משנה חלה א ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת חלה · פרק א · משנה ט | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

החלה והתרומה, חייבין עליהן מיתה וחומש, ואסורים לזרים, והם נכסי כהן, ועולין באחד ומאה, וטעונין רחיצת ידיים והערב שמש, ואינן ניטלין מן הטהור על הטמא, אלא מן המוקף ומן הדבר הגמור.

האומר: כל גרני תרומה וכל עיסתי חלה, לא אמר כלום, עד שישייר מקצת.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַחַלָּה וְהַתְּרוּמָה,

חַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִיתָה וָחֹמֶשׁ,
וַאֲסוּרִים לַזָּרִים,
וְהֵם נִכְסֵי כֹּהֵן,
וְעוֹלִין בְּאֶחָד וּמֵאָה,
וּטְעוּנִין רְחִיצַת יָדַיִם וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ.
וְאֵינָן נִטָּלִין מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא,
אֶלָּא מִן הַמֻּקָף, וּמִן הַדָּבָר הַגָּמוּר.
הָאוֹמֵר: כָּל גָּרְנִי תְּרוּמָה,
וְכָל עִסָּתִי חַלָּה,
לֹא אָמַר כְּלוּם,
עַד שֶׁיְּשַׁיֵּר מִקְצָת:

נוסח הרמב"ם

החלה, והתרומה -

חייבין עליהן - מיתה, וחומש,
ואסורין - לזרים,
והן - נכסי כוהן,
ועולין - באחד ומאה,
וטעונין - רחיצת ידים, והערב שמש,
ואינן ניטלין - מן הטהור על הטמא,
אלא - מן המוקף, ומן הדבר הגמור.
האומר "כל גורני - תרומה",
ו"כל עיסתי - חלה" -
לא אמר כלום - עד שישייר מקצת.

פירוש הרמב"ם

מצינו שקרא השם יתברך לחלה "תרומה", שנאמר "חלה תרימו תרומה"(במדבר טו, כ), ואמר בתרומה "ומתו בו כי יחללוהו"(ויקרא כב, ט), ומי שאכלה מישראל מזיד חייב מיתה בידי שמים, ואם אכלה שוגג נתחייב בתוספת חומש כמו שנתבאר במסכת תרומות.

והם נכסי כהן - לפי שהוא יכול לקדש בהן אשה.

ועולין באחד ומאה - כמו שנתבאר בתרומות.

וטעונים רחיצת ידים - אפילו שיהיו ידיו טהורות. והיא מכלל שמונה עשר דברים שגזרו, ועוד יתבאר זה במקומות רבות מסדר טהרות. וכשנגע(ה) בתרומה או החלה בידו אפילו היא טהורה, ולא נטלה ליגע בהן, כבר פסל אותן, ולפיכך חייב בנטילת ידים לאכול פירות של תרומה, ואינו חייב בזה לא בחולין ולא במעשר, ועוד יתבאר כל אלו הדברים במקומן.

והערב שמש - לאמרו השם יתברך "ובא השמש וטהר, ואחר יאכל מן הקדשים"(ויקרא כב, ז), והעיקר אצלנו ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה, וכבר בארנו זה בתחילת ברכות.

אלא מן המוקף - עניינו מן הדבר שהוא מוקף ומכונס במקום אחד, ולא שיוציא מזו העיסה החלה החייבת בה והחייבת לאותה עיסה האחרת שהיא במקום אחר, ונמצא שהפריש שלא מן המוקף על המוקף. ושיעור המאמר כן "אין נוטלין מן הטהור על הטמא, ואין נוטלין אלא מן המוקף". וכן תרומת הגורן כמו שזכרנו בתרומות.

ומן הדבר הגמור - לפי שנקראת "ראשית", ואמרו "ראשית דגנך - אינו מפריש עד שיהא דגן", עניינו עד שיגמור.

עד שישייר מקצת - עניינו לא נקרא "ראשית" אלא אם נשאר ממנה שיור, והוא אמרם "מראשית, ולא כל ראשית". וכן פסקנו ההלכה במסכת תרומות:

פירוש רבינו שמשון

חייבין עליה מיתה וחומש. זר האוכלן מזיד חייב מיתה בידי שמים דכתיב בתרומה ומתו בו כי יחללוהו (ויקרא כב) וחלה איקרי תרומה:

וחומש. בשוגג קרן לבעלים וחומש לכל כהן שירצה:

ואסורים לזרים. בפ' ב' דבכורים (מי"ו) תנן כי הא מתני' ומייתינן לה בהערל (דף עג) והתם ניחא דאע"ג דתנא חייבין עליהן מיתה תנא ואסורה לזרים משום דבעי למיתני הרי [אלו] בתרומה ובכורים מה שאין כן במעשר דשרי לזר ואפי' איסורא ליכא אבל הכא קשה ועלה דההיא מפרש בירושל' (הל' א) מתני' מסייע לר' יוחנן דאסורה לזרים פתר לה פחות מכשיעור כלומר לר' יוחנן דאמר בפ' בתרא דיומא (דף עג:) חצי שיעור אסור מן התורה ויתכן האי שינוי' במתני' דהכא:

והן נכסי כהן. כדאמרי' בפ' הזרוע גבי ביכורים והן נכסי כהן ליקח בהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה:

וטעונין רחיצת ידים. אפילו לאכילה דפירי כדאמרי' בסוף אין דורשין (ד' יח:) דלאכילה דנהמא אפי' מעשר נמי בעי:

והערב שמש. כדדרשי' בהערל דהעריב שמשו אוכל בתרומה:

ואינו נוטל מן הטהור על הטמא. כדתנן בפ"ב (מ"א) דתרומות ושם פירשתי הטעם:

אלא מן המוקף. עיסה בנגיעה ושאר דברים בלא נגיעה אלא שיהיו במקום אחד כדפרשי' בסוף פ"ג דמעשר שני:

מן הדבר הגמור. מפירות שנגמרה מלאכתן וחלה משתתגלגל העיסה:

עד שישייר מקצת. דחלה ותרומה כתיב בהו ראשית ששיריה ניכרים כדאיתא בפ' ראשית הגז (דף קלו:):

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

חייבין עליהן מיתה - זר האוכלן מזיד חייב מיתה בידי שמים, דחלה אקריא תרומה ובתרומה כתיב (ויקרא כב) ומתו בו כי יחללוהו:

וחומש - האוכלן שוגג משלם קרן לבעלים וחומש לכל כהן שירצה:

ואסורים לזרים - בחנם היא שנויה, דכיון שחייבים הזרים עליהם מיתה וחומש פשיטא דאסורים לזרים. ולרבי יוחנן דאמר חצי שיעור מדאורייתא, מצינן למימר דתנא אסורים לזרים לחצי שיעור שאין בו לא מיתה ולא חומש, אבל איסורא דאורייתא מיהא איכא יא:

והן נכסי כהן - שיכול למכרן וליקח בהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה:

ועולין באחד ומאה - אם נתערבו במאה של חולין:

וטעונים רחיצת ידים - הבא ליגע בהן צריך ליטול ידיו תחלה, שסתם ידים פוסלות את התרומה, ואת החלה שאף היא נקראת תרומה:

והערב שמש - טמא שטבל אינו אוכל בתרומה עד שיעריב שמשו, כדכתיב (ויקרא כב) ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים, והוא הדין לחלה:

ואינן ניטלים מן הטהור על הטמא - גזרה שמא יתרום שלא מן המוקף, משום דמסתפי שמא יגע הטמא בטהור ויטמאנו. ואנן בעינן שהתורם יתרום מן המוקף כדתנן בסמוך:

ואין ניטלין אלא מן המוקף - גרסינן, ופירוש מוקף קרוב וסמוך:

מן הדבר הגמור - שנגמרה מלאכתן, וחלה משתתגלגל העיסה:

עד שישייר מקצת - דחלה ותרומה כתיב בהו ראשית, ובעינן שיהו שיריהן נכרים יב:

פירוש תוספות יום טוב

חייבין עליה מיתה. פירש הר"ב זר האוכלן מזיד וכו'. ובתרומה כתיב ומתו בו כי יחללוהו וכן פירש הרמב"ם והר"ש והך קרא באוכל תרומה בטומאת הגוף הוא דכתיב. ותניא בסוף פרק הנשרפין דמפיק ליה מדסמיך להך קרא בתריה וכל זר לא יאכל קדש. ורש"י בפרק הערל דף עג מפרש למתניתין בכהן טמא שאכל תרומה טהורה. ואולי משום דאשכחן לרב דפליג בהנשרפים (פג:) בזר שאכל תרומה וסבירא דלוקה משום דאני ה' מקדשם הפסיק הענין משום הכי מפרש למתני' דלא תקשה לרב והואיל וכן אין הכרע ממשנתנו אי בטמא אי בזר ולא ה"ל לכ"מ בפ"ו מהלכות תרומות להביא ראיה ממנה לפסק הרמב"ם שהזר במיתה. שאין ממנה ראיה דדלמא בטמא הוא מתני' והכי איתא בהדיא בירושלמי פ"ב דבכורים מתני' פליגא על רב ומשני פתר לה בכהנים [פירוש טמאים] והא תנינן חומש וכי יש חומש בכהנים. ומשני פתר לה לצדדין היא מתני'. רישא בכהנים וסיפא בישראל:

ואסורים לזרים. כתב הר"ב בחנם היא שנויה וכו' ולר"י דאמר חצי שיעור דאוריי' וכו'. כ"כ הר"ש מטעם הירוש' דפ"ב דבכורים מתני' מסייע ליה לרבי יוחנן דאסורה לזרים פתר לה בפחות מכשיעור עכ"ל. וקשה לי דהא אף למאן דאמר דחצי שיעור דרבנן לא בחנם היא שנויה דנוקים לה מדרבנן דהא הכי נמי תני רחיצת ידים דלאו דאורייתא אלא גזירה שביעית מי"ח דבר שפירש הר"ב במ"ד פ"ק דשבת. ואף דמוע פירש הר"ש לעיל במ"ד וכן בפ"ב דבכורים דהוא מדרבנן וקראי דילפינן מינייהו כדפירש הר"ב בפ"ד דתרומות וריש פ"ב דערלה אסמכתות נינהו וכן כתב הרמב"ם בסוף פרק י"ד מהל' תרומות שהוא מדרבנן. ושוב מצאתי כדברי בתוס' דפרק הערל (עג. ) שכתבו בשם הערוך ערך טען דאסור לזרים אצטריך לחצי שיעור דאסור למאן דאמר מדרבנן ולמאן דאמר מדאורייתא עכ"ל. והירושלמי מצאתי בזה הלשון מתני' מסייע לר"י ואסורים לזרים פתר לה פחות מכשיעור. ונראה בעיני שטעות סופר יש וצ"ל מתני' פליגא לר"י וקאי אדלעיל מיניה ר"ח בשם ר' יוחנן זר שאכל תרומה בעון מיתה וכו' מתני' פליגא על רב וכו'. ומשני לה כמו שהבאתיו לעיל. והשתא פריך מתני' על ר"י מדקתני ואסורים לזרים שמע מיניה דאין כאן עון מיתה אלא איסור בעלמא. ומשני דר"י פתר לה לאסורא בחצי שעור. ולא קאי השתא למימרא אי מדאורייתא אי מדרבנן. אלא קאמר דהכי פתר ללישנא דאסורים כי היכי דלא תקשה עליה דאין מיתה לזר האוכל תרומה:

[וטעונין רחיצת ידים. פירש הר"ב הבא ליגע בהן וכו'. כמ"ש הר"ב בפ"ק דשבת משנה ד בגזרה השביעית. ועי' בפרק שני דחגיגה מ"ו מ"ש שם בס"ד]:

והערב שמש. עיין מ"ש בריש מסכת ברכות:

המוקף. עיין מה שכתבתי במשנה ג פרק ד דתרומות:

ומן דבר הגמור. עיין בפירוש הר"ב סוף פרק קמא דתרומות ומה שכתבתי שם:

עד שישייר מקצת. כתב הר"ב דכתיב ראשית ובעינן שיהו שירים נכרין. כלומר דאי אין שירים אין כאן ראשית. ולשון הגמרא בפרק ראשית הגז ראשית ששיריה ניכרין.

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יא) (על הברטנורא) וקשיא לי דהא אף למ"ד דרבנן לא בחנם היא שנויה דנוקים לה מדרבנן דהא ה"נ תני רחיצת ידים דלאו דאורייתא אלא מי"ח דבר ואף דימוע הוא מדרבנן. תוי"ט וע"ע:

(יב) (על הברטנורא) כלומר דאי אין שיריים אין כאן ראשית ולשון הגמרא בפרק ראשית הגז ראשית ששיריה נכרין:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

החלה והתרומה וכו':    בירושלמי קשיא לי' דמהיכא תיסק אדעתין דחלה שריא לזרים דאיצטריך למיתני והא בהדיא כתיב בה תרומה ומפ' דסד"א כיון דכתיב חלה חולין הוא ומותר לגלגל עיסתו בה והאי דקרי לה תרומה משום דטבלא אבל מכי אפרשה היא גופא שריא דומיא דמעשר ראשון דמיקרי תרומה ומפ' בפ' יש מותרות דהיינו דטביל כתרומה ומכי אפרשה שרי לזרים. וחומש כשאכלה זר בשוגג קרן לבעלים וחומש לכל כהן שירצה והחומש קדוש כתרומה והיינו דתני תנא ואסורין לזרים דחומש וקרן תרוייהו אסורין לזרים כדאיתא בפ' האוכל שוגג ובפ' שני דבכורים תני כה"ג ובגמ' מפ' מתני' מסייעא לר' יוחנן דאמר חצי שיעור אסור מן התורה ומיהו לריש לקיש דלית לי' חצי שיעור אסור צריך לומר כדפרישית. וטעונין רחיצת ידים גבי חלה אגב גררא נסבי' דהויא פת ואפי' בחולין בעיא נטילה אלא אגב תרומה נסבה דבתרומה אף לאכילת פירות בעי נטילת ידים דידים שניות הן ופוסלות את התרומה. הר"ש שירילי"ו ז"ל:

ואין ניטלין אלא מן המוקף:    גרסי' עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט מתוך פי' הרמב"ם ז"ל משמע דל"ג גבי מוקף ואין ניטלין שכ' ושיעור המאמר כן אין ניטלין מן הטהור על הטמא ואין ניטלין אלא מן המוקף וכן ג"כ פי' הר"ש שירילי"ו ז"ל:

אלא מן המוקף:    עיסה בנגיעה ושאר דברים בלא נגיעה אלא שיהיו במקום אחד ה"ר שמשון ז"ל ומ"מ עיין במה שכתב בפירקי' דלקמן סי' ד'. ור"א פליג עלה בסוף פירקין דלקמן דנטלת מן הטהור על הטמא:

האומר כל גרני וכו':    בחולין פ' ראשית הגז (חולין דף קל"ו) דייק הא כל גזי ראשית דבריו קיימין [הגהה וכתוב בספר הלבוש בי"ד סי' של"ג סעיף ו' וז"ל ואע"ג דקיי"ל במקום שנאמר ראשית דבעי' ראשית ששירי' ניכרים נ"ל היינו בדבר שיש בו משום קדושה שיש בו חיוב הפרשה משום הסוד שיש בו להבדיל הקודש מן החול כי לא רצה הי"ת שיהיו הכחות של קדש וחול מעורבין לפיכך אם מפריש יותר מראשית לא עשה ולא כלום שעדיין נשארו קדש וחול מעורבין אבל הכא ליכא במתנות שום קדושה אלא משום לבוש הכהן קפיד רחמנא המוסיף ה"ז משובח ותע"ב ולא אמרה התורה ראשית אלא להקל על הנותן שיוצא ידי חובתו אפי' בראשית של כל דהו דסתם ראשית כל דהו משמע כמ"ש ז"ל בתרומה אפי' חטה א' פוטרת כל הכרי נ"ל עכ"ל. עוד כתב שם סעיף י"ב וז"ל ויכול להפריש ראשית הגז אפי' מחדש שגזז בשנה זו על הישן שגזז בשנה שעברה ואע"ג דגבי תרומה אין מפרישי' מחדש על הישן דשנה בשנה כתיב ואיכא למ"ד דילפי' נתינה נתינה ראשית הגז מתרומה נ"ל אפי' למ"ד ג"ש מודה הכא דמפריש מן החדש על הישן דדוקא גבי תרומה שיש בה משום קדושה שייך לומר שאין כחות הקדושות מצטרפי' אבל הכא דאלבישת כהן קפיד רחמנא למה לא יצטרפו ומטעם זה ג"כ אם היו לו ב' מיני גיזה א' רע וא' טוב לא יתן מן הרע על הטוב כמו בתרומה דכיון דאלבישת כהן קפיד רחמנא יתן לו כל א' לפי שיעורו ואם יתן לו מן הטוב על הרע תע"ב עכ"ל ז"ל:] ותניא אידך לא אמר כלום אלא לאו ש"מ הא דקתני לא אמר כלום ר' אלעאי היא דמקיש ראשית הגז לתרומה דכתיב ראשית דגנך וכו' וראשית גז צאנך ומתני' דדייקי' מינה הא כל גזי ראשית דבריו קיימין רבנן היא דלא מקישי ראשית הגז לתרומה והקשו שם תוס' ז"ל תימה בתרומה גופה מנלן דבעינן ששירי' ניכרין אי מדכתיב ראשית בראשית הגז נמי כתיב ראשית ומה צריך למילף מתרומה וי"ל דהא דבעינן בתרומה שירי' ניכרין משום דילפי' תרומה מחלה דחלה נקראת תרומה ובחלה כתיב מראשית דמשמע ולא כל ראשית עכ"ל ז"ל. ונראה מן הירושלמי דריש פאה דלאו סתמא היא דהא פלוגתא דתנאי היא בפ"ד דתרומות דתנן התם המרבה בתרומה וכו':

תפארת ישראל

יכין

החלה והתרומה חייבין עליה מיתה וחומש:    זר שאכלן במזיד חייב מיתה בידי שמים ובשוגג משלם קרן לבעלים וחומש לכל כהן שירצה:

ואסורים לזרים:    אפי' חצי שיעור:

והם נכסי כהן:    יכול למכרן לכהן אחר ולקנות בהן מה שירצה:

ועולין באחד ומאה:    בנתערב א' בק' בטל:

וטעונין רחיצת ידים:    דסתם ידים שניות הן ושני פוסל לתרומה ולהכי אסור ליגע בהן בלי נט"י [ועי' תוס' ב"מ נ"ג א']:

והערב שמש:    טמא שטבל אינו אוכלן בלי הע"ש:

ואין ניטלין מן הטהור על הטמא:    דמתוך שירא שיגעו זב"ז ויתטמא לא יקרבם יחד ויתרום שלא מן המוקף:

אלא מן המוקף:    ר"ל ואין ניטלין רק ממוקף ר"ל קרוב וסמוך ואפי' הפסק כלי שרי כרתוי"ט פ"ד דטבו"י כ"כ ע"ר זצוק"ל:

ומן הדבר הגמור:    תרומה כשנגמ' מלאכתן כפ"ק דמעשר וחלה משתתגלגל העיסה:

עד שישייר מקצת:    מדכתיב גבייהו ראשית ששיריה נכרין:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים