משנה כלים ל ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ל · משנה ב | >>
אספקלריא, טהורה.
ותמחוי שעשאו אספקלריא, טמא.
ואם מתחילה עשאו לשם אספקלריא, טהור.
תרווד שהוא נותנו על השלחן, אם מקבל כל שהוא, טמא.
ואם לאו, רבי עקיבא מטמא, רבי יוחנן בן נורי מטהר.
אַסְפַּקְלַרְיָא,
- טְהוֹרָה.
- וְתַמְחוּי שֶׁעֲשָׂאוֹ אַסְפַּקְלַרְיָא,
- טָמֵא;
- וְאִם מִתְּחִלָּה עֲשָׂאוֹ לְשֵׁם אַסְפַּקְלַרְיָא,
- טָהוֹר.
- תַּרְוָד שֶׁהוּא נְתָנוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן,
- אִם מְקַבֵּל כָּל שֶׁהוּא,
- טָמֵא;
- וְאִם לָאו,
- רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא,
- רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַהֵר:
- אִם מְקַבֵּל כָּל שֶׁהוּא,
ספקלריה - טהורה.
- תמחוי שעשאו ספקלריה - טמא.
- אם מתחילה עשאו לשם ספקלריה - טהור.
- תרווד שהוא נותנו על השולחן -
- אם מקבל כל שהוא - טמא.
- ואם לאו -
- רבי עקיבה - מטמא.
- רבי יוחנן בן נורי - מטהר.
אספקלריא - הוא המכסה אשר יעשה לראות מאחוריו, והוא אצלי מלה מורכבת "ספק ראיה", וזה שיראה אחורי המכסה שהוא מזכוכית או מן שוהם או מן דבר ספירי, לא יראה במקומו האמיתי כמו שהתבאר בחכמת המבטים, וכן לא יראה על שיעורו האמיתי. ויקראו החכמים המכסה הבהיר מאד אשר לא יסתיר דבר מאחוריו "אספקלריא המאירה". ואמר על צד המשל בהשגת משה רבינו עליו השלום לאלהות שהוא השיג הבורא יתברך על תכלית מה שאפשר האדם מאשר הוא בחומר ההשגה שישיגהו, כמו שאמר יתברך מזה "כי לא יראני האדם וחי"(שמות לג, כ), לפי מה שהתבאר בפרקי אבות, אמרו "כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה, ומשה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה". וכבר יצאנו מכוונת ההלכה אבל ביארנו עניין זה.
ותמחוי - הוא שם הכלי אשר יאכלו בו.
ותרווד - הוא כף, ותמונת הכף שגבה גבנוני, וכאשר יניחו אותו על דבר פשוט כמו השולחן יתגלגל לצדדין.
והלכה כרבי עקיבא:
אספקלריא. כמו אספקלריא המאירה דפרק החולץ (דף מט:) ובפ' לולב וערבה (דף מה:) והיא מראה של זכוכית כעין מראות שלנו שהנשים מסתכלות לראות בהן צורת פניהן. וטהורה משום דהיינו פשוטי כלי זכוכית ומיהו אפילו יש לה בית קיבול משמע דטהורה דדומיא דתמחוי קתני שהיא קערה גדולה שמקבלת את המאכל ומערין את הקדירה לתוכה והיינו טעמא דטהורה משום דאינה עשויה לקבל אלא לראות צורת הפנים:
תמחוי. קערה גדולה של זכוכית:
תרווד. של זכוכית:
ואם לאו. שאינו מקבל אלא ממגמג ושופך כדקתני בתוספ' והוא מלשון ברביבים תמוגגנה (תהלים סה):
תניא בתוספתא [ב"ב פ"ז] תמחוי שעשאו אספקלריא אע"פ שמשתמש בו טהור היה טמא ועשאו אספקלריא טמא עד שיקבענו במסמר תרווד של מתכת בין שיש לו יד ובין שאין לו יד בין מקבל כל שהוא ובין שאינו מקבל כל שהוא טמא ושל עץ ושל עצם ושל זכוכית מקבל כל שהוא טמא שאין מקבל כל שהוא טהור אם אינו אלא ממגמג ושופך ר"ע אומר טמא ור' יוחנן בן נורי מטהר. ונראה דכשיטתו יש לפרש מתני' בין בתמחוי בין בתרווד:
אספקלריא - מראה של זכוכית שהאשה רואה בה את פניה. ובלע"ז אספקל"ו ב. ואפילו יש לה בית קיבול טהורה, לפי שאינה עשויה לקבל אלא לראות צורת הפנים:
תמחוי - כמין קערה גדולה של זכוכית:
תרווד - כף של זכוכית:
ואם לאו - אם כשנותנו על השלחן או על דבר פשוט הוא מתגלגל לכאן ולכאן ונשפך מה שבתוכו, לפי שתחתיו חד ואינו עומד:
ר' עקיבא מטמא - הואיל ויש לו בית קיבול. והלכה כר"ע:
אספקלריא. פירש הר"ב מראה של זכוכית שהאשה רואה בה את פניה. ולפי זה פתרונו בלשון אשכנז שפיג"ל. והרמב"ם מפרש המלה שהוא שם מורכב. וז"ל אספקלריא הוא [המחיצה] אשר יעשה לראות מאחוריו [הצורות]. והוא אצלי מלה מורכבת ספק ראייה וזה שיראה אחורי [המראה]. שהוא מזכוכית. או מן [שוהם] או מן *)דבר [שאר] ספירי. לא יראה במקומו האמיתי כמו שהתבאר בחכמת המבטים. וכן לא יראה על שעורו האמיתי. ע"כ. ולפי זה פתרונו בלשון אשכנז ברי"ל. ובאיוב כח [יז] לא יעריכנה זהב וזכוכית. מתורגם דהבא ואספקלריא:
(ב) (על הברטנורא) ולפי"ז הוא בלשון אשכנז שפיגעל. והר"מ פירש הוא המחיצה אשר יעשה לראות מאחורי הצורה. והוא אולי מלה מורכבת, ספק ראיה כו', שלא יראה על שיעורו האמתי, ע"כ. ולפי"ז הוא שקורין בלשון אשכנז ברי"ל:
ספקלריא: גרסי' וכן הגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל:
תמחוי שעשאו אספקלריא טמא: בתוספתא אע"פ שמשתמש בו טהור היה טמא ועשאו אספקלריא טמא עד שיקבענו במסמר. תרווד של מתכת בין שיש לו יד ובין שאין לו יד בין מקבל כל שהוא ובין שאינו מקבל כל שהוא טמא ושל עץ ושל עצם ושל זכוכית מקבל כל שהוא טמא שאין מקבל כל שהוא טהור ואם אינו אלא ממגמג ושופך ר' עקיבא מטמא ור' יוחנן בן נורי מטהר וכתב הר"ש ז"ל דנראה לו דכשיטת הברייתא יש לפ' מתני' בין בתמחוי בין בתרווד:
יכין
אספקלריא: שפיגעל מזכוכית:
טהורה: אף שיש להאספקלריא שפה סביב. ויש לו עי"ז ב"ק. אינו עשוי לקבלה:
ותמחוי: של זכוכית:
שעשאו אספקלריא: שיחדו אח"כ לאספקלריא:
טמא: דיחוד בלי מעשה לא מהני לבטל מכלי תורת קב"ט דמעיקרא. [כפ"כ מ"ד] וטעמא הוא משום דאין שום כלי עולה מטומאה במחשבה רק בשנוי מעשה [כספכ"ה]:
ואם מתחלה עשאו לשם אספקלריא טהור: קשה דהא כבר מרישא שמעינן לה. אמנם מהתוספתא שהביאה הר"ש. דקאמרה תמחוי שעשאה אספקלריא אע"ג שמשתמש בה טהור. מוכח דהיינו נמי דקאמרה משנתינו. אם מתחלה עשאה אספקלריא. דקאי מלת עשאה על תמחוי דנקט תנא תחלה. ור"ל אע"ג שמשתמש בה ג"כ לתמחוי אפ"ה כיון דעיקר תשמישו לאספקלריא אמק"ט. [ולרמב"ם [ספי"ב מכלים] הכי פי' דמתניתין. אם מתחילה עשאה למראה. כלומר שעשאה מתחלה כדי שהדברים שיניחו בתוכה יהיו נראין מאחוריו ור"ל ככל דבר שמניחין על אספקלריא. שנראה כאילו גם מאחורי אספקלריא מונח דבר זה. ואני העני בדעת לא אובין דברי רבינו בזה. הרי כיון דעיקרו עשוי להניח בתוכו שום דבר הרי עשוי לקבלה. וכי משום שעשאה גם אספקלריא שיהא הדבר הניתן בתוכה נראה גם לאחוריו יהיה נטהר עי"ז. וצ"ע]:
תרווד: כף זכוכית:
שהוא נתנו על השלחן: שאחר שאכלו בו רגילין להניחו על השולחן ופיו כלפי מעלה:
טמא: ר"ל אם כשיניחוהו על השולחן ופיו למעלה. אז אע"ג שיטה הכף א"ע על צדו. מחמת ששוליו אינן שוין רק גבנונית. אפ"ה עכ"פ ישאר מעט רוטב בחללו ממה שאכלו בו. הרי זה נידן כבית קיבול ומק"ט:
ואם לאו: וכגון שהשוליים משופעין ביותר. וכשיניחו על השולחן ישפך כל הרוטב שבו מתוך חללו:
ר' עקיבא מטמא: דהרי עכ"פ מקבל הוא כשאוחזו בידו. ודמי ללפיד [פ"ב מ"ח]. וכ"כ שולי קרפיות [פ"ד מ"ג] שמתחלה עשאן לקבל באופן כזה:
רבי יוחנן בן נורי מטהר: ס"ל דלא דמי ללפיד וקורפיות. שעשאן מתחלה לקבל בתמיכה. ולהשהות בתוכן מה שיקבלו אבל הכא הקבלה שיקבל התרווד בשעה שאוכל עמו. לא מחשב קבלה. מדלא שאב עמו הרוטב מהקערה. להשהות הרוטב בתוך הכף. ורק כדי לאכלו משם מיד. ולפיכך דמי טפי לרחת של גרנות העשוי לכנוס. אע"ג שבשעת כנוסו הוא מקבל בב"ק שבו. כיון שמיד מוריקו להמכונס בכרי שבגורן לא מחשב ב"ק מדאין עשוי לקבלה [כפט"ו מ"ה]. ולכאורה היה נראה שגם בנשאר בו מעט כשמניחו על השולחן נמי פליג ר' יוחנן בן נורי ומטהר. והיינו משום דלא לבעבור קבלת מעט רוטב זה נעשה בו ב"ק. דהרי לעיל [בפט"ו מ"ה] אמרינן דבאינו עשוי לקבלה לא מחשב ב"ק. דאע"ג דלעיל [פי"א מ"ט] אמרינן דקדירה של נזם מק"ט משום ב"ק. אע"ג דב"ק קטן כזה. ודאי אינו עשוי לקבלה. י"ל הרי כבר כתבנו התם בס"ד דמיירי בשמניח' האשה לתוך הקדירה שבנזם בשמים ראש וצרי. אלא דאי נימא כך דה"ט דריב"נ. ק' א"כ ר"ע דקיי"ל כוותיה נגד יחיד. מ"ט דמטמא והרי אינו עשוי לקבלה. אלא ע"כ דבמקבל כשיניחנו על השולחן. לכ"ע מק"ט. דהרי מקבל ולא פליגי רק באינו מקבל כלל כשיניחנו על השולחן. והא דנקט תרווד שמניחו על השולחן י"ל דלדיוקא נקט הכי. דהא כף של בית הבישול שאינו עשוי לאכול עמו. ואינו רק לבחוש בו הקדירה לכ"ע אם הוא מזכוכית אמק"ט. מדאינו עשוי לקבלה כלל. [ועי' רמב"ם פ"ב מכלים ה"ד]. [עוד נ"ל דלהכי קדירה שבנזם מק"ט משום ב"ק. אף שב"ק כזה אינו עשוי לקבלה. דה"ט דדוקא כשהב"ק אינו עשוי לשום תכלית בעולם. וכגון קדירת הנזם אמרינן דביש לו ב"ק מכל מקום מק"ט [כפי"ז מט"ו] אבל בעשוי לשום תכלית מה שאינו לקבלה. כגון רחת של גרנות דאע"ג שיש דפנות סביב לשולים. הם עשויים רק כדי לכנס על ידן יפה מה שמונח בקרקע הגורן. ולא שיקבל על שוליו אמק"ט. והיינו שלא הסתפק תנא [בפט"ו מ"ה] במאי דקאמר העשוי לקבלה טמא. דמזה היה משמע דבלא נעשה לקבלה כלל טהור. והא ליתא. דהרי בשנעשה לו ב"ק שלא נעשה לשום תכלית. אף שלא נעשה לקבל שום דבר הר"ז מק"ט. לכן הוצרך תנא לסיים שב"ק הנעשה לכנוס. היינו שהב"ק נעשה לתכלית דבר שאמק"ט על ידו טהור. וא"כ ה"נ דוקא כף שאוכלין בו שב"ק שבו עשוי לקבל בתוכו הרוטב בשעת אכילה. ס"ל לרע"ק דמק"ט. אע"ג שאין הרוטב משתהה בתוכו. אבל כף בית הבישול שהב"ק שבו נעשה לבחוש בו הקדירה. ולא להכניס על שוליו שיש דבר להכי לכ"ע אמק"ט. והא דקליגרופין טמא מפני כפה [כפי"ג מ"ב] ומ"ש כף זה שגורפין בו האפר מתוך התנור. מהרחת של גרנות שגורפין בו יחד הגרעינין שבגורן. י"ל התם לא שגורף בו האפר שמונח על קרקע התנור אלא שממלא הכף עם אפר שמונח בתנור. ומוציאו לחוץ. ולפיכך כיון שהאפר מונח על שולי הכף בשעה שמוציאו. מחשב הכף שפיר עשוי לקבלה. ואפילו להגאון רב"א [ספט"ו] דלהכי מצודת עכברים אין ב"ק שבו מק"ט. משום דאין בעכבר חשיבות. ומקבלו בהמצודה רק לחזור ולזרקו לחוץ. א"כ ה"נ הול"ל בהכף של קלגרופין. שאינו מקבל האפר רק כדי לזרקו לחוץ ולמה יחשב ב"ק שלו לק"ט. י"ל הך כף לא משום ב"ק מטמאינן ליה. אלא משום כלי מתכות שאפי' פשוטיו מק"ט. ולא תקשה עוד לדברינו הנ"ל דאמרינן דכף שבוחשין בו הקדירה אין ב"ק שלו מק"ט. והרי בפירוש תנינן [פכ"ה מ"ג] בזומא ליסטרן דכף שלו מחשב ב"ק. אף ששמושו הוא אצל קדירור שבכירה. י"ל הכף שבכלי זה אינו עשוי לבחוש הקדירה. אנא כמ"ש הר"ב ושאר רבותינו. ששואבין בו המרק מתוך הקדירה. ולפיכך מחשב שפיר עשוי לקבלה. ודו"ק היטב בכל זה]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת