משנה כלים יג ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יג · משנה ז | >>
הכדומין האשקלונין שנשברו והאונקלי שלהן קיימת, הרי אלו טמאין.
המעבר, והמזרה, והמגוב, וכן מסרק של ראש שניטלה אחת משיניהן ועשאן של מתכת, הרי אלו טמאין.
ועל כולן אמר רבי יהושע, דבר חידוש חידשו סופרים, ואין לי מה אשיב.
הַכְּדוֹמִין הָאַשְׁקְלוֹנִין שֶׁנִּשְׁבְּרוּ
- וְהָאוּנְקְלִי שֶׁלָּהֶן קַיֶּמֶת,
- הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין.
- הַמַּעְבֵּר, וְהַמִּזְרֶה, וְהַמָּגוֹב,
- וְכֵן מַסְרֵק שֶׁל רֹאשׁ
- שֶׁנִּטְּלָה אַחַת מִשִּׁנֵּיהֶן וַעֲשָׂאָן שֶׁל מַתֶּכֶת,
- הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין.
- וְעַל כֻּלָּן אָמַר רַבִּי יְהוֹשְׁעַ:
- דְּבַר חִדּוּשׁ חִדְּשׁוּ סוֹפְרִים,
- וְאֵיןֹ לִי מָה אָשִׁיב:
הכדומין האשקלונין שנשברו,
- ואונקלי שלהן קיימת - הרי אלו טמאין.
- המעבר, והמזרה, והמגוב, וכן מסרק של ראש,
- שניטלה אחת משיניהן, ועשאה של מתכת - הרי אלו טמאין.
- ועל כולן, אמר רבי יהושע:
- דבר חדש חידשו סופרים - ואין לי מה אשיב.
כדומים - הן אונקליות יוציאו בו הכלי כאשר נפל בבור ותמונתו מפורסם וזה שהיא עגולה מברזל שלשלאות ואונקליות הרבה תלויות על הכף העגולה אורך כל אחד מהן כמו אמה ובקצה כל אחד מהשלשלאות אונקלי.
האשקלונין - מיוחסות לאשקלון.
והמעבר והמזרה והמגוב - שלושה מיני כלי הגורן כדמיון כף האדם יבורו בו החטים והשעורים מהתבן ויתחלפו שמותם לפי התחלפות תמונתם כי מהן רוב השינים יבוררו בו החיטים בסוף העניין וממנו מעט השינים אין לה כל אחד שלש שינים לבד יבוררו בו החיטים בתחילת העניין מהתבן הגס והוא המעבר ורבת שינים ממנה המזרה והיותר רב השינים מהן נקרא מגוב.
ומסרק - ידוע.
ואין לי מה אשיב - רוצה לומר שלא אוכל להשיב על זה המאמר ולא לקבלו כפשוטו אבל הוא מסופק:
הכדומים. פי' גאון וכן בערוך אונקלי פי' עץ גדול ארוך ויוצאין בו חודין אילך ואילך ומנהגו לתלות באותן חודין בקבוקים מלאים בארי מים כדי שיתקרר וי"מ שמעלין בו את הדלי כשנפל בבור או שום כלי וזהו אונקלי והכלים עצמן נקראים כדומים:
אשקלונים. שהם מאשקלון: ובערוך ערך כדום פירש זיר של נחושת או של ברזל כאותן שתולין הנרות לפני הארון ובו קבועין אונקלאות ותולין בהן כלי חרס מלאי מים להתקרר:
המעבר. פי' בערוך אית דגרסי המעדר ואית דגרסי המעבר ואית דאמרי המעפר. פי' מן כל ההרים אשר במעדר יעדרון והוא כמין רחת אלא שהרחת רחב בפה וזה יש לו שיניה כדי להעביר בה את התבן ממקום למקום ודומה ליד של בני אדם כדתנן שניטלה אחת משיניהם:
והמזרה והמגוב. פירש בערוך מגוב כלי עור שלובש אדם על ידו. פירוש אחר כלי דומה ליד של אדם ויש לו כמה אצבעות והוא ליגוב בו תבואה המלוחלחת:
והמזרה. עור דומה ליד של אדם ויש לו כ"ד אצבעות כדכתיב (ישעיה ל) ברחת ובמזרה ונקרא על שם זריית חטים:
דבר חדוש. ראוים היו להיות טהורים דפשוטי כלי עץ נינהו ומשום שן אחת של מתכת לא נחתה להן טומאה אבל אין לי תשובה לדבריהם:
הכדומין - עץ גדול ארוך ויוצאים ממנו אונקליות אילך ואילך, ותולין באותן אונקליות צלוחיות של מים יג באויר כדי לצננן. ורמב"ם פירש, כמין זיר ואונקליות סביבותיו ובו מעלין הכלים שנפלו לבור:
האשקלונין - שנעשים באשקלון:
המעבר והמזרה והמגוג - כלים עשויין לנקות התבואה מן התבן ולהעביר התבן ממקום למקום. המעבר יש לו שינים ודומה ליד של בני אדם, ובו מעבירין התבן ממקום למקום. והמזרה בו זורין החטין בגורן, לפיכך נקרא מזרה, ושיניו מרובות משיני המעבר. והמגוג, שיניו מרובות משיני המזרה, ובו בוררים התבואה אחר שזרו אותה במזרה:
דבר חדש חידשו סופרים - ראויין היו להיות טהורים, דפשוטי כלי עץ נינהו, ומשום שן אחת של מתכת לא נחתא להו טומאה:
ואין לי מה להשיב - מפני מה אמרו כן:
הכדומין. פי' הר"ב עץ גדול כו' ותולין כו' צלוחיות של מים. כלומר צלוחיות מלאים מים. וכן הוא בפי' הר"ש. והערוך ערך אונקליות:
והמגוב. כן הנוסח בכל הספרים וכן העתיק הר"ש. גם הרמב"ם בפירושו. ואע"ג שבדפוס ישן נמצא בפי' הרמב"ם המגוג. וממנה העתיק הר"ב המגוג. אבל גירסא זו אינה נכונה שהרי גם בחבורו [פ"ד מה"כ הלכה ז] העתיק המגוב. וכן הגי' עוד במשנה סוף מס' טבול יום [מ"ו] וכך העתיק שם הר"ב:
(יג) (על הברטנורא) כלומר צלוחיות מלאים מים:
הכרומין: ברוב הספרים כרומין ברי"ש אבל בערוך הביאו בערך כדום בדלי"ת ופי' שהוא זֵר של ברזל או של נחשת כאותם שתולין הנרות לפני הארון ובו קבועין אונקליות לצנן בהם המים וכן הגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל כדומין בדלי"ת:
המעבר: בערוך הביאו בערך מעדר מלשון וכל ההרים אשר במעדר יעדרון ואיכא דאמרי המעבר ואיכא דאמרי המעפר והוא כמו רחת אלא שהרחת רחב בפה וזה שִנַיִם שִנַיִם כדי להעביר התבן ממקום למקום ודומה ליד של בני אדם כדתנן שניטלה אחת משיניהם ע"כ ואני מצאתי מוגה המעבֵד בדלי"ת ובניקוד ציר"י בבי"ת:
והמגוב: בגימ"ל ובבי"ת והוא ליגוב בו תבואה המלוחלחת. וז"ל הערוך פי' מגיב כלי עור שלובש אדם על ידו פי' אחר כלי שדומה ליד של אדם ויש לו אצבעות והוא לנגב בו תבואה המלוחלתת:
ואין לי מה להשיב: מפני מה אמרו כן ולא נשאו לבו לחלוק עליהם ומשנה זו בפ' בתרא דטבול יום [וע"ש בתוי"ט] ועוד יש שם שתי משניות לפני זו ועל אלו שלשה משניות אמר ר' יהושע דבר חדש חדשו סופרים והיינו דקאמר על כולן הרא"ש ז"ל. וראיתי שהגיה ה"ר יהוסף ז"ל דבר חָדָשֹ חִדשוּ וכו':
יכין
הכדומין: כדום הוא מוט עץ שתוחבין אותו לתוך טבעת גדול שמוקף מכמה ווי ברזל. ועשוי כן להעלות בוויו כלים שנפלו לבאר. והנה כ"ז שהמוט שלם. גם הוא מק"ט. מדהו"ל עץ המשמש את המתכות. רק הכא איירי שנשבר המוט:
הרי אלו טמאין: הטבעת עם האונקלי שבו מק"ט. דלא דמי למטה שנשברו ב' ארוכות שלה. דאע"ג שיש לה כבר חדשות טהורה [כפי"ט מ"ו]. דהכא שאני דאכתי חזי למילתה. דבקל ימצא מוט אחר לתחוב בו הטבעת. ומה"ט לא דמי לאונקלי דלעיל [פי"ב מ"ב] דאמרינן דאונקלי לבד אמק"ט. דהתם אינו כלי בפ"ע [ע"ש סי' מ'] משא"כ הכא האונקלי הוא עיקר הכלי. והמוט הוא רק יד לו:
המעבר: הוא כלי העשוי כמזלג להעביר התבן שבגורן ממקום למקום:
והמזרה: הוא נמי עשוי כמזלג הנ"ל רק ששניו רחבות וארוכות יותר. כדי לזרות בו תבואה. ואין בין שן לשן שבו רק סדק דק. כדי שיפול מתוכו המוץ:
והמגוב: וגם זה עשוי כמזלג עם שניים עקומות. כדי לתחבו תוך כרי תבואה. ולהוציא משם התבן שנשאר בהתבואה אחר שנזרה. וכולן כלי עץ הן:
ועל כולן אמר ר' יהושע דבר חדוש חדשו סופרים: דהרי פשוטי כלי עץ הן. והוא עיקר הכלי. ואיך ע"י שן א' ממתכות יחשב כולו כעץ משמש למתכות ויק"ט. וכ"כ כדומין שנשברו. מ"ש מארוכות מטה שנשברו דנטהר. ואם הכא ה"ט דבקל ימצא אחרת. הרי שם כבר מצא אחרת. ואפ"ה פרח טומאה מינה [ועי' טבו"י פ"ד מ"ו מ"ש שם בס"ד]. וא"ת למה לא תמ' נמי בפין א' במ"ו דמ"ש משן א' הכא. תי' אאמ"ו הגזצוק"ל דשן שאני דצריך לסיועת שני [וכפ"ד דזבים מ"ז]:
ואין לי מה אשיב: ר"ל לא ידעתי מה להשיב למי שישאלני טעם בדבר:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת