ברטנורא על סנהדרין ד

משנה סנהדרין, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

אחד דיני ממונות וכו' - שנאמר משפט אחד יהיה לכם. ובדיני נפשות כתיב (דברים יג) ודרשת וחקרת. וזהו דין תורה. אבל אמרו חכמים שאין מאריכין בדרישה וחקירה בדיני ממונות, שלא תנעול דלת בפני לוין. אלא אם כן ראו בית דין שהדין מרומה. ודרישה וחקירה הוא השאלה בענין בעצמו, כגון כמה הלוהו ומתי הלוהו ובאיזה ענין הלוהו ובאיזה מקום הלוהו. ויש מין אחר מן השאלה שנקראת בדיקה ואינו בענין בעצמו, כגון שישאלו לו מה היה לבוש, כלים שחורים או כלים לבנים, עומד היה או יושב בשעה שהלוהו:

פותחים - משאו ומתנו של דין. בין לזכות בין לחובה:

מחזירין - סותרין את הדין אחר שגמרוהו וידעו שטעו:

ואין הכל מלמדין חובה - שאם אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו חובה אין שומעין לו:

דנים ביום וגומרין בלילה - דכתיב (שמות יח) ושפטו את העם בכל עת, וכתיב (דברים כא) והיה ביום הנחילו את בניו , הא כיצד, יום לתחילת דין, ולילה לגמר דין :

דנין ביום וגומרין ביום - דכתיב (במדבר כה) והוקע אותם לה' נגד השמש:

גומרים בו ביום בין לזכות בין לחובה (וכו) - דאמר קרא (ישעיהו א) מלאתי משפט צדק ילין בה:

לפיכר אין דנים לא בערב שבת - שנמצא גמר דינו בשבת, ולהשהותו אחר שבת אי אפשר מפני עינוי הדין, ולדונו בו ביום אי אפשר שאין ארבע מיתות ב"ד דוחין את השבת, שנאמר (שמות לה) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, לימד על מחוייבי שריפה שאין שורפין אותן בשבת, והוא הדין לשאר חייבי מיתות:

(ב)

מן הצד - מן הקטנים בחכמה שהיו יושבים בצד. דאמר קרא (שם כג) לא תענה על ריב. וכתיב רב, כלומר לא תענה על מופלא שבבית דין ולנטות מדבריו , לפיכך אין שומעין דבריו אלא בסוף:

הכל כשרים לדון - ואפילו גר. והוא שתהא אמו מישראל . וממזר נמי כשר לדון דיני ממונות :

ואין הכל כשרים לדון דיני נפשות - דכתיב (שמות יח) והקל מעליך ונשאו אתך, בדומין לך, מה משה רבינו מיוחס אף בי"ד מיוחסים:

(ג)

כחצי גורן עגולה כדי שיהו רואים זה את זה! (כ)

' - דאמר קרא (שיר ז) שררך אגן הסהר. שררך אגן זו סנהדרין שיושבת בטבורו של עולם ומגינה על כל העולם כולו, והיא דומה לסהר, שיושבים בעגול כחצי ירח. תרגום ירח, סיהרא. ובעגולה שלימה אין יושבים מפני שצריכים בעלי דינים והעדים ליכנס ולדבר בפני כולם:

רבי יהודה אומר שלשה היו - כדי שיהיו שני עדים על המזכין ושני עדים על המחייבין. ואין הלכה כר"י:

(ד)

ושלש שורות - וכל שורה של כ"ג ת"ח. שמא יחלקו הדיינים ויהיו רובן מחייבין ומיעוטן מזכין, והטיה לרעה אינה על פי אחד כדכתיב (שמות כג) לא תהיה אחרי רבים לרעות, וצריך להוסיף שנים שנים עד שבעים ואחד, שלעולם אין מוסיפין על הדיינים יותר משבעים ואחד, הלכך צריך להושיב לפניהם ארבעים ושמונה להשלמת שבעים ואחד. ולאו אורח ארעא לעשות שורות תלמידים מרובה משל דיינים , הלכך עבדינן שלש שורות:

וכל אחד מכיר את מקומו - לפי שכסדר חכמתם היו מושיבים אותם, לפיכך היה כל אחד צריך להכיר את מקומו:

הוצרכו לסמוך - כגון שמת אחד מן הדיינים:

ולא היה יושב במקומו של ראשון - ולא היה אותו שנברר מן הקהל יושב במקומו של ראשון, אלא במקום הראוי לו בסוף שורה השלישית . לפי שהקטן מן התלמידים שבשורות גדול מן הגדול שבקהל:

(ה)

מאיימין על העדים - שלא יעידו שקר:

מאומד - שהדעת נוטה שהוא כן:

דיני ממונות - אם העיד לחייב לזה ממון שלא כדין, מחזירו לו ומתכפר:

לפיכך נברא יחידי - להראותך שמאדם אחד נתישב מלואו של עולם:

רשויות הרבה - אלהות הרבה יש וכל אחד ברא את שלו:

מה לנו ולצרה הזאת - להכניס ראשנו בדאגה זו ואפילו על האמת :

והלא כבר נאמר והוא עד - וחייבין אתם להגיד מה שראיתם:

ושמא תאמרו מה לנו לחוב - להיות מחוייבים בדמו של זה, נוח לנו לעמוד באם לא יגיד:

הרי הוא אומר ובאבוד רשעים רנה - ואם רשע הוא אין כאן עון כלל: