תפארת ישראל על כלים ל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · תפארת ישראל · על כלים · ל

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין[עריכה]

משנה א[עריכה]

כלי זכוכית פשוטיהן טהורין:    דדינו ככ"ח שאמק"ט רק כשיש להן תוך:

ומקבליהן טמאים:    וכבר נשנית משנה זו לעיל [רפ"ב ופט"ו] רק מדבעי למנקט בפרקן דין כמה מיני כלי זכוכית. להכי נקט נמי הא ברישא. שהוא ככלל לכולן:

הטבלא:    הוא שולחן בלי רגלים [כפכ"ה מ"א]. וה"ה ביש לו רגלים. רק שאין רגילין לעשות רגלים מזכוכית והן עשויין מעץ או ממתכות. וקמ"ל דאע"ג דבשאר כלים. אפי' כלי שאין לו ב"ק. אפ"ה אותו צד שרגיל להשתמש שם. מחשב תוך לק"ט [כפכ"ה מ"א]. אפ"ה רק תוך מקרי אבל אין עליו שם ב"ק ולהכי כלי זכוכית מדעיקר טומאתו מד"ס [כשבת דטו"ב] והיינו מדנעשה מחול. ודמי לכ"ח להכי נמי דינו בכ"ח דכל שאין לו תוך לק"ט. אפילו בב"ק שמגבו אמק"ט [כפכ"ז מ"א]:

והאסקוטלא של זכוכית:    קערה פשוטה בלי ב"ק. ורק מאחוריה יש בתחתיתה כעין לזביז סביב שפתה. כדי שתשב על מכונתה יפה:

אם יש להן לזביז:    מסגרת על שפתה סביב מקום תשמישה ועי"ז יש לה ב"ק נמוך:

טמאים:    ר"ל מק"ט. וכן כל טמא וטהור דבפרקן. היינו שיקבל טומאה או לא:

שהתקינן לתשמיש:    שנשבר כל שפתותיה סביב. ונשאר רק הב"ק שמאחוריו שלם ויחדו להשתמש בב"ק ההוא. והרי כל הכלים יורדין לטומאה במחשבה [כספכ"ה]:

טהורין:    דמקום השבר מסרט היד בשעת תשמישו. וצריך להחליקו קודם שישתמש בו. והרי כל שיש חסרון מלאכה אין מחשבה מטמאתו [כפכ"ו מ"ז]:

קירטסן:    שהחליק מקום השבר עד שיהא חלק מאד. או וכו':

או שפן בשופין:    ר"ל או אפי' רק שפשף השפה עם פיילע עד שאע"ג שאין השפה חלקה יפה. עכ"פ אין בהשפה עוקצין וחדודין לסרט היד:

משנה ב[עריכה]

אספקלריא:    שפיגעל מזכוכית:

טהורה:    אף שיש להאספקלריא שפה סביב. ויש לו עי"ז ב"ק. אינו עשוי לקבלה:

ותמחוי:    של זכוכית:

שעשאו אספקלריא:    שיחדו אח"כ לאספקלריא:

טמא:    דיחוד בלי מעשה לא מהני לבטל מכלי תורת קב"ט דמעיקרא. [כפ"כ מ"ד] וטעמא הוא משום דאין שום כלי עולה מטומאה במחשבה רק בשנוי מעשה [כספכ"ה]:

ואם מתחלה עשאו לשם אספקלריא טהור:    קשה דהא כבר מרישא שמעינן לה. אמנם מהתוספתא שהביאה הר"ש. דקאמרה תמחוי שעשאה אספקלריא אע"ג שמשתמש בה טהור. מוכח דהיינו נמי דקאמרה משנתינו. אם מתחלה עשאה אספקלריא. דקאי מלת עשאה על תמחוי דנקט תנא תחלה. ור"ל אע"ג שמשתמש בה ג"כ לתמחוי אפ"ה כיון דעיקר תשמישו לאספקלריא אמק"ט. [ולרמב"ם [ספי"ב מכלים] הכי פי' דמתניתין. אם מתחילה עשאה למראה. כלומר שעשאה מתחלה כדי שהדברים שיניחו בתוכה יהיו נראין מאחוריו ור"ל ככל דבר שמניחין על אספקלריא. שנראה כאילו גם מאחורי אספקלריא מונח דבר זה. ואני העני בדעת לא אובין דברי רבינו בזה. הרי כיון דעיקרו עשוי להניח בתוכו שום דבר הרי עשוי לקבלה. וכי משום שעשאה גם אספקלריא שיהא הדבר הניתן בתוכה נראה גם לאחוריו יהיה נטהר עי"ז. וצ"ע]:

תרווד:    כף זכוכית:

שהוא נתנו על השלחן:    שאחר שאכלו בו רגילין להניחו על השולחן ופיו כלפי מעלה:

טמא:    ר"ל אם כשיניחוהו על השולחן ופיו למעלה. אז אע"ג שיטה הכף א"ע על צדו. מחמת ששוליו אינן שוין רק גבנונית. אפ"ה עכ"פ ישאר מעט רוטב בחללו ממה שאכלו בו. הרי זה נידן כבית קיבול ומק"ט:

ואם לאו:    וכגון שהשוליים משופעין ביותר. וכשיניחו על השולחן ישפך כל הרוטב שבו מתוך חללו:

ר' עקיבא מטמא:    דהרי עכ"פ מקבל הוא כשאוחזו בידו. ודמי ללפיד [פ"ב מ"ח]. וכ"כ שולי קרפיות [פ"ד מ"ג] שמתחלה עשאן לקבל באופן כזה:

רבי יוחנן בן נורי מטהר:    ס"ל דלא דמי ללפיד וקורפיות. שעשאן מתחלה לקבל בתמיכה. ולהשהות בתוכן מה שיקבלו אבל הכא הקבלה שיקבל התרווד בשעה שאוכל עמו. לא מחשב קבלה. מדלא שאב עמו הרוטב מהקערה. להשהות הרוטב בתוך הכף. ורק כדי לאכלו משם מיד. ולפיכך דמי טפי לרחת של גרנות העשוי לכנוס. אע"ג שבשעת כנוסו הוא מקבל בב"ק שבו. כיון שמיד מוריקו להמכונס בכרי שבגורן לא מחשב ב"ק מדאין עשוי לקבלה [כפט"ו מ"ה]. ולכאורה היה נראה שגם בנשאר בו מעט כשמניחו על השולחן נמי פליג ר' יוחנן בן נורי ומטהר. והיינו משום דלא לבעבור קבלת מעט רוטב זה נעשה בו ב"ק. דהרי לעיל [בפט"ו מ"ה] אמרינן דבאינו עשוי לקבלה לא מחשב ב"ק. דאע"ג דלעיל [פי"א מ"ט] אמרינן דקדירה של נזם מק"ט משום ב"ק. אע"ג דב"ק קטן כזה. ודאי אינו עשוי לקבלה. י"ל הרי כבר כתבנו התם בס"ד דמיירי בשמניח' האשה לתוך הקדירה שבנזם בשמים ראש וצרי. אלא דאי נימא כך דה"ט דריב"נ. ק' א"כ ר"ע דקיי"ל כוותיה נגד יחיד. מ"ט דמטמא והרי אינו עשוי לקבלה. אלא ע"כ דבמקבל כשיניחנו על השולחן. לכ"ע מק"ט. דהרי מקבל ולא פליגי רק באינו מקבל כלל כשיניחנו על השולחן. והא דנקט תרווד שמניחו על השולחן י"ל דלדיוקא נקט הכי. דהא כף של בית הבישול שאינו עשוי לאכול עמו. ואינו רק לבחוש בו הקדירה לכ"ע אם הוא מזכוכית אמק"ט. מדאינו עשוי לקבלה כלל. [ועי' רמב"ם פ"ב מכלים ה"ד]. [עוד נ"ל דלהכי קדירה שבנזם מק"ט משום ב"ק. אף שב"ק כזה אינו עשוי לקבלה. דה"ט דדוקא כשהב"ק אינו עשוי לשום תכלית בעולם. וכגון קדירת הנזם אמרינן דביש לו ב"ק מכל מקום מק"ט [כפי"ז מט"ו] אבל בעשוי לשום תכלית מה שאינו לקבלה. כגון רחת של גרנות דאע"ג שיש דפנות סביב לשולים. הם עשויים רק כדי לכנס על ידן יפה מה שמונח בקרקע הגורן. ולא שיקבל על שוליו אמק"ט. והיינו שלא הסתפק תנא [בפט"ו מ"ה] במאי דקאמר העשוי לקבלה טמא. דמזה היה משמע דבלא נעשה לקבלה כלל טהור. והא ליתא. דהרי בשנעשה לו ב"ק שלא נעשה לשום תכלית. אף שלא נעשה לקבל שום דבר הר"ז מק"ט. לכן הוצרך תנא לסיים שב"ק הנעשה לכנוס. היינו שהב"ק נעשה לתכלית דבר שאמק"ט על ידו טהור. וא"כ ה"נ דוקא כף שאוכלין בו שב"ק שבו עשוי לקבל בתוכו הרוטב בשעת אכילה. ס"ל לרע"ק דמק"ט. אע"ג שאין הרוטב משתהה בתוכו. אבל כף בית הבישול שהב"ק שבו נעשה לבחוש בו הקדירה. ולא להכניס על שוליו שיש דבר להכי לכ"ע אמק"ט. והא דקליגרופין טמא מפני כפה [כפי"ג מ"ב] ומ"ש כף זה שגורפין בו האפר מתוך התנור. מהרחת של גרנות שגורפין בו יחד הגרעינין שבגורן. י"ל התם לא שגורף בו האפר שמונח על קרקע התנור אלא שממלא הכף עם אפר שמונח בתנור. ומוציאו לחוץ. ולפיכך כיון שהאפר מונח על שולי הכף בשעה שמוציאו. מחשב הכף שפיר עשוי לקבלה. ואפילו להגאון רב"א [ספט"ו] דלהכי מצודת עכברים אין ב"ק שבו מק"ט. משום דאין בעכבר חשיבות. ומקבלו בהמצודה רק לחזור ולזרקו לחוץ. א"כ ה"נ הול"ל בהכף של קלגרופין. שאינו מקבל האפר רק כדי לזרקו לחוץ ולמה יחשב ב"ק שלו לק"ט. י"ל הך כף לא משום ב"ק מטמאינן ליה. אלא משום כלי מתכות שאפי' פשוטיו מק"ט. ולא תקשה עוד לדברינו הנ"ל דאמרינן דכף שבוחשין בו הקדירה אין ב"ק שלו מק"ט. והרי בפירוש תנינן [פכ"ה מ"ג] בזומא ליסטרן דכף שלו מחשב ב"ק. אף ששמושו הוא אצל קדירור שבכירה. י"ל הכף שבכלי זה אינו עשוי לבחוש הקדירה. אנא כמ"ש הר"ב ושאר רבותינו. ששואבין בו המרק מתוך הקדירה. ולפיכך מחשב שפיר עשוי לקבלה. ודו"ק היטב בכל זה]:

משנה ג[עריכה]

כוס שנפגם רובו:    שיש פגם א' ברוב שפתו סביב:

נפגם בו שלש ברובו:    שיש ברוב היקף שפתו ג' פגימות קטנות ומדאין רוב השפה שלם ביחד בלי פגם. לא חזי תו לשתיה מדמסרט הכוס לשפתיו. ולרמב"ם ר"ל שנפגם בו פגם אחד בשליש היקפו ורוב וגבהו. ולפי' רבינו זה הא דמטהרינן שליש היקפו וכשהפגם הוא ג"כ ברוב גבהו. לאו משום דבכה"ג מסרט טפי אלא כשהפגם הוא ברוב הקיפו. נתקלקל הכוס הרבה. להכי אף שהפגם הוא רק בשליש היקפו. ויכול לשתות בב' שלישי אחרים מהשפה ולא יסרט א"ע אפ"ה אינו חושבו להכלי עוד וזורקו. להכי אמק"ט. מיהו זהו דוקא בכלי זכוכית. שיש בו נמי קצת חשש סירוט. אבל בשאר כלים דאין בהם חשש סירוט כל שנשאר בו ב"ק עדיין מק"ט:

ר"ש אומר אם מפזר הוא את רוב המים:    פליג את"ק וס"ל דדוקא כשהסדק בכוס צר. אבל מגיע מפיו כלפי מטה עד רוב גבהו של כוס.דאע"ג דנקב כ"ח אינו מטהרו עד שיהא בשוליו בכונס משקה [כרפ"ג] וגם כלי עץ במקבל כ"ש למטה מהנקב מק"ט [כפי"ז מ"ד]. אפ"ה בכלי זכוכית שטומאתו רק מדרבנן ס"ל לר"ש דברוב גבהו סגי:

בין בבעץ:    שסתם הנקב בבדיל:

בין בזפת טהור:    נ"ל דה"ט משום דזפת ובעץ אין נשארים דבוקים בזכוכית זמן מרובה. כאשר יעיד הנסיון [ועי' לעיל ספ"ג]:

רבי יוסי אומר בבעץ טמא:    דס"ל דדוקא סגניות של עלין. לא מחשב ב"ק ואמק"ט [פט"ז מ"ה] והיינו מדאינו בת קיום כלל. דבתוך ימים מעטים יתיבשו העלין ויתפרדכל הב"ק מעצמו. אבל סתמו בבעץ. אם יהי' נזהר בה לבלי להניעה הרבה יוכל להתקיים זמן מרובה ולא גרע מצרור המרגליות [פכ"ו מי"ב] דאע"ג דג"כ וודאי אינו מתקיים לעולם. שאחר שיוציא משם המרגליות ויטלטלה אנה ואנה שוב יתפשט העור. אפ"ה מדמתקיים זמן מה כשיהיה נזהר בו. מחשב ב"ק וה"נ הכא. ואפשר דס"ל דכיון דהסתימה בבעץ מחשב סתימה א"כ הבעץ הוא המעמיד של הכלי וכל המעמיד דינו ככולו כך [כשבת טו"ב] וה"נ אין דינו תו ככלי זכוכית רק ככלי בדיל ממש דחמיר טובא מכלי זכוכית:

טהור:    ר' יוסי לטעמי' [פ"ג מ"ז] דס"ל דבסתמו בזפת לא מחשב סתימה מדאינו יכול לקבל חם כצונן [רב"א]:

משנה ד[עריכה]

צלוחית קטנה שניטל פיה:    היינו צוארה הארוך:

טמאה:    דמדיכול לטלטלה ביד א'. יכול להשתמר יפה שלא יסרוט ידו במקום שנפגם. והא דבכוס לעיל שג"כ ניטל בידו. ואפ"ה בנפגם רוב היקף השפה טהור. התם ה"ט. מדמקרב שפת הכוס לשפתיו לשתות דרך שם אינו יכול להזהר שלא יזיק שפתיו בשתותו:

טהורה:    מדצריך לאחזה בב' ידיו. אינו יכול להשתמר שלא יסרוט ידיו בפגימות שפתו:

של פלייטון:    שנותן לתוכו באלזאם וכדומה להריח:

טהורה:    דמדהיא קטנה ביותר רגיל לטמון כולה תוך ידו. ועי"ז בקל יסתרט ידו. ולהכי לא חזי תו לתשמישו:

לגינין גדולים:    קנקן של זכוכית גדול מאד:

מפני שהוא מתקנן לכבשין:    לכבוש שם פירות וירקות. ואינו רגיל לטלטלה. ולפיכך יכול להשתמר יפה לבלי לסרט א"ע בפגימותיה:

והארפכס של זכוכית:    רומפף שהוא בהרחיים ממעל לב' אבני הטחינה. ונותנין לתוכה הגרעינין של תבואה לטחנן. והאפרכס רחב מלמעלה. ופיו צר בשוליו. וכשיסבב הגלגל שבהרחיים. ידפק בהאפרכס ויתנועע עי"ז האפרכס אנה ואנה. ועי"ז יפלו הגרעינין שבתוכו דרך הנקב שבשוליו מעט מעט לבין אבני הרחיים והאבן העליון שג"כ יסתובב ע"י גלגלי הרחיים יטחין הגרעינין על אבן התחתון:

טהורה:    דמדשוליו נקובים למטה. הו"ל כיש לו תוך בלי ב"ק ולא עדיף מסילון חרס [פ"ב מ"ג] וכ"כ משפך חרס [פ"ב מ"ד] שאמק"ט מדיש להם תוך אבל לא ב"ק וכ"ש אפרכס זכוכית שכל עיקר טומאתו מד"ס:

אמר רבי יוסי אשריך כלים שנכנסת בטומאה:    שהמסכת מתחלת במנין אבות הטומאה:

ויצאת בטהרה:    דכל כלי זכוכית אפילו יש לו ב"ק טהור לגמרי מדאורייתא [כשבת טו"ב] ואפרכס שאין לו ב"ק אפילו מדרבנן לגמרי טהור והוא דוגמת גוף האדם שאבריו הם כלי קודש לעבודת ה' ב"ה. ונכנס לעולמו בטומאה. כי יצירתו מטפה טמאה שהיא אה"ט וגם ביאתו לעולם בטומאה. שכשנולד כליו אלו מגואלים בדם לידה הטמאה. וגם נגעו באמו שהיא טמאה כימי נדת דותה. ומי יתן טהור מטמא. אשריו כשיצא מעולמו בטהרה לאור לפני ה' באור החיים:

בועז[עריכה]

הלכתא גבירתא[עריכה]