משנה סנהדרין ד ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת סנהדרין · פרק ד · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

ושלש שורות של תלמידי חכמים יושבין לפניהםכה, כל אחד ואחד מכיר את מקומו.

היו צריכין לסמוך, סומכין מן הראשונה.

אחד מן השניה בא לו לראשונה ואחד מן השלישית בא לו לשניה, ובוררין להן עוד אחד מן הקהל ומושיבין אותו בשלישית.

ולא היה יושב במקומו של ראשון, אלא יושב במקום הראוי לו.

נוסח הרמב"ם

ושלש שורות של תלמידי חכמים יושבין לפניהם כל אחד ואחד מכיר את מקומו צרכו לסמוך סומכין מן הראשונה אחד מן השניה בא לו לראשונה ואחד מן השלישית בא לו לשניה ובוררין להן עוד אחד מן הקהל ומושיבין אותו בשלישית לא היה יושב במקומו של ראשון אלא יושב במקום שהוא ראוי לו.

פירוש הרמב"ם

ושלש שורות של תלמידי חכמים יושבין לפניהן כו': כבר נתבאר מדברנו בפרק ראשון מזו המסכת שכל ב"ד של שלשה ועשרים יש לו לפניהם שלש שורות ובכל שורה מהם ג"כ כ"ג מסודרין ראשון ושני ושלישי עד סופם כפי מעלתם בחכמה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ושלש שורות - וכל שורה של כ"ג ת"ח. שמא יחלקו הדיינים ויהיו רובן מחייבין ומיעוטן מזכין, והטיה לרעה אינה על פי אחד כדכתיב (שמות כג) לא תהיה אחרי רבים לרעות, וצריך להוסיף שנים שנים עד שבעים ואחד, שלעולם אין מוסיפין על הדיינים יותר משבעים ואחד, הלכך צריך להושיב לפניהם ארבעים ושמונה להשלמת שבעים ואחד. ולאו אורח ארעא לעשות שורות תלמידים מרובה משל דיינים כד, הלכך עבדינן שלש שורות:

וכל אחד מכיר את מקומו - לפי שכסדר חכמתם היו מושיבים אותם, לפיכך היה כל אחד צריך להכיר את מקומו:

הוצרכו לסמוך - כגון שמת אחד מן הדיינים:

ולא היה יושב במקומו של ראשון - ולא היה אותו שנברר מן הקהל יושב במקומו של ראשון, אלא במקום הראוי לו בסוף שורה השלישית כו. לפי שהקטן מן התלמידים שבשורות גדול מן הגדול שבקהל:

פירוש תוספות יום טוב

ושלש שורות. כתב הר"ב וכל שורה של כ"ג וכו'. ולאו אורח ארעא לעשות שורת תלמידים מרובה משל דיינים. כלומר לעשות שנים של כ"ד. ומסיים רש"י ולא לעשות שורות קטנות. ולא שתים של כ"ג וא' של ב' תלמידים הלכך עבדי שלש שורות:

יושבין לפניהם. אף הן כעגולה. אלא שהגדולים יושבין על הספסלים והתלמידים על הקרקע. רש"י:

ולא היה יושב במקומו של ראשון. כתב הר"ב ולא היה אותו שנברר מן הקהל וכו' אלא במקום וכו' בסוף שורה השלישית. ומסיים רש"י וכן אותו שבא מן השלישית לשניה וכן אותו שנסמך מן הראשונים לא היה יושב במקומו של ראשון אלא כולן בסוף השורות. וכל בני השורה נמשכין איש איש למעלה ממקומו וממלאין זה מקומו של זה. לפי שהקטן וכו'. ובגמרא ולימא להו עד האידנא הוה יתיבנא ברישא השתא מותביתו לי בדנבי [בזנבות] אמר אביי דאמרי ליה הכי. הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים. כדתנן במשנה ט"ו פ"ד דאבות ועיין מה שכתבתי שם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כד) (על הברטנורא) כלומר לעשות שנים של כ"ד. ומסיים רש"י ולא לעשות שורות קטנות, ולא שתים של עשרים ושלשה ואחת של שני תלמידים, הלכך עבדי שלש שורות:

(כה) (על המשנה) לפניהם. אף הן כעגולה. אלא שהגדו. לים יושבין על הספסלים והתלמידים על הקרקע. רש"י:

(כו) (על הברטנורא) וכן אותו שנסמך מן הראשונים לא היה יושב במקומו של ראשון, אלא כולן בסוף השורות, וכל בני השורה נמשכין איש איש למעלה ממקומו וממלאין זה מקומו של זה. מפני שהקטן כו'. רש"י:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ושלש שורות וכו':    ביד פ"א דהלכות סנהדרין סי' י' ח'. בפי' רעז"ל ולאו אורח ארעא לעשות שורה של תלמידים ע"כ. אמר המלקט פי' שתי שורות שכל אחד כ"ד שהם המ"ח שהוסיפו לתשלום השבעים ואחד דלא אורח ארעא שתהא שורת הקטנים מרובה משל דיינים ולא לעשות שורות קטנות ולא שתים של עשרים ושלשה ואחת של שני תלמידים הלכך עבדינן שלש שורות אע"פ שיהיו עשרים ואחד יתירים:

היו צריכין לסמוך:    צרכו לסמוך כן הגיה הר"ר יהוסף ז"ל: וכתב פירוש לסמוך את ידיהם על אחד מן התלמידים של החכמים ולעשותו חכם שיהא לו רשות לדון דיני נפשות עם החכמים שהם הסנהדרין ושיהא הוא מכללם כן נ"ל לפ' ענין סמיכה ע"כ עוד פי' דהא דקתני רישא וכל אחד ואחד מכיר את מקומו בין אסנהדרין בין אתלמידים קאי וכן מה שאמר לקמן לא היה יושב במקומו של ראשון לא קאי על אותו שבררו מן הקהל לחוד אלא על כולם חוזר כן נ"ל וחזר וכתב אין נ"ל לפ' שחוזר על אותו שנברר לבד כמו שפירש רעז"ל אלא על כל אותם שעלו לגדולה חוזר וכן נ"ל ע"כ:

אלא יושב במקום הראוי לו:    בסוף שורה שלישית וכן אותו שבא מן השלישות לשנייה וכן אותו שנסמך מן הראשונה לא היה יושב במקומו של ראשון אלא כולן בסוף השורות וכל בני השורה נמשכין איש איש למעלה ממקומו וממלאין זה מקומו של זה מפני שהקטן שבדיינים גדול מן הגדול שבתלמידים כו' עיין בתוספת יום טוב:

תפארת ישראל

יכין

ושלש שורות של תלמידי חכמים יושבין לפניהם:    ואף הן בעגול, רק שהב"ד יושבין על ספסלין, והתלמידים ע"ג קרקע בג' שורות עגולים זאת אחורי זאת, וכל שורה של כ"ג, וכשהיה בהסנהדרין א' מהמחייבים יותר על המזכין, והרי הטייה לרעה אינה על פי א', אז מוסיפין מאלו השורות ב' ב' עד ע"א, ואם גם אז לא נתרבו המחייבין ב' על המזכין, פוטרין הנידון:

היו צריכין לסמוך:    כגון שמת אחד מהסנהדרין:

ולא היה:    כל א' מג' הנבררים:

אלא יושב במקום הראוי לו:    בסוף השורה שבא לשם:קטע סוף=יכין ד/>

משנה ה

שמא תאמרו מאומד:    שכך אמדתם בדעתכם כעדותכם:

ומשמועה:    ששמעתם כך מאדם שאינו ידוע מי הוא:

עד מפי עד:    ששמעתם מעד שהעיד כן בב"ד אחר:

ומפי אדם נאמן שמענו:    ר"ל מאדם הניכר לכם שלא ישקר:

דיני ממונות אדם נותן ממון ומתכפר לו:    מדלא קאמר מחזיר ממון, ש"מ דה"ק אדם שהעידו עליו שקר לא הפסיד אלא ממון, ולפיכך מתכפר לו להעד כשיתן לו המעות שהפסידו:

דיני נפשות דמו ודם זרעיותיו תלוין בו עד סוף העולם:    וכולן אינן בהחזרה:

דבר אחר:    אינו מן האיום של סנהדרין להעדים, רק פירושא דקרא נקט תנא:

דמי אחיך שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים:    מדלא ידע במה ימיתו היה מכה אותו בעצים ואח"כ באבנים:

לפיכך נברא אדם יחידי:    אסוקי מלתא דאיום הוא, ור"ל כל הברואים נבראו הרבה זכרים והרבה נקבות כמ"ש חית הארץ למינה, משא"כ אדם נברא רק זכר אחד ויקח אחת מצלעותיו ועשאה נקיבה:

ומפני שלום הבריות:    גם זה אינו מכלל האיום, רק טעם דקרא קדריש בכמה אופנים:

ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו:    לא לבד במראה שיש שהם שחורים כפחם ככושי ונעגער והאטענטאטען, ויש לבנים כשלג, כגון זאמעידען ואלבאנוס, ויש אדומים ביותר כגון תושבי אמעריקא, ועוד הרבה מצבעים שונים, די"ל דע"י שהם זה אלפים שנה באקלים ההוא נשתנה טבעם וצבע עורם ונקראו מחז"ל כושי לווקן גיחור [כברכות נ"ח ב'], אלא אפי' הנולדים באקלים אחד אין אחד דומה בתוארו לחבירו:

לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם:    ר"ל כדי להזהיר לכל חוטא שיחשוב א"ע לא א' ושפל, אלא ישקיף על רבוי הבנים שיתקוממו ברוב הימים ממנו, כאלו הוא עולם מלא, ואיך ישחית כל הרבבות יוצאי יריכו עבור חטא א', כאדם הראשון שהשחית כל הדורות. ומעתה שוב גומר התנא דברי האיום לעדים:

ושמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאת:    ר"ל הואיל שכן' למה נכניס עצמינו בדאגה זאת להעיד, שמא טעינו בעדותינו:

והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד:    דמפורש ענשכם אם לא תגידו:

ושמא תאמרו מה לנו לחוב בדמו של זה:    דנוח לנו לעמוד באם לא יגיד, ולא להסתכן בדמו של זה:

באבוד רשעים רנה:    ויש שכר לפעלותכם:

בועז

הלכתא גבירתא

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

בבלי לז א  רמב"ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם א ז