משנה סנהדרין ד ג

' - דאמר קרא (שיר ז) שררך אגן הסהר. שררך אגן זו סנהדרין שיושבת בטבורו של עולם ^כא ומגינה על כל העולם כולו, והיא דומה לסהר, שיושבים בעגול כחצי ירח. תרגום ירח, סיהרא. ובעגולה שלימה אין יושבים מפני שצריכים בעלי דינים והעדים ליכנס ולדבר בפני כולם:

רבי יהודה אומר שלשה היו - כדי שיהיו שני עדים ^כג על המזכין ושני עדים על המחייבין. ואין הלכה כר"י:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

סנהדרין. אף של כ"ג. רש"י:

כחצי גורן עגולה. כתב הר"ב שיהו כולן רואין זה את זה. לפי שאם היו יושבין בשורה. אין פני הראשונים רואים זה את זה. רש"י. ומ"ש הר"ב דאמר קרא שררך אגן וכו' זו סנהדרין שיושבת בטבורה של עולם. גמרא. ופירש"י שבית המקדש באמצע של עולם. ע"כ. ושררך. הוא הטבור וכמו שהטבור אינו ממש באמצע. כן גם ביה"מ אינו ממש באמצע אבל על צד הקרוב הוא. כדעת אנשי מחקרי הארץ. ואין להאריך בזה:

וכותבין דברי המזכין ודברי המחייבין. פלוני חייב. ומן הטעם הזה. ופלוני זיכה ומן הטעם הזה. רש"י דף ל"ד. [ועיין עוד לקמן מזה]. ושם מפרש בגמרא דאע"ג דבגמר דין אפילו המזכין יכולין לחזור כמ"ש במשנה א'. אפ"ה כותבין כדי שלא יאמרו שנים טעם אחד משני מקראות. שאם אמרו אין מונין להם אלא אחד. דאמר קרא (תהילים ס"ב) אחת דבר אלהים שתים זו שמענו [אבל שתים לא דבר אלהים לשמוע אחת] מקרא אחד יוצא לכמה טעמים. ואין טעם אחד יוצא לכמה מקראות. ועוד נ"מ למחייבין. דאי למחר הדר ביה מטעמא קמא ומחייב ליה מטעמא אחרינא בעי למיהדר ומבעי הלנת דין בטעמא בתרא. אולי יחזור בו בלילה:

רבי יהודה אומר שלשה. כתב הר"ב כדי שיהיו ב' עדים וכו' כך פירש הרמב"ם בפירושו גם בחבורו [סוף] פ"א מה"ס העתיק דברי ת"ק בזה הלשון. אחד כותב דברי המחייבין ואחד כותב וכו'. ותמיהני דהא שפיר קאמר רבי יהודה ורש"י פירש וכותבין דברי המזכין וכו' וז"ל שניהם כותבין דברי המזכין. ושניהם כותבין דברי המחייבין. שאם יטעה האחד יוכיח כתבו על של חבירו. רבי יהודה אומר שלשה היו. שמתוך טורח הטעמים שירבה עליהם יטעו בדבר. אלא אחד כותב דברי המזכין. ואחד כותב דברי המחייבין. והשלישי. כותב דברי כולם. ומתוך שאין טורח רב עליהם לא יקצרו בדבר ואם יטעה אחד מהם יוכיח כתב של שלישי. ע"כ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יט) (על המשנה) סנהדרין. אף של עשרים ושלשה. רש"י:

(כ) (על ה) לפי שאם היו יושבין בשורה אין פני הראשונים רואים זה את זה. רש"י:

(כא) (על הברטנורא) שבית המקדש באמצע של עולם. רש"י. ושררך הוא הטבור. וכמו שהטבור אינו ממש באמצע כן גם בית המקדש אינו ממש באמצע, אבל על צד הקירוב הוא:

(כב) (על המשנה) המזכין כו'. פלוני חייב ומן הטעם הזה, ופלוני זיכה ומן הטעם הזה. רש"י. וטעמא, כדי שאם יאמרו שנים טעם אחד משני מקראות לא ימנו אלא אחד (כדילפינן ליה מקרא). אי נמי, נפקא מינה למחייבין דאי למחר יחזור מטעמו ויחייבו מטעם אחר לבעי עוד הלנת דין. גמרא:

(כג) (על הברטנורא) הר"מ. ותמיהני דשפיר קאמר ר"י. ורש"י פירש בדת"ק ששניהם כותבין דברי המזכין וגם דברי המחייבין. ור"י חייש שמא מרוב הטורח יטעו:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

סנהדדין היתה כחצי גרן עגולה: ואיתה בפ"ק דחולין ד' ה' וביד פ"א דהלכות סנהדרין סי' ג' ט' וכתוב בספר מרכבת המשנה להר"י אברבנאל נ"ע בפ' שופטים דף נ"ז וז"ל והיו יושבים כמו חצי גורן בעגול כדי שיהיה הנשיא ואב ב"ד רואין את כולם ע"כ:

כדי שיהו רואין זה את זה: לפי שאם היו יושבים בשורה אין פני הראשונים רואין זה את זה ובעגולה שלימה נמי לא לפי שצריכין בעלי הדין והעדים ליכנס לדבר בפני כולם שיהו כולם רואין את העדים ולא שיהו פני העדים לשורה זו ואחוריהן לזו:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

סנהדרין היתה: מושבם בלשכת הגזית:

וכותבין דברי המזכין ודברי המחייבין: וכותבין גם טעם כל א':

ואחד כותב דברי המחייבין והשלישי כותב דברי המזכין ודברי המחייבין: כדי שיהיו ב' עדים על המחייבין והמזכין. והא דלא אסתגי גם ר"י בב' ושיכתוב כל אחד דברי מזכין ודברי מחייבין, ויהיו שפיר שני עדים על כל דבר. נ"ל דה"ט כדי שלא יהיו כת הסיפרים המעידין לזכות, יהיו הן עצמן המעידין לחובה, משא"כ במצורף הג' לכל א', הרי כאן שני עדיות [כב"ב פ"ג מ"ד]. א"נ אי פיישו תרווייהו במילייהו חיישי' דלמא גייז כריש גיטין:קטע סוף=יכין ג/>

משנה ד

ושלש שורות של תלמידי חכמים יושבין לפניהם: ואף הן בעגול, רק שהב"ד יושבין על ספסלין, והתלמידים ע"ג קרקע בג' שורות עגולים זאת אחורי זאת, וכל שורה של כ"ג, וכשהיה בהסנהדרין א' מהמחייבים יותר על המזכין, והרי הטייה לרעה אינה על פי א', אז מוסיפין מאלו השורות ב' ב' עד ע"א, ואם גם אז לא נתרבו המחייבין ב' על המזכין, פוטרין הנידון:

היו צריכין לסמוך: כגון שמת אחד מהסנהדרין:

ולא היה: כל א' מג' הנבררים:

אלא יושב במקום הראוי לו: בסוף השורה שבא לשם:קטע סוף=יכין ד/>

משנה ה

שמא תאמרו מאומד: שכך אמדתם בדעתכם כעדותכם:

ומשמועה: ששמעתם כך מאדם שאינו ידוע מי הוא:

עד מפי עד: ששמעתם מעד שהעיד כן בב"ד אחר:

ומפי אדם נאמן שמענו: ר"ל מאדם הניכר לכם שלא ישקר:

דיני ממונות אדם נותן ממון ומתכפר לו: מדלא קאמר מחזיר ממון, ש"מ דה"ק אדם שהעידו עליו שקר לא הפסיד אלא ממון, ולפיכך מתכפר לו להעד כשיתן לו המעות שהפסידו:

דיני נפשות דמו ודם זרעיותיו תלוין בו עד סוף העולם: וכולן אינן בהחזרה:

דבר אחר: אינו מן האיום של סנהדרין להעדים, רק פירושא דקרא נקט תנא:

דמי אחיך שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים: מדלא ידע במה ימיתו היה מכה אותו בעצים ואח"כ באבנים:

לפיכך נברא אדם יחידי: אסוקי מלתא דאיום הוא, ור"ל כל הברואים נבראו הרבה זכרים והרבה נקבות כמ"ש חית הארץ למינה, משא"כ אדם נברא רק זכר אחד ויקח אחת מצלעותיו ועשאה נקיבה:

ומפני שלום הבריות: גם זה אינו מכלל האיום, רק טעם דקרא קדריש בכמה אופנים:

ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו: לא לבד במראה שיש שהם שחורים כפחם ככושי ונעגער והאטענטאטען, ויש לבנים כשלג, כגון זאמעידען ואלבאנוס, ויש אדומים ביותר כגון תושבי אמעריקא, ועוד הרבה מצבעים שונים, די"ל דע"י שהם זה אלפים שנה באקלים ההוא נשתנה טבעם וצבע עורם ונקראו מחז"ל כושי לווקן גיחור [כברכות נ"ח ב'], אלא אפי' הנולדים באקלים אחד אין אחד דומה בתוארו לחבירו:

לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם: ר"ל כדי להזהיר לכל חוטא שיחשוב א"ע לא א' ושפל, אלא ישקיף על רבוי הבנים שיתקוממו ברוב הימים ממנו, כאלו הוא עולם מלא, ואיך ישחית כל הרבבות יוצאי יריכו עבור חטא א', כאדם הראשון שהשחית כל הדורות. ומעתה שוב גומר התנא דברי האיום לעדים:

ושמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאת: ר"ל הואיל שכן' למה נכניס עצמינו בדאגה זאת להעיד, שמא טעינו בעדותינו:

והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד: דמפורש ענשכם אם לא תגידו:

ושמא תאמרו מה לנו לחוב בדמו של זה: דנוח לנו לעמוד באם לא יגיד, ולא להסתכן בדמו של זה:

באבוד רשעים רנה: ויש שכר לפעלותכם: