רבינו שמשון על טהרות ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רבינו שמשון · על טהרות · ט · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

מקבלין טומאה. שמוכשרין בשמן היוצא מהן:

ויעת המעטן. כלי שנותנין בו זיתים מלשון (איוב כא) עטיניו מלאו חלב:

אבל לא זיעת הקופה. דמשקה היוצא שלא לרצון הוא דאין קופה מחזקת משקין אא״כ זפותה כדאשכחן בפ״ק דשבת (דף יז.) גזירה שמא יבצרנו בקופות מזופפות:

שיעור זיעה שלשה ימים. דמשקה היוצא תוך שלשה אינו שמן אלא מוחל בעלמא ואינו מכשיר:

משיתחברו שלשה זה לזה. דרך הזיתים מתחברים זה לזה כששהו במעטן:

משתגמר מלאכתן. מלאכת הכנסתן דכל זמן שדעתו להביא עוד זיתים ממקום אחר ולהוסיף על אלו אין הזיעה מכשרתן משום דלא ניחא ליה ומשתגמר מלאכתן אפי' בן יומו מכשיר: תניא בתוספתא (רפ״י ע״ש) ר״ג אומר משתגמר מלאכתן הגומר את זיתיו בני יומן חזרנו לדברי ב״ש ולדברי ב״ה רבי יעקב אומר משקה הוא ומפני מה טיהרו מוחל היוצא מן הזתים עד שלא תגמר מלאכתן מפני שאינו רוצה בקיומו רבי יהודה אומר מוחל מי פירו' הוא ומפני מה טמאו מוחל היוצא מן שוקת בית הבד מפני שאי איפשר לו בלא צחצוחי שמן המוחל היוצא מן השמן טמא מן המעטן טהור כנסו ועשאו שוקת טמא: פי' ועשאו שוקת שעירבו עם מוחל היוצא משוקת בית הבד ודיני מוחל מפורשים במסכת שבת בפ' חבית (דף קמד:):

משנה ב[עריכה]

גמר מלמסוק. מללקט זיתיו לשון מוסק שייך בזיתים כמו אורה בתאנים בוצר בענבים גודר בתמרים קוצר בתבואה:

אבל עתיד ליקח. לקנות זיתים מן השוק ולהוסיף על אלו:

טהורים. לפי שלא הוכשרו כרבן גמליאל דאמר משתגמר מלאכתן:

אין טמא אלא מקום מגען. אין מוכשר אלא מקום נפילת המשקה:

והמוחל היוצא מהן טהור. הכא איירי במוחל היוצא קודם גמר מלאכתן אבל בסיפא פליגי במוחל היוצא אחר גמר מלאכתן: תניא בתוספתא (פ״י ע״ש) העוטן זיתים בשני בתים כיון שנגמר אחד מהן הוכשרו לקבל טומאה המוסק זיתיו בגליל העליון ועתיד להורידן לגליל התחתון אין מקבלין טומאה עד שיורידן לגליל התחתון אם עד שלא מסקן חישב עליהן טהורין ואם משמסקן חישב עליהן רבי מאיר מטמא ורבן שמעון בן גמליאל מטהר. הגומר את זיתיו ועתיד למוכרן טהורין ליפותם בעלים טמאים. הלוקח מעטן של זיתים מן העובד כוכבים אם יש מסיק על פני האדמה יעשו בטומא' ומשל ישראל נאמן לומר לא גמרתיו היתה לו אום של זיתים ומבקש לעשותן בטהרה אף על פי שהוא עתיד להוסיף עליהן קב אחד או שני קבין הרי אלו טהורים ובלבד שלא יערים ואם הערים הרי אלו טמאין. פי' ועתיד למוכרן טהורין דלא ניחא ליה במשקה היוצא. ליפותן בעלים הניח עליהם עלי זית כדי לנאותן. אם יש מסיק על פני האדמה כלומר אע״פ שיש לעובדי כוכבים מוסקי בזיתים במקום אחר לא אמרינן עתיד להוסיף ולא נגמרה מלאכתן אלא יעשו בטומאה: ומשל ישראל כלומר אם קנה מעם הארץ נאמן לומר לא גמרתיו: אם של זיתים [זיתים] שבקרקע המעטן ונדבקו ונעשו אחת קרי אום. אף על פי שהוא עתיד להוסיף טפי הוה ניחא אי הוה גרסינן אם הוא עתיד להוסיף ויש לפרש דהכי קאמר אף על פי שאינו עתיד להוסיף אלא קב כלא נגמרה מלאכתן חשיב וטהורין והא דנקט או שני קבין היינו לפי רוב זיתים שבמעטן:

משנה ג[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

משנה ד[עריכה]

שייר קופה אחת. להפריש ממנה תרומה ומעשר בטהרה:

לעיני הכהן. שהכהן עצמו יראה שגמר עכשיו את זיתיו:

יוליך לו את המפתח. ומהמנינן ליה במאי דקאמר שעתה גמר זיתיו:

רבי שמעון אומר מעת לעת. של גמר הביא לו את המפתח שפיר דמי ובפ' בתרא דחגיגה (דף כה.) פריך מהכא אהא דתנן התם דנאמנים בשעת הגיתות והבדים אף על התרומה ומשני הא בחרפי הא באפלי: תניא בתוספתא [שם] העוטן זיתיו בפני עם הארץ ונעל וחתם אינו חושש שמא יש שם מפתח אחר וחותם אחר ואע״פ שבא ומצא מפתח פתוח וחותם מקולקל טהור חותם שאמרו אפילו טיט ואפילו קיסם היו שם חורין וסדקין אינו חושש שמא מושיט את הקנה ומסיטן היו שם חלונות של ארבעה טפחים נדונות כפתחים העוטן זיתיו בתוך ביתו עושה להן מחיצה מן הארץ עד הקורות ובלבד שלא יהו ניסוטין מחמת המחיצה רבן שמעון בן גמליאל אומר אם היתה גבוהה מן הארץ עשרה טפחים שאינה מגעת לקורות טהורה והעוטן בבית הבד כעוטן בתוך ביתו מי שגמר את זיתיו ישייר קופה אחת ויתננה לכהן ויוליך לו המפתח ביד דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר כל אותו היום ר' שמעון אומר מעת לעת יתר על כן אמר רבי שמעון אפילו גמר את זיתיו בשש שעות בערב שבת יוליך לו המפתח מיד ולמוצאי שבת בשש שעות. פירוש שלא יהו ניסוטין מחמת מחיצה כגון סדינים פרושין או מחצלת פרוסה. ויוליך לו המפתח. כלומר או יוליך לו המפתח. ביד כמו מיד ותרי תנאי אליבא דרבי מאיר (צ״ל דבמתני'.) במתני' לעיני כהן קאמר: רבי יהודה אומר כל אותו היום והא דקאמר רבי יהודה במתני' מיד כל אותו היום מיד קרי ליה. מיד ולמוצאי שבת כלומר למוצאי שבת לאחר שש שעות מיד:

משנה ה[עריכה]

כותש. כלי שמוליכין בו זיתים לבד:

שימתונו. לשון רפיון ולשון לחלוח כמו מתונא בפרק לא יחפור (דף יח.) (לקמן במכשירין פ״ו מ״ב מייתי הר״ש ראיה מפ' אלו עוברין מז: ושפיר עבד דמייתי כראוי מן המוקדם):

הפוצע זיתים בלציי״ר. בלע״ז כדי שיהו רכין ממעכן בידים מסואבות:

טימאן. דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה והן מוכשרין בפציעתו דניחא ליה במשקה דטייף עלייהו שמתוך כך הן מרבים טעם: תניא בתוספתא [שם] רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המניח זיתיו בכותש שימתונו שימלחם שאינם מוכשרין על מה נחלקו על שיהו נוחים ליכתש שבית שמאי אומרים אינם מוכשרים ובית הלל אומרים מוכשרים הזית שפצעו בידים טמאות הוכשר סופתו במלח לא הוכשר לידע אם יש בו שמן לא הוכשר ורבי יהודה אומר הוכשר. פי' שימתינו שימלחם כשהם יבשים אין המלח נדבק בהן. סופתו כלומר פוצעו לסופתו שמרככו מבחוץ מעט כדי שידבק בו המלח לא הוכשר דלא מיכוין דליעקר משקה דידהו לידע אם יש בו שמן בפרק חבית (דף קמה.) מייתי לה וקתני התם לידע אם הגיעו זיתיו למסוק והכל אחד דפוצע בהן לידע אם שמנו נוח לצאת והאי שמן אזיל לאיבוד ופליגי ביה רבי יהודה ורבנן אי מכשיר אי לא כדאמרינן התם בפרק חבית (שם) דבמשקה ההולך לאיבוד פליגי:

משנה ו[עריכה]

לגרגרם. לשון גירגור שייך בזיתים כי ההיא דתנן במנחות פרק כל קרבנות (דף פו.) מגרגרו בראש הזית והתם ניחא דלפי שאין מתבשלין יחד מלקטים גרגיר [גרגיר] בפני עצמו כי ההיא דתנן לעיל בפרק ג' (מ״ג) אפי' גרגיר יחידי טמא ושמא ה״נ כשמעלה אותן לגג למתקן בחמה לסופתן במלח ולאוכלן אין מתמתקין כולן בבת אחת ולהכי נקט לגרגרם:

הרי אלו מוכשרין. דניחא ליה שיזועו שם דחזו לאכילה טפי:

נתנן בבית שילקו ועתיד להעלותן לגג. דרך הזיתים שלוקטין אותן שלשה פעמים לפי שאין מתבשלין יחד כדתנן במנחות פרק כל קרבנות (שם) שלשה זיתים ובהם שלשה שמנים והזית השלישי עוטנו בבית הבד עד שילקה ומעלהו לראש הגג. ילקה בלציי״ר בלע״ז:

נתנן בגג שיפתחם. שיתבקעו הזיתים וימלחם:

הרי אלו מוכשרים. דבכל הני ניחא בזיעת השמן הנפלט:

עד שישמר את גגו. שיתקן שומרה לגג:

משנה ז[עריכה]

רצה ליטול מהן בד אחד. בשלא נגמרה מלאכתן איירי דלא הוכשרו כדתנן לעיל ורצה ליטול מהן כשיעור שעושין בבית הבד בפעם אחת או בשני פעמים ועדיין ישאר בהן במעטן הרבה:

ב״ש אומרים קוצה בטומאה. דקוצה ומוליך בכלים טמאים דעדיין לא הוכשרו אבל כשגמר ליקח מה שרצה ליקח (צ״ל מועלת) (מעולם) לקיחתו למותר כאילו נגמרה מלאכתן ומכסה המותר שבמעטן בטהרה כאילו הוכשר:

וב״ה אומרים אף מחפה בטומאה. דאף הנשאר לא הוכשר ומיהו אם עקר כל הזיתים כדי לעשותן בבית הבד היו מוכשרים ואתא רבי יוסי למימר דאף חופר בקרדומות ועוקר כל הזיתים משם ומוליך לבית הבד בטומא' לפי שלא הוכשרו: תניא בתוספתא [ספ״י] אם עד שלא נגמרה מלאכתן חישב עליהן ורצה ליטול מהן בד אחד או שני בדים ב״ש אומרים קוצה בטומאה ומחפה בטהרה ומוליך בטהרה לבית הבד ובית הלל אומרים אף מחפה בטומאה ובלבד שלא יעקור את כל האום אלא מקום שנהגו להניח כדי בד מניח כדי בד כדי בדידה מניח כדי בדידה קתכו מניח קתכו ובלבד שלא יעקור את כל האום ואם עקר כל האום הרי אלו טמאין רבי ישמעאל בר רבי יוסי אומר משום אביו אע״פ שעוקר את כל האום הרי אלו טהורין ובלבד שלא יערים ואם הערים הרי אלו טמאים והעוטן בבית הבד כאילו עוטן בתוך ביתו: פי' אום הם זיתים שבקרקעית המעטן כדפרישית לעיל שמדובקין זה עם זה. בדידה פחות מכדי בד. קתכו פחות מכדי בדידה. ובלבד שלא יערים אדרבי יוסי אי אפשר ליישבו דהא בכל ענין טהורין דלא הוכשרו אלא אעתיד להוסיף קאי כי ההוא דלעיל ודומיא דסיפא במעטן בבית הבד כלומר שמניח זיתים במעטן בבית הבד כעוטן בביתו דכל זמן שעתיד להוסיף לא נגמרה מלאכתן:

משנה ח[עריכה]

ברחיים. שטוחנין בהם זיתים קודם נתינתם לבד ואחר כך נותנם בבית הבד וטוענין בקורה כדאיתא במנחות פרק כל קרבנות (שם):

ואם היה משקה מהלך הכל טמא. בשלהי מס' ע״ז (דף עה:) גבי עם הארץ שהושיט ידו לגת ונוגע באשכולות פריך מהכא למ״ד אשכול וכל סביבותיו טמא וכל הגת כולה טהורה ומשני דגבי זיתים לא מפסקי אשכולות שהמשקה מחברם דאין אשכולות בזיתים אבל בענבים יש אשכולות שמפסיקן לפיכך כל הגת טהורה:

ישאלו הבדדין. עמי הארץ הן שטיהרן לעשות זיתיו בטהרה ונאמנים לומר לא נגענו בשרץ שעל העלים ולא נטמאו ועלה נמי לאו בר קבולי טומאה הוא:

ואם היה נוגע באום. שיוצא מן השרץ מעט חוץ לעלים אפי' שער אחד מן השרץ נוגע באום טמא כל האום דחשיב חיבור דלא דמו זיתים המדובקים לעיגולי דבילה דלא הוו חיבור תאנים המדובקים כדפרישית בפ״ק דקתני בתוספתא מפני מה בזיתים חיבור שמתחלה לא נתנן אלא על מנת שיינקו זה מזה: תניא בתוספתא [שם] היתה לו אום של זיתים ועתיד להופכה כיון שתקע בה את היתד אע״פ שיש בה גושין הרבה הרי אלו אינן חיבור משהפכן נעשו אום רבי יהודה אומר אינו חיבור רבי יוסי אומר חיבור. פי' ועתיד להפכה דרך הזיתים שמתפרדים בשעת הפיכה. שיש בה גושים הרבה שיש כמה זיתים מדובקים בגוש. הרי אלו אינם חיבור דמכיון שבא להפרידן שוב אין חיבורן חיבור מידי דהוה אתאנים המדובקין כדפרישית במתני' דבזיתים חיבור דרוצה שיינקו זה מזה והרי השתא אין רוצה שיינקו: משהפכן ונעשו אום כלומר אם לאחר שהפכן ונתפרדו חזרו ונתחברו ונעשו אום פלוגתא דרבי יהודה ור' יוסי [אי] הוי חיבור או לא דמר מדמי לה לדבילה ותמרים וגרוגרות וצימוקים המחוברים דלא הוי חיבור כדפרישי' בשלהי פ״ק דתו לא ניחא ליה שיינקו ומר סבר דאכתי ניחא ליה שיינקו:

משנה ט[עריכה]

נמצא על גבי פרודים. היינו כשתקע היתד והפריד האום ונחלקה האום לכמה גושים שיש הרבה זיתים מדובקים בגוש אחד ומאי דקרי ליה בתוספתא גוש קרי ליה במתני' פירוד:

והוא נוגע בכביצה. שאם באת לצרף זיתים שהשרץ נוגע בהן שיש בהן כביצה:

טמא. כל הגוש אע״ג דהגוש אינו חיבור משתקע בו היתד כדקתני בברייתא מ״מ כיון שיש בגוש זה זיתים טמאין כשיעור לטמא אחרים דהיינו כביצה נעשו חיבור לטמאות כל שאר הזיתים שבו אי נמי משום דשמא אם עכשיו עומד השרץ בצד זה של גוש שמא נגע כמו כן בצד אחר דלענין גוש אחד לא שייך למימר כשעת מציאתן אבל גבי שאר הגושים אמרינן כשעת מציאתן וטהורין ומיהו לא יתכן טעם זה דמאי שנא בכביצה דנקט ואי אפשר דנקט כביצה כדי לקבל טומאה דהא אוכל מקבל טומאה בכל שהוא כדפרישית בפרקין דלעיל:

פרודים על גבי פרודים. כלומר שיש גושים ע״ג גושים והשרץ על גוש העליון. אע״פ שהשרץ נוגע בכביצה של אותו גוש:

אין טמא אלא מקום מגעו של שרץ כלומר אותו גוש בלבד אבל שאר הגושים טהורים דכי מנית ביה נמי ראשון ושני הוו להו שאר גושים שלישי:

נמצא בין הכותל לזיתים טהור. ולא חיישינן שמא היה על הזיתים:

נמצא בגג. במעלה זיתים מן המעטן לגג איירי ונמצא שרץ בזיתים שעל הגג לא אמרינן עם הזיתים הובא והיה במעטן:

נמצא במעטן הגג טמא. זיתים שבגג דמקודם היה:

נמצא שרוף ע״ג זיתים. היינו הא דתנן לעיל בסוף פ״ד (מי״ב) ספק שרצים כשעת מציאתן שרוף לא מטמא משום דכתיב במותם כעין מותם כדאיתא בנדה (דף נז.) והתם פריך מהכא לריש לקיש דאמר שרץ שנשרף ושלדו קיים טמא ומשני הא בכולו הא במקצתו:

מהוהא. בלויה:

טהורה. מלטמא הזיתים דאמרי' הכי נפל עלייהו כשעת מציאתן אפילו להקל כדדייק מהכא בפרק קמא דנדה (דף ד.): תניא בתוספתא [רפי״א] היה קוצה מן המעטן ומעלה לראש הגג ונמצא שרץ בגג המעטן טהור במעטן הגג טמא דברי רבי וחכ״א נמצא בגג אינו טמא אלא גג במעטן אינו טמא אלא מעטן נמצא בגוש ובגג (צ״ל בתוך ג') ג' ימים המעטן טמא לאחר ג' ימים המעטן טהור הקורץ מקרצות מן העיסה ונמצא שרץ במקרצת העיסה טהורה בעיסה המקרצת טמאה דברי רבי וחכ״א נמצא בעיסה אינו טמא אלא עיסה במקרצת אינו טמא אלא מקרצת נמצא בתוכה של מקרצת הכל טמא המערה מכלי אל כלי ונמצא שרץ בתחתון העליון טהור בעליון התחתון טמא דברי ר' וחכ״א נמצא בעליון אינו טמא אלא בעליון בתחתון אינו טמא אלא תחתון פירורין על גבי (נמצא על גבי פירורין ונגע בכביצה טמא) פירורין אע״פ שנגע בכביצה אינו טמא אלא מקום מגעו כיצד הוא עושה ר״א בן יעקב אומר משום ר' חנינא עודהו השרץ שם תוחב בהן קומוס. פירוש אינו טמא אלא מעטן אבל זיתים שבגג טהורין דאחר שנקצצו מן המעטן בא השרץ: נמצא בגוש ובגג שקצץ גוש אחד מן האום והעלהו לגג: בתוך ג' ימים המעטן טמא דעל כרחין במעטן היה דאי על הגג אתא על הגוש איבעי ליה לאישתכוחי ולא בתוך הגוש דמאי אמרת דלמא האי גוש מן הזיתים פרודים שלא נתחברו מעולם ונפל שרץ לתוכם על הגג ואח״כ נעשו גוש כיון דתוך ג' ימים הוא אי אפשר להם ליעשות גוש אבל לאחר ג' המעטן טהור כדפרישית דנפל בזיתים שעל הגג ונעשו גוש. הקורץ מלשון (ירמיה מו) קרץ מצפון. מקרצות. חתיכות של בצק ופלוגתא דעיסה כפלוגתא דמעטן הכל טעם אחד. המערה מכלי אל כלי טעמייהו נמי הכא כי הני דלעיל. פירורין על גבי פירורין בכל הספרים כתוב כאן פירורין ברי״ש ובמתני' כתוב פרודין בדל״ת ובערוך הביא פירודין דמתני' בערך פרד ופי' נמצא השרץ על הזיתים פרודין ועדיין לא נכתשו משמע כמו שפירשתי דתחלה עוטנין אותן בבית הבד כדי שילקו ואח״כ מעלין אותן לגג לנגבן מן המוחל ואח״כ כותשן במכתשת או טוחנן ברחיים כדמשמע בפ' כל קרבנות (דף פו.) וגרסי' נמי בברייתא פרודין כמו במתני' ואע״ג דפרישית במתני' פירודין וגושין הכל אחד והכא נקט ברישא לשון גושין ובסיפא לשון פירודין אפשר דפירודין זוטרי מגושין ובין בזה בין בזה יש זתים מדובקין זה עם זה ולה״נ כתב בספרי פירורין ברי״ש דכשקוצצין האום בקרדומות דרכו ליפרד הזיתים ויש פרורין הרבה עם הגושין שיש בהן כביצה ולכך קתני כיצד הוא עושה דאם יאחז בשרץ יתערבו הפירורין שנגעו בו בטהורים גם פעמים כשמעלהו ונדבק בו פירור אחד וחוזר ונופל עם השאר ולא ידיע משום הכי קתני עודהו השרץ שם. תוחב בהן קומוס בין הפירורין הנוגעין בו לפירורין שתחתיהן שיכנס השרץ פירורין בתוך הקומוס ובידו אין יכול לאחוז בכל פן יגע בשרץ ולא יטמא: