משנה מועד קטן א י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת מועד קטן · פרק א · משנה י | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

עושין מעקה לגג ולמרפסת מעשה הדיוטמא, אבל לא מעשה אומן.

שפין את הסדקין ומעגילין אותן במעגילה ביד וברגל, אבל לא במחלצים.

הציר והצינור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו, מתקנן במועדמג, ובלבד שלא יכוון מלאכתו במועד.

וכל כבשין שהוא יכול לאכול מהן במועדמד, כובשן.

נוסח הרמב"ם

עושין מעקה לגג ולמרפסת מעשה הדיוט אבל לא מעשה אומן שפין את הסדקים ומעגילים אותם במעגילה ביד וברגל אבל לא במחלציים הציר והצינור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנם במועד ובלבד שלא יכוון את מלאכתו במועד וכל כבשים שהוא יכל לאכל מהן במועד כובשם.

פירוש הרמב"ם

עושין מעקה לגג ולמרפסת מעשה הדיוט כו': מעשה הדיוט כמו שקדם זכרו שיתן האבנים זו על גב זו בלא טיט. ושפין את הסדקין פי' ששפין ומחליקין הסדקין של גג כדי שילכו המים ולא ירדו לבית דרך אותן סדקין. ואמרו ומעגילין אותן כעין מעגלה ביד או ברגל אבל לא במחלצים ומחלצים כלי ברזל שהבנאים מחליקין בו ובלשון עברי מקצוע. וציר הדלת ידועה היא כמו עלי המכתש של ברזל והוא קטן. וצינור ידוע. ומנעול דבר שסוגרים בו הדלתות. ופי' שלא יכוין מלאכתו במועד שלא יתעצל קודם המועד במלאכתו ויתכוין לעשותה במועד:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ולמרפסת - הלוך שלפני עליה שבני העליה הולכים בו ויורדים דרך סולם לחצר:

ושפין את הסדקין - גגות שאינן משופעין טוחין אותן בטיט, וכשיש סדקים בטחיית הטיט הדלף יורד בבית ואיכא פסידא. שפין, טחין:

מעגלה - עץ עגול שבו מחליקין הגגות מב:

במחלצים - כלי אומנות של ברזל רחבה כעין כף ולה בית יד:

הציר - רגל הדלת הסובבת בתוך חור האסקופה התחתונה של פתח:

צינור - החור שבאסקופה:

והקורה - קורות הבית ממש שנשברו אפילו קודם יו"ט:

ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד - שלא יאמר אמתין עד המועד שאין לי מלאכה אחרת ואעשה את זאת:

כבשים - כגון דגים וירקות וכיוצא בהן שכובשין במלח וחומץ:

שיכול לאכלן במועד - שיהו נכבשין מהר וראויין לאכול מיד:

פירוש תוספות יום טוב

מעשה הדיוט. כמו שקדם זכרו [במשנה ד'] שיתן האבנים זו על גב זו בלא טיט. הרמב"ם:

ומעגילין אותן במעגילה ביד וברגל. פי' הר"ב מעגילה עץ עגול כו' ובגמרא השתא במעגילה אמרת שרי ביד וברגל מבעיא. ה"ק ומעגלין אותן כעין מעגלה ביד וברגל פירש רש"י ולא מעגלה ממש אלא כעין מעגלה ביד וברגל. וכן כתבו כל הפוסקים:

מתקנן במועד. מסקינן בגמרא כרבי יוסי דפרק דלקמן ולכך מתקנו כדרכו בין בשל עץ בין בשל ברזל וכתב הרמב"ם פ"ח מהלכות יו"ט שזה הפסד גדול הוא שאם יניח הפתח פתוח ודלתות שבורות ונמצא מאבד כל מה שבבית. ע"כ. ועיין לעיל משנה ד'. ותו בגמרא דמתניתין דהכא לא כההיא דסוף פרק בתרא דמעשר שני. דיוחנן כ"ג ביטל מכה בפטיש בדבר האבד אלא ההיא כר' יהודה בר פלוגתיה דר' יוסי:

וכל כבשין כו'. דאי אין יכול לאוכלן לא. דכובש אסור. והרמב"ם יהיב טעמא בפרק כ"ב מהלכות שבת משום שהוא כמבשל. ולרש"י והר"ב דמשנה ב' פרק י"ד דשבת נ"ל שהוא משום מעבד עיין מ"ש שם בס"ד:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(מא) (על המשנה) מעשה הדיוט. כמו שקדם זכרו במשנה ד' שיתן האבנים זו על גב זו בלא טיט. הר"מ:

(מב) (על הברטנורא) ובגמרא השתא במעגילה אמרת שרי. ביד וברגל מבעיא. ה"ק ומעגילין אותן כעין מעגילה ביד וברגל. ופירש"י ולא מעגילה ממש אלא כעין כו':

(מג) (על המשנה) מתקנן במועד. מסקינן בגמרא כרבי יוסי דריש פ"ב (ומט"ו פ"ה דמע"ש כרבי יהודא) ולכך מתקנו כדרכו בין בשל עשן בין בשל ברזל. וכתב הר"מ שזה הפסד גדול הוא שאם יניח הפתח פתוח ודלתות שבורות ונמצא מאבד כל מה שבבית:

(מד) (על המשנה) במועד. דאי אין יכול לאוכלן לא דכובש אסור להר"מ מפני שהוא כמבשל. ולרש"י והר'ב משום מעבד. נראה לי:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

עושין מעקה וכו':    ביד פרק ז' דהלכות יו"ט סי' ה' ובפ"ח סי' ו' ז' ובטור א"ח סימן תק"מ:

שפים את הסדקים:    פי' רש"י ז"ל סדקים שבתנור ומעגילין אותם שגוללין על קרקעית התנור עץ גדול ועגול כדי לסתום הסדקים:

ביד וברגל:    שבועט ברגלו על קרקעית התנור ע"כ. ובגמ' פריך השתא במעגלה אמרת שרי ביד וברגל מיבעיא ומשני ה"ק שפין את הסדקים ומעגילין אותם כעין מעגילה ביד וברגל אבל לא במחלציים וכ"ש במעגילה שהוא מלאכת אומן וטרחא יתירא כן פי' נמוקי יוסף:

ומעגילה:    פי' רש"י ז"ל וגם בר"פ אלו הן הגולין של עץ ותוס' פירשו שם אבן עגולה ארוכה קצת ויש לה שני שנים ארוכין ומעגילין אותה על פני כל הגג להשוותו והיינו נמי מעגילה עכ"ל ז"ל. והיה נראה דגרסי' מחצליים כמו שהוא בקצת נוסחאות וגם שכן הוא בפ' ואלו הן הגולין דף ט' מחצלו מידו אלא שאינו כן בערוך אלא אדרבא כתב עלה דההיא דפ' אלו הן הגולין ס"א מחלצי כמו מַחְלְצַיִים דמשקים וי"מ מחלציים אגפיים של מעגלה וכך מפרשים שפין את הסדקים במעגילה בלא מחלציים אבל על המחלציים אסור ע"כ:

הציר והצנור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנם במועד:    פי' רש"י ז"ל והקורה הוא מה שעל הפתח שמחזר בו הדלת וז"ל ברמב"ם ז"ל שם מתקנם במועד כדרכן בין בשל ברזל בין בשל עץ שזה הפסד גדול הוא שאם יניח הפתח פתוח ודלתות שבורות נמצא מאבד כל מה שבבית וכבר בארנו שכל מה שיש הפסד אינו צריך שנוי עכ"ל ז"ל. ובגמ' ורמינהי דתנן בפ' בתרא דמסכת מעשר שני ובפ' בתרא דמסכת סוטה עד ימיו היה פטיש מכה בירושלם עד ימיו אין מכאן ואילך לא ומסיק רב חסדא לא קשיא הא במגלי הא בחציני פי' רש"י ז"ל במגלי דהיינו מסר גדול שרי דלאו מוליד קלא בחציני אסור דהוי אולודי קלא טפי אסור. (הגה הר"ר בצלאל אשכנזי ז"ל כתב על זה נראה לי טעות דהא מכחיש המוחש ובספר מוגה מצאתי מגלי אינו דרך אומנותו חציני הוי דרך אומנותו ע"כ). רב פפא אמר כאן קודם גזרה כאן לאחר גזרה רב אמר הא ר' יהודה הא ר' יוסי ומתני' דשרי כל הני בלא שנוי ר' יוסי היא ופלוגתא דר' יוסי ור' יהודה בפירקי' דלקמן:

וכל כבשין:    אית דל"ג מלת וכל וכן הוא בהרא"ש ז"ל ואית דל"ג נמי מלת מהן וכן נמחקו שתיהן ע"י הרב בצלאל אשכנזי ז"ל. וביד שם פ"ז סי' ז' ובטור א"ח סי' תקל"ג ובגמ' בלישנא בתרא גרסי' רבא שרי למיזל ולמיצד כוורי אתויי ומימלח א"ל אביי והא אנן תנן כבשים שהוא יכול לאכול מהן במועד והני כיון שמלחן הרבה כדי להצניעם תו לא חזו במועד א"ל הני נמי דמלחינהו ומתאכלי במועד אגב איצצא פי' שכובשם במכבש עד שיצא לחלוחית המלח הנבלע בכולם ואוכלין אותם מיד:


פירושים נוספים