רבינו שמשון על טהרות ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רבינו שמשון · על טהרות · ח · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

מוקפות צמיד פתיל טמאין. משום אשתו כדפרישית בפירקין דלעיל:

ר' יהודה מטהר בתנור. משום דאי אפשר לו להסיטן דסתמו מחובר קצת שעושין את הטפילה עד שיהא בארץ ומאן דמטמא גזר מחובר אטו שאינו מחובר כגון תלוי בצואר גמל בשבת פרק כל הכלים (דף קכה.): תניא בתוספתא [פ״ט] חבר ועם הארץ שרויין בחצר ושכחו כלים בחצר הראוי ליטמא מדרס טמא מדרס והראוי ליטמא טמא מת טמא מת לזה סוכה בפני פתתו ולזה סוכה בפני פתחו לזה מחיצה בפני פתחו ולזה מחיצה בפני פתחו זה מניח כליו בתוך סוכתו וזה מניח כליו בתוך סוכתו זה מניח כליו על גבי מחיצתו וזה מניח כליו על גבי מחיצתו וטהורין ר״ש אומר אע״פ שאין שם לא סוכה ולא מחיצה טהורין שזה מניח לפני פתחו וזה מניח לפני פתחו לזה מחיצה או סוכה לפני פתחו של חבירו ולזה מחיצה או סוכה לפני פתחו של חבירו זה מניח כליו בתוך סוכתו ועל מחיצתו לפני פתחו של חבירו וזה מניח כליו תוך סוכתו ועל מחיצתו לפני פתחו של חבירו שלזה רשות ליכנס ולזה רשות ליכנס עם הארץ שהניח אוכלין ומשקין ע״ג מעיין וירד לשתות הרי אלו טהורים מפני שאין אחרים ממשמשין בהם אבל חבר שהיה מוכר אוכלין ומשקין על פתח חנותו הניחן ונכנס הרי אלו טמאין מפני שאחרים ממשמשין בהם נאמנים עמי הארץ על טבילת טמא מת ואין נאמנין על טבילת (בתוספתא איתא בדף.) הדף חבר שמת והניח פירות הולכין אחר רוב מכנסו אם רוב מכנסו תרומה תרומה הניח טהרות הרי אלו טהורות הניח כלים הרי אלו טמאין שאני אומר הזו ולא שנו או שנו ולא טבלו או שמא לא הזו כל עיקר חבר שמת והניח פירות אפילו אותו היום כנסן הרי אלו בחזקת מתוקנין עם הארץ שקבל עליו והיה לו טהרות ואמר ברי לי שלא נטמאו בזמן שהן עשויות ע״ג אחרים אסורות לו ואסורות לכל אדם על גבי עצמו מותרות לו ואסורות לכל אדם ר״ע אומר אם מותרות לו מותרות לכל אדם ואם אסורות לכל אדם אסורות לו וכן עובד כוכבים שנתגייר והיה לו יין ואמר ברי לי שלא נטמא בזמן שהוא עשוי ע״ג אחרים אסור לו ואסור לכל אדם ע״ג עצמו מותר לו ואסור לכל אדם ר' עקיבא אומר אם מותר לו מותר לכל אדם ואם אסור לכל אדם אסור לו. פי' שלזה רשות ליכנס ולזה רשות ליכנס ובהך בתרייתא טמאין כיון דיש לשניהם רשות ליכנס זה מפני פתחו וזה מפני מחיצתו וסוכתו. עם הארץ שהניח אוכלין ומשקין על גבי מעיין בכל הספרים כתוב כן ואי אפשר לישבו אם לא נעמידנה בדברים שעם הארץ נאמן כי הנך דתנן בפרק חומר בקודש (דף כד:) דנאמנין ביהודה על טהרת יין ושמן כל השנה כולה ובשעת הגתות והבדים אף על התרומה ובירושלים נאמנים על הקודש ובשעת הרגל נאמנין אף על התרומה ונקיט גבי מעיין רבותא דאפי' עם הארץ שאין חביריו בדילין הימנו לא חיישינן משום דע״ג מעיין אין אחרים משמשין וגבי חנות נקט רבותא דאפי' חבר שעמי הארץ בדילין הימנו חיישינן לפי שבחנות יד הכל ממשמשות. נאמנים עמי הארץ על טבילת טמא מת היינו בגופו. ואין נאמנים על טבילת הדף היינו בכליו כדאמר אביי בפרק חומר בקודש (דף כב:) לא קשיא הא בגופו הא בכליו דכי שיילינן מיניה כלי מטבלינן ליה שמא הטביל כלי בתוך כלי ואע״ג דרבא משני התם שינויא אחרינא לא פליג אשינויא דאביי: הניח כלים כיון דאיפשר לתקן בטבילה לא חשו בכלים אם החמירו ואפי' בכלי חרס משום דלא פליג בכלים. ע״ג אחרים שיש עמי הארץ אחרים שעשו לו קודם שקיבל עליו דברי חבירות והוא אומר ברי לי שבטהרה נעשו וכן עובד כוכבים שנתגייר לענין יין נסך נקט ליה כגון שהיתה לו גת בעוטה שנתעסק בה עובד כוכבים קודם שנתגייר זה והוא אמר ברי לי שלא התחיל למשוך בידו:

משנה ב[עריכה]

אם עם הארץ מכיר את המפקיד שהוא אוכל בתרומה זהיר עליהן שלא יטמאו במת ולא בעו הזאה שלישי ושביעי אבל טמאים מדרס משום אשתו דאין נזהר על אשתו וברייתא דלוקח כלים מאומני עם הארץ ומוסר כלים לאומני עם הארץ לא קשיא מידי כדפרישית בפירקין דלעיל:

בזמן שהיא רוצצת. שהכיסוי דוחק את הבגדים מחמת שהיא מליאה ביותר:

טמאים מדרס. הבגדים דכשאשתו יושבת על התיבה או נשענת עליה מכבדת על הבגדים:

אם אינה רוצצת טמאין מדף. כלומר טומאה קלה לטמא אוכלין ומשקין:

אע״פ שמפתח ביד הבעלים. דחיישי' שמא הסיטם:

משנה ג[עריכה]

ביום ומצא ביום טהור. דסתמא אם היה אדם שם ונגע בו היה מגביהו כדרך מוצא אבידה אבל בלילה אפי' שעה אחת דלא חזי ליה חיישינן שמא נגע בו ולא ראהו: תניא בתוספתא [פ״ט] המאבד והמוצא ברשות היחיד טמאין מדרס וטמא מת ברשות הרבים ועבר עליה לילה אחת טמאין מדרס וטהורין טמא מת ור״ש מטהר שהיה ר״ש אומר איבד מחט ומצא מחט טהור שאני אומר מחט שאבד הוא מחט שמצא ומודים חכמים לר״ש במניח ושכח לרה״ר שאע״פ שעבר עליהן לילה אחת אין טמאין מדרס ובמניח ושכח לרשות היחיד ועבר עליהן לילה אחת טמאין מדרס וטהורין טמא מת המאבד והמוצא בתוך הבית הרי זה טהור מפני שהן בחזקת המשתמר. פי' ברשות היחיד טמאין מדרס אם הוא דבר הראוי למדרס ומטמא במשא טמאין טמא מת ובעי הזאה שלישי ושביעי ואפילו לא עבר עליהן לילה דלא מפליג ברה״י משום חומרא דרה״י דספיקו טמא ומתני' דקתני ביום ומצא ביום טהור ברה״ר: טמאין מדרס וטהורין טמא מת דמחמירינן במדרס טפי מבמת משום דעובד כוכבים ונשים שכיחי מת לא שכיח ומתני' דקתני טמא היינו מדרס וכל מידי דלא חזי למדרס כגון סאה ותרקב וכיוצא בו טמא מגע זב. ור״ש מטהר בין ברה״ר בין ברה״י ואפי' עבר עליהן לילה ולהכי נקט מחט דהוי כעין לילה דלא חזי ליה: במניח ושכח לא החמירו בהן כמו באבדה. שהן בחזקת המשתמר דלא שכיחי התם עובדי כוכבי' ונשי עם הארץ דאיירי בתוך הבית של חבר: ברה״ר טהורים דאינו אלא ספק שמא נגע בהן עובד כוכבים או עם הארץ הילכך ברה״י ספיקו טמא ברה״ר ספיקו טהור: תניא בתוספתא [שם] כלים השטוחים ברה״י למעלה מעשרה טפחים טהורין דברי ר״מ ור״ש אומר (צ״ל אפילו למעלה וכ״ה בתוספתא.) למעל' ממאה אמות טמאין גגו של חבר למעלה מגגו של עם הארץ חבר שוטח שם כלים ומניח שם טהרות אע״פ שעם הארץ יכול לפשוט ידו וליגע הרי אלו טהורות וכן בעובדי כוכבים אינו חושש משו' יין נסך רשב״ג אומר גגו של חבר למעלה מגגו של עם הארץ חבר שוטח שם כלים ומניח שם טהרות ובלבד שאין עם הארץ יכול לפשוט ידו וליגע נפל כליו לתוך בורו של עם הארץ טמא וטהור במלייתו. פי' אע״פ שעם הארץ יכול לפשוט את ידו וליגע. בפרק בתרא דמסכת ע״ז (דף ע:) איתמר חצר שנחלקה במסיפס אמר רב טהרותיו טמאות ובעובד כוכבים אינו עושה יין נסך ור' יוחנן אמר אפי' טהרותיו טהורות ופריך עלה דרב מהא דחבר שוטח שם פירות ומשני אמר לך רב אנא דאמרי כרשב״ג ועליה דר' יוחנן פריך מדרשב״ג ומשני התם אית ליה לאישתמוטי ולומר אמצורי בעלמא קא ממצרנא וקצת קשה דהתם פרך עליה דר' יוחנן מדרבי שמעון בן גמליאל והדר פריך עליה דרב מדתנא קמא ומעיקרא ה״ל לאתויי רישא והדר סיפא:

משנה ד[עריכה]

שהיו גנבים. שפתחו הדלת ולא נכנסו לבית אלא נמלכו והלכו להם:

משנה ה[עריכה]

שלא ברשות. ומירתתה שלא תתפס כגנב וממהרת לצאת אף על פי שלצורך בנו של בעל הבית נכנסה או לצורך בהמתו:

משנה ו[עריכה]

כל המיוחד לאוכל אדם. כגון סתם אוכלין:

טמא טומאת אוכלין. עד שיפסול מאכילת כלב:

וכל שאינו מיוחד לאוכל אדם. כדמפרש כגון גוזל טהור שנפל לגת ומת אפילו בלא גת נמי בעיא מחשבה כדתנן בריש מכילתין דנבלת עוף טהור בעיא מחשבה והיינו בכפרים כדתנן בפרק בתרא דמסכ' עוקצין ואי בכרכים לא בעי מחשבה כדתנן נמי התם ומשום כרכים נקט גת כדאמרינן בפרק בא סימן (דף נ:) דגיתו מאסתו ועשאתו ככפר ובכרכים ובכפר לא פליגי ר' יוחנן בן נורי ורבנן אלא בגת פליגי דמר סבר אף בכרך בעי מחשבה ומר סבר לא בעי מחשבה:

ר' יוחנן בן נורי מטמא. בפרק בא סימן [שם] קאמר ר' יוחנן בן נורי טעמיה מקל וחומר:

העלהו. היינו מעשה ולא דמי להעלהו חרש שוטה וקטן דפ״ב דמכשירין גבי הכשר דלא חשיב מעשה אלא א״כ הפך בהן כדקאמר ר' יוחנן בפ״ק דחולין (דף יג.) משום דאיכא למיתלי דמפני הכנימה עבד ולא שירד עליהם טל ומיהו קשיא דה״נ איכא למימר דלהאכילו לכלב העלהו ולא להאכילו לעובדי כוכבים ושמא הכא במאי עסקינן כגון שהעלהו ונתנו לעובדי כוכבים: תניא בתוספתא [שם] ר' אליעזר אומר משקה סרוח הרי הוא טהור אמרו לו אין המשקה יוצא ידי הפרה ולא ידי הכלב. חטין היוצאות עם גללי הבקר ושעורין היוצאין עם גללי הבהמה אע״פ שחישב עליהן לאוכלין אין מטמאין טומאת אוכלין כינסן לאוכלין מטמאין טומאת אוכלין גללין אע״פ שכנסן למשקה בטלה דעתו גוזל שנפל לתוך הבור של גת חישב עליו לאשפה טהור לכלב טהור דברי ר״ע ר' יוחנן בן נורי מטמא מעשה היה ונמנו עליו חמשה זקנים בלוד וטימאוהו:

משנה ז[עריכה]

אחורי כלים. במסכת טבול יום שנויה משנה זו בתוספתא [פ״א] וכתבתיה בפ' שני דטבול יום ושם פרשתיה:

משנה ח[עריכה]

שהיא קטפרס. שצידה אחד נמוך כעין מדרון:

ומשקה טופח מלמטן. בצד הנמוך והיינו בצק שבלילתה רכה ומשקה שלה טופח אבל מלמעלה בצק שבלילתה עבה ואין בה משקה טופח:

ושלש חתיכות. בין שלשתן כביצה אחת טופח ושתים אינן טופח סדורות זו אצל זו והטופחת מלמטה והשתא האמצעית נוגעת בטופחת והעליונה אינה נוגעת אלא באמצעית ולכך קתני דשלש אינו חיבור משום עליונה דנגיעה אינה מחברת את הבצק אא״כ נושכות כדתנן בפ״ק מקרצות נושכות זו את זו אבל שתים חיבור ולכך נקט משקה טופח מלמטן דאם היה מלמעלה היה המשקה זב בשלשתן ומחברן ור' יוסי סבר דאין משקה מחברן אא״כ רוצצות משקה ורוצצות לשון דוחק הוא כי ההוא דלעיל גבי תיבה מלשון (חולין דף קכה:) טומאה רצוצה ויתכן להיות כשדוחק בבצק המשקה נפלט ממנו:

ואם היה המשקה עומד. שאין העריבה קטפרס:

אפי' כעין החרדל. שבכל כביצה של בצק אין ביחד אלא כעין החרדל מצטרף לכביצה ורבי דוסא סבר דאין אוכל פרור מצטרף פרור מלשון פירורים א״נ פרוד בדלי״ת מלשון שני פרידי עפר על פרידה אחד של תרווד רקב דפרק המפלת (דף כז.) ואכעין החרדל קאי דפרורים קטנים כולי האי אין משקה מחברן א״נ לא מפליג ר' דוסא דלעולם אין משקה מחבר אפי' אוכל כביצה שנחלק לשנים והא דתנן לעיל בפ״ק דאם יש ביניהם משקה טופח אף בתרומה הכל טמא אפי' כרבי דוסא אתיא דהתם לאו מטעם חיבור משקה הוא כדפרישית שם ודווקא במשקין המכשירין פליגי הכא תנאי אבל מי פירות אין מחברין האוכלין כדתנן במס' טבול יום פ״ג (מ״ד) ואפי' ר״א בן יהודה איש ברתותא לא קאמר אלא בעיסה שנילושה במי פירות אבל בשתי חתיכות של בצק מודה דאין מי פירות מחברן וסוגיא דהש״ס במנחות פ' הקומץ רב' (דף כד.) כמ״ד משקה מחבר דבעי רבי ירמיה צירוף כלי וחיבור מים מהו ואם תמצא לומר כיון דמיחבר מיחבר חיבור מים וצירוף כלי מהו כגון שיש בכלי שרת שני חצאי עשרון שאין נוגעין זה בזה ויש חצי עשרון אחר חוץ לכלי המחובר לאחד מאותם שבתוך הכלי ע״י מים כגון דמונחים מים בצנור ונגעי מיא לאחד שבפנים ולאחד שבחוץ דאי נגעה טומאה לזה שבכלי שאינו נוגע במים ונטמא חבירו משום צירוף כלי מהו שיטמא זה את זה של חוץ בחיבור מים אם נגעה טומאה בזה שבחוץ ונטמא חבירו שבכלי בחיבור מים מהו שיטמא האחר בצירוף כלי ודכוותה במסכת זבחים בסוף פרק טבול יום [דף קה.] חיבורי אוכלין ע״י משקין חיבור לטומאה קלה ואין חיבור לטומאה חמורה כגון חצי זית נבילה מכאן וחצי זית נבילה מכאן ומשקה טופח באמצע ונוגע בשניהם מחברן לטמא אוכלין ומשקין הנוגעין באחד מן החצאין אבל אין מחברין לטמא אדם וכלים: תניא בתוספ' (פ״ט) עריבה שהיא טמאה טמא מת אין לשין בה קמח של חולין ואין עורכין בה הגה״ה ואני הצעיר קשיא לי מאי איריא בצק של תרומה אפי' של חולין נמי וא״ת ה״נ ומיירי בשקמח חולין מלמטה מפסיק כמו שמפרש והולך כ״ש דלא ה״ל למנקט בצק של תרומה דהא אמר ובלבד שלא יהא בצק של תרומה נוגע בעריבה ונ״ל דהאי אם רצה דמפרש לא גרסינן ליה ונימא דהוא פירוש דבריית' ואתיא שפיר ע״כ: בצק של תרומה אבל אם רצה מביא קמח של חולין ועורך לתוכה בצק של תרומה ובלבד שלא יהא בצק של תרומ' נוגע בעריבה ר״ש בן אלעזר אומר המזחילה שהיא שותתת ויורדת משקין ובא טמא והפסיקן העליונים טמאין מפני שהם גרורים על גב ידיו והתחתונים טהורין: פי' שהוא טמאה טמא מת שנגעה בטמא מת. אין לשין בה קמח של חולין דאסור לעשות עיסתו בטומאה משום דטבולה לחלה. אבל אם רצה מביא קמח של חולין אפילו הוכשרו החטין דמטמא הקמח הנוגע בעריבה לא חיישינן דאין הקמח חוזר ומטמא בצק של תרומה דאין קמח חיבור זה עם זה להצטרף לכביצה ואף על גב דאוכל מקבל טומאה בכל שהוא לטמא אחרים בכביצה כדתניא בתורת כהנים (ויקרא יא) מכל האוכל אשר יאכל אשר יביא עליו מים יטמא יכול יהא אוכל מטמא בכל שהוא תלמוד לומר אשר יאכל אוכל הנאכל בבת אחת הוי אומר זו ביצת תרנגולת יכול אף ליטמא בכביצה תלמוד לומר מכל האוכל אפילו מקצת אוכל הא כיצד ליטמא בכל שהוא לטמא אחרים בכביצה ואף על פי שהקמח של חולין טמא מתערב עם הבצק של תרומה טהורה אין לחוש בכך דדמי להא דתנן בפ״ק (מ״ה) כחצי ביצה אוכל שני וכחצי ביצה אוכל שלישי שבללן זה בזה שלישי הכא נמי הוה ליה כחצי ביצה טמא וכביצה טהור שבללן זה בזה דהכל טהור דאע״ג דאיכא קמח טובא כיון דלא הוי חיבור כחצי ביצה דמי אבל אי אפשר להעמידה בקמח של חטין שלא הוכשרו דא״כ אפי' של תרומה נמי יביא. מפני שהן גרורין ע״ג ידיו ר״ש בן אלעזר בשטתיה דרבי יהודה במסכת טבול יום (פ״ב מ״ז) ומייתי לה במסכת עבודת כוכבים בפ' ר' ישמעאל (דף ס.) דאמר מפיה ומשוליה טמאה. ובמסכת טבול יום פרק שני פרשתיה:

משנה ט[עריכה]

כיון שהשיקה למקוה טהורה. דקטפרס חיבור ובתוספתא משמע דלענין טופח נקט לה דקתני מקל שהוא מלא משקין טופחים:

עד שיטביל את כולה. קסברי רבנן דקטפרס אינו חיבור כדקתני סיפא:

הנצוק. קילוח צנור הבא מלמעלה למטה בזקיפה כמרזב של גג:

קטפרס. מים הבאים מלמעלה למטה דרך מדרון של תל גבוה וזקוף:

ומשקה טופח ואין בו להטפיח שאם טפח בהם ידו לא יעלה בה משקה שיוכל להטפיח דבר אחר:

אינו חיבור לא לטומאה. אם משקין תלושין הן נגע טמא בתחתון העליון טהור וכן לענין משקה טופח אפילו במקום חלק משקין מכאן ומכאן ומשקה טופח באמצע נגע טמא במשקה טופח משקין שמכאן ומכאן טהורין ואע״פ שמחוברין לו:

ולא לטהרה. גממית שאין בה מ' סאה ונצוק וקטפרס או משקה טופח מחבר גממית זו למקוה שלם אינו חיבור והטובל בגממית לא עלתה לו טבילה:

האשבורן. בקוע ארץ מלחה שנתבקעה ונקוו שם המים חיבור לטומאה ולטהרה כך פי' בקונטרס בפ' שני דגיטין (דף טז.) ובפ' בתרא דמסכת ע״ז (דף עב.) וקשה לר״ת דעד כאן לא פליגי ר״מ ור' יהודה בשילהי אין דורשין (דף יט.) בשלש גממיות דעליונה ותחתונה של עשרים עשרים ואמצעית של מ' אלא בעליונה אי אמרי' גוד אסיק אבל בתחתונה כולהו מודו דמטבילין דאמרינן גוד אחית והכא משמע דאין קטפרס חבור כלל ולאו קושיא הוא דבהדיא פליגי רבנן בתוספת' דמקואות (פ״ג) ואמרו אין מטבילין לא בעליונה ולא בתחתונה אלא באמצעית ומתני' כרבנן ור״ח מפרש דאיירי הכא בשתי גממיות של עשרים עשרים ונצוק או קטפרס מחבר דוקא היכא דמחברי למקוה שלם מודו בתחתונה אבל הכא דליכא מקוה שלם אפי' לר״מ לא הוי חיבור תדע מדנקט התם שלש גממיות ולא אשמעינן פלוגתייהו בשתים של עשרים עשרים והא דמייתי עלה הא דתנן מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות וירדו שנים וטבלו בזה אחר זה ר' יהודה אומר אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור ובעי למידק מהכא דגממית דמותר להטביל מחטין וצנוריות בראשו של ראשון ולא מחלקינן משום מקוה שלם אומר ר״ת דכיון שמים שעל הראשון סופן לירד למקוה כמקוה שלם דמי דאי לא תימא הכי שני אמאי טהור לר' יהודה הא קטפרס הוא ורבי יהודה מודה במתניתין דהכא מדקאמרינן בריש פרק שני דגיטין (דף טז.) דילמא לענין מקוואות ור' יהודה היא אלא על כרחין כיון דסופן לירד למקוה חשיב חבור טפי ונראה דאין ראייה כלל מההיא דגיטין דתיקום מתניתין כר' יהודה דהתם אברייתא דקתני טופח להטפיח חיבור קאי ולא אמתניתין דנצוק וקטפרס דמתני' לא קתני טופח להטפיח חיבור ובהדיא מיתניא מתניתין דהכא לענין השקה ועל כרחין מדקאמר התם דילמא לענין מקוואות ור' יהודה היא משמע דס״ד מעיקרא דלא מיתניא לעניין מקואוות והיינו משום דמתני' דנצוק וקטפרס ומשקה טופח מיתניא לענין השקה ס״ד דעלה מיתניא ההיא דטופח להטפיח חיבור ומסיק דלאו עלה מיתניא אלא לענין מקוואות ור' יהודה היא אבל רבנן פליגי וסברי דלענין מקוה אין טופח להטפיח חיבור ואליבייהו מבעיא לן אי הוי חיבור לעניין ידים וה״ה דמבעיא לן במתניתין דהשקה דקתני משקה טופח אינו חיבור אי טופח דוקא או אפי' להטפיח דידים מדמינן להשקה אבל לר' יהודה אפי' במקום הוי חיבור כ״ש בידים דקילי טפי כדמשמע בפ' כל הבשר (דף קו.) דקאמר כל גופו טובל בהן ידיו ורגליו לא כ״ש ולמאי דפי' ר״ת דחשיב חיבור טפי ברגליו נוגעות במים משום דסופה לירד קשה דבפ' בתרא דמסכת ע״ז (ד' עב:) גבי מערה מחבית לבור קילוח היורד משפת חבית ולמטה אסור דדייק ש״מ נצוק חיבור אי נצוק חיבור אפי' חבית נמי ליתסר וכן בההוא (שם) עובד כוכבים דאנח ידיה אגישתא לימא שאני הכא משום דסופו לירד ועל חנם דחק ר״ת דלעולם אפי' בשתי גממיות דכל אחת של עשרים שרי ר' יהודה בתחתונה והא דנקט אמצעית של ארבעים לרבותא דאפ״ה אסר בעליונה ועוד משום רבנן דפליגי בתוספתא דמקוואות ואסרי אף בתחתונה. הקשה ר״ת דהכא משמע דטופח להטפיח חיבור ובפ״ו (מ״ז) דמקוואות תנן ומייתי לה בסוף פרק שני דיבמות (דף כוו.) עירוב מקוואות כשפופרת הנוד כשתי אצבעות חוזרות למקומן ודחק ר״ת לתרץ דנקט בעי כשפופרת אבל במים סגי בטופח להטפיח ומכח משנתינו לא היה צריך ר״ת לדחוק דמתני' בהשקה והתם במקום אבל משום ר' יהודה דאמר דלענין מקוה נמי הוי חיבור צריך לתרץ כן דעל כרחין מודה ר' יהודה בשיעורא דכשפופרת כדמוכח בפ' שביעי דמקוואות בכמה דוכתי וא״ת לפירוש ר״ת בנקב עגול כשפופרת היכי סגי בטופח להטפיח והלא הנקב עגול הוא ועד שיתמלא חציו אין ברוחב המים כשפופרת ורוחב המים בעינן כשפופרת הנוד כדתנן (צ״ל בפ״ו) בפ' שביעי דמקוואות גבי כותל שבין שני מקואות שנסדק דקתני לשתי מצטרף לערב אינו מצטרף עד שיהא במקום אחד כשפופרת הנוד וגבי נפרץ זה לתוך זה כגון מלמעלה שהפרצה רואה את האויר קתני על רום כקליפת השום על רוחב כשפופרת וי״ל דהתם נמי לא איירי במים אלא בשיעור הפירצה ובתוספתא פליג רשב״ג ואמר טפח מלא רוחב הפרצה ותדע דהא ר' יהודה דאמר טופח להטפיח חיבור פליג התם אשתי וערב ואמר חילוף הדברים ואילו אשיעורא דכשפופרת וקליפת השום לא פליג שמע מינה דלא איירי התם בשיעור המים כלל אלא בשיעור הפרצה. ועוד תניא בתוספתא דמקוואות (פ״ה) קומקום שהוא מלא כלים והשיקו למקוה אע״פ שפיו צר כל שהו כלים שבתוכו טהורין הטהו על צדו עד שיהא בפיו כשפופרת הנוד כלומר דמקילינן טפי כשפיו רואה את האויר כמו בפרצה דכותל אלמא בפיו למעלה לא חיישינן ברוחב כשפופרת ואין לומר משום דכלי שאני דאדרבה מצינו התם ברישא דרבי יהודה מחמיר בכלי דלא מהני ביה נקב כשפופרת לחבר אלא א״כ בפתח גדול בארבעה טפחים וקטן ברובו אע״ג דמודה במקוה דמהני כדמוכח התם בכמה דוכתי ועוד דבסוף פרק חמישי דפרה גבי שתי שקתות קתני בצפים מלמעלה כקליפת השום ולא קתני ברוחב כשפופרת כדקתני גבי פרצה דמקוה אלא ודאי גבי מקוה איירי בשיעור הפרצה ומים המתערבין דרך הפרצה לא בעינן ברוחב חיבור המים כשפופרת וחיבור המים לר' יהודה כדאית ליה ולרבנן כדאית להו וקרי ליה כל שהו ואם תאמר ומאי ניהו שיעורא דרבנן כיון דטופח להטפיח אינו חיבור וי״ל דרבנן בעו כקליפת השום מים בין בנקב כשפופרת בין בפרצה העליונה כדאשכחן בפרה סוף פ״ה (מ״ח) גבי ב' שקתות שבאבן וקדש אחת מהן דקתני אם היו נקובות זו לזו כשפופרת הנוד או שהיו מים צפים על גביהן אפי' כקליפת השום המים שבשנייה מקודשין ועוד יש לפרש דכל מקום שהמים מתערבים דרך נקב או דרך פרצה של מעלה שיעור המים כשיעור הפרצה בין לכשפופרת בין לקליפת השום בין לר' יהודה בין לרבנן ומתיישבת בכך מתני' דכותל וכי פליגי במים צפים מלמעלה מן הכותל בלא פרצה או כי ההיא דקומקמוס דרבנן בעו כקליפת השום ולר' יהודה סגי בטופח להטפיח וניחא השתא הא דתניא בריש חומר בקדש (דף כא:) המים המעורבין עד שיהו מעורבין כשפופרת הנוד משמע שזהו שיעור המים והא דתנן התם גבי סילון דמשיקו אפילו כשעורה ודיו התם לאו בחסר אלא בשלם שאוב ומשיקו לכשר וסגי בכשעורה משום דשאיבה דרבנן כדאמרינן בפרק המוכר את הבית (דף סו:):