משנה חגיגה ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


חגיגה פרק ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר מועד · מסכת חגיגה · פרק שני ("אין דורשין") · >>

פרקי מסכת חגיגה: א ב ג

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

אין דורשין בעריות בשלשה.

ולא במעשה בראשית בשנים.

ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו.

כל המסתכל בארבעה דברים, ראוי לו כאילו לא בא לעולם, מה למעלה, מה למטה, מה לפנים, ומה לאחור.

וכל שלא חס על כבוד קונו, ראוי לו שלא בא לעולם.

משנה ב[עריכה]

יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך, יוסי בן יוחנן אומר לסמוך.

יהושע בן פרחיה אומר שלא לסמוך, נתאי הארבלי אומר לסמוך.

יהודה בן טבאי אומר שלא לסמוך, שמעון בן שטח אומר לסמוך.

שמעיה אומר לסמוך. אבטליון אומר שלא לסמוך.

הלל ומנחם לא נחלקו.

יצא מנחם, נכנס שמאי. שמאי אומר שלא לסמוך, הלל אומר לסמוך.

הראשונים היו נשיאים, ושניים להם אבות בית דין.

משנה ג[עריכה]

בית שמאי אומרים, מביאין שלמים ואין סומכין עליהם, אבל לא עולות.

ובית הלל אומרים, מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהם.

משנה ד[עריכה]

עצרת שחל להיות בערב שבת, בית שמאי אומרים, יום טבוח אחר השבת.

ובית הלל אומרים, אין יום טבוח (אחר השבת).

ומודים שאם חל להיות בשבת, שיום טבוח אחר השבת, ואין כהן גדול מתלבש בכליו, ומותרין בהספד ותענית, שלא לקיים דברי האומרין עצרת אחר השבת.

משנה ה[עריכה]

נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה.

ולקודש, מטבילין.

ולחטאת, אם נטמאו ידיו, נטמא גופו.

משנה ו[עריכה]

הטובל לחולין והוחזק לחולין, אסור למעשר.

טבל למעשר והוחזק למעשר, אסור לתרומה.

טבל לתרומה, והוחזק לתרומה, אסור לקודש.

טבל לקודש והחזק לקודש, אסור לחטאת.

טבל לחמור, מותר לקל.

טבל ולא הוחזק, כאלו לא טבל.

משנה ז[עריכה]

בגדי עם הארץ מדרס לפרושין.

בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה.

בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש.

בגדי קודש מדרס לחטאת.

יוסף בן יועזר היה חסיד שבכהנה, והיתה מטפחתו מדרס לקודש. יוחנן בן גודגדא היה אוכל על טהרת הקודש כל ימיו, והיתה מטפחתו מדרס לחטאת.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה חגיגה ב ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו וכל המסתכל בארבעה דברים רתוי לו כאילו לא בא לעולם מה למעלן מה למטן מה לפנים מה לאחור וכל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו כאילו לא בא לעולם.

(ב) יוסף בן יועזר אומר שלא לסמוך יוסף בן יוחנן אומר לסמוך יהושע בן פרחיה אומר שלא לסמוך ניתאי הארבלי אומר לסמוך יהודה בן טבאי אומר שלא לסמוך שמעון בן שטח אומר לסמוך שמעיה אומר לסמוך אבטליון אומר שלא לסמוך הלל ומנחם לא נחלקו יצא מנחם ונכנס שמאי הלל אומר לסמוך שמאי אומר שלא לסמוך הראשונים היו נשיאים והשנים אבות בית דין.

(ג) בית שמאי אומרין מביאין שלמים ואין סומכין עליהן אבל לא עולות בית הלל אומרין מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהן.

(ד) עצרת שחלה להיות ערב שבת בית שמאי אומרין יום טבוח לאחר שבת בית הלל אומרין אין לה יום טבוח מודים שאם חלה להיות בשבת שיום טבוח לאחר שבת ואין כוהן גדול מתלבש בכליו ומותרים בספד ובתענית שלא לקיים את דברי האומרים עצרת לאחר שבת.

(ה) נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה ולקודש מטבילין ולחטאת אם נטמאו ידיו נטמא גופו.

(ו) טבל לחולין הוחזק לחולין ואסור למעשר טבל למעשר הוחזק למעשר ואסור לתרומה טבל לתרומה הוחזק לתרומה ואסור לקודש טבל לקודש הוחזק לקודש ואסור לחטאת טבל לחמור מותר לקל טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל.

(ז) בגדי עם הארץ מדרס לפרושים בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש יוסף בן יועזר היה חסיד שבכהונה והייתה מטפחתו מדרס לקודש יוחנן בן גודגדה היה אוכל בטהרת הקודש כל ימיו והייתה מטפחתו מדרס לחטאת.

פירושים[עריכה]