משנה סנהדרין ד ניקוד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
«הפרק הקודםלדף הראשי • פרק ד סנהדריןהפרק הבא»


פרק ד

משניות: א ב ג ד ה

עריכה

(א)

אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה,

שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד, כב): "מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם".

מַה בֵּין דִּינֵי מָמוֹנוֹת לְדִינֵי נְפָשׁוֹת?

דִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּשְׁלֹשָׁה,
וְדִינֵי נְפָשׁוֹת בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה.
דִּינֵי מָמוֹנוֹת פּוֹתְחִין
בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה,
וְדִינֵי נְפָשׁוֹת פּוֹתְחִין לִזְכוּת,
וְאֵין פּוֹתְחִין לְחוֹבָה.
דִּינֵי מָמוֹנוֹת מַטִּין עַל פִּי אֶחָד,
בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה;
וְדִינֵי נְפָשׁוֹת מַטִּין עַל פִּי אֶחָד לִזְכוּת,
וְעַל פִּי שְׁנַיִם לְחוֹבָה.
דִּינֵי מָמוֹנוֹת מַחֲזִירִין,
בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה;
דִּינֵי נְפָשׁוֹת מַחֲזִירִין לִזְכוּת,
וְאֵין מַחֲזִירִין לְחוֹבָה.
דִּינֵי מָמוֹנוֹת,
הַכֹּל מְלַמְּדִין זְכוּת וְחוֹבָה,
וְדִינֵי נְפָשׁוֹת – הַכֹּל מְלַמְּדִין זְכוּת,
וְאֵין הַכֹּל מְלַמְּדִין חוֹבָה.
דִּינֵי מָמוֹנוֹת,
הַמְּלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵּד זְכוּת,
וְהַמְּלַמֵּד זְכוּת מְלַמֵּד חוֹבָה;
דִּינֵי נְפָשׁוֹת,
הַמְּלַמֵּד חוֹבָה, מְלַמֵּד זְכוּת,
אֲבָל הַמְּלַמֵּד זְכוּת – אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְלַמֵּד חוֹבָה.
דִּינֵי מָמוֹנוֹת,
דָּנִין בַּיּוֹם וְגוֹמְרִין בַּלַּיְלָה;
דִּינֵי נְפָשׁוֹת,
דָּנִין בַּיּוֹם וְגוֹמְרִין בַּיּוֹם.
דִּינֵי מָמוֹנוֹת גּוֹמְרִין בּוֹ בַּיּוֹם,
בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה;
דִּינֵי נְפָשׁוֹת,
גּוֹמְרִין בּוֹ בַּיּוֹם לִזְכוּת,
וּבַיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו לְחוֹבָה.
לְפִיכָךְ אֵין דָּנִין,
לֹא בְּעֶרֶב שַׁבָּת,
וְלֹא בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב:
(ב)

דִּינֵי הַטֻּמְאוֹת וְהַטֳּהָרוֹת,

מַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל;
דִּינֵי נְפָשׁוֹת,
מַתְחִילִין מִן הַצַּד.
הַכֹּל כְּשֵׁרִין לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת,
וְאֵין הַכֹּל כְּשֵׁרִין לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת,
אֶלָּא כֹּהֲנִים,
לְוִיִּם,
וְיִשְׂרְאֵלִים הַמַּשִּׂיאִין לִכְהֻנָּה:
(ג)

סַנְהֶדְרִין הָיְתָה כַּחֲצִי גֹּרֶן עֲגֻלָּה,

כְּדֵי שֶׁיְּהוּ רוֹאִין זֶה אֶת זֶה.
וּשְׁנֵי סוֹפְרֵי הַדַּיָּנִין עוֹמְדִין לִפְנֵיהֶם,
אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מִשְּׂמֹאל,
וְכוֹתְבִין דִּבְרֵי הַמְּזַכִּין וְדִבְרֵי הַמְּחַיְּבִין.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁלֹשָׁה:
אֶחָד כּוֹתֵב דִּבְרֵי הַמְּזַכִּין,
וְאֶחָד כּוֹתֵב דִּבְרֵי הַמְּחַיְּבִין,
וְהַשְּׁלִישִׁי כּוֹתֵב דִּבְרֵי הַמְּזַכִּין וְדִבְרֵי הַמְּחַיְּבִין:
(ד)

וְשָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים יוֹשְׁבִין לִפְנֵיהֶם,

כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ.
הָיוּ צְרִיכִין לִסְמֹךְ,
סוֹמְכִין מִן הָרִאשׁוֹנָה;
אֶחָד מִן הַשְּׁנִיָּה בָּא לוֹ לָרִאשׁוֹנָה,
וְאֶחָד מִן הַשְּׁלִישִׁית בָּא לוֹ לַשְּׁנִיָּה,
וּבוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד מִן הַקָּהָל,
וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ בַּשְּׁלִישִׁית.
וְלֹא הָיָה יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן,
אֶלָּא יוֹשֵׁב בַּמָּקוֹם הָרָאוּי לוֹ:
(ה)

כֵּיצַד מְאַיְּמִין (אֶת הָעֵדִים) [עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת]?

הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן וּמְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן,
שֶׁמָּא תֹּאמְרוּ:
מֵאֹמֶד, וּמִשְּׁמוּעָה, עֵד מִפִּי עֵד, וּמִפִּי אָדָם נֶאֱמָן שָׁמַעְנוּ?
אוֹ שֶׁמָּא אִי אַתֶּם יוֹדְעִין שֶׁסּוֹפֵנוּ לִבְדֹּק אֶתְכֶם בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה?
הֶווּ יוֹדְעִין שֶׁלֹּא כְּדִינֵי מָמוֹנוֹת דִּינֵי נְפָשׁוֹת.
דִּינֵי מָמוֹנוֹת,
אָדָם נוֹתֵן מָמוֹן וּמִתְכַּפֵּר לוֹ;
דִּינֵי נְפָשׁוֹת,
דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו תְּלוּיִין בּוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם.
שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּקַיִן שֶׁהָרַג אֶת אָחִיו,
שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד, י): "דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים";
אֵינוֹ אוֹמֵר 'דַּם אָחִיךָ' אֶלָּא "דְּמֵי אָחִיךָ",
דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו.
דָּבָר אַחֵר:
דְּמֵי אָחִיךָ,
שֶׁהָיָה דָּמוֹ מֻשְׁלָךְ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים.
לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי;
לְלַמֶּדְךָ,
שֶׁכָּל הַמְּאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל,
מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא;
וְכָל הַמְּקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל,
מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא.
וּמִפְּנֵי שְׁלוֹם הַבְּרִיּוֹת,
שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ:
אַבָּא גָדוֹל מֵאָבִיךָ;
וְשֶׁלֹּא יְהוּ מִינִין אוֹמְרִים:
הַרְבֵּה רָשׁוּיוֹת בַּשָּׁמַיִם.
וּלְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבֵּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד,
וְכֻלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה;
וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא –
טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן,
וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ.
לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר:
בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם.
וְשֶׁמָּא תֹּאמְרוּ: מַה לָּנוּ וְלַצָּרָה הַזֹּאת?
וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (ויקרא ה, א):
"וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע;
אִם לוֹא יַגִּיד" וְגוֹמֵר.
וְשֶׁמָּא תֹּאמְרוּ: מַה לָּנוּ לָחֹב בְּדָמוֹ שֶׁל זֶה?
וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר (משלי יא, י):
"וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה":


«הפרק הקודםלדף הראשי • פרק ד סנהדריןהפרק הבא»