משנה טהרות ט ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טהרות · פרק ט · משנה ח | >>
השרץ שנמצא ברחים, אין טמא אלא מקום מגעו.
אם היה משקה מהלך, הכל טמא.
נמצא על גבי העלים, ישאלו הבדדים לומר לא נגענו.
אם היה נוגע באום, אפילו בשערה, טמא.
נוסח הרמב"ם
שרץ שנמצא בריחיים -
- אין טמא - אלא מקום מגעו.
- אם היה משקה מהלך - הכל טמא.
- נמצא על גבי העלים -
- ישאלו הבדדים לומר לא נגענו.
- אם היה נוגע באום, אפילו כשערה - טמא.
פירוש הרמב"ם
הזיתים יטחנו ברחיים, וסביב הרחיים שוקת יזול בהן השמן, ומשם ירד אל השרץ.
ואם היה המשקה כולל הזיתים כולן ועבר בזה השוקת, הנה נטמא המשקה בשרץ ונטמאו הזיתים כולן.
ואם נמצא השרץ למעלה מן העלין אשר יכוסו בהן הזיתים, ונשאלו הדורכים ואמרו לא נגענו, הכל טהור, וזה מבואר.
ואם היה נוגע השרץ אשר למעלה מהעלים בכל הזיתים המקופלים, אשר תקרא אום כמו שזכרנו, הנה הזיתים כולן נטמאו לפי שהן מוכשרין, כמו שביארנו:
פירוש רבינו שמשון
ברחיים. שטוחנין בהם זיתים קודם נתינתם לבד ואחר כך נותנם בבית הבד וטוענין בקורה כדאיתא במנחות פרק כל קרבנות (שם):
ואם היה משקה מהלך הכל טמא. בשלהי מס' ע״ז (דף עה:) גבי עם הארץ שהושיט ידו לגת ונוגע באשכולות פריך מהכא למ״ד אשכול וכל סביבותיו טמא וכל הגת כולה טהורה ומשני דגבי זיתים לא מפסקי אשכולות שהמשקה מחברם דאין אשכולות בזיתים אבל בענבים יש אשכולות שמפסיקן לפיכך כל הגת טהורה:
ישאלו הבדדין. עמי הארץ הן שטיהרן לעשות זיתיו בטהרה ונאמנים לומר לא נגענו בשרץ שעל העלים ולא נטמאו ועלה נמי לאו בר קבולי טומאה הוא:
ואם היה נוגע באום. שיוצא מן השרץ מעט חוץ לעלים אפי' שער אחד מן השרץ נוגע באום טמא כל האום דחשיב חיבור דלא דמו זיתים המדובקים לעיגולי דבילה דלא הוו חיבור תאנים המדובקים כדפרישית בפ״ק דקתני בתוספתא מפני מה בזיתים חיבור שמתחלה לא נתנן אלא על מנת שיינקו זה מזה: תניא בתוספתא [שם] היתה לו אום של זיתים ועתיד להופכה כיון שתקע בה את היתד אע״פ שיש בה גושין הרבה הרי אלו אינן חיבור משהפכן נעשו אום רבי יהודה אומר אינו חיבור רבי יוסי אומר חיבור. פי' ועתיד להפכה דרך הזיתים שמתפרדים בשעת הפיכה. שיש בה גושים הרבה שיש כמה זיתים מדובקים בגוש. הרי אלו אינם חיבור דמכיון שבא להפרידן שוב אין חיבורן חיבור מידי דהוה אתאנים המדובקין כדפרישית במתני' דבזיתים חיבור דרוצה שיינקו זה מזה והרי השתא אין רוצה שיינקו: משהפכן ונעשו אום כלומר אם לאחר שהפכן ונתפרדו חזרו ונתחברו ונעשו אום פלוגתא דרבי יהודה ור' יוסי [אי] הוי חיבור או לא דמר מדמי לה לדבילה ותמרים וגרוגרות וצימוקים המחוברים דלא הוי חיבור כדפרישי' בשלהי פ״ק דתו לא ניחא ליה שיינקו ומר סבר דאכתי ניחא ליה שיינקו:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
בריחים - שנותנים בהן זיתים קודם נתינתן לבית הבד ואח"כ נותנן בבית הבד וטוענן בקורה:
ואם היה משקה - נטמא המשקה בשרץ ונטמאו כל הזיתים ע"י חיבור משקה י:
נמצא על גבי העלים - נמצא השרץ ע"ג העלים המכסים את הזיתים, ועלים לאו בר קבולי טומאה נינהו:
ישאלו הבדדים - עמי הארץ שטיהרן בעל השמן לעשות זיתיו בטהרה, ונאמנים לומר לא נגענו בשרץ שעל העלים ולא נטמינו:
ואם היה נוגע באום - אם היה השרץ יוצא מן העלים שמכסים את הזיתים ונוגע באום:
אפילו - שער אחד מן השרץ נוגע באום:
טמא כל האום, דחשיב חיבור - אום, הזיתים המקובצים יחד ומחוברין זה בזה במעטן, נקראים אום:
פירוש תוספות יום טוב
אם היה משקה מהלך הכל טמא. ל' הר"ב נטמא המשקה בשרץ ונטמאו כל הזיתים ע"י חבור משקה. כלומר [שבמשקה] נטמאו כולם שכולם מחוברים למשקה שכך פירש במ"ג גבי נפלו עליהן משקין טמאים. וז"ל הרמב"ם במשנתינו זו בפ"ט מהט"א [הלכה ז'] אם היה משקה מהלך הכל טמא. שכיון שנטמא מקצת המשקה נטמאו כולם והשמן מטמא כל הזיתים. ע"כ. אבל יצא לו להר"ב בל' זה שכתב ע"י חבור השקה. מהגמרא דשלהי מסכת ע"ז דף ע"ה. והביאה הר"ש. דמחלקינן בין זיתים דהכא. לדאתמר התם. ע"ה שמושיט ידו לגת ונגע באשכלות. דאיכא למאן דאמר אשכול וכל סביבותיו טמא וכל הגת כולה טהורה. וכן הורו רבנן. ואמרינן דשאני זיתים דלא מפסקי ולא מידי ובגת מפסקו אשכלות. ופירש"י לא מפסיק מידי. שהמשקה מחברן ובזיתים אין אשכולות:
ישאלו הבדדים לומר לא נגענו כו'. פי' הר"ב נאמנים לומר כו'. ועיין בפרק דלקמן משנה ב':
בשערה. דשער הוי שומר ומטמא. כמו שפירש הר"ב במשנה ד' פ"ט דחולין:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(י) (על הברטנורא) כלומר, שבמשקה נטמאו כולם, שכולם מחוברים למשקה. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
נוגע באום: הערוך גריס אום בסמ"ך וכן נמי גריס פרודין דבסמוך בדלי"ת ויש גורסין פירורין ברי"ש. וכתב הר"ש ז"ל דמתני' קרי פירוד למאי דקרי בתוספתא גוש. וביד שם פרק ששי סי' ט"ז. וז"ל לפיכך שרץ שנמצא על אום של זיתים והן הזיתים שנעשו כולן גוף אחד אפילו נגע בכשעורה הכל טמא שהכל גוף אחד ע"כ. אבל רעז"ל מתוך הפירוש שהביא מוכח דגרסינן בשערה בבית לשון שער. והוא פי' הר"ש ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
השרץ: מח' שרצים שנזכרו סוף שמיני. דרק הן מטמאים במותם. ומפני דהזיתים אינן מתבשלים באילן בזמן א'. ולפיכך אותן שנתבשלו באמצע הקיץ נתבשלו יפה יפה ונתרככו מחום השמש. ולהכי די להן שיונחו במעטן להזיעה שעי"ז כבר יהיה נוח לכבשן. אבל יש שמתאחרין להתבשל עד סוף הקיץ. ולא שלט בהם החום כל כך. ונשארים קשים. עד שגם כשיניחום במעטן. לא יזיעו ולא יתרככו. ולהכי מניחין אותן בצבורין עד שיתחילו להתרקב קצת ויתרככו. כדי שיהא נוח לכבשן להוציא שמנן. וכשאין רוצה להמתין כל כך עד שירקיבו. טוחנן ברחיים קודם שיתנן בבית הבד [כל זה ממנחות דפו"א]. ומשום שבהרחיים מונחים זיתים טחונים. נוחין למאכל שרצים. ומצויין שם. להכי נקט אורחא דמילתא שנמצא ברחיים שרץ מת:
אין טמא אלא מקום מגעו: הא קמ"ל דאע"ג שע"י שנטחנו משקה טופח על פניהן. והוכשרו לקט"ו. אפ"ה כיון דהמשקה שעל פרורי הטחונים אינו מחובר בטופח ע"מ להטפיח [כלעיל ספ"ח]. להכי אינו חיבור ולא נטמא אלא מקום מגעו:
אם היה משקה מהלך: שמשקה ממש צף סביב כולם ונוגע בהשרץ ובהזיתים:
הכל טמא: דהמשקה הצף שנטמא. מחבר כולן בלי הפסק:
נמצא: השרץ:
על גבי העלים: שמכסין בהן הזיתים הטחונים. והרי העלין אמקט"ו:
ישאלו הבדדים: הן הפועלים המתעסקים להביא וליתן הזיתים בבית הבד ולכבשן שם:
לומר לא נגענו: לא נגע גרסינן [רב"א]. כלומר לא נגע השרץ בהזיתים. ואע"ג שנמצא על העלין. והאיך נחזיק טומאה ממקום למקום. אפילו הכי מצוי ואפשר שנגע בשערו בזיתים בין עלה לעלה. והפועלים שמצאוהו ידעו זה. ולהגרסא לא נגענו. ר"ל נאמנים לומר לא נגענו בהשרץ [וכלקמן פ"י מ"ב]. ואע"ג שהן ע"ה וחשודים אטומאה. אפ"ה גם חשוד נאמן על של אחר. אע"ג שאינו נאמן על של עצמו [כי"ד קי"ט] וק"ק להך גירסא דלמה לא הזכיר ברישא דאין טמא אלא מקום מגעו. דישאלו לבדדין אולי נגעו הן. וצ"ל דהתם ודאי ישאלום מדהוחזק טומאה אלא דהכא קמ"ל אף שלא הוחזק כאן טומאה. ולגרסת לר נגע. י"ל דברישא א"צ לעדות הבדדין דהרי מצאנוהו כך. ורואין איה נגע. מיהו אם ודאי נגעו הבדדין בהשרץ. אין נאמנים לומר לא נגענו בהזיתים. דהו"ל כמעיד על עצמו. וכחשוד ששחט דאינו נאמן לומר ששחט כדינו. מה"ט [כי"ד סי' ב']. ואע"ג דלעיל [מ"ד]. הע"ה מעיד על של עצמו שלא הוכשרו פירותיו. התם ה"ט מדהו"ל ס"ס. שמא לא הוכשר ושמא לא נטמא:
אם היה נוגע באום: הוא גוש מהזיתים שנדבקו לפעמים יחד תחת העלין:
אפילו בשערה טמא: דשער הו"ל שומר ומטמא [כריש עוקצין]. והאום מדנדבק יחד. הו"ל חיבור עד שיתקע בו יתד להפריד הזיתים שבו זמ"ז [כפ"ב דטבו"י מ"ג. כך כתב ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל. ולהרא"ש כשערה גרסינן ור"ל אפילו לא נגע אלא כ"ש. ואעפ"כ הדין דין אמת כמ"ש ע"ר דבנגע בשערו נטמא האום]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת