משנה כלים כב י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כב · משנה י | >>

לחצו כאן להצגת משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

האסלה, טמאה מדרס וטמא מת.

פירשה, העור טמא מדרסיא, והברזל טמא טמא מת.

הטרסקל שחפויו של עוריב, טמא מדרס וטמא מת.

פירשה, העור טמא מדרס, והטרסקל טהור מכלום.

ספסלין שבמרחץ ושתי רגליו של עץ, טמא.

אחת של עץ ואחת של אבן, טהור.

הנסרין שבמרחץ ששיגמן, רבי עקיבא מטמא.

וחכמים מטהרין, שאינן עשויין אלא שיהיו המים מהלכין תחתיהן.

קנקילין שיש בה בית קבלת כסות, טמאה.

והעשויה ככוורת, טהורה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נוסח הרמב"ם

האסלה טמאה מדרס וטמא מת פירשה העור טמא מדרס והברזל טמא טמא מת טרסקל שחיפוייו של עור טמא מדרס וטמא מת פירש העור טמא מדרס והטרסקל טהור מכלום ספסלים שבמרחץ ושתי רגליו של עץ טמא אחת של עץ ואחת של אבן טהור הנסרין שבמרחץ ששיגמן רבי מאיר מטמא וחכמים מטהרין שאינן עשויין אלא שיהו המים מהלכין תחתיהן קנקילין שיש בה בית קבלת כסות טמאה והעשויה ככוורת טהורה.

פירוש הרמב"ם

אסלה. כדור מברזל ובו מקום ישבו עליו בעת הצורך לבית הכסא ועליו כסוי מעור יכוסה בו: וטרסקל. סל קטן ולו חפוי מעור ג"כ מחובר וכאשר הוסר הכסוי ישאר בלתי אינו ראוי לדבר לא שישב עליו לקטנותו ולא לשום בו דבר להעדר הצדדין: וכסא המרחצאות. הם משיש ואמר שהוא אם היה לוח משיש ולו שני רגלים מעץ וישב הזב על זה הכסא שהוא יטמא ר"ל שרגליו יהיו משכב עם היות השיש עצמו לא יטמא ואם היה אחד משני הרגלים של שיש ג"כ הנה הכל טהור לפי שהוא כסא של אבן: ואמרו ששיגמן כמו מאמר ששעמן ושעם הוא הגמי והכונה בזה כי כאשר נמשכו עד שש?ו לוח אחד והבלנין ישבו עליהן והמים ילכו תחתיהן אומרי' חכמים שהן לא יטמאו במדרס הזב באשר עשייתם הוא לילך המים תחתיהן ויעשה מן הקני' והקני' יגביהן ויעשו ג"כ מן גמי ישליכו עליו הבגדים וידליקו האש בקטורים עד שיתקטרו הבגדים ושמו בל' ערב קנקלין ושמו המפורסם במצרים אלמיש"ן ואם היו בו שני מקומות יקבלו הבגדים ישוב ככלי קבול ואם היה עשוי ככוורת והוא שתהיה עוברת משני הצדדין הנה הוא לא יטמא והלכה כחכמים:

פירוש רבינו שמשון

אם לא. הוא עור האסלא דפ"ק דערובין (דף י:) ואית דגרסי הכא הסלא והכל אחד הוא והוא של ברזל ומכוסה עור: גרסי' בפ' קמא דערובין (שם) תנן התם עור האסלא וחלל שלו מצטרפין לטפח מאי אסלא אמר (צ"ל רבה בר בר חנה) (רבה בר עולא) עור של כיסוי של בית הכסא וכמה כי אתא רב דימי אמר אצבעיים מכאן ואצבעיים מכאן (ואצבעיים ריוח באמצע) (ואצבע באמצע) פירוש בזוטרתי ומצטרף לטפח דפחות (צ"ל מטפח) מטפחיים לא חזי ליה לישיבה והעור בלא ברזל חזי לישיבה וחזי לשאר תשמיש:

טרסקל. פירש בערוך כלי שעושין מערבה קלופה ואוכלין עליו לחם ורחב אמה אחת ויש שרחב ב' אמות ויש לו מכסה אחת של אבן כמו שיש לו לספסל רגל מצד א' ומצד אחת אין לו רגל אלא מניחו על האבן:

ששיגמן. שפיסלן ועשאן ברהיטני:

אלא כדי שלא יהו המים הולכים. ובני אדם יושבים שם כדי שלא יטנפו מהרחיצות היוצאים:

קנקלין. פירש בערוך כלי שמשימין תחתיו אש וגפרית כדי לעשן הבגדים עליו: תניא בתוספ' [שם ספ"א] זה הכלל כל שניטל ואין רגליו ניטלות עמו בין של עץ בין של אבן טהור וכל שניטל ורגליו ניטלות עמו של עץ טמא ושל אבן טהור:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

האסלא - בית מושב של ברזל מכוסה עור י, ויושבים עליו בבית הכסא:

פירשה - העור מן הברזל:

העור טמא מדרס - דעור בפני עצמו חזי לישיבה, והברזל בלא עור לא חזי לישיבה, וחזי לשאר תשמישים:

טרסקל - סל קטן עשוי מערבה קלופה, ואוכלים עליו לחם:

והטרסקל טהור מכלום - דמפני קטנו לא חזי לישיבה. ולא לשאר תשמישין, שאין לו דפנות:

ספסלים שבמרחץ - של שיש הן:

ששתי רגליו של עץ, טמא - אם ישב הזב עליו טמאין הרגלים של עץ משום מושב. אבל הספסל עצמו טהור, דכלי אבנים אין להם טומאה כלל לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים:

ואחת של אבן טהור - דהוי כאילו הספסל כולו מאבן:

ששיגמן - שפסלן ותקנן ברהיטני:

שיהו המים הולכים תחתיהן - ולאו לישיבה עבידי, אבל בני אדם יושבים שם כדי שלא יטנפו ממי המרחצאות היוצאים. והלכה כחכמים:

קנקילין - כלי שמשימין תחתיו אש וגפרית יג כדי לעשן הבגדים שעליו:

שיש בה בית קבלת כסות - שיש לה בית קיבול לקבל הבגדים שעליה:

ככוורת - מפולשת משני צדדים יד:

פירוש תוספות יום טוב

האסלה. פירש הר"ב בית מושב של ברזל מכוסה עור. נקוב באמצע כשיעור סיט [*המפורש בפירוש הר"ב משנה ד פי"ג דשבת] הן חסר הן יתר. ויושב עליו אדם ותחתיו גרף כדי לקבל בו הרעי. ערוך:

העור טמא מדרס. בשנטמא כשהוא מחובר קאמר ויש בו כשיעור אבל הברזל טהור מן המדרס שעליו אבל לא טהור משאר טומאות דאי לכתחילה קאמר ברזל טמא בשאר טומאות. פשיטא. [ועור] נמי אם יש בו כשיעור פשיטא. ואי לית ביה כשיעור אמאי טמא מדרס. הראב"ד פכ"ה מה"כ:

שהפויו של עור. ושפתותיו ג"כ מעור וכאשר הוסר הכסוי ישאר בלתי שפה אינו ראוי לדבר. לא לישב עליו לקטנותו ולא לשום בו דבר. להעדר הצדדין. הרמב"ם בנא"י:

ששיגמן. לשון הר"ב שפסלן ותקנן ברהיטני וכ"כ הר"ש ובמשנה דלעיל נתנו מעצד לפסול. ובין כך ובין כך קשיא לי מאי שנא דלא פירשו כמו עשאן בסינין או בשיגמין דמתני' ו פ"י. שהוא חיבור הנסרים על ידי עץ הנקרא שעם. וכך פי' הרמב"ם בכאן גם הערוך מפרש כן למשנתינו:

קנקילין. פי' הר"ב כלי שמשימין תחתיו אש וגפרית כו'. מכבר מעשה רשת תרגום ירושלמי קנקל עובד *)מצדא וכן מכבר דויקהל הערוך:

והעשויה ככוורת. ל' הר"ב מפולשת משני צדדים. וכ"כ הרמב"ם בפירושו. ובחבורו פ"ב כתב ככוורת שאין לו קרקע:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(י) (על הברטנורא) נקוב באמצע כשיעור סיט ויושב עליו אדם ותחתיו גרף כדי לקבל בו הרעי. ערוך:

(יא) (על המשנה) מדרס. כשנטמא כשהוא מחובר קאמר. ויש בו כשיעור. אבל הברזל טהור מן המדרס שעליו, אבל לא טהור משאר טומאות. דאי לכתחילה קאמר, ברזל טמא בשאר טומאות, פשיטא. ועור נמי אם יש בו כשיעור, פשיטא. ואי לית ביה כשיעור, אמאי טמא מדרס. הר"א:

(יב) (על המשנה) שחיפויו כו'. ושפתותיו ג"כ מעור. וכאשר הוסר הכיסוי ישאר בלתי שפה אינו ראוי לדבר, לא לישב עליו לקטנותו ולא לשום בו דבר, להעדר הצדדין. הר"מ:

(יג) (על הברטנורא) מכבר, מתורגם קנקל. ערוך:

(יד) (על הברטנורא) והר"מ כתב, שאין לו קרקע:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אסלא:    היינו עסלא דבגמרא פ"ק דעירובין. ובר"פ תולין גרסי' אבל מטה וכסא טרסקל ואסלא מותר לנטותן לכתחלה ופירש רש"י ז"ל כסא טרסקל כך שמו ועליונו של עור ומקפלין אותו וכשמסלקין אותו סומכין אותו לכותל וכשרוצה לישב עליו נוטהו ויושב על ארבע רגלים. ואסלא עשוי כעין כסא טרסקל אבל עור הפרוש עליו נקוב ומותר לנטותו לכתחלה דהאי עביד וקאי ע"כ. וְנִקֵד הרב בצלאל אשכנזי ז"ל הַאַסַלַא בשלשה פתחי"ן:

פירשה העור טמא מדרס:    ראיתי מי שמחק מלת העור וגריס הכי פירשה היא טמאה מדרס וכן הגיה ג"כ הרב בצלאל אשכנזי ז"ל והרי"א ז"ל:

והטרסקל:    מחק הרב בצלאל אשכנזי ז"ל הוי"ו והה"א שבמלת טרסקל. טרסקל בלא עור אינו ראוי לכלום:

פירש העור טמא מדרס:    גרסי' וכן הגיהו ג"כ הרבנים הנז' ז"ל שמחקו הה"א של פירשה:

ששתי רגליו של עץ:    כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:

ר' עקיבא מטמא:    ס"א ר' מאיר מטמא וכן הגיה רב"א ז"ל. וגם ה"ר יהוסף ז"ל:

קנקילן שיש בה בית קבלת כוסות:    יש גורסין כסות דהיינו הבגדים וכן בערוך בערך קנקל. וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל וכתב כן מצאתי ע"כ. ואי גרסי' כוסות היינו כוסות שמשימין בה המוגמר לגמר בהן הבגדים:

תפארת ישראל

יכין

האסלה:    האסלה הוא מושב ביהכ"ס. והוא מלבן מרובע העשוי מד' בדי ברזל המחוברין יחד בריבוע. ויש לו ד' רגלים בד' זויותיו. ומותחין עליו עור למושב. והעור נקוב באמצעו. ותחת הנקב מעמידין הגרף לקבל הרעי [עי' עירובין ד"י]:

וטמא מת:    פשיטא דכל המק"ט מדרס מק"ט נמי משאר אה"ט [כנדה פ"ו מ"ג] ומ"ש דנקט כן הכא. אלא משום דבעי למנקט בסיפא פירשו. נקט הכא ברישא:

פרשה:    העור מהברזל:

והברזל טמא טמא מת:    אי בשעתיד להחזיר העור על הברזל אז גם העור גם הברזל. אם נטמאו במדרס בשעה שהיו מחוברין. היו נשארין שניהן בטומאתן דמעיקרא גם אחר שפירשו זמ"ז. וגם מק"ט מדרס להבא אפי' אין בהן כשיעור למדרס. דלא גרע מכרע של מטה. דג"כ לא חזי בפ"ע לישיבה ואפ"ה מק"ט מדרס [כפי"ח מ"ז ומ"ט] מיהו הכא מדקתני שהברזל מטמא רק ט"מ. ע"כ דמיירי שאין עתיד להחזיר העור על הברזל. ולפיכך טומאה הישנה שבשניהן כבר נתבטלה כשהפרידן זמ"ז. אבל קאמר הכא דאע"ג שכשהיו מחוברין שניהן מק"ט מדרס. אפ"ה השתא שהפרידן. רק העור מק"ט מדרס וגם נשאר בו טומאת מדרס דמעיקרא. אבל דוקא כשיש בהעור כשיעור הראוי למדרס. דהיינו ה' על ה' טפחים [כלקמן פכ"ז מ"ב] אבל הברזל המרובע. רק טומאת מת יש בו בין להבא ובין לשעבר אבל טומאת מדרס אין בו כלל בין להבא ובין לשעבר. דלא חזי תו לישיבה [מיהו פשוט שאם החזירן יחד. חוזרין שניהן יחד לטומאתן הישנה. והרי אפי' כשחזר וחיבר הברזל לעור חדש בעוד עור הישן קיים נ"ל דחוזר גם העור החדש עם הברזל שבו לטומי"ש שלו כלעיל [פי"ט מ"ו] ועי' ספי"ח בכללי מטה סי' ג']:

הטרסקל:    נ"ל שטרסקל הוא ג"כ מלבן מחובר מד' קנים בריבוע. ובד' הזויות של המלבן מחוברין ד' קנים זקופין. קנה בכל זוית. ומכסין השולים והדפנות שבין קנה לקנה בעור סביב. ועי"ז יהי' לו ב"ק שלם. וכשמהפכין השולים כלפי מעלה ראוי לישב על השולים שהן של עור:

פרשה:    שהסיר העור מעל מלבן הקנים סביב ואין עתיד להחזירן:

העור טמא מדרס:    מדיש בו שיעור מדרס. מק"ט להבא וכלעיל באסלא:

והטרסקל טהור מכלום:    דמדהוסר העור מהקנים אין שם ב"ק. וגם למושב לא חזיין הקנים הדקין. ומה"ט אף שמאי לעיל [מ"ד] דמלבן טמא הכא מודה:

ספסלין שבמרחץ:    הן כעין דפין של אבן:

ושתי רגליו של עץ:    שבב' קצוות הדף מחוברין ב' דפי עץ תחתיו והם לו לרגלים:

טמא:    דבישב הזב על הדף של אבן נטמא גם האבן. דדיינינן לכל הספסל כאילו הוא כולו של עץ. אע"ג דעיקר הישיבה היא על הדף. וגם הוא הרוב. לא חשבינן להדף כעיקר הכלי. דכמו דאמרינן לגבי שבת דב' שהוציאו משא שאין כל א' מהן יכול להוציאו. מחשב כל א' כהעושה כולו ושניהן חייבים [כשבת פ"י מ"ה ופי"ג מ"ו]. וכ"כ לענין טומאת מדרס. בשני כלים שנעשו ביחד מדרס לזב. ולא היה בכל א' מהן כפי הראוי למדרס. מחשב כל א' ככלי הראוי למדרס [כזבים פ"ד מ"ד]. כ"כ ה"נ המושב והרגלים. שאין כל א' ראוי למושב רק ע"י שניהן יחד. מחשב כל אחד כאילו הוא המושב. ולפיכך מדחשבינן להרגלים כעיקר המושב. הו"ל האבן כמחובר לטמא טמא. דאע"ג דהאבן הוא רוב. והוא אמק"ט. אפ"ה כמו בעץ המשמש למתכות. אע"ג דעץ מרובה ממתכות. אפי' הכי דין כולו כמתכות. כמפתח ומסרק [פי"ג מ"ו וז']:

כ"כ באבן המשמש לעץ הכא. אע"ג דהאבן מרובה מהעץ. אפ"ה כולו דינו ככלי עץ. ונ"ל דמה"ט אפי' נפרדו זמ"ז. אפ"ה גם האבן נשאר בטוי"ש ומק"ט כשעתיד להחזירן דלא גרע מכרע מטה [פי"ח מ"ז וט']:

טהור:    אמק"ט כלל. דכיון דאילו היה הדף ורגל א' של אבן. כבר היה ראוי למסמכיה אגודא. ולמיתב עלה [כסוכה ט"ז א']. הו"ל איהו כעיקר הכלי. והרגל א' של עץ כמשמשו וכל המחובר לטהור טהור:

הנסרין שבמרחץ ששיגמן:    חיברן והדביקן יחד בשעם. ומשום ר"ע נקט הכי. דמצריך עכ"פ קצת מעשה. דאל"כ אף דפשוטי כלי עץ מק"ט מדרס. היינו רק בשנעשה בו מעשה לשם כלי. אבל בל"ז זב שישב על קורה או דף שאינו עשוי לישיבה אמק"ט מדרס [כת"כ שהביא הר"ב פ"כ מ"ג]:

אלא שיהיו המים מהלכין תחתיהן:    ולא לישיבה רק שבני אדם יושבין עליהן ארעי שלא יתטמאו בגדיהן במי המרחץ:

קנקילין:    הוא כלי עץ ששוליו הן שבכה מעצים. ומשימין לתוכו בגדים לאחר כביסה. ומעשנין תחתיו באש וגפרית כדי שיתלבנו הבגדים שתוך הכלי:

שיש בה בית קבלת כסות:    שיש למעלה משבכה שבשוליו ב"ק לשום לתוכו הכסות:

טמאה:    דאע"ג דהשולים מנוקבין כדי שיעלה בהן העשן. אפ"ה חשוב ב"ק דכך דרך תשמישו. ומה"ט לא דמי לטיטרוס [פ"ב מ"ז] דקיי"ל התם כר' יוסי דבניקב ככונס משקה טמא. הכא אפי' נקוב כמוציא רמון אפ"ה מק"ט. מדעשוי לקבל בגדים. כל שאין בגד יוצא דרך נקביו מק"ט כסלים של פת [פי"ז מ"ג]:

והעשויה ככורת:    שאין לה שולים כלל. רק עשויה ככורת שדפנותיה מנוקבין ליציאת הדבורים [כביצה ל"ו א'] ומעשנין תחתיו. ופורשין הבגד ע"ג הכלי:

טהורה:    קמ"ל דלא גזרינן הא אטו הא. א"נ קמ"ל דלא מחשב חלול שבתוכו כב"ק מדמשתמש כפוי [ועמ"ש פ"ב מ"ג סי' ל"ח]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים