משנה מועד קטן א ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת מועד קטן · פרק א · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

רבי אלעזר בן עזריה אומר, אין עושין את האמה בתחילה במועד ובשביעית.

וחכמים אומריםיג, עושין את האמה בתחילה בשביעית, ומתקנין את המקולקלותיד במועד.

ומתקנין את קלקולי המים שברשות הרבים טז וחוטטין אותן.

ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות יז ואת מקוואות המים, ועושין יח כל צרכי הרבים, ומציינין את הקברות, ויוצאין יט [אף] על הכלאים.

נוסח הרמב"ם

רבי אלעזר בן עזריה אומר אין עושין את האמה כתחילה במועד ובשביעית וחכמים אומרין עושין את האמה כתחילה בשביעית ומתקנין את המקולקלת במועד ומתקנין את כל קלקולי המים שברשות הרבים וחוטטין אותם ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקואות המים ועושין כל צורכי הרבים ומציינין על הקברות ויוצאין אף על הכלאים.

פירוש הרמב"ם

רבי אלעזר בן עזריה אומר אין עושין כו': אמת המים היא שוקת המים ואסור לחפור אותה בשנה שביעית לפי שהוא מתקן את הארץ שבצדה לזרע כי היא מתלחלחת בלחלוח המים ותצמיח. וכבר ידעת ונתבאר לך בשביעית כי כל שבחי הארץ והאילנות הם אסורין בשביעית שנאמר ושבתה הארץ. ומתקנין את המקולקלות פי' שיוסיף להעמיקן ויהיו מתוקנין כהוגן וקלקולי המים מה שנפסד בבריכות המים מותר לתקנן ולהשוותם ואם רבים צריכים להם לאותן הבריכות כגון המעינות ששותין מהם רבים מותר לחפור אותן בחוש"מ. וכל צרכי הרבים הם כגון קציצת הקוצים והשוואת הדרכים המקולקלים ובנין הגשרים ודוגמתן. והממונין יוצאין לעקור הכלאים בחולו של מועד כי שכירות העוקרו חובה על ב"ד לוקחין אותו השכירות מתרומת הלשכה ובני אדם בחולו של מועד בטלין ונשכרין בזול ויש בזה ריוח לתרומת הלשכה והלכה כחכמים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

האמה - חריצים שעושים בקרקע שבהן המים הולכים סביב השדה ומשדה לשדה, קרויין אמה, לפי שהן רוחב אמה ברום אמה:

בתחלה - אם לא היתה מעולם אין עושין אותה בתחלה במועד, משום טרחא:

ובשביעית - מפני שנראה כחופר בקרקע בשביעית:

ומתקנים את המקולקלת - אם נפל לתוכה עפר ואינה מקלחת, מתקנים אותה טו, אבל אין עושים אותה בתחלה במועד. והלכה כחכמים:

ומתקנים קלקולי המים - מים המכונסים בגומות לשתות מהן:

וחוטטין - מנקין ומנקרין ומוציאין מתוכן צרורות וקסמין ועפרורית שנפל בהן:

ומציינין - עושין ציונין על הקברות. שהיו ממחין סיד ושופכין על הקבר, והוא סימן להולכי דרכים שלא יעברו במקום טומאה:

ויוצאין - שלוחי ב"ד במועד לעיין השדות שנזרעו כלאים, לעקור אותם. לפי שנוטלין שכר על כך מתרומת הלשכה כ, ובימי המועד נשכרים בזול, מפני שהן בטלים:

פירוש תוספות יום טוב

ובשביעית. כתב הר"ב מפני שנראה כחופר קרקע בשביעית. לישנא דגמרא שנראה כעודר עיין משנה ב' פ"ב דשביעית:

וחכמים אומרים עושין כו' בשביעית. דכל שנראה כחופר [לא הוי עבודה דעודר] לא הוי. כיון דמשליך את העפר למרחוק. והעודר מניחו במקומו כ"כ הר"ן והכי איתא בגמרא בבינייהו דאמוראי דפליגי בטעמא דר' אליעזר. דלמאן דאמר מפני שמכשיר אגפיה לזריעה דלהכי לא קאמר מפני שנראה כעודר. דמיירי דשדי לאבראי וכו' ולפי שהרמב"ם בפ"א מה' שמטה לא התנה שיהא משליך למרחוק משמע דסבר ליה דלרבנן בכל ענין שרי וכדמסיים ויהיב טעמא שהתירו כל אלה שאם לא ישקה תעשה הארץ מליחה וימות כל עץ שבה:

ומתקנין את המקולקלת במועד. סיומא דמלתייהו דרבנן הוא והיינו דכתב הר"ב אבל אין עושין כו' ומה שכתב הר"ב אם נפל לתוכה עפר כו' ולא דמי למעיין שיצא בתחלה כדלעיל. דחיישינן שיפלו גדותיו ואתי לתקן. דתיקונא דהתם עשייה בתחלה היא כדקתני שיצא בתחלה:

ומתקנין את קלקולי המים שברה"ר. אפי' אין רבים צריכים להם כדאיתא בגמרא. וטעמא כדכתב הר"ן והרא"ש בשם הראב"ד לפי שצרכי רבים אינם נגמרים אלא בשעת הבטלה משום דדמי לקדירה דבי שותפי ובשעה שהם בטלים מתחברים כולם ועושים ואם לא יעשו אז לא יעשו לעולם. ומסיק דכי התירו במלאכת הדיוט וכמ"ש לקמן. ונראה לי דהיינו דתנן וחוטטין אותן ופרושי קמפרש דהא דאמרן ומתקנין. היינו חוטטין שהוא מלאכת הדיוט. דאלת"ה לישנא יתירא הוא דודאי דחטיטה בכלל מתקנין הוה. וראיה לדברי שהרמב"ם וכן הטור לא כתבו החטיטה בקלקולי המים שברה"ר:

ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות כו'. בריש שקלים תנן דבט"ו באדר מתקנים כו' ושם מפורש. ול"ק כיון דכבר תקנו למה להו תו לתקן בחוה"מ. דבירושלמי הקשו זה על ומציינין את הקברות. ופתרו שירד שטף של גשמים ושטפו. ונראה דעל הראשונים ל"ק להו ולא מידי לפי דמלתא דפשיטא הוא דהקלקולים מצויים בדרכים וכו'. ואין התקון מועיל בהן אלא לפי שעה. אבל ציון קברות אין סברא שיתקלקל אלא כדמשני שירד שטף כו':

ועושין כל צרכי הרבים. מפרש בגמרא לאתויי חפירת בורות שיחין ומערות כשרבים צריכים להם עתה. אבל שלא לצורך המועד לא התירו מפני שהן מלאכת אומן. ואינו יכול לשנות בהן ואם ישנה בהם יפסיד. הרא"ש בשם הראב"ד. והא דמפרש הר"ב ברפ"ק דשקלים כגון דיני ממונות וכו' וה"נ מפרש הכא בירושלמי וכן פסקם הרמב"ם בפ"ז מהלכות י"ט. ומיהו קצת קשיא בעיני דדיקא דמתני' דאמר רב אשי בגמרא דכל לאתויי חפירה משום דכולהו דתניא יוצאין לקווץ את הדרכים כו' בכלל ומתקנים את הדרכים הן דבהדיא תנן לה ואי איתא לההוא דירושלמי לא דייק ולא מידי. דדלמא לאתויי הנהו הוא דאתא. ומיהו בלאו הכי הא תניא בריש פ"ג דף י"ד ע"ב דנין דיני נפשות ודיני מכות ודיני ממונות. ואיכא למימר דלאתויי הך אתא אלא מאי אית לך למימר דסבירא לי' לרב אשי דליכא לאתויי ההיא דדנין כו' בהך דכל צרכי הרבים. משום דליתנהו דומיא דאינך פרטי דתנינן בהדיא. ה"נ ההוא פירושא דירושלמי לא ס"ל לרב אשי לפרושי בכל צרכי הרבים. משום דליתנהו דכותייהו דאינך דתנינן. שהם תיקונים בקרקע:

ויוצאין אף על הכלאים. בגמ' רמי והתנן בא' באדר וכו' [בריש שקלים] ופליגא בשינויי וחד שינויי כאן בבכיר כאן באפיל. וכתבו הרמב"ם בסוף פ"ב דכלאים וטעמו דבירושלמי איתא להך אוקימתא. והא דקתני אף. דהכי תנן בריש שקלים והתם שפיר קתני אף. ומ"ש הר"ב דטעמא דיוצאין לפי שנוטלין שכר על כך מתרומת הלשכה. בגמ'. וכתבו התוספות ולא הוי מעילה דלב ב"ד מתנה עליהן כדאשכחן וכו' ע"כ. ועיין בפירוש הר"ב משנה ה' פ"ד דשקלים. ותמיהני שהרמב"ם בפ"ד מהלכות שקלים בכתבו כל הבא מתרומת הלשכה לא כתב להך דהכא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יג) (על המשנה) וחכ"א כו'. דכל שנראה כחופר לא הוי עבודה דעודר לא הוי כיון דמשליך את העפר למרחוק. והעודר מניח במקומו. הר"נ. ובר"מ משמע דמתיר אפילו אינו משליך למרחוק וע"ש הטעם:

(יד) (על המשנה) המקולקלות. סיומא דמלתא דרבנן הוא:

(טו) (על הברטנורא) ולא דמי למעין שיצא בתחלה כדלעיל דחיישינן שיפלו גדותיו ואתי לתקן דתקונא דהתם עשייה בתחלה היא כדקתני שיצא בתחלה:

(טז) (על המשנה) שברה"ר. אפילו אין רבים צריכים לחב. וטעמא כתב הר"ן בשם הר"א לפי שצרכי רבים אינם נגמרים אלא בשעת חבטלה. משום דדמי לקדירה דבי שותפי כו' ומסיק דכי התירו במלאכת הדיוט ונ"ל דהיינו דתני וחוטטין ופרושי קמפרש דאלת"ה לישנא יתירא הוא דהיינו מתקנין:

(יז) (על המשנה) ומתקנין כו'. בריש שקלים תנן דבט"ו באדר מתקנין. ולפי שהקלקולים מצוין בדרכים לכך הוצרך תו לתקן בחה"מ:

(יח) (על המשנה) ועושין כו'. לאתויי בורות שיחין ומערות כשרבים צריכין להם עתה. אבל שלא לצורך המועד לא התירו מפני שהן מלאכת אומן. ואינו יכול לשנות בהן. ואם ישנה בהן יפסיד. הרא"ש. ועיין פירוש הר'ב בריש שקלים והוא מהירושלמי. וגמרא דידן לא ס"ל האי דיוקא משום דלא דמי להנך פרטי דמתניתין:

(יט) (על המשנה) ויוצאין כר. בגמרא רמי והתנן בריש שקלים בא' באדר כו' ומשני כאן בבכיר כאן באפיל:

(כ) (על הברטנורא) ולא הוי מעילה. דלב ב"ד מתנה עליהן:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ובשביעית:    בגמ' פליגי בה ר' זירא ור' אבא בר ממל חד אמר מפני שנראה כעודר וחד אמר מפני שמכשיר אגפיה לזריעה ובגמ' מפרש מאי בינייהו ובמסקנא אמימר מתני לה בהדיא ר' אלעזר בן עזריה אומר אין עושין את האמה בשביעית מפני שנראה כעודר וקשיא דר' אלעזר ב"ע אדר' אלעזר ב"ע ומי אמר ראב"ע כל שנראה כעודר אסור ורמינהי דתנן בפ"ג דשביעית עושה אדם את זבלו אוצר ר"מ אוסר עד שיעמיק שלשה או עד שיגביה שלשה היה לו דבר מועט מוסיף עליו והולך ראב"ע אוסר עד שיעמיק ג' או עד שיגביה שלשה או עד שיתן על הסלע ומדקאמר עד שיעמיק אלמא שרי ראב"ע לחפור ולהעמיק בשביעית ולא חיישי' לנראה כעודר ומשני ר' זירא ור' אבא בר ממל חד אמר כגון שהעמיק קודם שביעית וחד אמר אע"פ שמעמיק בשביעית מותר משום דזבלו מוכיח עליו דלא עביד משום עודר. וכתבו תוס' ז"ל דליכא למיחש להא דמאן דחזי החפירה לא חזי ליה לזבל שבחפירה ע"כ. ואיתה בירושלמי דשביעית פ"ג. וכתב הר"מ דילונזאני ז"ל בנכ"י והרי"ף והרא"ש ז"ל גרסי במועד ובשביעית אך הר"ן ז"ל כתב דלרבנן נמי אין עושין אמה בתחלה וק"ל א"כ כיון דרבנן דמודו לראב"ע בלכתחלה ואיהו מודה להו במקולקלת כמ"ש רש"י ז"ל אמאי נקט ראב"ע במועד תו דלא שייכא הכא מידי פלוגתייהו אלא גבי שביעית ע"כ וביד פ"א דהלכות שמיטה ויובל סי' ט':

ומתקנין את המקולקלות:    ביד פ"ח דהלכות יו"ט סי' ג' ובטור או"ח סי' תקל"ז וסי' תקמ"ד ובגמ' מפרש אם היתה עמוקה ששה טפחים ונסתמה עד טפח מעמיק אותם חמשה טפחים שנסתמו וכשהיתה בת שלשה טפחים ונסתמה עד חצי טפח פשיטא לן דאסור דטרחא דלא צריך הוא דבלאו הכי מעיקרא לא עברי בה מיא וכשהיתה י"ב ונסתמה עד טפחיים פשיטא לן נמי דאסור דטרחא יתירא הוא וכשהיתה שבעה ונסתמה עד טפחיים בעיא בגמ' ולא אפשיטא:

ומתקנין את קלקולי המים:    ביד פ"ז דהלכות יו"ט סי' ט' י':

וחוטטין אותן:    שאם נתמלא הבור מותר לחטוט ולהעמיק שהעפר תיחוח אבל חפירה בתחלה שהקרקע קשה לא משום דאיכא טרחא יתירא תוס' ז"ל: ובגמ' דייקינן חטיטה אין חפירה לא והיינו דוקא כשאין רבים צריכין להם אלא שהן בר"ה ומטעם שכתב הראב"ד ז"ל אבל רבים צריכין להם אפי' חפירה נמי מותר ובמסקנא דגמ' דייקינן לה ממתני' דקתני ועושין כל צרכי הרבים לאתויי חפירה שהיא צריכה לרבים:

ומתקנין את הדרכים:    שנתקלקלו מחמת רוב הגשמים מתקנין אותן בצרור ובסיד כעין שעושין ברוב עיירות:

ואת הרחובות:    שאחרי בתיהם ששם מטיילין ילדים וילדות:

ואת מקוות המים:    שאם אין בו מ' סאה מרגילין לתוכו מ' סאה וכל הני צרכי רבים הן:

ועושין כל צרכי הרבים:    פירשו כבר רעז"ל ברפ"ק דמסכת שקלים:

ומציינין את הקברות:    דליכא טירחא תוס' ז"ל: ובגמ' רמז לציון קברות מן התורה דכתיב וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון ופי' רש"י ז"ל ורמז הוא שלא בא הכתוב להזהיר וללמד שיהא אדם עושה ציון דהא קרא לא כתיב אלא לעתיד ובגמ' יליף לה מקראי טובא ורב פפא מפיק לה מקרא דכתיב ואמר סולו סולו פנו דרך וכתבו תוס' ז"ל כל חד וחד מהני אמוראי נקיט מאי דהוה מסיק אדעתיה ולא פליגי אלא אורחא דמילתא דכל חד וחד מסיק אדעתיה מאי דלא מסיק חבריה אדעתיה ע"כ. וביד פ"ח דהלכות טומאת מת סי' ט':

ויוצאין אף על הכלאים:    מצוה לצאת כדאמרי' בגמ' ול"ד להני אחריני דקתני ומתקנין דהני חובה הוא כדמוכח בגמ' תוס' ז"ל: וכתב הר"ס ז"ל צ"ע מהו אף ויש לפרש ששנינו בפ"א של שקלים בא' באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים ושם שנינו בט"ו בו יוצאין אף על הכלאים ולשון אף שם הוא מיישב לפי שחוזר למעלה למה ששנינו משמיעים על הכלאים כלומר אע"פ שכבר הכריזו על הכלאים בא' באדר יוצאין ג"כ בט"ו בו ומעתה גם אף ששנינו כאן הוא מיושב לפי זה ור"ל אע"פ שכבר יצאו על הכלאים בא' באדר יוצאין ג"כ בחה"מ של פסח דמסתמא בחול המועד של פסח הוא מדבר שהוא זמן התבואה בשדות עכ"ל ז"ל. וביד ס"פ שני דהלכות כלאים. ובגמ' מנין שאם לא יצאו ועשו כל אלו של תקון הדרכים שכל דמים שנשפכו שם מעלה עליהם הכתוב כאילו הם שפכום ת"ל והיה עליך דמים: ופרכינן בגמ' ואכלאים בחש"מ נפקינן ורמינהי דתנן ברפ"ק דמסכת שקלים באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים וכו' ויוצאין אף על הכלאים ומשמע קצת מתוך לשון הגמ' שהיא ברייתא מדמוסיף בה חלוקות שלא הוזכרו במשנה כגון ולקווץ את הדרכים אלא דלעיל מינה מוכח בהדיא שהוא בכלל ומתקנין את הרחובות ומ"מ קשיא ומשני ר' אלעזרי ור' יוסי ב"ר חנינא חד אמר כאן בבכור כאן באפיל וחד אמר כאן בזרעים פי' דעל התבואה יוצאין בט"ו באדר שקודמין לירקות וכאן בירקות: והא דלא פריך אכל הני דתנינן הכא כגון ומתקנין וכו' אע"ג דתנינהו נמי התם תירץ רש"י ז"ל משום דלאו פרכא היא דבדין הוא דמתקנין להו תרי זימני דכי מתקן להו בט"ו באדר אתו גשמים ומקלקלי להו והדרו ומתקנין להו בחש"מ אבל אכלאים לא שייך למימר הכי ע"כ. והתוס' ז"ל כתבו וז"ל במשנה פירשתי מ"ט לא מקשה על הנך ובירוש' מקשה מציינין על הקברות ולא כבר ציינו ומתרץ כגון שירד שטף מים של גשמים ושטפו ע"כ: ובגמ' א"ר אסי א"ר יוחנן לא שנו דאין יוצאין עליהם קודם אדר וקודם חש"מ אלא שאין ניצן ניכר אבל ניצן ניכר יוצאין עליהם:


פירושים נוספים