משנה כלים ל א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ל · משנה א | >>
כלי זכוכית, פשוטיהן טהורין, ומקבליהן טמאים.
נשברו, טהרו.
חזר ועשה מהן כלים, מקבלין טומאה מכאן ולהבא.
הטבלא והאסקוטלא של זכוכית, טהורין.
אם יש להן לזבז, טמאים.
שולי קערה ושולי אסקוטלא של זכוכית שהתקינן לתשמיש, טהורין.
קירטסן או שפן בשופין, טמאין.
כְּלֵי זְכוּכִית,
- פְּשׁוּטֵיהֶן טְהוֹרִין,
- וּמְקַבְּלֵיהֶן טְמֵּאִים.
- פְּשׁוּטֵיהֶן טְהוֹרִין,
- נִשְׁבְּרוּ,
- טָהֲרוּ;
- חָזַר וְעָשָׂה מֵהֶן כֵּלִים,
- מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא.
- הַטַּבְלָא וְהָאִסְקוּטְלָא שֶׁל זְכוּכִית,
- טְהוֹרִין;
- אִם יֵשׁ לָהֶן לִזְבֵּז,
- טְמֵאִים.
- שׁוּלֵי קְעָרָה וְשׁוּלֵי אִסְקוּטְלָא שֶׁל זְכוּכִית שֶׁהִתְקִינָן לְתַשְׁמִישׁ,
- טְהוֹרִין;
- קִרְטְסָן אוֹ שָׁפָן בְּשׁוּפִין,
- טְמֵאִין:
כלי זכוכית -
- פשוטיהן - טהורין,
- ומקבליהן - טמאין.
- נשברו - טהרו.
- חזר ועשה מהן כלים - מקבלין טומאה מכאן ולהבא.
- הטבלה והאסקוטלא של זכוכית - טהורין.
- אם יש להן לזביז - טמאין.
- שולי קערה ושולי האסקוטלא של זכוכית -
- שהתקינן לתשמיש - טהורין.
- קירטמן, ושפן בשופין - טמאין.
כבר ביארנו בתחילת מאמרנו ובפרק השני מזאת המסכתא שורש טומאת כלי זכוכית, ושהוא מדרבנן.
ואסקטולא - הוא כמין קערה, ובלע"ז "סקורילא", והוא מן הלוח אשר יעשו בו מיני המתיקות, וכבר אמרו "אין מוליכין לבית האבל, לא בטבלא ולא באסקוטלא".
ומדרך כלי הזכוכית והחרס יעשו בשולי הכלי שפה עגולה, יהיה גובהה כמו אצבע, לישב הכלי ישיבה הלומה, והיא דומה למזרק קטן, והן שולי הקערה. וכאשר נשבר כלי זכוכית ונשארה זאת השפה עם השולים, אם הכינו להשתמש בהן, וגרר במגירה מה שהוא סביב השפה עד שהסיר ממנו תורת שבר כלי, אז תטמא.
ושם המגירה שופין, תרגום "ואכות אותו טחון"(דברים ט, כא) "ושפית יתיה בשופינא":
כלי זכוכית. לעיל תנינא פרק שני ובפרק חמשה עשר ואגב גררא תני לה הכא משום דבעי למיתני דין הנך כלים של זכוכית:
טבלא. שולחן:
אסקוטלא. קערה פשוטה שאין לה בית קבול אלא שמתחתיה מחובר לה בית קיבול קטן המשמש כפוי כעין שיש לכוסות שלנו של זכוכית וכשנשבר מקום תשמישה נשאר הבית קיבול קטן והופכו ומשתמש בו ואפ"ה קתני סיפא דטהורין דלא חשיבי השוליים כלי מפני מקום השבר שמזיק לידים האוחזות בו אלא אם כן קירטסן או שפן. וטבלא ואיסקוטלא דהכא היינו כי ההיא דתנן פרק אלו מגלחין (דף כז.) אין מוליכין לבית האבל לא בטבלא ולא באיסקוטלא:
יש להן לבזבז. הלבזבז עושיהו כלי קיבול:
שולי קערה שולי איסקוטלא. כבר פירשתי:
קירטסן ושפן. תקנם ועשאן חלקים:
בשופין. מלשון (תרגום דברים ט) ושפית יתיה בשופינא:
תניא בתוספ' [שם] כלי זכוכית מדברי סופרים טומאתן שוה פשוטיהן טהורין ומקבליהן טמאין השידה והתיבה והמגדל של זכוכית הבאין במדה טהורין ושאר כל כלי זכוכית אע"פ שבאין במדה טמאין וזה חומר בכלי זכוכית מכלי עץ. כלי זכוכית אין מקבלין טומאה עד שתגמר מלאכתן. רשבג"א משינטלו מן הספית. פירוש כלי זכוכית אין מקבלין טומאה תחלת דברים הן ומגיד לנו מאימתי כלי זכוכית המקבלין יורדין לטומאה. הספית. מקום הספין שלהם. זה חומר דכל כלי עץ הבאין במדה טהורין פירוש במדת ארבעים סאה:
כלי זכוכית - הך מתניתין תנינן לעיל בפרק ב' ובפרק ט"ו. ואיידי דבעי למתני דין הנך כלים של זכוכית הדר תנא לה הכא:
טבלא - שולחן:
אסקוטלא - בלשון לע"ז קורים לקערה שקוטיל"א. והכא מיירי בקערה פשוטה שאין לה בית קיבול, אלא שמתחתיה מחובר לה בית קיבול קטן המשמש כשכופין הכלי על פניו א, כעין שיש לכוסות של כסף ושל זכוכית שלנו:
יש להן לבזבז - שפה סביב, הלבזבז עושהו כלי שיש בו בית קיבול:
שולי קערה ושולי אסקוטלא - כשנשבר מקום תשמישן נשאר הבית קיבול קטן והופכו ומשתמש בו, ואפילו הכי טהורים, דלא חשיבי השולים כלי, מפני מקום השבר שמזיק לידים כשאוחזים בו:
קרטסן או שפן - תיקנם ועשאן חלקים עד שראויין להשתמש באותו בית קיבול, טמאים, דלא הוו תו שבר כלי:
בשופין - כלי שצורפין וחרשי ברזל מסירים בו החלודה ומחליקים בו הכלים. תרגום הצריפים, שופינא. לימ"א בלע"ז:
הטבלא והאסקוטלא. כ' הר"ב הכא מיירי בקערה פשוטה כו' אלא שמתחתיה מחובר לה בית קבול קטן המשמש כשכופים הכלי על פניו כו'. וכ"כ הר"ש. וכלומר שהוא ראוי להשתמש בו כשכופין הכלי על פניו. אבל מתחלה לא נעשה לכך וז"ל הרמב"ם יעשו בשולי הכלי שפה עגולה יהיה גבהה כמו אצבע לישב הכלי ישיבה [מתוקנת] ע"כ. [*ועיין ברפכ"ז]:
(א) (על הברטנורא) כלומר, שהוא ראוי להשתמש בו כשכופין הכלי על פניו, אבל מתחלה לא נעשה לכך. וז"ל הר"מ, יעשו בשולי הכלי שפה עגולה יהיה גבהה כמו אצבע לישב הכלי ישיבה מתוקנת:
מכאן ולהבא: כצ"ל:
קרטסן: נ"א קרטן:
בסוף פי' רעז"ל צ"ל תרגום פצירה פים וכו':
יכין
כלי זכוכית פשוטיהן טהורין: דדינו ככ"ח שאמק"ט רק כשיש להן תוך:
ומקבליהן טמאים: וכבר נשנית משנה זו לעיל [רפ"ב ופט"ו] רק מדבעי למנקט בפרקן דין כמה מיני כלי זכוכית. להכי נקט נמי הא ברישא. שהוא ככלל לכולן:
הטבלא: הוא שולחן בלי רגלים [כפכ"ה מ"א]. וה"ה ביש לו רגלים. רק שאין רגילין לעשות רגלים מזכוכית והן עשויין מעץ או ממתכות. וקמ"ל דאע"ג דבשאר כלים. אפי' כלי שאין לו ב"ק. אפ"ה אותו צד שרגיל להשתמש שם. מחשב תוך לק"ט [כפכ"ה מ"א]. אפ"ה רק תוך מקרי אבל אין עליו שם ב"ק ולהכי כלי זכוכית מדעיקר טומאתו מד"ס [כשבת דטו"ב] והיינו מדנעשה מחול. ודמי לכ"ח להכי נמי דינו בכ"ח דכל שאין לו תוך לק"ט. אפילו בב"ק שמגבו אמק"ט [כפכ"ז מ"א]:
והאסקוטלא של זכוכית: קערה פשוטה בלי ב"ק. ורק מאחוריה יש בתחתיתה כעין לזביז סביב שפתה. כדי שתשב על מכונתה יפה:
אם יש להן לזביז: מסגרת על שפתה סביב מקום תשמישה ועי"ז יש לה ב"ק נמוך:
טמאים: ר"ל מק"ט. וכן כל טמא וטהור דבפרקן. היינו שיקבל טומאה או לא:
שהתקינן לתשמיש: שנשבר כל שפתותיה סביב. ונשאר רק הב"ק שמאחוריו שלם ויחדו להשתמש בב"ק ההוא. והרי כל הכלים יורדין לטומאה במחשבה [כספכ"ה]:
טהורין: דמקום השבר מסרט היד בשעת תשמישו. וצריך להחליקו קודם שישתמש בו. והרי כל שיש חסרון מלאכה אין מחשבה מטמאתו [כפכ"ו מ"ז]:
קירטסן: שהחליק מקום השבר עד שיהא חלק מאד. או וכו':
או שפן בשופין: ר"ל או אפי' רק שפשף השפה עם פיילע עד שאע"ג שאין השפה חלקה יפה. עכ"פ אין בהשפה עוקצין וחדודין לסרט היד:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת