ד

אינו יורד משם כל היום - אמנם הוא זה כשלא היה ממש בדבריו, אבל אם היה ממש בדבריו אינו יורד משם לעולם.

ואין שומעין מן העד דבר בין לזכות בין לחובה, משום שנאמר "ועד אחד לא יענה"(במדבר לה, ל), ואמרו בנפש למות הוא חוזר על אחד, כאילו אמר "אחד לא יענה בנפש למות", ולפיכך אינו נהרג עד שיהיו המחייבין יותר על המזכין שנים או יותר כמו שבארנו בפרק שלפני זה (משנה א):

משנה ה

כל זה מבואר.

וכבר הקדמנו זכרון עיקריו, כי הטותך לטובה על פי עד אחד, ולרעה על פי שנים או יותר:

משנה סנהדרין, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב