משנה חלה ב א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת חלה · פרק ב · משנה א | >>
פירות חוצה לארץ שנכנסו לארץ, חייבים בחלה.
יצאו מכאן לשם, רבי אליעזר מחייב, ורבי עקיבא פוטר.
פֵּרוֹת חוּצָה לָאָרֶץ שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ,
- חַיָּבִים בַּחַלָּה.
- יָצְאוּ מִכָּאן לְשָׁם,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב,
- וְרַבִּי עֲקִיבָא פּוֹטֵר:
פירות חוצה לארץ,
- שנכנסו לארץ - חייבין בחלה, ובמעשרות.
- יצאו מכאן, לשם -
- רבי אליעזר - מחייב.
- ורבי עקיבה - פוטר.
אמר השם יתברך "אשר אני מביא אתכם שמה"(במדבר טו, יח), שמה אתם חייבים, ואי אתם חייבים בחוצה לארץ.
ורבי אליעזר אומר, "באכלכם מלחם הארץ"(במדבר טו, יט), בין בארץ בין בחוצה לארץ. ולפיכך אומר שאם יצאו מן הארץ לחוצה לארץ חייבין.
והלכה כרבי עקיבא:
חייבין בחלה. משמע בין ר' אליעזר בין ר' עקיבא מודו ואמרי' בירושלמי (הל' א) תני זו דברי ר"מ אבל ר"י אומר פירות חו"ל שנכנסו לארץ ר' אליעזר פוטר ור' עקיבא מחייב מה טעם דר' אליעזר והיה באכלכם מלחם הארץ (במדבר טו) ולא מלחם חוצה לארץ מה טעם דר"ע הארץ אשר אני מביא אתכם שמה (שם) שמה אתם חייבים בין בפירות חוצה לארץ בין בפירות הארץ ואמרי' התם דהשיב ר"ע לר"א אי אתה מודה לי בשעה שנכנסו לארץ ומצאו קמחין ובציקות דאינון חייבין בחלה ולאו גידולי פטור הן והוא מקבל מיניה כלומר קיבל ר"א תשובתו והא דפטר ר"ע יצאו מיכן לשם דכתיב אשר אני מביא אתכם שמה שמה אתם חייבים ואי אתם חייבים בחוצה לארץ וא"ת היאך ר"ע מחייב בבציקות שמצאו והלא נכרי פוטר אפילו לאחר שנכנסו לארץ יש לומר דר"ע לטעמיה דאמר לקמן בפרק ג' (מ"ו) הכל הולך אחר הקרימה בתנור דאין גלגול נכרי פוטר אלא קרימת תנור פוטרת ובירושלמי (שם) מתמה למה קיבל ר' אליעזר תשובתו של רבי עקיבא דאמר ר' יוסי ותמיה' אני היאך ר"ע מיתב קומי ר' אליעזר והוא מקבל מיניה תמן עד שלא נכנסו לארץ למפרע ירשו דאמר ר' דוסתי בשם ר' שמואל בר נחמן לזרעך אתן אין כתיב כאן אלא לזרעך נתתי שכבר נתתי:
ירושלמי (שם) ר' יונה בעי קומי ר' ירמיה בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמה לחה מהו שתהא אסורה משום חדש אמר ליה למה לא עד כדון לחה אפי' יבשה אמר ליה ואפי' יבשה אפי' קצורה מעתה אפי' חטין בעליה כך אני אומר לא אכלו ישראל מצה בליל פסח א"ר יונה מן דנפקיה תהי בי דלא אמרינן ליה שנייה היא שמצות עשה דוחה מצות לא תעשה על דעתיה דרבי יונה דאמר מצות עשה דוחה לא תעשה אף ע"פ שאינה כתובה בצידה ניחא על דעתיה דר' יוסי דאמר אין מצות עשה דוחה לא תעשה אלא אם כן היתה כתובה בצידה ממה שהיו תגרין נכרים מוכרין להם וכר' ישמעאל דאמר כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר י"ד שנה נאמרו ז' שכיבשו וז' שחילקו התיב ר' בון בר כהנא והכתיב (יהושע ה) ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ולא בחמשה עשר התיב רבי אליעזר בר יוסי קומי ר' דוסא והכתיב ממחרת הפסח יצאו בני ישראל לא בחמשה עשר יצאו פי' לחה חדשה יבשה ישנה משל אשתקד סבר דכולהו אסורין קודם לעומר דהשתא ותימה גדול למה לא התירן העומר של אשתקד ושמא דלא חל איסור חדש עד השתא וגם לא קרב העומר במדבר דביאה כתיב ביה ואז נאסר הכל אפי' ישן ולא היה להם ממה לאכול וקאמר ר' יונה דאתי עשה דמצה ודחי לא תעשה דחדש ור' יוסי פליג וקסבר דלא דחי משום דאין כתיב בצידו ומשני דאכלו מצה ממה שתגרי נכרים מוכרין להם כרבי ישמעאל דלא נאסרו עד לאחר ירושה וישיבה ורבי בון פריך היאך אכלו מצה מן החדש הכתיב ממחרת הפסח דהיינו י"ו ור' אליעזר בר' יוסי משני דאשכחן דקרי לט"ו מחרת הפסח וסוגיא דפ"ק דקידושין (דף לז:) דאמר ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול דאקרוב עומר והדר אכול קסבר דלחמשה עשר קרי ליה מחרת הפסח מ"מ האי קרא (שם) דויאכלו מצות וקלוי בי"ו איירי מדכתיב קלי משמע לפי שעומר התיר חדש כדאשכחן דכתיב ולחם וקלי וכרמל וקרי לט"ו מחרת הפסח לפי שהוא מחרת שחיטת פסח ולי"ו נמי קרי מחרת פסח לפי שהוא מחרת לאכילתו שהפסח נשחט בי"ד ונאכל בליל ט"ו ורבי יוסי דירושלמי פליג אכוליה גמרא דקיימא לן דאתי עשה ודוחה לא תעשה אע"פ שאינו כתוב בצידו ותיקשי ליה מתני' דפ"ב דיבמות (דף כ) דאיסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתיבמת ואפי' מתיבמת היתה אי לאו דגזרי' ביאה ראשונה אטו ביאה שניה וי"ל דסבר ר' יוסי דהאי דחליצה כדבעי למימר בגמ' דרבי רחמנא יבמתו דיש לך אחרת שעולה לחליצה ואינה עולה ליבום ועוד יש לפרש דקרי אין כתוב בצידו ממה שלא נצטוו יחד ממצה וחדש דמצה במצרים וחדש בביאתן לארץ אבל קשה קצת ללישנא דגרסי' בפ' ר' אליעזר דמילה (דף קלב:) ימול בשר ערלתו אע"פ שיש שם בהרת ימול דאתי עשה ודחי לא תעשה ועשה דמילה קדמה ללאו דקוצץ בהרתו ושמא היה מפרש דהיינו או אינו דקאמר:
פירות חוצה לארץ שנכנסו לארץ חייבין בחלה - דכתיב (במדבר טו) אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה, שמה אתם חייבים בין בפירות הארץ בין בפירות חוצה לארץ:
מכאן לשם - מא"י לחו"ל:
ר"א מחייב - דכתיב (שם) והיה באכלכם מלחם הארץ, בין שאתם אוכלים אותו בארץ בין שאתם אוכלים אותו בחו"ל, הואיל ולחם הארץ הוא, חייב בחלה:
ורבי עקיבא פוטר - דשמה משמע ליה מיעוטא, שמה אתם חייבים, ואין אתם חייבים בחוצה לארץ, אע"פ שאתם אוכלים מלחם הארץ. והלכה כרבי עקיבא:
.אין פירוש למשנה זו
פירות חו"ל: מצאתי מוגה במתני' חייבין בתלה ובמעשרות ועיין שם ברמב"ם שנראה משם דאינו גרסא בהדיא במשנה שכתב וז"ל וכן פירות ח"ל שנכנסו לארץ חייבין בחלה שנאמר שמה שמה אתם חייבין בין בפירות הארץ בין בפירות ח"ל ואם נקבעו למעשר ביד ישראל אחר שנכנסו לארץ חייבים במעשרו' מדבריה' ע"כ ותמה עליו שם בכ"מ אמאי קאמר מדבריה' וטען בעדו ז"ל שתי תשובות אחת שבין חלה ובין תרומות ומעשרות הכל מדבריהם ואחרת שכולם מן התורה ע"ש. ופי' הר"ש שירילי"ו ז"ל פירות ח"ל תבואה של ח"ל דחמשה מיני דגן הוא דמחייבי בחלה. שנכנסו לארץ ונגמרה חיובן בארץ לר' עקי' דסבר לק' בפ' אוכלין עראי דבתר קרמו פני' אזלינן והכי איתא בירושלמי נכנסו לארץ היינו שקרמו פני' בארץ מן החוט ולפנים ולרבנן דסברי דבתר גלגול אזלינן היינו דגלגל העיסה בארץ ומשמע דהך רישא בין ר' אליעזר בין ר' עקיבא מודו בה. יצאו מכאן לשם מן הארץ לח"ל למר גלגולן בח"ל ולמר קרמו פני' בח"ל. ר' אליעזר מחייב ור' עקיבא פוטר בירושלמי מפ' פלוגתייהו והאי פיטור דקאמר ר' עקיבא דוקא מדאורייתא הוא אבל מדרבנן פשיטא דמחייב שתי חלות דומיא דסוריא ואמנה וכן כתב הראב"ד ז"ל עכ"ל ז"ל משמע דלא הוה גריס ובמעשרות וכן בירושלמי ליתה ונראה שטעה המגי' ואפשר שדברי הרמב"ם ז"ל אשר שם בהלכות תרומות הטעוהו לחשוב שהיא גירסא במשנה וא"כ איפה תימה הוא שלא הגי' גם ובתרומו' כאשר הוא שם ברמב"ם. ובירו' תני זו דברי ר"מ אבל ר' יהודה אומר פירות ח"ל שנכנסו לארץ ר' אליעזר פוטר ור' עקיבא מחייב מ"ט דר' אליעזר וכו':
יכין
חייבים בחלה: דבשעת גלגול היה בא"י:
יצאו מכאן לשם: מארץ ישראל לחו"ל:
ר' אליעזר מחייב: דלחם הארץ כתיב:
ור' עקיבא פוטר: דשמה תרימו כתיב מיעוטא:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת