משנה חלה ד רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) שתי נשים - שעשו שני קבים,

ונגעו - זה בזה,
אפילו הן ממין אחד - פטורין.
ובזמן, שהם של אישה אחת -
מין במינו - חייב.
ושלא במינו - פטור.


(ב) ואיזה הוא מין במינו? -

החיטים -
אינן מצטרפות עם הכל - אלא עם הכוסמין.
השעורים -
מצטרפות עם הכל - חוץ מן החיטים.
רבי יוחנן בן נורי אומר:
שאר המינין - מצטרפין זה עם זה.


(ג) שני קבים,

וקב אורז,
וקב תרומה באמצע - אינן מצטרפין.
דבר שניטלה חלתו באמצע -
מצרפן - שכבר נתחייב בחלה.


(ד) קב חדש וקב ישן,

שנשכו זה בזה -
רבי ישמעאל אומר:
יטול מן האמצע.
וחכמים - אוסרין.
הנוטל חלה מן הקב -
רבי עקיבה אומר: חלה.
וחכמים אומרין: אינה חלה.


(ה) שני קבים - שניטלה חלתן,

של זה בפני עצמו,
ושל זה בפני עצמו,
וחזר, ועשאן עיסה אחת -
רבי עקיבה - פוטר.
וחכמים - מחייבין.
נמצא -
חומרו - קולו.


(ו) נוטל אדם -

כדי חלה - מעיסה שלא הורמה חלתה,
לעשותה - בטהרה,
להיות מפריש עליה, והולך - חלת דמאי,
עד - שתסרח.
שחלת דמאי -
ניטלת מן הטהור - על הטמא.
ושלא - מן המוקף.


(ז) ישראל, שהיו אריסין לגוים, בסוריה -

רבי אליעזר - מחייב פירותיהם במעשרות, ובשביעית.
ורבן גמליאל - פוטר.
רבן גמליאל אומר:
שתי חלות - בסוריה.
ורבי אליעזר אומר:
חלה אחת.
אחזו -
קולו - של רבן גמליאל,
וקולו - של רבי אליעזר.
חזרו לנהוג -
כדברי רבן גמליאל - בשתי דרכים.


(ח) רבן גמליאל אומר:

שלש ארצות לחלה -
מארץ ישראל, ועד כזיב - חלה אחת.
מכזיב, ועד הנהר, ועד אמנה - שתי חלות.
אחת לאור, ואחת לכוהן,
של אור - יש לה שעור.
ושל כוהן - אין לה שעור.
ומן הנהר, ומן אמנה, ולפנים - שתי חלות.
אחת לאור, ואחת לכוהן,
של אור - אין לה שעור.
ושל כוהן - יש לה שעור,
וטבול יום - אוכלה.
רבי יוסי אומר:
אינו צריך טבילה.
ואסורה -
לזבים,
ולזבות,
ולנידות,
וליולדות.
ונאכלת עם הזר - על השולחן.
וניתנת - לכל כוהן.


(ט) ואלו ניתנין לכל כוהן -

החרמין,
והבכורות,
ופדיון הבן,
ופדיון פטר חמור,
הזרוע,
והלחיים,
והקיבה,
וראשית הגז,
ושמן שריפה,
וקודשי המקדש,
והבכורים.
רבי יהודה - אוסר בבכורים.
כרשיני תרומה -
רבי עקיבה - מתיר.
וחכמים - אוסרין.


(י) ניתאי איש תקוע,

הביא חלות - מבית תור,
ולא קיבלו ממנו.
אנשי אלכסנדריה,
הביאו חלותיהן - מאלכסנדריה,
ולא קיבלו מהן.
אנשי הר צבועים,
הביאו ביכוריהן - קודם לעצרת,
ולא קיבלו מהן.
מפני הכתוב שבתורה:
"וחג הקציר, ביכורי מעשיך, אשר תזרע בשדה" (שמות כג טז).


(יא) בן אטיטס,

העלה בכורות - מבבל,
ולא קיבלו ממנו.
יוסף הכוהן,
הביא ביכוריו - יין, ושמן,
ולא קיבלו ממנו.
אף הוא,
העלה את בניו, ואת בני ביתו,
לעשות פסח קטן - בירושלים,
והחזירוהו,
שמא ייקבע הדבר - חובה.
אריסטון,
הביא ביכוריו - מאפמיה,
וקיבלו ממנו,
מפני שאמרו:
"הקונה בסוריה - כקונה בפרוור של ירושלים".


הדף הראשי של משנה חלה ד