רש"י על הש"ס/סנהדרין/פרק ה

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי




פרק חמישי - היו בודקין

מתני' היו בודקין אותן - אסידרא דמתניתין דסליק מיניה קאי אחר שאיימו עליהן היו בודקין אותן:

בשבע חקירות - בגמרא יליף להו מקראי:

באיזה שבוע - של יובל:

באיזה שנה - של שבוע:

בכמה בחודש - בעשרים או בעשרים וחמשה:

באיזה יום - של שבת אע"פ שאמרו בכך וכך בחודש אעפ"כ . שואלין להן באיזה יום בשבת היה לפי שכל השבע הללו באות להביאן לידי הזמה ושמא יש עדים להזימן ואין מעלין על לבן חשבון של חודש אם היו אלו עמהן אותו היום במקום אחר וכששואלין אותן באיזה יום והם אומרים ביום פלוני נזכרים עדי הזמה להזימם:

באיזו שעה - של יום שמא אין עדים להזימן לכל היום ויש עדים להזימן אותה שעה:

באיזה מקום - שזו היא המועלת להביא את כל החקירות להזמה דבלאו הכי לא מתזמי:

רבי יוסי אומר כו' - טעמיה קאמר בברייתא בגמרא:

מכירים אתם אותו - את ההרוג שמא נכרי הוא וזו אינה מן החקירות של הזמה אלא כל שאר בדיקות אינו אלא להכחיש שמא לא יאמר כדברי חבירו ותבטל עדותם והוא והם פטורין אבל מן החקירות של הזמה אי אתה מוצא יותר משבעה כדאמרי' בגמ': העובד ע"ז: אם מעידין בכך שואלין את מי עבד פעור או מרקוליס:

ובמה עבד - למרקוליס בשחיטה או בהשתחואה:

בעוקצי תאנים - שהיו מעידים עליו שהרגו תחת תאנה ובדק בן זכאי תאנה זו עוקציה גסין או דקין. עוקץ זנב הפרי מקום חיבורו לאילן:

חקירות אמר אחד איני יודע עדותן בטלה - דשבע חקירות מקראי נפקי לן ובעינן בכולהו שתהא יכול להזימן דהזמה כתיבא בהו וכיון דאמר איני יודע אי אתה יכול להזימו באותה חקירה וכיון דאי אפשר לקיים בה מצות הזמה באותו העד בטלה כל העדות ואפילו הן מאה דאין עדים נעשין זוממין עד שיזומו כולן כדאמרינן במס' מכות (דף ה:) מניין שאפילו הן מאה תלמוד לומר עדים:

בדיקות - אפילו אמרו כולם אין אנו יודעין מצות הזמה ראויה להתקיים בהן דאין הזמה תלויה אלא בחקירות לומר עמנו הייתם באותה שעה במקום אחר.. כל עדותן בטלה שבגמרא הוא והן פטורין:

שזה יודע בעיבורו של חודש - זה שאמר בשנים יודע שהחדש שעבר מלא היה ויום ראשון של חדש שהוא יום (של) שלשים מחדש שעבר היה:

אחד אומר בשתי שעות כו' - דטעי איניש בהכי:

רבי יהודה אומר עדותן קיימת - דכולי האי טעי איניש:

נמצאו דבריהם מכוונים - ומעתה צריכין לישא וליתן בדבר:

פותחין לזכות - אי לא קטלת לא תדחול כדאמרן בפירקא דלעיל (דף לב:):

אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות משתקין אותו - וכ"ש אם היה בא ללמד עליו חובה וטעמא אמר בפירקא דלעיל (דף לנ.) דעד אחד לא יענה בנפש בין לזכות בין לחובה משום דמיחזי כנוגע בעדות:

אמר אחד מן התלמידים - היושבים לפני הדיינים יש לי ללמד עליו חובה משתקין אותו כדאמרן לעיל (דף לד.) דעד אחד לא יענה בנפש למות למות הוא דאינו עונה הא לזכות עונה:

מעבירין אותו למחר - מעבירין את הדין עד למחר משום הלנת דין כדאמרינן בפירקא דלעיל (שם):

היו מזדווגין - ביום ראשון לאחר שהעבירוהו לדון ממקום הישיבה היו מזדווגין בבתיהן או בשוק ונושאין ונותנין בדבר:

כל הלילה - איש איש לעצמו:

המזכה - אתמול אומר אני הוא המזכה אתמול ועדיין מזכה אני על כרחו שאינו יכול לחזור בו והמחייב אומר אם לא מצאו הלילה זכות אני המחייב ומחייב אני במקומי:

המלמד - אתמול חובה אם מצא לו הלילה זכות מלמד זכות אבל המלמד זכות כו':

שנים עשר מחייבין ואחד עשר מזכין - והטייתך ע"פ אחד לרעה ליתא הלכך יוסיפו הדיינין אפילו עשרים ושנים מזכין או מחייבין ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין דהאי דאמר איני יודע כמאן דליתיה דמי ואין דנין דיני נפשות לא לזכות ולא לחובה בפחות מעשרים ושלשה:

שנים שנים - אם נתחלקו השנים שהוסיפו זה לכאן וזה לכאן דאכתי ליכא הטייה לא לטובה ע"פ אחד ולא לרעה ע"פ שנים צריך להוסיף עוד שנים וכן עד שבעים ואחד:

עד שיראה אחד מן המחייבין את דברי המזכין - דאיכא הטייה לטובה ע"פ עד אחד וה"ה אם יראה אחד מן המזכין את דברי המחייבין דהוו להו שלשים ושבעה מחייבין ואיכא הטייה לרעה ע"פ שלשה ובשעת גמר דין הא אוקימנא דאף המלמד זכות יכול לחזור וללמד חובה והא דתנן הכי משום לישנא מעליא דאזכות קא מהדר והכי תריצנא בפירקא דלעיל (דף לד.):

גמ' מנא הני מילי - דעבדינן שבע חקירות:

ודרשת וחקרת - משמע יפה יפה (יפה). ושאלת לא משמע חקירה אלא עד דכתב היטב בהדיה הא תלתא ובעיר הנדחת כתיבי וביחיד העובד ע"ז כתיב ודרשת היטב הא תרי דאילו ודרשת בלא היטב משמע דרישה מעליא ובעדים זוממין כתיב ודרשו השופטים היטב והנה עד שקר העד מזהירך הכתוב לדרוש היטב את עדים האחרונים המזימין את הראשונים הרי שבע חקירות:


ואימא - לא אמר רחמנא שבע חקירות בחד דינא אלא בכל חדא וחדא עבירה כדכתיב בה בעיר הנדחת תלתא בע"ז תרי ובעדים זוממין תרי:

דאם כן - דבעינן שבע ליכתבינהו לכולהו בחדא וניגמרו כל דיני נפשות מינה ומדפלגינהו ש"מ דווקא כתיבי:

ומשני כיון דכולהו בהדי הדדי כתיבן מהדדי ילפינן - כלומר כיון דבכולהו כתב בהו דבעו דרישה והשווה אותן להא מילתא ע"כ מהדדי ילפינן ליתן את האמור של זה בזה:

והא לא דמיין להדדי - והיכי ילפינן מהדדי:

עיר הנדחת להנך תרתי לא דמיא - למילף מינייהו חקירות הכתובות בהן דדין הוא שיהו עדים זוממין ויחיד עובד ע"ז צריכים דרישת העדים המחייבין אותן משום דקילי שכן ממונם פלט אבל עיר הנדחת דחמירא שכן ממונם אבד לא תיתי ביה אלא חקירות האמורות בה:

שכן בסייף - עיר הנדחת בסייף ועדים זוממין דפרשתא משמע שמעידין על רוצח מדכתיב (דברים יט) נפש בנפש עין בעין וגו' ואי נמי משתעי בכל עדים זוממין דיש מהן בסקילה מיהו הואיל ויש מהם בסייף לא אחמיר קרא עלייהו להמיתן עד שיחקרו המזימין אותן:

שכן צריך התראה - הנך תרתי מה שאין כן בעדים זוממין דכתיב (שם) כאשר זמם וזה חשב להרגו בלא התראה:

בהיטב היטב ילפינן מהדדי וגזירה שוה מופנה' הוא - כדמפרש ואזיל ואין משיבין עליה שזו היא מדה בתורה גזירה שוה המופנה למידין ואין משיבין:

איכא למיפרך - כדפרכינן:

מדהוה ליה למיכתב - בעדים זוממין ודרשו וחקרו:

ושני בדיבוריה בהיטב ש"מ - שינויא דלישנא לאפנויי ועיקר קרא לדרשא דמניינא:

בשלמא הנך תרתי - ע"ז ועדים זוממין דלא כתיב בהו חקירה מצית למימר מדהוה ליה למכתב לשון חקירה וכתב היטב שינויא דלישנא הוא לאקושי לשונות שתיהן למידרש בה גזירה שוה:

אלא עיר הנדחת - דכתיב בה ודרשת וחקרת מאי הוה ליה למיכתב במקום היטב למניינא:

ש"מ לאפנויי - ליתן את האמור של זה בזה ואיכא שבע בכולהו:

ואתו נחנקין - שיהו עדיהן נדרשין ונחקרין בק"ו מנסקלין ומנהרגין מע"ז שהיא בסקילה ומעדים זוממין שהן בסייף דבעינן דרישה וחקירה ובלאו הכי לא מיקטיל חנק הקל מכולן לכ"ש:

ואתו נשרפין בק"ו מנסקלין - דסקילה חמורה משריפה אבל מנהרגין ליכא למידרש ק"ו לנשרפין דמה לנהרגין שכן מיתתן קלה:

והנה אמת נכון הדבר - בע"ז כתיב וכתיב נמי בעיר הנדחת ומשמע אמת ונכון דרישה וחקירה:

הא חד סרי - שבעה דלעיל וד' דהכא:

ושמנה מי איכא - הש"ס מהדר אדרבי אבהו מי מצית משכחת שמנה חקירות בדברים המביאין לידי הזמה: ופרכינן אלמה לא וכי לא מצית משכחת חקירה שמינית הא איכא לאיתויי בכמה בשעה ומשני הניחא לאביי כו' איכא למימר בכמה בשעה מייתי לה לידי הזמה דאי אמר בחציה או בשלישית ואתו סהדי ואמרי אותו חלק עמנו הייתם הרי הן זוממין אלא להך לישנא דאמר אדם טועה בחצי שעה למה לי למימר בכמה בשעה הא אי אמר בחציה ואתו סהדי מזמו ליה לא מיתזם בכל אותה שעה דאמר בתחלת השעה היה והוא טעה מתחלתה עד חציה אי נמי אמרי להו מתחלתה ועד חציה עמנו הייתם לא מיתזמי דאמר שמא בסוף שעה היה והם טעו מסופה לחציה גמגום דאביי ורבא בפ"ק דפסחים (דף יא:):

לא בעי באיזה יובל - דאין עדים ממתינים עדותן מיובל על חבירו:

כר"ש בן אלעזר - להטריחם דאמר (לעיל דף לב:) מסיעין היו את העדים ממקום למקום כדי שתטרף דעתן עליהן ויחזרו בהן:

קיבל עליו התראה - יודע אני שכן אני מוזהר שלא לעשות:

התיר עצמו למיתה - שכשהתריתם בו אל תעבור שאתה מתחייב מיתה פלונית הוא אומר על מנת כן אני עושה דאם לא הפקיר עצמו אינו נהרג כדלקמן (דף מא.):

המית בתוך כדי דיבור - כדי שאילת שלום שאם שהה לאחר התראה יותר מכדי דיבור איכא למימר שכבר שכח התראה:

אטו בראיה תליא - משום דראה אותה מחייב:

אלא רואה טעמו של דבר - שהיא ערוה לו והאי קרא גבי כרת כתיב ואם אינו ענין לחיוב כרת דהא דין שמים הוא ולא בעי התראה דקמי שמיא גליא אם שוגג הוא או מזיד:


תניהו ענין - להתראת מלקות דשייך באחותו:

וכי יזיד - מנא ידעינן אלא שהתרו בו ועדיין הוא מזיד ל"א ואם הזיד לא נאמר אלא וכי יזיד משמע תמיד הוא בזדונו זה עיקר:

המוצאים אותו מקושש - שקישש עצים לא נאמר אלא מקושש לאחר שראוהו ומצאוהו היה מקושש ומה טעם תלוי בכך אלא שהתרו בו ועדיין היה מקושש:

על עסקי דיבור - התראה:

הוה אמינא - אחותו דאינה מיתה אלא מלקות הוא דבעינן התראה אבל חייבי מיתות דחמירי אימא לא ליבעי:

ותרתי בנסקלין למה לי - מקושש ונערה המאורסה בסקילה:

לר' שמעון - דאמר שריפה חמורה ולא אתו נשרפין מנסקלין בהתראה משום דאי אמר בנסקלין שהן קלין כתב קרא אחרינא לאתויי נשרפין באם אינו ענין:

וליתו הנך - מלקות וסייף:

המת - משמע כבר הוא כמת קודם שבא לבית דין שחייב עצמו מיתה בפיו:

עדי נערה המאורסה כו' - לקמיה פריך מאי שנא נערה המאורסה דנקט:

לאוסרה על בעלה באנו - ולא להורגה:

היכי מיקטלא - וכיון דאיהי לא מיקטלא פשיטא דאינהו לא מיקטלי כאשר זמם כתיב (דברים יט):

באשה חברה - דאיהי מיקטלא אם . לא הוזמו אלו ואינהו לא מיקטלי דיכולין לומר כשבאנו לבית דין לא לחייבה מיתה נתכוונו אבל אי אמרו התרינו אין התראה אלא להמית ותו לא מצי למימר לא להורגה באנו:

לא שמה עדות - הואיל ואי אפשר לקיים בו ודרשת וחקרת ודרשו השופטים והנה עד שקר וגו' (שם):

אלא אשה חבירה - דקיימא לן לר יוסי בר יהודה דמיקטלא בלא התראה היכי משכחת לה הא כיון דאינהו לא מיקטלי משום דיכולין לומר לאוסרה באנו איהי נמי לא מיקטלא:

כשזינתה וחזרה וזינתה - דהנך עדי זנות שני אין יכולין לומר לאוסרה באנו שהרי כבר נאסרה מזנות ראשון ולא באו אלא להורגה:

ופרכינן והא יכולין לומר לאוסרה על בועלה שני באנו - דקיימא לן במסכת סוטה (דף כו:) מונטמאה ונטמאה שתי פעמים כשם שאסורה לבעלה כך אסורה לבועל:

שזינתה מבועל ראשון - וכבר נאסרה עליו:

אי נמי שזינתה מקרוביה - שהיא אסורה להם משום ערוה:

אפילו הא דלא יתבא תותיה - ואיכא למימר דלא אסקו אדעתייהו לאוסרה עליו שהרי לא היו רואים אותה יושבת תחתיו אפילו הכי יכולין לומר:

ארירן - יושרמ"א בלע"ז:

אין זה נכון - ועדותן בטלה והוא והם פטורים מיד:

הרי זה נכון - דלא שייכי בדיקות להכחיש אלא בגופה של עדות:

בסודר שחנקו בה - שהעידו שחנק את חבירו בסודרו ועל הסודר היו נבדקין שחור היה או לבן היה:

שעקץ - דקץ וחתכה מעוקצה:

תאינה - הפרי קרי תאינה:

ששיפדו - לשון שפוד: תאינים שחורות תאינים לבנות: דעל כרחך בתאינים עצמן אי אפשר להרוג:

כחקירות משוי ליה - לבדוק בכל אשר יוכל כדי להכחיש וכי היכי דבחקירות מתכחשי בדבר אחר זה אומר במקום פלוני וזה אומר במקום פלוני דהיינו דבר אחר דהמקום לא הרגו הכי נמי בדיקות:

מי הוה בסנהדרין - בשעה שהיו דנין דיני נפשות:

ארבעים שנה - ראשונים עסק בפרקמטיא אמצעיים למד אחרונים לימד ונעשה דיין ומורה הוראות:

בחנות - מקום היה בירושלים וכן שמו:

דיני קנסות סלקא דעתך - וכי לשכת הגזית גורמת לדיני קנסות:

אלא דיני נפשות - שאין דיני נפשות בכל מקום אלא בעוד שסנהדרי נוהגת בלשכת הגזית שנאמר (דברים יז) וקמת ועלית אל המקום מלמד שהמקום גורם וכיון דחזו דנפישי רוצחים ולא היו מספיקין לדון עמדו וגלו משם:

ותנן משחרב בית המקדש וכו' - וכיון דרבן יוחנן בן זכאי היה קיים אחר חורבן נמצא דארבעים שנותיו האחרונים לא דנו נפשות דהא ארבעים קודם חורבן בטלו:

ואמר מילתא - לפני הדיינין רבותיו ואיסתבר להו טעמיה:


וקבעוה בשמיה - והאי דקרי ליה בחדא מתני' בן זכאי ובחדא רבן יוחנן בן זכאי לא תיקשי מאן דקרי ליה בן זכאי על שם ההיא שעתא דאמרה להא מילתא ומאן דקרי ליה רבן על שם סופיה קרי ליה:

פשיטא - כיון דאמר אחד איני יודע אשמעינן תנא דעדותן קיימת:

כי אמרי תרווייהו נמי קיימת היא - דאילו אמר האחד איני יודע מאי רבותיה כיון דאמר חבירו איני יודע זה לא מעלה ולא מוריד:

וא' אומר כו' - שהיו שלשה:

ר' עקיבא מקיש שלשה לשנים - במסכת מכות (ד' ה:) מה שנים אינן זוממין עד שיזימו שניהם אף שלשתן עד שיזומו שלשתן וזה אי אפשר להזימן ואע"ג דלר"ש קאמר לה להא מילתא התם דאילו ר' עקיבא מקשינהו להכי מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול כו' מיהו ר"ע אית ליה נמי דר"ש ומוסיף איהו:

רבא אמר - הא דקתני אפי' לאו ארבותא דבדיקות קאי אלא ארבותא דחקירות קאי והכי קאמר מה בין חקירות לבדיקות חקירות היכא דליכא אלא תרי סהדי אמר א' איני יודע עדותן בטלה בדיקות אמר אחד איני יודע עדותן קיימת והוא הדין לשניהם דהוה ליה עדות המוזמת בחקירות ואפי' בחקירות משכחת לה דאמר אחד איני יודע עדותן קיימת והיכי דמי כגון דאיכא תלתא דאפשר לעדות שתתקיים בשנים ומשום שלישי לא מיפסלי הנך ודלא כר"ע:

בסנהדרין דבי רבה - כלומר מה חידוש אתם אומרים בסנהדרין בבית אדם גדול כגון רבה יש לכם לחדש בה הרבה:

ומאי אמרינן בסנהדרין גרידתא - מה יש לנו לומר אילו לא היינו למידים מפי חכם כל כך היכא יש להקשות בה ומאי קשיא לך:

הא דאורייתא - ודרשת וחקרת והא דאורייתא כדתני לעיל נכון שיהא נכון אחד אומר כליו שחורים כו' דהיינו בדיקות נכון שיהו דבריהם מכוונים:

שאי אתה יכול להזימן - בכולהו שבע חקירות הזמה כתיבי אבל בדיקות אפי' אומרים כולן אין אנו יודעין עדות שאתה יכול להזימה היא שהזמה אינה תלויה בכך אלא הכחשה דמאי שייך עמנו הייתם גבי בדיקות:

טובא אמריתו בה - הרבה יש לכם טעמים בה:

מטיבותיה דמר אמרי' בה טובא - מחמת שאתה טוב ועניו ומודה לנו אנו אומרים בה הרבה:

מנזיהותיה דמר - אם היית רוצה להתריס בנו ולהקשות לא היינו יודעים נגדך כלום נזיהות לשון המדבר בקושי ובחזקה לשון נזהא דאריה (פסחים דף קיב:) אשגרוני"ר:

עד כמה - יכנסו בתוך החדש דאם יש ביניהם יום אחד נימא דטעו בעיבור החדש:

עד רובו של חדש - אבל מכאן ואילך כגון אחד אומר בעשרים ואחד אומר בעשרים ואחד לא תלינן בעיבור החדש דכבר שמע בימים הללו שהיה חדש מעובר:

שזה יודע בב' עיבורים - שהיו שני חדשים מעוברים או ביחד או בדילוג וזה מנאן לכולן חסירין:

אלא משום - דאמרי ברובא ידע ברוב ימים שעברו כבר שמע מה היה:

שיפורא - שופר היו תוקעין בקידוש החדש ביום שהוא מתחיל הן מלא הן חסר וזה לא שמע את השופר:

עד כמה מברכין - אם לא בירך היום יברך למחר:

על החדש - על הלבנה בהתחדשה:

עד שתתמלא פגימתה - אבל בתר הכי לא שייך למימר מחדש חדשים שהרי כבר נושנת היא:


ותרווייהו כר' יוחנן - במלתיה דר' יוחנן פליגי ועד שנתמלא סבירא להו מיהו רב יהודה סבר מלוי פגימתה דקאמר ר' יוחנן למהוי כי יתרא דהואי כמו יתר של קשת שתהא כל פגימת הקשת מליאה עד היתר דהיינו חצי העיגול והאי לסוף שבעה הוא ונהרדעי סברי מלוי פגימה דקאמר ר' יוחנן עד דתהוי כי נפיא עגולה במילואתה:

וליברך הטוב והמטיב - אדרב יהודה פריך נהי נמי דמשבעה ואילך ליכא למימר מחדש חדשים ליבריך מיהא הטוב והמטיב שכל שעה הוא מטיב לנו במילואתה תמיד שמוספת להאיר לעולם:

אטו כי חסר - מי חשבינן לה רעה לגבן לברוכי דיין האמת דנחשוב את מליאתה טיבותא לברוכי הטוב והמטיב:

וניבריך לתרוייהו - דיין האמת בחסרונה וטוב המטיב במילואתה:

דהיינו אורחיה - בכל חודש בריאת עולם כמנהגו היא ואין כאן דין פורענות בחסרונה ולא הטבתה לנו חסד במילואתה: דיין: אילו לא זכו למצוה אחרת אלא לזו שמקבלין פני שכינה פעם אחת בחדש כדאמרן בג"ש:

אמר אביי - הואיל ומקבל פני שכינה הוא מעומד בעי לברוכי מפני כבוד שכינה שהוא מקבל:

תפקידם - מצוה שצויתם להתנהג בהילוך תקופותיהם:

ששים ושמחים - כדכתיב (תהלים יט) ישיש כגבור:

פועלי אמת - הן שאינם משנים את סדרם:

וללבנה אמר - הקב"ה שתתחדש בכל חדש:

עטרת תפארת - היא זו לעמוסי בטן סימן הוא להם שאף הם שמונים להם עתידים להתחדש בגלותן כמותה ולפאר יוצרם:

מלחמתה של תורה - הוריותיה ולעמוד על בוריה ועל עיקרה לא כאדם המפולפל ומחודד ובעל סברא ולא למד משניות וברייתות הרבה כי מהיכן יתגלה הסוד אלא בבעל משניות הרבה שאם יצטרך לו טעם בכאן ילמדנו מתוך משנה אחרת או אם יקשה לו דבר על דבר יבין מתוך משניות הרבה שבידו הא מני פלוני היא ששמענוהו במקום אחר אומר כך:

לא שנו אלא שעות - דמר סבר טעי אינש הכי ומר סבר לא טעי כולי האי:

אבל - הנץ החמה סימן מובהק הוא ואין לטעות בהנץ החמה בתוך שהיא זורחת:

ירידה לו - שאם יורידוהו היום לעין כל בושה היא לו:

לא ראו - האחד מאלו את טעמן של אלו והרי הן במחלוקתן מהו:

וניפטריה מעיקרא - משהוסיפו עד שבעים ואחד ונחלקו למה אנו מאחרים הדבר לדון אלו כנגד אלו מי אית לן לאהדורי בתר חובה:

כדי שלא יצאו מבית דין מעורבבים - גנאי לב"ד שיצאו במחלוקת ואין יודעין לגמור את הדין:

וליפטריה מבי דינא קמא - למה מוסיפין משנחלקו הראשונים ידונו אלו כנגד אלו אם ראה א' מאלו את דברי אלו הרי טוב ואם לאו יפטרוהו:

קש דינא - זקן דין זה ועמוק וקשה וצריך להמתין בו:

איפכא מבעי ליה - בדיני נפשות צריך לעיין יותר:

חכם דינא - יפה העמדתנו על בורייו ואין אחד ממנו צריך להפך ולדקדק בו ואין אומרים כן בדיני נפשות שאף משגמרוהו אם ידקדק האחד וימצא לו זכות מחזירין את הדין:

אינו דומה כו' - טוב הוא לו שיהא הוא מבייש עצמו ואל יאמר אחד מחביריו קש דינא ויתבייש מאחרים:

אגדול רמיא - ואפי' דברים של שבח הוא אומרן:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=רש%22י_על_הש%22ס/סנהדרין/פרק_ה&oldid=2792247"