משנה כלים כב ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כב · משנה ג | >>

לחצו כאן להצגת משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

ספסל שניטל אחד מראשיו, טהור.

ניטל השני, טהור.

אם יש בו גובה טפח, טמא.

שרפרף שניטל אחד מראשיו, טמא.

וכן הכסא שלפני קתדרא.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נוסח הרמב"ם

ספסל שניטל אחד מראשיו טהור ניטל השני טהור אם יש בו גובה טפח טמא שרפרף שניטל אחד מראשיו טמא וכן הכיסא שלפני קתדרה.

פירוש הרמב"ם

כסא וספסל ודרגש ושרפרף. כולן מינים מהכסא התחלפו שמותם לפי התחלף תמונתן וגדולתן וקטנותן: וקתדרא. תיבה מעץ ישבו בתוכה הנשים שמותם טמאריי"ה ואמר ניטל אחד מראשיו רוצה לומר אחד מהצדדין אשר אצל ראש הכסא:

פירוש רבינו שמשון

ספסל. דף רחב וארוך ובראשו האחד חתיכה של עץ מחוברת לו מתחתיו וכן בראשו השני להגביהו מן הקרקע כדי שיהא ראוי לישב עליו. ניטל השני טהור דלא חזי לישיבה:

שרפרף. הדום רגליו של אדם:

כסא שלפני הקתדרא. דינו כשרפרף:

תני"א בתוספ' [שם] הספסלים שבפונדקים אע"פ שהם נקובים ומכניסים בהם את הרגלים טהורים קבען במסמר טמאים ספסל שנתפרק טהור תקנו במשיחות ובחבלים טמא. פירוש שנתפרק שניטלו ראשיו כדתניא במתני'. תיקנו במשיחות וחיבר בה ראשיהם במשיחות ובחבלים: עוד תניא בתוספ' [ב"ב פ"ב] כופת חלק שאין בו גובה טפח טהור ושיש בו גובה טפח ר"מ ור"ש מטמאים ור' יוסי ור"א בר צדוק מטהרין והשתא אתיא מתני' בגובה טפח כר' מאיר אי נמי בספסל ואפילו ר' יוסי מודה וטעמא דכופת כחתיכת עץ בעלמא הוא ולא חשיב כלי:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ספסל - דף רחב וארוך, בראשו אחד תקוע מתחתיו דף גבוה וכן בראשו השני, כדי להגביהו מן הקרקע שיהיה ראוי לישב עליו:

ניטל השני טהור - ולא דמי לשלחן דכשניטלו שלש רגליו טמא, דספסל שנשברו שני ראשיו לא חזי לישיבה, שהיושב עליו כיושב על גבי קרקע:

אם יש בו גובה טפח טמא - שהדף העב טפח חזי לישיבה:

שרפרף - ספסל להדום רגליו של אדם:

הכסא שלפני קתדרא - דינו כשרפרף:

פירוש תוספות יום טוב

שניטל אחד מראשיו טהור. ה"ג בכל הספרים. ובנא"י מצאתי מוגה טמא. וז"ש הרמב"ם בפרק כ"ו מה"כ. עדיין הוא ראוי למדרס [*ונ"ל שכן יושבין עליו כשהוא מוטה]:

אם יש בו גובה טפח. עיין במשנה ה פרק כז:

[*קתדרא. עיין בפי' הר"ב דפ"ד משנה ג'. ומ"ש עליו שם. ועוד עיין בפירוש הר"ב בפרק כד מ"ב]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אם יש בו גובה טפח טמא:    ואם הוא כסא של קטן אע"פ שאין לו גובה טפח טמא כדתנן לקמן פכ"ז. וברמב"ם שם משמע שהרמב"ם ז"ל גורס ספסל שניטל אחד מראשיו טמא ניטל השני טהור וכו' וז"ל ספסל שניטל אחד מראשיו עדיין הוא ראוי למדרס ניטל השני טהור וכו' וראיתי שכבר מהרי"ק ז"ל כתב שם דצ"ע וגם הרב בצלאל אשכנזי ז"ל הגיה במשנתו טמא. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל ספסל שניטל אחד מראשיו בכאן לא אמר רגליו כמו שאמר לעיל גבי שלחן כי הספסל אין עושין לו רגלים אלא משימין לו דפים רחבים כדף של הספסל ולקמן בסוף פירקין תנן ספסלין שבמרחץ ששתי רגליו של עץ טמא ולא תנן ראשיו ואפשר לשנויי דספסלים שבמרחץ אינו כשאר ספסלין אלא קצתם בנויים ובחלק האחר שתי רגלים ע"כ. עוד כתב שרפרף שניטל אחד מראשיו טמא פי' מפני שעדיין הוא ראוי למלאכתו כי יכול הוא לסומכו אצל הכסא שהוא יושב עליו ואז יוכל לעמוד על ראשו השני ע"כ.

תפארת ישראל

יכין

ספסל:    שיש לה רק ב' רגלים שהן ב' דפין בב' קצוותיה:

שניטל אחד מראשיו:    דהיינו א' מב' רגליה:

טהור:    ברמב"ם [פכ"ו מכלים] גרסינן טמא וכן הביא רתוי"ט גי' א"י. וכן מסתבר לע"ד. דמי גרע הא מארוכה וב' כרעים דמק"ט. מדחזי למסמכיה אגודא [כסוכה ט"ז א' ועמ"ש הכא בבועז סי' א']:

טהור:    אי גרסינן ברישא טהור. אפ"ה לא ערבינהו תנא למתני ניטל א' או ב' מרגליה טהור. משום דבעי למתני בסיפא דבשגובה הדף טפח טמא. והרי זה לא קאי רק אבבא דנטלו ב' רגליו:

אם יש בו גובה טפח:    בעובי הדף שנשאר לישיבה:

טמא:    דאז חזי עדיין לישיבה. וא"ת מ"ש משולחן שנטלו רגליו לעיל דלת"ק מצריכינן מחשבה. י"ל התם ת"ק ס"ל כיון דמקמי הכי היה משתמש בטבלא עם רגליה. והשתא שנטלו רגליו. אינו נוח לו לאכול ע"ג כבתחלה להכי צריך מחשבה. אבל הכא בספסל מדנשאר טפח בעוביה של דף. נוח הוא לישיבה. והו"ל כנשאר קצת מגובה רגליה דפשוט דא"צ מחשבה:

שרפרף:    הדום רגליו. ויש לו ג"כ ב' דפין שהן ב' רגליו:

טמא:    דאכתי חזי לתמוך רגליו עליו:

וכן הכסא שלפני קתדרא:    קמ"ל דאף דקתדרא הוא רק מושב לאדם חשוב [ככתובות פ"ה מ"ה] ולאדם כזה לא חזי שרפרף אפי' בשניטל ממנו רק רגל א' קמ"ל:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים