משנה כלים יג ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יג · משנה ו | >>
עץ המשמש את המתכת, טמא.
והמתכת המשמשת את העץ, טהורה.
כיצד? פותחת של עץ והפין שלה של מתכת, אפילו אחת, טמאה.
פותחת של מתכת והפין שלה של עץ, טהורה.
טבעת של מתכת וחותם שלה של אלמוג, טמאה.
טבעת של אלמוג וחותם שלה של מתכת, טהורה.
השן שבטס, שבפותחת, ושבמפתח, טמאה בפני עצמה.
עֵץ הַמְּשַׁמֵּשׁ אֶת הַמַּתֶּכֶת, טָמֵא;
- וְהַמַּתֶּכֶת הַמְּשַׁמֶּשֶׁת אֶת הָעֵץ, טְהוֹרָה.
- כֵּיצַד?
- פּוֹתַחַת שֶׁל עֵץ וְהַפִּין שֶׁלָּהּ שֶׁל מַתֶּכֶת,
- אֲפִלּוּ אַחַת,
- טְמֵאָה.
- פּוֹתַחַת שֶׁל מַתֶּכֶת וְהַפִּין שֶׁלָּהּ שֶׁל עֵץ,
- טְהוֹרָה.
- אֲפִלּוּ אַחַת,
- טַבַּעַת שֶׁל מַתֶּכֶת וִחוֹתָם שֶׁלָּהּ שֶׁל אַלְמוֹג,
- טְמֵאָה;
- טַבַּעַת שֶׁל אַלְמוֹג וְחוֹתָם שֶׁלָּהּ שֶׁל מַתֶּכֶת,
- טְהוֹרָה.
- הַשֵּׁן שֶׁבַּטַּס, שֶׁבַּפּוֹתַחַת, וְשֶׁבַּמַּפְתֵּחַ,
- טְמֵאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ:
עץ המשמש את המתכת - טמא,
- והמתכת המשמשת את העץ - טהורה.
- כיצד?
- פותחת של עץ, וחפין שלה של מתכת, אפילו אחת - טמאה.
- פותחת של מתכת, וחפין שלה של עץ - טהורה.
- טבעת של מתכת, וחותם שלה של אלמוג - טמאה.
- טבעת של אלמוג, וחותם שלה של מתכת - טהורה.
- השן שבטס, שבפותחת, ושבמפתח - טמאה בפני עצמה.
חפין - הן שיני המפתח אשר יפתחו בו הדלת ותמונתה מפורסמת.
והאלמוג - הוא הקורוצה לומר והוא צומח בקרקעית הים לא יסתפק אלא מי שלא ראהו בעת יציאתו מן הים והוא רך מאד קודם שיקפיאהו האויר וישיבהו דומה לאבן והוא נגזר מעצי אלמוגין.
והשן שבטס - השן אשר תהיה בלוח או בחתיכת העץ אשר יתירו בו אצלנו לפי שזו השן היא נפרדת וכאשר היא של מתכת הוא כלי בפני עצמו:
חפין. הם שינים שבפותחת ואע"ג דחפין בפני עצמן טהורין כדתניא בפ' המוציא יין (דף פא.) חפי פותחת טהורין קבען בפותחת טמאין מכל מקום החפין חשובין עיקר והפותחת משמשת. הטבעת עיקר והחותם משמש ור' נחמיה פליג עליה בפ' במה אשה (דף נט:) דאמרינן בטבעת הלך אחר חותמה:
אלמוג. מעצי אלמוגים והוא מין ארז כדאמר בפרק המוכר את הספינה (דף פ:):
השן שבטס. טסין הן רדידין ופחים כדכתיב (שמות לט) וירקעו את פחי הזהב ומתרגמינן ורדידו ית טסי דדהבא ושבפותחת ושן וחף הכל אחד קשה דהכא קתני שבפותחת טמאה בפני עצמה ובפרק המוציא יין (דף פא.) תניא חפי פותחת טהורין ושמא יש קבועים ויש שאינן קבועים:
והפין - שינים של מפתח שבהן פותחים הדלת. וצורת זה המפתח ידוע במלכות מצרים ובכל ארץ ישראל:
אפילו אחת טמאה - ואע"ג דהשינים בפני עצמן בלא פותחת טהורים יא, קבען בפותחת טמאים, מ"מ השינים חשובים עיקר והפותחת משמשת:
אלמוג - קוראל"י בלע"ז, והוא צומח במצולת ים, ותחילתו רך קודם שיקפאהו האויר, ומפתחים בו חותם. ובמקרא, עצי אלמוגים:
השן שבטס - לא דמי לפין של פותחת יב, שהשן משמשת בפני עצמה, משא"כ בפין, הלכך טמאה בפני עצמה:
[*והפין. הרמב"ם גורס. חפין בחי"ת. וכן העתיקו התוס' פ"ח דשבת דף פא. וכבר כתבתי בזה בפי"א משנה ד בס"ד. ע"ש]:
אפילו אחת טמאה. כתב הר"ב ואע"ג דהשינים בפני עצמן בלא פותחת טהורים קבען בפותחת טמאין הכי תניא בפ"ח דשבת דף פא ומסקי התוס' [ד"ה חפוי] שאף על פי שהם ראויין קצת קודם שנקבעו. [דאלת"ה מאי קמ"ל] אפ"ה טהורין. דגולמי כלי מתכות טהורין. קבען בפותחת טמאין. שנגמר מלאכתן. ע"כ:
טבעת של אלמוג וחותם שלה של מתכת טהורה. וא"ת והא יש בה בית קבול מקום מושב החותם וי"ל דאין זה בית קבול. דאמרי' בית קבול העשוי למלאות לא שמיה בית קבול תוס' פ"ה דשבת דף נב [ד"ה היא] :
השן שבטס. כתב הר"ב לא דמי לפין שבפותחת כו'. לשון הר"ש דשמא יש קבועין ויש שאינן קבועין:
(יא) (על הברטנורא) ואע"פ שהם ראויין קצת קודם שנקבעו, אפ"ה טהורין, דגולמי כלי מתכות טהורין, קבען בפותחת טמאין, שנגמרה מלאכתן. תוס':
(יב) (על הברטנורא) דשמא יש קבועין ויש שאינם קבועין. הר"ש:
כיצד פותחת של עץ וחפין שלה וכו': תוס' שבת פ"ח דף פ"א כתבו ז"ל דמשמע דאתיא מתני' דקתני אפי' אחת טמאה כר' נחמיה דאזיל בתר תשמיש דהיינו חותם ולא אזיל בתר מעמיד ולפירושם ז"ל סיפא לא אתיא כותיה דהא בהדיא תנן בברייתא טבעת של מתכת וחותם שלה של אלמוג ר' נחמיה מטהר ורישא דמתני' ר' נחמיה וסיפא רבנן וכן פירשו הר"ש והרא"ש ז"ל דר' נחמיה פליג אדקתני וחותם שלה של אלמוג טמאה דס"ל הלך אחר החותם:
בפי' ר"ע ז"ל. אפי' אחת טמאה ואע"ג וכו' עד מ"מ השינים חשובים עיקר והפותחת משמשת. אמר המלקט אבל בטבעת הטבעת עיקר והחותם משמש ור' נחמיה פליג וכו' כדכתבינן:
השן שבטס: ל"ד לפין של פותחת דרישא דבעי' שיהא קבוע דהכא השן משמשת בפני עצמה מה שא"כ בפין:
שבפותחת ושבמפתח טמאה בפני עצמה: קשה דהא שן וחף הכל אחד והכא קתני שבפותחת טמאה בפני עצמה ובפ' המוציא יין תניא חפי פותחת טהורין ושמא יש קבועין ויש שאינם קבועין הר"ש ז"ל ובמה שכתבתי מתורץ:
יכין
עץ המשמש את המתכת טמא: ר"ל מק"ט ככ"מ כל זמן שמחובר עמו [כלעיל פי"ב מ"ב] אף שהוא פשוטי כלי עץ:
כיצד: שואל כיצד. מדרצה לאשמעינן דאפי' המתכת מעט. אפ"ה מקרי עץ המשמש למתכת:
פותחת של עץ והפין שלה של מתכת: ר"ל אע"ג שכל בית האחיזה של המפתח הוא רוב הכלי והוא של עץ. והחפין שלו. דהיינו החלק הקטן של המפתח שבו קבועים השניים לפתוח המסגר. הוא לבד של מתכות:
טמאה: ר"ל אפי' אין בהמפתח רק פין א' של מתכות. והוא חלק הקטן שבהמפתח. אפ"ה כולו מק"ט. כמתכות. אפי' נגע טומאה במקום העץ. והוא פשוטי כ"ע. עכ"פ הפין שפותחין בו הוא העיקר שבהמפתח. והרי הוא ממתכת:
טבעת של מתכת וחותם שלה של אלמוג: קאראלל. והוא צמח הים. ודינו כעץ [ולפיכך אם עשה ממנו ב"ק מק"ט. ואינו נכלל במה שאמרו כל הגדול בים טהור [כפי"ז מי"ג] דהיינו רק בבע"ח שגדלים שם בהמים. אבל לא במה שמחובר שם בארץ בקרקיעות הים. דהרי אין גידולו מהמים רק מהארץ. וכי מפני שמכוסה במים יתבטל ממנו קיבול טומאה. תדע דהרי גם כלי שנעשה מטיט או מתכת שגדל שם בים. דפשוט דמק"ט כלי שנעשה מהם. אולם אאמ"ו ע"ר זצוק"ל כ' בפשיטות שגם אלמוג נחשב גדולי ים. וצ"ל דס"ל דלא דמי לטיט ומתכות שבים דגוף הארץ הם. ולא גדולי ים. וזה דלא כתוס' שבת (ד' נ"ב) ד"ה היא]:
טמאה: דהטבעת הוא העיקר ומק"ט [בפי"א מ"ח]:
טהורה: דאע"ג שיש ב"ק בהאלמוג להישיב שם חותם המתכות. עכ"פ מדעשוי למלאותו ל"ש ב"ק:
השן שבטס שבפותחת: פותחת הוא המסגר הקבוע בדלת. ומדהוא רחב נקרא מה"ט טס שבפותחת. ויש בפנימיותו בריח ובו בולט שן. שכשרוצים לפתוח המסגר. תוחבין המפתח בחור שבהטס. ודוחין עם החפין שבראש המפתח. את השן שבבריח הקבוע בהטס. ומריצין אותו לאחור ועי"ז נפתח המסגר שבהדלת:
ושבמפתח: הוא השן שקבוע בהחפין שבהמפתח. שבו דוחין את הבריח שבמסגר לאחור:
טמאה בפני עצמה: דאפי' ניטל הבריח ושן שבו עמו מעל הטס. אפ"ה מק"ט. מדחזי לקבעו בהדלת עצמה. ולסגור אותה עם הבריח ההוא. וכ"כ השן שבהמפתח. אפי' לא יהיה לו בית אחיזה רחב בקצהו השני. יכול לתחוב השן בעצמו לתוך החור שבטס המסגר ולפתוח בו. כמו שהיו רגילין לפתוח המסגר עם יתד עקום קצת בראשו [כלעיל פי"ב מ"ה] וכן עושין ג"כ בזמנינו. ומיירי שהמפתח מיוחד לדלת תיבה או מגדל שהן כלים. דאילו לדלת בית. הי"ל מיוחד לתשמישי קרקע ואמק"ט [כרפי"ב]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת