משנה חלה ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


חלה פרק ד: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר זרעים · מסכת חלה · פרק רביעי ("שתי נשים") · >>

פרקי מסכת חלה: א ב ג ד

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

שתי נשים שעשו שני קבין, ונגעו זה בזה, אפלו הם ממין אחד, פטורים.

ובזמן שהם של אשה אחת, מין במינו, חייב.

ושלא במינו, פטור.

משנה ב[עריכה]

איזה הוא מין במינו? החיטים אינן מצטרפות עם הכל, אלא עם הכוסמים.

השעורים מצטרפות עם הכל, חוץ מן החיטים.

רבי יוחנן בן נורי אומר: שאר המינים מצטרפין זה עם זה.

משנה ג[עריכה]

שני קבים, וקב אורז או קב תרומה באמצע, אינן מצטרפין.

דבר שניטלה חלתו באמצע, מצטרפין, שכבר נתחייב בחלה.

משנה ד[עריכה]

קב חדש וקב ישן שנשכו זה בזה, רבי ישמעאל אומר: יטול מן האמצע, וחכמים אוסרים.

הנוטל חלה מן הקב, רבי עקיבא אומר: חלה.

וחכמים אומרים: אינה חלה.

משנה ה[עריכה]

שני קבין שניטלה חלתו של זה בפני עצמו ושל זה בפני עצמו, חזר ועשאן עיסה אחת, רבי עקיבא פוטר, וחכמים מחייבין.

נמצא חומרו קולו.

משנה ו[עריכה]

נוטל אדם כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה, לעשותה בטהרה, להיות מפריש עליה והולך חלת דמאי עד שתסרח.

שחלת דמאי נטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף.

משנה ז[עריכה]

ישראל שהיו אריסין לנכרים בסוריא, רבי אליעזר מחייב פירותיהם במעשרות ובשביעית, ורבן גמליאל פוטר.

רבן גמליאל אומר: שתי חלאות בסוריא.

ורבי אליעזר אומר: חלה אחת.

אחזו קולו של רבן גמליאל וקולו של רבי אליעזר.

חזרו לנהוג כדברי רבן גמליאל בשתי דרכים.

משנה ח[עריכה]

רבן גמליאל אומר: שלש ארצות לחלה.

מארץ ישראל ועד כזיב, חלה אחת.

מכזיב ועד הנהר ועד אמנה, שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן.

של אור יש לה שיעור, ושל כהן אין לה שיעור.

מן הנהר ועד אמנה ולפנים, שתי חלות, אחת לאור ואחת לכהן.

של אור אין לה שיעור, ושל כהן יש לה שיעור, וטבול יום אוכלה.

רבי יוסי אומר: אינו צריך טבילה.

ואסורה לזבים ולזבות לנדה וליולדות.

ונאכלת עם הזר על השולחן, וניתנת לכל כהן.

משנה ט[עריכה]

ואלו ניתנין לכל כהן: החרמים, והבכורות, ופדיון הבן, ופדיון פטר חמור, והזרוע, והלחיים, והקיבה, וראשית הגז, ושמן שריפה, וקדשי המקדש, והביכורים.

רבי יהודה אוסר בביכורים.

כרשיני תרומה, רבי עקיבא מתיר וחכמים אוסרים.

משנה י[עריכה]

ניתאי איש תקוע הביא חלות מביתר, ולא קיבלו ממנו.

אנשי אלכסנדריא הביאו חלותיהן מאלכסנדריא, ולא קיבלו מהם.

אנשי הר צבועים הביאו ביכוריהם קודם עצרת, ולא קיבלו מהם, מפני הכתוב שבתורה (שמות כג טז): "וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה".

משנה יא[עריכה]

בן אנטינוס העלה בכורות מבבל, ולא קיבלו ממנו.

יוסי הכהן הביא ביכורי יין ושמן, ולא קיבלו ממנו.

אף הוא העלה בניו ובני ביתו לעשות פסח קטן בירושלים, והחזירוהו, שלא יקבע הדבר חובה.

אריסטון הביא ביכוריו מאפמיא וקיבלו ממנו, מפני שאמרו: הקונה בסוריא, כקונה בפרור שבירושלים.

משנה מנוקדת[עריכה]

(א) שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁעָשׂוּ שְׁנֵי קַבִּין, וְנָגְעוּ זֶה בָּזֶה,
אֲפִלּוּ הֵם מִמִּין אֶחָד,
פְּטוּרִים.
וּבִזְמַן שֶׁהֵם שֶׁל אִשָּׁה אַחַת,
מִין בְּמִינוֹ, חַיָּב;
וְשֶׁלֹּא בְּמִינוֹ, פָּטוּר:
(ב) אֵיזֶה הוּא מִין בְּמִינוֹ?
הַחִטִּים אֵינָן מִצְטָרְפוֹת עִם הַכֹּל,
אֶלָּא עִם הַכֻּסְמִים.
הַשְּׂעוֹרִים מִצְטָרְפוֹת עִם הַכֹּל,
חוּץ מִן הַחִטִּים.
רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר,
שְׁאָר הַמִּינִים מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה:
(ג) שְׁנֵי קַבִּים, וְקַב אֹרֶז אוֹ קַב תְּרוּמָה בָּאֶמְצַע,
אֵינָן מִצְטָרְפִין.
דָּבָר שֶׁנִּטְּלָה חַלָּתוֹ בָּאֶמְצַע,
מִצְטָרְפִין,
שֶׁכְּבָר נִתְחַיֵּב בַּחַלָּה:
(ד) קַב חָדָשׁ וְקַב יָשָׁן שֶׁנָּשְׁכוּ זֶה בָּזֶה,
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: יִטּוֹל מִן הָאֶמְצַע.
וַחֲכָמִים אוֹסְרִים.
הַנּוֹטֵל חַלָּה מִן הַקַּב,
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: חַלָּה;
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינָהּ חַלָּה:
(ה) שְׁנֵי קַבִּין, שֶׁנִּטְּלָה חַלָּתוֹ שֶׁל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְשֶׁל זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ,
חָזַר וַעֲשָׂאָן עִסָּה אַחַת,
רַבִּי עֲקִיבָא פּוֹטֵר,
וַחֲכָמִים מְחַיְּבִין.
נִמְצָא חֻמְרוֹ קֻלּוֹ:
(ו) נוֹטֵל אָדָם כְּדֵי חַלָּה מֵעִסָּה שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ לַעֲשׂוֹתָה בְּטָהֳרָה,
לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עָלֶיהָ וְהוֹלֵךְ חַלַּת דְּמַאי,
עַד שֶׁתִּסָּרֵחַ.
שֶׁחַלַּת דְּמַאי נִטֶּלֶת מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא, וְשֶׁלֹּא מִן הַמֻּקָּף:
(ז) יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ אֲרִיסִין לַנָּכְרִים בְּסוּרְיָא,
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב פֵּרוֹתֵיהֶם בַּמַּעַשְׂרוֹת וּבַשְּׁבִיעִית,
וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל פּוֹטֵר.
רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שְׁתֵּי חַלּוֹת בְּסוּרְיָא;
וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, חַלָּה אַחַת.
אָחֲזוּ קֻלּוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְקֻלּוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
חָזְרוּ לִנְהוֹג כְּדִבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל בִּשְׁתֵּי דְּרָכִים:
(ח) רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַחַלָּה:
מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְעַד כְּזִיב, חַלָּה אֶחָת.
מִכְּזִיב וְעַד הַנָּהָר וְעַד אֲמָנָה,
שְׁתֵּי חַלּוֹת,
אַחַת לָאוּר וְאַחַת לַכֹּהֵן.
שֶׁל אוּר יֶשׁ לָהּ שִׁעוּר,
וְשֶׁל כֹהֵן אֵין לָהּ שִׁעוּר.
מִן הַנָּהָר וְעַד אֲמָנָה וְלִפְנִים,
שְׁתֵּי חַלּוֹת,
אַחַת לָאוּר וְאַחַת לַכֹּהֵן.
שֶׁל אוּר אֵין לָהּ שִׁעוּר;
וְשֶׁל כֹּהֵן יֶשׁ לָהּ שִׁעוּר,
וּטְבוּל יוֹם אוֹכְלָהּ.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
אֵינוֹ צָרִיךְ טְבִילָה.
וַאֲסוּרָה לְזָבִים וּלְזָבוֹת, לְנִדָּה וּלְיוֹלְדוֹת;
וְנֶאֱכֶלֶת עִם הַזָּר עַל הַשֻּׁלְחָן;
וְנִתֶּנֶת לְכָל כֹּהֵן:
(ט) וְאֵלּוּ נִתָּנִין לְכָל כֹּהֵן:
הַחֲרָמִים,
וְהַבְּכוֹרוֹת, וּפִדְיוֹן הַבֵּן, וּפִדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר,
וְהַזְּרוֹעַ, וְהַלְּחָיַיִם, וְהַקֵּבָה,
וְרֵאשִׁית הַגֵּז,
וְשֶׁמֶן שְׁרֵפָה,
וְקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ,
וְהַבִּכּוּרִים.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר בַּבִּכּוּרִים.
כַּרְשִׁינֵי תְּרוּמָה,
רַבִּי עֲקִיבָא מַתִּיר,
וַחֲכָמִים אוֹסְרִים:
(י) נִתַּאי אִישׁ תְּקוֹעַ הֵבִיא חַלּוֹת מִבֵּיתָר, וְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ.
אַנְשֵׁי אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא הֵבִיאוּ חַלּוֹתֵיהֶן מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא, וְלֹא קִבְּלוּ מֵהֶם.
אַנְשֵׁי הַר צְבוֹעִים הֵבִיאוּ בִּכּוּרֵיהֶם קֹדֶם עֲצֶרֶת, וְלֹא קִבְּלוּ מֵהֶם,
מִפְּנֵי הַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה (שמות כג, טז):
"וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה":
(יא) בֶּן אַנְטִינוֹס הֶעֱלָה בְּכוֹרוֹת מִבָּבֶל, וְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ.
יוֹסֵף הַכֹּהֵן הֵבִיא בִּכּוּרֵי יַיִן וְשֶׁמֶן, וְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ.
אַף הוּא הֶעֱלָה בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹת פֶּסַח קָטָן בִּירוּשָׁלַיִם,
וְהֶחֱזִירוּהוּ,
שֶׁלֹּא יִקָּבַע הַדָּבָר חוֹבָה.
אֲרִיסטוֹן הֵבִיא בִּכּוּרָיו מֵאַפַּמְיָא, וְקִבְּלוּ מִמֶּנּוּ,
מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ:
הַקּוֹנֶה בְּסוּרְיָא, כְּקוֹנֶה בְּפַרְוָר שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם:


נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) שתי נשים שעשו שני קבים ונגעו זה בזה אפילו הן ממין אחד פטורין ובזמן שהם של אישה אחת מין במינו חייב ושלא במינו פטור.

(ב) ואיזה הוא מין במינו החיטים אינן מצטרפות עם הכל אלא עם הכוסמין השעורים מצטרפות עם הכל חוץ מן החיטים רבי יוחנן בן נורי אומר שאר המינין מצטרפין זה עם זה.

(ג) שני קבים וקב אורז וקב תרומה באמצע אינן מצטרפין דבר שניטלה חלתו באמצע מצרפן שכבר נתחייב בחלה.

(ד) קב חדש וקב ישן שנשכו זה בזה רבי ישמעאל אומר יטול מן האמצע וחכמים אוסרין הנוטל חלה מן הקב רבי עקיבה אומר חלה וחכמים אומרין אינה חלה.

(ה) שני קבים שניטלה חלתן של זה בפני עצמו ושל זה בפני עצמו וחזר ועשאן עיסה אחת רבי עקיבה פוטר וחכמים מחייבין נמצא חומרו קולו.

(ו) נוטל אדם כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה לעשותה בטהרה להיות מפריש עליה והולך חלת דמאי עד שתסרח שחלת דמאי ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף.

(ז) ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריה רבי אליעזר מחייב פירותיהם במעשרות ובשביעית ורבן גמליאל פוטר רבן גמליאל אומר שתי חלות בסוריה ורבי אליעזר אומר חלה אחת אחזו קולו של רבן גמליאל וקולו של רבי אליעזר חזרו לנהוג כדברי רבן גמליאל בשתי דרכים.

(ח) רבן גמליאל אומר שלש ארצות לחלה מארץ ישראל ועד כזיב חלה אחת מכזיב ועד הנהר ועד אמנה שתי חלות אחת לאור ואחת לכוהן של אור יש לה שעור ושל כוהן אין לה שעור ומן הנהר ומן אמנה ולפנים שתי חלות אחת לאור ואחת לכוהן של אור אין לה שעור ושל כוהן יש לה שעור וטבול יום אוכלה רבי יוסי אומר אינו צריך טבילה ואסורה לזבים ולזבות ולנידות וליולדות ונאכלת עם הזר על השולחן ונתנת לכל כוהן.

(ט) ואלו ניתנין לכל כוהן החרמין והבכורות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור הזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז ושמן שריפה וקודשי המקדש והבכורים רבי יהודה אוסר בבכורים כרשיני תרומה רבי עקיבה מתיר וחכמים אוסרין.

(י) ניתאי איש תקוע הביא חלות מבית תור ולא קיבלו ממנו אנשי אלכסנדריה הביאו חלותיהן מאלכסנדריה ולא קיבלו מהן אנשי הר צבועים הביאו ביכוריהן קודם לעצרת ולא קיבלו מהן מפני הכתוב שבתורה וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה (שמות כג טז).

(יא) בן אטיטס העלה בכורות מבבל ולא קיבלו ממנו יוסף הכוהן הביא ביכוריו יין ושמן ולא קיבלו ממנו אף הוא העלה את בניו ואת בני ביתו לעשות פסח קטן בירושלים והחזירוהו שמא ייקבע הדבר חובה אריסטון הביא ביכוריו מאפמיה וקיבלו ממנו מפני שאמרו הקונה בסוריה כקונה בפרוור של ירושלים.

פירושים[עריכה]