תפארת ישראל על חלה ד

משנה חלה, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

שתי נשים: אורחא דמלתא נקט דסתם נשים מקפידות זע"ז דאשה עיני' צרה [כב"מ דפ"ז א'] וה"ה כל סתם בני אדם:

שעשו שני קבין: ר"ל דהו"ל שיעור חלה יחד:

ונגעו זה בזה: ה"ה אפי' נילש יחד ונקט נגעו רק לרבותא של הדיוק דבידוע שאינן מקפידות אפי' ע"י נגיעה מצטרפי כשנשכו [ י"ד שכ"ו ש"ך סק"ב]:

מין במינו חייב: כשנשכו העיסות או נצטרף בסל:

ושלא במינו פטור: [ועי' ריש מכילתן סי' ד'] והוא הדין באחד קיבר ואחד נאה או בא' כרכם ובשני אין בו מסתמא מקפיד שלא יתערבו אם לא נלושו יחד [שם]. מיהו ביש בכ"א כשיעור מפריש מעיסה על חברתה כשנשכו ואף דבכל עיסות מפריש מזע"ז וא"צ נשיכה רק שיהיה מוקף הכא שאני דמקפיד אתערובתן [ט"ז שם סק"א] אבל שאר ב' עיסות בחו"ל דוקא בנלוש כ"א בפ"ע צריך שיפריש מהמוקף אבל עיסה שלשה וחלקה א"צ מוקף רק שיהא שירים מעיסה שמפריש [שכ"ג ס"א]:

משנה ב

רבי יוחנן בן נורי אומר שאר המינים: ר"ל כוסמין ושבולת שועל ושיפון ועי' פ"א:

מצטרפין זה עם זה: ודוקא לענין חיוב מצטרפים אבל אין תורמין מזע"ז [כפ"ב דתרומ' מ"ו]:

משנה ג

שני קבים: של מין א' החייב בחלה:

או קב תרומה: שאינן חייבין בחלה וקמשמע לן תרומה אף שהוא מין החיוב מה שאין כך אורז ותנא אורז אף שעל ידי טעם דגן אפשר שיתחייב מה שאין כן תרומה דמוע פטור מחלה להכי צריך תרתי:

אינן מצטרפין: אפילו נשכו יחד:

משנה ד

קב חדש וקב ישן: מתבואה ישנה וחדשה והרי אסור להפריש מזע"ז [כתרומות פ"א מ"ה]:

וחכמים אוסרים: מיהו ודאי מצטרפי לחיוב חלה ויטול מכל א' בפ"ע והכי קיימא לן [שכ"ד ס"ח]:

הנוטל חלה מן הקב: ר"ל מעיסה פחותה מכשיעור:

רבי עקיבא אומר חלה: כשהשלים אחר כך להעיסה כשיעור חלה:

משנה ה

רבי עקיבא פוטר: לטעמיה במ"ד:

נמצא חומרו קולו: חומרו של כל מ"ד במ"ד הוא קולו במ"ה וקיי"ל כחכמים [שכ"ו ס"ה]:

משנה ו

חלת דמאי: זאת היא משנה חמורה ורבו בה פירושים. ולפענ"ד לא נשאר לנו לומר אחר שחזרנו על כל הצדדי' אלא דמיירי שקנה עיסה מכותי דגם הנקנה ממנו נקרא דמאי והרי יש בעיסה זו ספק שמא הכותי לעצמו עשא' וכבר הפריש חלתו או שמא למכרה לישראל עשאה ומדלא חייש אלפני עור לא תתן מכשול לא הפריש חלתו ולפיכך החבר שלקח העיסה חייב להפריש חלתו מספק. אבל מדעיסה זו טמאה היא דכותי לא נזהר בטומאה להכי קאמר תנא שאם יש לו עוד עיסה שעשאה הכותי בטהרה כגון שטבל הכותי לפנינו [כנדה ל"ג ב'] או שלשה הכותי במי פירות שאינן מכשירים ואמק"ט. והרי גם בה יש ספק אם הפריש הכותי חלתו. קאמר לן תנא דכיון שחלת שניהן ספק מפריש מהטהורה על הטמאה:

משנה ז

ישראל שהיו אריסין לעובדי כוכבים בסוריא: ארץ זיריען מזרחית צפונית לגבול א"י ועמ"ש פ"ו דדמאי סי' ל"ג:

ורבן גמליאל פוטר: משא"כ בשגוף הקרקע שם של ישראל מודה ר"ג דחייב:

רבן גמליאל אומר שתי חלות בסוריא: א' לאור וא' לכהן ככל חו"ל:

ורבי אליעזר אומר חלה אחת: כא"י:

אחזו קולו של רבן גמליאל: דפטורה ממעשר ושביעית:

וקולו של רבי אליעזר: דאמר חלה א':

חזרו לנהוג: נ"ל דר"ל חזרו חכמים והנהיגום כדברי ר"ג וכו' דכל העושה ב' קולות דסתרי אהדדי נקרא רשע [כעירובין ד"ז א']. וקמ"ל תנא דאף בדרבנן אסור לעשות כתרי קולי דסתרי אהדדי:

כדברי רבן גמליאל בשתי דרכים: משום דלכ"ע הוא רק מדרבנן להכי תפסו לקולא כר"ג דמיקל טפי מר"א:

משנה ח

רבן גמליאל אומר שלש ארצות לחלה: ר"ל חלוקות בדיני חלה. ודע דכזיב הוא אכזיב [הנקרא ציב בלשונם] והנהר הוא נהר שיחר [זיכאר בל"א] והר אמנה [מאנט האר] שלשתן במערב א"י כנראה ממפת הארצות אשר לפנינו. הנהר הוא במקצוע דרומית מערבית ואמנה במקצוע צפונית מערבית וכזיב באמצע ועמ"ש פ"ו דשביעית סימן ט' ובציור שם:

מארץ ישראל ועד כזיב חלה אחת: ר"ל מא"י לצד צפון ועד כזיב מדכבשוה גם עולי בבל ה"ה א"י גמור וחייבת כמותה:

מכזיב ועד הנהר: ר"ל לצד דרום לכזיב:

ועד אמנה: ר"ל מכזיב ולצפון עד אמנה:

שתי חלות: מדנכבש רק מעולי מצרים ולא מעולי בבל וקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא [ואפילו מה שכבשו עולי בבל אין חלתה מה"ת מדלא עלו כולן עם עזרא ובחלה נאמר בבואכם ביאת כולכם] לכן ארצה טמאה כחו"ל ומפרישין ב' חלות כבחו"ל:

של אור יש לה שיעור: דמדהיתה זאת הארץ קדושה תחילה והשתא היא חו"ל דמיא טפי לחלת א"י שנטמא להכי אותה של אור צריכה שיעור א' ממ"ח כעיסה טמאה שבארץ ישראל:

ושל כהן אין לה שיעור: מדהיא רק מד"ס:

מן הנהר ועד אמנה ולפנים: ר"ל בין הנהר לאמנה לפנים מכזיב [ועי' בציור הנ"ל] דשם ח"ל ממש. וה"ה שאר ח"ל:

ואחת לכהן: דהרי צריך להפריש חלה גם בח"ל מד"ס שלא תשתכח תורת חלה ואי יתנוה לכהן הרי מדנטמאה בטומאת ח"ל יאמרו ראינו תרומה טמאה נאכלת ואי ישרפוהו מה"ט עכ"פ מדאינו ידוע לה שום טומאה וודאית יאמרו ראינו תרומה טהורה נשרפת להכי תקנו ב' חלות. דעי"ז מסיק אדעתיה לחקור:

ושל בהן יש לה שיעור: דמדשניהן מד"ס ראוי להרבות בהנאכלת:

וטבול יום: היינו טמא שטבל ולא העריב שמשו:

אוכלה: לחלת אור שבח"ל דמדהיא מד"ס הקילו בה דלא לתסרה רק למי שטומאה יוצא מגופו כבעל קרי זב נדה ולא לנטמאה ממגע טומאה והרי בטבל נטהר מטומאה שמגופו. ולר"ן פרק אלו עוברין דוקא לטומאת מת א"צ הערב שמש אבל לטומאה שמגופו כגון קרי וזב ונדה לא שרי בלי הע"ש:

ונאכלת עם הזר על השלחן: ול"ג העלאה אטו אכילה:

ונתנת לכל כהן: אפי' לאינו אוכל חוליו בטהרה אבל לכהן ע"ה לא. ואנן קיי"ל מדהשתא אין חלה נאכל בא"י א"צ בח"ל רק חלה א' גם אין לה שיעור ונוהגין בכזית גם אין נוהגין להאכילה לקטן או לגדול שטבל לקריו מדאינן כהנים וודאין מיהו מצה בע"פ מותרת לכהן שטבל לקריו ונ"ל משום דלא שכיח' ל"ג בה רבנן. והאוכלה מברך המוציא. ואח"כ אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לאכול תרומה (שו"ע יו"ד, שכב):

משנה ט

ואלו נתנים לכל כהן: אפי' לאינו אוכל חוליו בטהרה אבל לכהן ע"ה לא. ואנן קיי"ל מדהשתא אין חלה נאכל בא"י א"צ בח"ל רק חלה א' גם אין לה שיעור ונוהגין בכזית גם אין נוהגין להאכילה לקטן או לגדול שטבל לקריו מדאינן כהנים וודאין מיהו מצה בע"פ מותרת לכהן שטבל לקריו ונ"ל משום דלא שכיח' ל"ג בה רבנן. והאוכלה מברך המוציא. ואח"כ אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לאכול תרומה (שו"ע יו"ד, שכב):

החרמים: באומר נכסי מוחרמים לה':

והבכורות: תם למזבח ובעל מום לכהן:

ופדיון פטר חמור: שפודהו בשה:

והקיבה: מבהמה כששוחטה נותן לכהן זרוע ימין מפרק ארכובה הנמכרת עם הראש עד רוחב הכתף דהיינו ב' פרקים עליונים של יד הבהמה. והלחיים היינו מפרק של לחי אצל צדעי הבהמה עד למטה בפיק' של גרגרת עם הלשון שביניהם. והקיבה וקיי"ל דאינו נוהג בח"ל [י"ד ס"א סכ"א]:

וראשית הגז: הגוזז ה' כבשים שמשקל צמר כל א' י"ב סלע יתן קצת מהן לכהן ומד"ס יש שיעור לנתינה ה' סלעים ואינו נוהג בח"ל (שו"ע יו"ד שלג, א):

ושמן שרפה: שמן תרומה שנטמא:

וקדשי המקדש: קרבנות המזבח דדוקא קדשי גבול כתרומה וחלה אין ניתנין רק לכהן האוכל בטהרה משא"כ קדשי מקדש וודאי נטהרו הכהנים קודם שיאכלו':

ר' יהודה אוסר בבכורים: מדלא נקרב מהן במזבח לא מזדהרי בטהרתן:

רבי עקיבא מתיר: לתתם לכל כהן לטעמי' פ"ב דמע"ש דאינן אוכל רק ע"י הדחק:

משנה י

ניתאי איש תקוע הביא חלות מביתר: מקום שבח"ל:

ולא קבלו ממנו: דלאכלן א"א מדנטמאו מח"ל ולשריפה א"א דאין טומאה וודאית ידועה בהן ויאמרו ראינו חלה טהור בא"י נשרפה ולהחזירן לח"ל ולשרפן שם א"א שלא יאמרו ראינו חלה יוצאה מא"י לח"ל להכי מניחה עד ע"פ ושורפה עם החמץ:

אנשי הר צבועים הביאו בכוריהם קודם עצרת ולא קבלו מהם: הצריכום להחזירן ולהוציאן מבהמ"ק:

וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה: ר"ל שבועות נקרא חג הקציר ובו מביאין ב' לחם להתיר החדש והבכורים במקדש:

משנה יא

בן אנטינוס העלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו: דהוקשו בכורות למעשר דגן וכמו שאין מביאין תומ"ע מחוצה לארץ כ"כ בכורות אלא ירעו עד שיסתאבו ויאכל לכהנים:

יוסף הכהן הביא בכורי יין ושמן ולא קבלו ממנו: מדלא בצרום מתחלה לכך:

אף הוא העלה את בניו ובני ביתו לעשות פסח קטן: פסח שני:

שלא יקבע הדבר חובה: ורק בפסח ראשון חייבים:

אריסטון הביא בכוריו מאפמיא: מקום בסוריא:

מפני שאמרו הקונה בסוריא בקונה בפרוור: כפרים שסביבות ירושלים אבל תרומה לא דחיישינן שהכהנים יהיו מרדפים אחריה ויצאו מארץ ישראל לסוריא אבל בכורים ע"כ בעלים יביאום למקדש:

בועז

הלכתא גבירתא