מהר"ם על הש"ס/סנהדרין/פרק ה
פרקים: א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ז |
ח |
ט |
י | יא
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
רבינו חננאל |
מאירי |
ריטב"א |
רמב"ן |
ר"ן |
יד רמ"ה
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | מהר"ם | רש"ש | בן יהוידע
מ:[עריכה]
בגמרא אלא אמר רב יהודה והנה אמת נכון וכו' הא חד סרי וכו' דל תלתא לגזירה שוה וכו' מקשין התלמידים ממ"נ אי לא ס"ל לרב יהודה הנך שינויא דלעיל תקשי לך הנך תרי אמת ונכון בעבודת כוכבים ובעיר הנדחת כתובים ואומר דליכא כאן שום ג"ש אלא כל חד כדכתיב דגבי עבודת כוכבים כתיב ודרשת היטב הא תרתי ואמת נכון תרתי הא ד' ובעינן ד' חקירות וגבי עיר הנדחת דכתיב ודרשת וחקרת ושאלת היטב הא תלתא וכתיב נמי אמת ונכון דהוו נמי תרתי הא ה' בעינן ה' חקירות וגבי עדים זוממים דכתיב ודרשו השופטים היטב דהוו תרי בעינן תרי חקירות ואין כאן שום ג"ש ולא ילפי להו מהדדי משום דהא לא דמיין להדדי כדלעיל אלא ע"כ צריך לומר דאית ליה נמי ג"ש דלעיל דהיטב היטב מדשני קרא מדיבוריה כדלעיל אם כן למה לי תלתא לג"ש אבל אין זה קושיא כלל דלעולם השתא נמי ס"ל ג"ש דהיטב דלעיל אלא דלעיל הוי אתי הני תלתא היטב למנין החקירות וגם לנ"ש מדשני קרא בדיבוריה והשתא אית לן מנין שבע חקירות בלא הנך תלתא היטב ואייתרו כל הני תלתי היטב לג"ש והא דקאמר רב יהודה דל תלתא וג"ש ר"ל נמי הנך תלתא היטב כדקאמר לעיל מדשני קרא בדיבוריה ע"כ לג"ש אתי וא"כ ליכא תו לאקשויי דלמא כל חד וחד כדכתיבא ובעבודת כוכבים בעינן ד' חקירות ובעיר הנדחת ה' חקירות ובעדים זוממין ב' חקירות והיטב למניינא אתא דהא ע"כ כל הני היטב לנ"ש אתו מדשני קרא בדיבוריה וק"ל:
בתוס' ד"ה מדהוי ליה למכתב וכו' ואפילו הוה כתיב דרוש תדרוש וחקור הוה משמע ד' וכו' כצ"ל וה"פ דהא דקאמר גמרא מדהוי ליה למכתב דרוש תדרוש והקור תחקור ע"כ לאו דוקא הוא ממ"נ אי ר"ל דה"ל למכתב כל הני ד' א"כ פשוט דה"ל ד' ואפילו אי ר"ל או כך או כך ר"ל דה"ל למכתב דרוש תדרוש וחקור או חקור תחקור ודרוש הוי נמי משמע ד' וכו' אלא ע"כ לאו דוקא הוא אלא שר"ל מדהוי ליה למכתב דרוש דרוש וחקור או חקור חקור ודרוש והא דנקטא גמרא האי לישנא דרוש תדרוש משום דניחא לה למינקט כפל לשון השגור בכמה מקומות כמו הענק תעניק נתן תתן ועיין בפרק מרובה דף ס"ה שם בתוס' ד"ה לכתוב או המצא תמצא וכו' אלא שעדיין יש להקשות דמנא להו לתוס' דגמרא ר"ל דלכתוב דרוש תדרוש וחקור או חקור תחקור ודרוש וצ"ל דלאו דוקא קאמר דלמא הגמרא ר"ל דהוה ליה למכתב דרוש תדרוש לחודיה או חקור תחקור לחודיה ודרוש תדרוש לחודיה הוה להו תלתא מדה"ל למכתב דרוש דרוש וכתב דרוש תדרוש כמו דאמרינן גבי המצא תמצא וכה"ג ד"ל הגמרא בחקור תחקור ולא נצטרך לומר דלאו דוקא קאמר ונראה דס"ל דא"א לפרש כך משום דהאי לישנא דדרוש תדרוש לא משתמע ג' חקירות דאע"ג דהתי"ו יתירה היא לא משתמע מינה חקירה דהא אפילו מתיבת ושאלת לא משמע חקירה כמו שפירש"י לעיל כ"ש מיתורא דתי"ו והא דקאמרו התוס' ואפילו אי הוה כתוב דרוש תדרוש וחקור הוה משמע ד' וכו' אין ר"ל שהיה משמע ד' חקירות דמיתורא דתי"ו לא משתמע מינה חקירה אלא ר"ל ד' יתורים וכוונתם לומר דמלשון הגמרא משמע דאי הוה כתיב כן הוה אתי ליה שפיר והא אי הוה כתיב הכי הוה יתורא בקרא ולכך לא הוה מצי למכתב הכי לכך היה מוכרה קרא למכתב ודרשת וחקרת היטב כדכתיבי כן הוא פי' התוס' וכוונתם בזה אבל לעולם ביתורא דתי"ו לא משתמע חקירה ולכך א"א לפרש הגמרא דר"ל דרוש תדרוש לחודיה חקור תחקור לחודיה אלא ר"ל ה"ל למכתב דרוש דרוש חקור או חקור חקור ודרוש והא דקאמר דרוש תדרוש וכו' לאו דוקא קאמר כדפירשתי כן נ"ל ליישב דברי התוס' בדבור זה וספר ח"ש רצה ליישב קושיא זו באופן אחר אבל דרכו רחוקה אצלי וגם כבד על הלשון ודו"ק:
מא.[עריכה]
בתוס' ד"ה תנהו לענין מלקות ובגזירה שוה דרשע רשע ליכא למילף וכו' ר"ל למה לי קרא ברוצח לילף בג"ש דרשע רשע ממלקות דגבי אחותו דלעיל ומן הראוי היה להיות תחלת הדבור זה למטה גבי הא דקאמר וצריכא דאי כתב רחמנא אחותו ה"א חייבו מלקות אין חייבי מיתות ב"ד לא וק"ל:
ד"ה באשה חברה וכו' קשה לתוס' והא תיפוק ליה דבעי התראה דמחמת דבעינן שיתיר עצמו למיתה ותירצו דרבי יוסי לא בעי אפילו ככל מיתות דעלמא שיתיר עצמו למיתה א"נ בעלמא באינו חבר ס"ל לרבי יוסי לבעי התראה וגם שיתיר עצמו למיתה אבל בחבר לא בעי התראה ולא שיתיר עצמו למיתה משום דהוה כאילו הוא מותרה ועומד וכאלו כבר התיר עצמו למיתה:
ד"ה אי נמי שזינתה מקרוביה וכו' וי"ל דא"כ הל"ל פלוני בא וכו' ופי' ראיירי שהעיד העדים פלונית שהיא נערה מאורסה זינתה מכלל דכוונתן להעיד עליה להמיתה או לאסור אותה דאי כוונתן להעיד על הבועל לא ה"ל להעיד ולומר פלונית זינתה אלא פלוני בא על נערה מאורסה דאז בא העדות על הבועל וק"ל:
מא:[עריכה]
תוס' ד"ה כמאן כר"ע וכו' ועוד דבתר הכי קאמר דלא כר"ע אלא כמאן פי' לשון קושיא הוא ור"ל דבתר הכי קאמר ומסיק דאתיא דלא כר"ע וא"כ קשה דאתיא דלא כמאן לא כר"ע ולא כר"ש ואלא כמאן אתיא וק"ל:
ד"ה אחד אומר בשתי שעות וכו' דהאי דקאמר שתי שעות בתחילת ב' דה"ל קודם הנץ החמה דעדותן בטלה ר"ל דהאי שתי שעות הוי כאלו דהיה קודם נץ החמה והאי דקאמר בשלשה הוי כאילו אמר אחר נץ החמה ולקמן אמרינן לא שנו אלא שעות אבל א' אמר קודם הנץ החמה וא' אמר אחר הנץ החמה עדותן בטלה:
בא"ד דמעלות השחר עד הנץ החמה ה' מילין והם שמינית היום פירוש משום דמהלך אדם בינוני י' פרסאות ביום שהוא מ' מילין והיום הוא י"ב שעות ושמינית של מ' מילין הוא ה' מילין ושמינית של י"ב שעות הוא שעה ומחצה וא"כ תחילת שעה שניה עדיין קודם הנץ החמה הוא וק"ל:
בא"ד וסבורים שהשעה מתחלת אחר הנץ החמה ר"ל ושניהם מעידים שנעשה אחר הנץ החמה וק"ל:
ד"ה אחד אומר בשלשה ואחד אומר בחמשה וכו' אמאי עדותן בטלה נשייליה דלמא האי דקאמר ג' סוף ג' והאי דקאמר חמש בתחלת חמש וכו' נראה דהתוס' או קאמרי וה"פ דלמא האי דקאמר ג' סוף ג' והאי דקאמר חמש סוף חמש או האי דקאמר ג' תחלת ג' והאי דקאמר חמש תחלת חמש דאז הוי המעות שתי שעות דאי רצונם לומר כפשוטו דהאי קאמר סוף ג' והאי קאמר תחלת ה' אין כאן טעות כ"א שעה אחת ודו"ק:
בא"ד וא"ת מ"מ נימא עובדא כי הוה ברביעית הוה פירוש אפילו את"ל דהאי דקאמר בשלש בתחלת שלש והאי דקאמר חמש סוף חמש דהחילוק ביניהם ג' שעות אפ"ה יהא עדותן קיימת אפילו לר"מ דנימא עובדא כי הוה בארבע הוי וטעו כל אחד בפחות משתי שעות ורבא ס"ל דלר"מ אדם טועה שתי שעות פחות משהו ולכך יהא עדותן קיימת אפילו לרבי מאיר וק"ל: