משנה סנהדרין ד ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת סנהדרין · פרק ד · משנה ה | >>


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

כיצד מאיימין [ את העדים ] על עדי נפשות, היו מכניסין אותן ומאיימין עליהןכז.

שמא תאמרו מאומד כח, ומשמועה, עד מפי עדכט ומפי אדם נאמן שמענול, או שמא אי אתם יודעין שסופינו לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה.

הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות.

דיני ממונות, אדם נותן ממון ומתכפר לו.

דיני נפשות, דמו ודם זרעיותיו תלויין בו עד סוף העולם, שכן מצינו בקין שהרג את אחיו, שנאמר (בראשית ד) דמי אחיך צועקים, אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך, דמו ודם זרעיותיו.

דבר אחר, דמי אחיךלא, שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים.

לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדךלב, שכל המאבד נפש אחת מישראל, מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא.

וכל המקיים נפש אחת מישראל, מעלה עליו הכתוב כאלו קיים עולם מלא.

ומפני שלום הבריות, שלא יאמר אדם לחברו אבא גדול מאביךלג.

ושלא יהו מינין אומרים, הרבה רשויות בשמים.

ולהגיד לד גדולתו של הקדוש ברוך הוא, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם לה אחד וכולן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון לו ואין אחד מהן דומה לחבירו.

לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר, בשבילי נברא העולםלז.

ושמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאת, והלא כבר נאמר (ויקרא ה) והוא עד או ראה או ידע אם לוא יגיד וגו'.

ושמא תאמרו מה לנו לחוב בדמו של זה, והלא כבר נאמר (משלי יא) ובאבוד רשעים רנה.


נוסח הרמב"ם

[עריכה]

כיצד מאיימין על עדי נפשות היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן שמא תאמרו מאומד ומשמועה עד מפי עד מפי אדם נאמן שמענו או שמא שאין אתם יודעים שסופנו לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה היו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות דיני ממונות אדם נותן ממונו ומתכפר לו ודיני נפשות דמו ודם זרעותיו תלויים בו עד סוף העולם שכן מצינו בקין שנאמר קול דמי אחיך צועקים אליי מן האדמה (בראשית ד י) אינו אומר קול דם אחיך אלא דמי אחיך דמו ודם זרעייותיו דבר אחר דמי אחיך שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים לפיכך נברא אדם יחידי בעולם ללמד שכל המאבד נפש אחת מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא ומפני שלום הברייות שלא יאמר אדם לחברו אבא גדול מאביך ושלא יאמרו המינים רשייות הרבה בשמיים להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שאדם טובע מאה מטבעות בחותם אחד וכלן דומין זה לזה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טובע את כל האדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהם דומה לחברו לפיכך לכל אחד ואחד לומר בשבילי נברא העולם שמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאת והלוא כבר נאמר והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עוונו (ויקרא ה א) או שמא תאמרו מה לנו לחוב בדמיו של זה והלוא כבר נאמר ובאבוד רשעים רינה (משלי יא י).

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

כיצד מאיימין את העדים על עדי נפשות כו': מאומד הוא מה שנוטה עליו המחשבה ברוב והראיה בדברים הדומים לענין וחותמו של אדם הראשון הוא צורת מין האדם אשר בה האדם אדם ובה ישתתפו כל האדם ואע"פ שהכל מקבלין אותה צורה ישתנו אישיהם במאורעים רבים כמו שהוא מצוי ונראה. ומינין הם היוצאים מכלל דת כל אומה ואומה וכבר בארנו במה שהקדמנו שזה השם אינו נופל (אלא) על צדוקים וביתוסים בלבד:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

מאיימין על העדים - שלא יעידו שקר:

מאומד - שהדעת נוטה שהוא כן:

דיני ממונות - אם העיד לחייב לזה ממון שלא כדין, מחזירו לו ומתכפר:

לפיכך נברא יחידי - להראותך שמאדם אחד נתישב מלואו של עולם:

רשויות הרבה - אלהות הרבה יש וכל אחד ברא את שלו:

מה לנו ולצרה הזאת - להכניס ראשנו בדאגה זו ואפילו על האמת לח:

והלא כבר נאמר והוא עד - וחייבין אתם להגיד מה שראיתם:

ושמא תאמרו מה לנו לחוב - להיות מחוייבים בדמו של זה, נוח לנו לעמוד באם לא יגיד:

הרי הוא אומר ובאבוד רשעים רנה - ואם רשע הוא אין כאן עון כלל:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

ומאיימין עליהם. אחר שאמרו העדים ראינו זה או פלוני שעבר עבירה פלונית אמרו להם מכירין אתם אותו התריתם בו ואמרו העדים היתה לו התראה ומכירין אנו אותו. כדתנן בריש פרק דלקמן כ"כ הרמב"ם [ריש] פי"ב מהלכות סנהדרין. אבל בדיני ממונות בפרק י"ז מהלכות עדות לא ביאר שקודם האיום יאמרו כלום העדים ולא הדיינים. מ"מ לשון המשנה ו' פרק דלעיל וכך העתיקה שם מוכחת שהם באים ואומרים קודם האיום הננו באים להעיד בדבר הזה ויודעים אנחנו בזה הדבר וכיוצא בזה. דהא תנן שאחר האיום אומרים ליה אמור היאך אתה יודע וכו' משמע שכבר אמרו שיודעים בדבר:

שמא תאמרו מאומד ומשמועה וכו'. לאו דבדיני ממונות אמדינן דהא תנן במ"ו פ' דלעיל אם אמר הוא אמר לי וכו' לא אמר כלום. אלא אע"ג דפסילי בדיני ממונות אמרינן להו בדיני נפשות. גמרא:

עד מפי עד. כלומר ששמענו עד מעיד בב"ד אחר:

ומפי אדם שמענו. כלומר מפי אדם ידוע. מה שא"כ משמועה דהיינו שמענו אומרים ולא ידענו מי הוא אומר שזה אינו מבורר כלל. קמ"ל. דאפילו בררו דבריהם מפי מי שמעו אין זה כלום. ובנוסח המשנה שבגמרא ל"ג שמענו. וי"ל דעד מפי עד ומפי אדם היינו פירושא קא מפרש משמועה. אבל הרמב"ם בפי"ב מהלכות סנהדרין העחיק כגרסת הספר:

דבר אחר דמי אחיך וכו'. אין זה מן האיום. וכן לא העתיקו הרמב"ם שם אלא תנא דמתניתין פירושא קא מפרש לקרא בדבר אחר ועיין בסמוך לקמן:

לפיכך נברא אדם וכו'. כל זה אומר להם. רש"י. וזה מוכח שדעתו ג"כ דדבר אחר לא אמרו להם. ומ"מ לשון כל לאו דוקא כמ"ש בסמוך [*והר"ב שהשמיט תיבת אדם אע"פ שמפירש"י העתיק כן לא דק. דרש"י כבר כתבו כשפירש כל זה וכו']:

ומפני שלום הבריות וכו'. גם זה לא העתיק הרמב"ם אלא התחיל הרי כל באי עולם בצורת אדם הראשון הם נבראים. ואין פני כל אחד מהן וכו':

ולהגיד. לדורות הבאים. רש"י:

בחותם אחד. חותם היינו אותו ברזל שהצורה חקוקה בו. רש"י:

ומלך מלכי המלכים הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של אדם [הראשון]. חותמו של אדם הראשון הוא צורת מין האדם. אשר בה האדם אדם. בו ישתתפו כל האדם. ואע"פ שהכל מקבלים אותה צורה ישתנו אישיהם במאורעים רבים כמו שהוא מצוי ונראה. הרמב"ם:

לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם. כלומר חשוב אני כעולם מלא לא אטרד את עצמי מן העולם בעבירה אחת. וימשוך ממנה. רש"י:

ושמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאת. פירש הר"ב להכניס ראשינו בדאגה זו ואפילו על האמת. וכפירוש רש"י. וכלומר שאע"פ שאנו יודעין האמת לב האדם נוקף עליו. שמא לא כיון אל האמת הואיל ויש לדאוג על כל האיומים הללו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(כז) (על המשנה) ומאיימין כו'. אחרי שאמרו העדים ראינו זה, או פלוני שעבר עבירה פלונית, אמרו להם מכירים אתם אותו התריתם בו, ואמרו העדים היתה לו התראה ומבירין אנו אותו. הר"מ. וכן נמי בדיני ממונות כדמוכח לשון המשנה ו' פ"ג. ועתוי"ט:

(כח) (על המשנה) מאומד. לאו דבדיני ממונות אמדינן, דהא תנא במ"ו פ"ג אם אמר הוא כו' לא אמר כלום. אלא אף על גב דפסולי בדיני ממונות אמרינן להו בדיני נפשות. גמרא:

(כט) (על המשנה) מפי עד. כלומר שמענו עד מעיד בב"ד אחר:

(ל) (על המשנה) מפי אדם שמענו. כלומר מפי אדם ידוע. משא"כ משמועה דהיינו שמענו אומרים ולא ידענו מי הוא אומר, שזה אינו מבורר כלל. ובגמרא לא גרסינן שמענו. וי"ל דמפי עד ומפי אדם פירוש דמשמועה הוא:

(לא) (על המשנה) ד"א כו'. אין זה מן האיום, אלא דמתניתין מפרש לקרא:

(לב) (על המשנה) לפיכך כו'. כל זה אומר להם. רש"י:

(לג) (על המשנה) ומפני כו'. הר"מ לא העתיקו:

(לד) (על המשנה) ולהגיד. לדורות הבאים. רש"י.

(לה) (על המשנה) בחותם היינו אותו ברזל שהצורה חקוקה בו. רש"י:

(לו) (על המשנה) אדה"ר. חותמו של אדם הראשון הוא צורת מין האדם אשר בה האדם אדם, בו ישתתפו כל האדם. ואע"פ שהכל מקבלים אותה צורה ישתנו אישיהם במאורעית רבים כמו שהוא מצוי ונראה. הר"מ:

(לז) (על המשנה) בשבילי כו'. כלומר חשוב אני כעולם מלא, לא אטרד א"ע מן העולם בעבירה אחת, וימשך ממנו. רש"י:

(לח) (על הברטנורא) כלומר אף על פי שאנו יודעין האמת לב אדם נוקף עליו שמא לא כיון אל האמת ויש לו לדאוג על כל האיומים הללו:


פירושים נוספים

בבלי לז א  רמב"ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם יב ג