משנה חלה ד רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) שתי נשים - שעשו שני קבים,

ונגעו - זה בזה,

אפילו הן ממין אחד - פטורין.

ובזמן, שהם של אשה אחת -

מין במינו - חייב.

ושלא במינו - פטור.

(ב) ואיזה הוא מין במינו? -

החיטים -

אינן מצטרפות עם הכל - אלא עם הכוסמין.

השעורים -

מצטרפות עם הכל - חוץ מן החיטים.

רבי יוחנן בן נורי אומר:

שאר המינין - מצטרפין זה עם זה.

(ג) שני קבים,

וקב אורז,

וקב תרומה באמצע - אינן מצטרפין.

דבר שניטלה חלתו באמצע -

מצרפן - שכבר נתחייב בחלה.

(ד) קב חדש וקב ישן,

שנשכו זה בזה -

רבי ישמעאל אומר:

יטול מן האמצע.

וחכמים - אוסרין.

הנוטל חלה מן הקב -

רבי עקיבה אומר: חלה.

וחכמים אומרין: אינה חלה.

(ה) שני קבים - שניטלה חלתן,

של זה בפני עצמו,

ושל זה בפני עצמו,

וחזר, ועשאן עיסה אחת -

רבי עקיבה - פוטר.

וחכמים - מחייבין.

נמצא -

חומרו - קולו.

(ו) נוטל אדם -

כדי חלה - מעיסה שלא הורמה חלתה,

לעשותה - בטהרה,

להיות מפריש עליה, והולך - חלת דמאי,

עד - שתסרח.

שחלת דמאי -

ניטלת מן הטהור - על הטמא.

ושלא - מן המוקף.

(ז) ישראל, שהיו אריסין לגוים, בסוריה -

רבי אליעזר - מחייב פירותיהם במעשרות, ובשביעית.

ורבן גמליאל - פוטר.

רבן גמליאל אומר:

שתי חלות - בסוריה.

ורבי אליעזר אומר:

חלה אחת.

אחזו -

קולו - של רבן גמליאל,

וקולו - של רבי אליעזר.

חזרו לנהוג -

כדברי רבן גמליאל - בשתי דרכים.

(ח) רבן גמליאל אומר:

שלש ארצות לחלה -

מארץ ישראל, ועד כזיב - חלה אחת.

מכזיב, ועד הנהר, ועד אמנה - שתי חלות.

אחת לאור, ואחת לכוהן,

של אור - יש לה שעור.

ושל כוהן - אין לה שעור.

ומן הנהר, ומן אמנה, ולפנים - שתי חלות.

אחת לאור, ואחת לכוהן,

של אור - אין לה שעור.

ושל כוהן - יש לה שעור,

וטבול יום - אוכלה.

רבי יוסי אומר:

אינו צריך טבילה.

ואסורה - לזבים, ולזבות, ולנידות, וליולדות.

ונאכלת עם הזר - על השולחן.

וניתנת - לכל כוהן.

(ט) ואלו ניתנין לכל כוהן -

החרמין, והבכורות,

ופדיון הבן, ופדיון פטר חמור,

הזרוע, והלחיים, והקיבה,

וראשית הגז, ושמן שריפה,

וקודשי המקדש, והבכורים.

רבי יהודה - אוסר בבכורים.

כרשיני תרומה -

רבי עקיבה - מתיר.

וחכמים - אוסרין.

(י) ניתאי איש תקוע,

הביא חלות - מבית תור,

ולא קיבלו ממנו.

אנשי אלכסנדריה,

הביאו חלותיהן - מאלכסנדריה,

ולא קיבלו מהן.

אנשי הר צבועים,

הביאו ביכוריהן - קודם לעצרת,

ולא קיבלו מהן.

מפני הכתוב שבתורה:

"וחג הקציר, ביכורי מעשיך, אשר תזרע בשדה" (שמות כג טז).

(יא) בן אטיטס,

העלה בכורות - מבבל,

ולא קיבלו ממנו.

יוסף הכוהן,

הביא ביכוריו - יין, ושמן,

ולא קיבלו ממנו.

אף הוא,

העלה את בניו, ואת בני ביתו,

לעשות פסח קטן - בירושלים,

והחזירוהו,

שמא ייקבע הדבר - חובה.

אריסטון,

הביא ביכוריו - מאפמיה,

וקיבלו ממנו,

מפני שאמרו:

"הקונה בסוריה - כקונה בפרוור של ירושלים".

הדף הראשי של משנה חלה ד

משנה חלה, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב