לדלג לתוכן

משנה טהרות ט רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

(א) זיתים, מאמתי מקבלין טומאה? -

משיזועו זיעת המעטן,
אבל לא זיעת הקופה - כדברי בית שמאי.
רבי שמעון אומר: שעור זיעה - שלשה ימים.
בית הלל אומרין: משיתחברו שלשה זה לזה.
רבן גמליאל אומר: משתיגמר מלאכתן,
וחכמים אומרין כדבריו.

(ב) גמר מלמסוק, אבל עתיד ליקח,

גמר מליקח, אבל עתיד ללוות,
ואירעו אבל, או משתה, או אונס -
אפילו זבים וזבות מהלכין עליהן - טהורין.
נפלו עליהן משקין -
אין טמא - אלא מקום מגען.
והמוחל היוצא מהן - טהור.


(ג) נגמרה מלאכתן - הרי אלו מוכשרין.

נפלו עליהן משקין - טמאין.
המוחל היוצא מהן -
רבי אליעזר - מטהר.
וחכמים - מטמאין.
אמר רבי שמעון:
לא נחלקו על המוחל היוצא מן הזיתים שהוא טהור,
ועל מה נחלקו - על היוצא מן הבור,
שרבי אליעזר מטהר, וחכמים מטמאין.


(ד) הגומר את זיתיו, ושייר קופה אחת -

יתננה לעני הכוהן - דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר: יוליך לו את המפתח מיד.
רבי שמעון אומר: מעת לעת.


(ה) המניח זיתים בכותש -

שימתינו שיהיו נוחין לכתוש - הרי אלו מוכשרין.
שימתינו ושימלחם -
בית שמאי אומרין: מוכשרין.
ובית הלל אומרין: אינן מוכשרין.
הפוצע זיתים בידים טמאות - טימאן.


(ו) המניח זיתיו בגג לגרגרן -

אפילו הן רום אמה - אינן מוכשרין.
נתנן בבית שילקו, ועתיד להעלותם לגג,
נתנן בגג שילקו, ושיפתחם - הרי אלו מוכשרין.
נתנן בבית עד שישמר את גגו,
או עד שיוליכם למקום אחר - אינן מוכשרין.


(ז) רצה ליטול מהן בד אחד, או שני בדין -

בית שמאי אומרין: קוצה בטומאה, ומחפה בטהרה.
בית הלל אומרין: אף מחפה בטומאה.
רבי יוסי אומר: חופר בקרדומות של מתכת, ומוליך לבית הבד בטומאה.


(ח) שרץ שנמצא בריחיים -

אין טמא - אלא מקום מגעו.
אם היה משקה מהלך - הכל טמא.
נמצא על גבי העלים -
ישאלו הבדדים לומר לא נגענו.
אם היה נוגע באום, אפילו כשערה - טמא.


(ט) נמצא על גבי פרודים -

והוא נוגע בכביצה - טמא.
פרודים על גבי פרודים -
אף על פי שהוא נוגע בכביצה, אין טמא - אלא מקום מגעו.
נמצא בין כותל לזיתים - טהור.
נמצא בגג - המעטן טהור.
נמצא במעטן - הגג טמא.
נמצא שרוף על הזיתים,
וכן מטלית מהוהה - טהורה.
שכל הטומאות - כשעת מציאתן.


הדף הראשי של משנה טהרות ט