משנה חגיגה ב ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת חגיגה · פרק ב · משנה ז | >>
בגדי עם הארץ מדרס לפרושין.
בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה.
בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש.
בגדי קודש מדרס לחטאת.
יוסף בן יועזר היה חסיד שבכהנה, והיתה מטפחתו מדרס לקודש. יוחנן בן גודגדא היה אוכל על טהרת הקודש כל ימיו, והיתה מטפחתו מדרס לחטאת.
בִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ מִדְרָס לִפְרוּשִׁין.
- בִּגְדֵי פְּרוּשִׁין, מִדְרָס לְאוֹכְלֵי תְּרוּמָה.
- בִּגְדֵי אוֹכְלֵי תְּרוּמָה, מִדְרָס לְקֹדֶשׁ.
- בִּגְדֵי קֹדֶשׁ מִדְרָס לְחַטָּאת.
- יוֹסֵף בֶּן יוֹעֶזֶר הָיָה חָסִיד שֶׁבַּכְּהֻנָּה, וְהָיְתָה מִטְפַּחְתּוֹ מִדְרָס לְקֹדֶשׁ.
- יוֹחָנָן בֶּן גֻּדְגְּדָא הָיָה אוֹכֵל עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ כָּל יָמָיו,
- וְהָיְתָה מִטְפַּחְתּוֹ מִדְרָס לְחַטָּאת:
בגדי עם הארץ - מדרס לפרושים.
- בגדי פרושים - מדרס לאוכלי תרומה.
- בגדי אוכלי תרומה - מדרס לקודש.
- יוסף בן יועזר,
- היה חסיד שבכהונה,
- והיתה מטפחתו - מדרס לקודש.
- יוחנן בן גודגדה,
- היה אוכל בטהרת הקודש - כל ימיו,
- והיתה מטפחתו - מדרס לחטאת.
פרושים - הם אוכלי חולין בטהרה ונזהרין מן הטומאות כולן תמיד, וכמו כן שומרין מאכליהן ומשתיהן כדי שיהיו טהורין.
ועניין מדרס לפרושים - כי הם כשהיו נוגעים בבגדיהם נטמאו כאילו נגעו במדרס הזב וצריכין טבילה.
וכבר אמרו כי זו המשנה חסר ממנה מעלה אחת, וכי סדר אלו המעלות כולן כן - בגדי עם הארץ מדרס לפרושים, בגדי פרושים מדרס לאוכלי מעשר, בגדי אוכלי מעשר מדרס לאוכלי תרומה, בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש, בגדי קדש מדרס לחטאת.
ומאמרם רבי יוחנן בן גודגדא היה אוכל וכו' - תדע שחולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו לפי שכבר אמרנו "בגדי קדש מדרס לחטאת", ואמר בזה שהיה אוכל חולין שנעשו על טהרת הקדש מטפחתו מדרס לחטאת.
וכבר נתבאר בסוף נדה כי זאת המשנה ראשונה, ושהם חזרו לומר כי חולין שנעשו על טהרת הקדש אינן כקדש בכל הדברים אבל במקצתן, ועוד יתבאר כל זה במקומות מסדר טהרות.
ועוד ימנה בפרק שלאחר זה דברים יתירים בטהרת הקדש על התרומה, ואמרו בהן אחד עשר מעלות שנו כאן, ששה ראשונות בין לקדש בין לחולין שנעשו על טהרת הקדש, אחרונות לקדש אבל לא לחולין שנעשו על טהרת הקדש.
ולא יתערב לך אוכל חולין בטהרה עם אוכל על טהרת הקדש, כי אוכל חולין בטהרה ישמור מכל דבר שיטמא החולין כדי שיהיו אותם החולין טהורים, ואוכל על טהרת הקדש ישמור מכל מה שיטמא הקדש, וישים אותן חולין כאילו הם בשר חטאת או אשם. ועוד יתבאר זה במסכת טהרות ומיני הטומאות שהן מטמאות החולין והמטמאות התרומה והמטמאות הקדש, ושם יתבארו אלו ההלכות כולם באור היטב לגמרי:
מדרס - אב הטומאה לטמא אדם וכלים כמדרס הזב שמטמא אדם וכלים, כדכתיב (ויקרא טו כא): "וכל אשר יגע במשכבה יכבס בגדיו":
לפרושים - לאוכלי חוליהם בטהרת חולין:
בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה - כאן חסר מעלה אחת. והכי אבעי ליה למתני, בגדי פרושים מדרס לאוכלי מעשר שני. בגדי אוכלי מעשר שני מדרס לאוכלי תרומה, דהיינו לכהנים בתרומתן. וכל הני מעלות מדברי סופרים נינהו, שאמרו אין שמירת טהרתן של אלו חשובה שמירה אצל אלו. ומתוך שהן אצל אלו כאילו לא שמרום, גזרו בבגדיהם שמא ישבה עליהם אשתו נדה יב, והרי הן מדרס הנדה:
היה אוכל על טהרת הקודש - היה אוכל חולין שלו בטהרה כאילו היה קודש. שהיה נזהר בהן מכל טומאה המטמא את הקודש יג:
והיתה מטפחתו מדרס לחטאת - אבל לא לקודש. דקסבר האי תנא חולין שנעשו על טהרת הקודש כקודש דמו. ואין כן הלכה. דחולין שנעשו על טהרת הקודש לאו כקודש דמו לכל הדברים. כדאיתא בסוף מסכת נדה:
בגדי עם הארץ מדרס לפרושים. פי' הר"ב כמדרס הזב וכדמסיק לקמן שמא ישבה עליהן אשתו נדה כדאיתא בפ"ב דחולין דף ל"ה. והתם מסקי התוספת. וכן בפ"ד דנדה דף ל"ד. דאילו ע"ה עצמו אינו עושה מדרס. וטעמא דאין רוב הצבור יכולין לעמוד בגזירה זו דלא ימצא לעולם אדם מעביר חבית ממקום למקום. וכיוצא בזה בפי' משנה ה' פרק דלקמן משא"כ רוקו דעם הארץ. [דתנן במשנה ב' פרק דלקמן] דיכולין להזהר ועיין משנה ה' ו' פ"ז דטהרות. ומה"ט אתי שפיר דקתני בגדי ע"ה ולא קתני דע"ה עצמו כזב. וכן בכולהו דוקא בגדים אבל אינהו לא. ולפי זה מאי דנקט הר"ב כמדרס הזב לענין דינא נקט. דמדרס נדה ומדרס זב שוים הם. אבל הגזירה משום אשתו נדה היא כמ"ש לקמן ולשון הר"ב כולו לשון רש"י הוא. והכתוב שהביא הר"ב וכל אשר יגע במשכבה. ובפירוש רש"י כתוב במשכבו. ושניהם לא דייקי. דהך קרא שכתב הר"ב בנדה כתיב. ורש"י דנקט במשכבו דכתיב בזב. מיהו רישיה דקרא ואיש והתוספת דהכא הביאו ירושלמי. דע"ה אצל תרומה הוי כזב. והרמב"ם בפי"ג מהלכות אבות הטומאות כתב וכן עמי הארץ עצמן כזבין לטהרות. ומתני' דטהרות מפרש בטעם אחר כנזכר בפירושו שם. ואפ"ה לא קשיא. אמאי נקט בגדי כו' דבאינך כולהו כתב דבגדים דוקא אבל אוכליהם טהורין הן לשלמעלה מהן וכתב כ"מ שכן הוא בירושלמי. ולסברא זו י"ל. איידי דאינך דבגדים דוקא נקט גבי ע"ה נמי בגדי כו'. [ועיין במשנה ג' ה' פי"א דפרה]:
עם הארץ. עיין מ"ש בסוף משנה ח' פ"ד דחלה:
על טהרת הקדש. שהיה נשמר מכל מה שיטמא הקדש. וישים אותם חולין כאילו הם בשר חטאת או אשם. אבל אוכל חולין בטהרה לא ישמר אלא מכל דבר שיטמא החולין כדי שיהיו אותם החולין טהורים. רמב"ם:
והיתה מטפחתו מדרס לחטאת. כתב הר"ב אבל לא לקדש כו'. ואין כן הלכה. עיין במשנה ה' פ"ב דחולין. ומשנה ב' פ"ב דטהרות. ומ"ש דלאו [כקדש דמי] לכל הדברים כו'. עיין סוף פ"ב דטהרות:
(יב) (על הברטנורא) דאלו עם הארץ עצמו אינו עושה מדרס וטעמא דאין רוב הצבור יכולין לעמוד בגזירה זו דלא ימצא לעולם אדם מעביר חבית ממקום למקום מה שאין כן רוקו דעם הארץ דיכולין להזהר. ומהאי טעמא אתי שפיר דקתני בגדי ע"ה ולא קתני דע"ה עצמו כזב וכן בכולהו דוקא בגדים אבל אינהו לא. תו' ועתוי"ט:
(יג) (על הברטנורא) וישים אותם חולין כאלו הם בשר חטאת או אשם אבל אוכל חולין בטהרה לא ישמר אלא מכל דבר שיטמא החולין כדי שיהיו אותם החולין טהורים. הר"מ:
בגדי עם הארץ: פ' השוחט (חולין דף ל"ה) ותוס' ס"פ הניזקין (גיטין דף ס"א) ודפ' השוחט (חולין דף ל"ד) ודפ' קבלה דף י"ז ודפ' בנות כותים (נדה דף ל"ד) ושם בגמ' דף ל"ג:
מדרס לפרושים: שמא ישבה עליהן אשתו נדה אבל ע"ה עצמו אינו עושה מדרס וטעמא דאין רוב הצבור יכולין לעמוד בגזרה זו דלא ימצא לעולם שום אדם שירצה להעביר חבית ממקום למקום. וז"ל הרשב"א ז"ל בחדושיו ס"פ הניזקין הא דמפרש התם בחולין שמא ישבה עליהן אשתו נדה איכא מ"ד דלאו אבגדי ע"ה קאי דע"ה איהו גופיה מטמא לה בישיבתו עליהן אלא אשל פרושין קאי ונראה דאכולהו קאי אלא דלא בעי לאוקמינהו בתרי ספיקא כלומר ע"ה ומשום טומאת עצמו ופרושין משום אשתו הלכך כללינהו כולהו בחד טעמא כיון דהוא טעמא מספיק לכולהו וא"נ דכל היכא דמצי לאוקמא בספק טומאה חמורה דאורייתא לא מוקי לה בספק טומאה קלה דרבנן כך נ"ל עכ"ל ז"ל:
יוחנן בן גודגדא: היה אוכל על טָהֳרַת וכו' כך נקד החכם ה"ר מנחם דילונזאנו ז"ל כמו ולא בטהרת הקדש בד"ה ב' ל': ובגמ' אמר רב מרי ש"מ חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמי דקתני היה אוכל על טהרת הקדש כל ימיו והיתה מטפחתו מדרס לחטאת לחטאת אין לקדש לא אלמא קסבר חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו וכן פירשו ר"ע ז"ל: וביד רפ"ג דהלכות פרה אדומה וסי' ב' ורפ"י דהלכות מטמאי משכב ומושב וס"פ ט"ז דהלכות טומאת אוכלין:
יכין
מז) בגדי עם הארץ מדרס דינן כמדרס הזבה, שמטמאין אדם וכלים, דשמא ישבה עליהן אשתו נדה. אבל כשלובש בגדים שנותן לו החבר, אין עושה מדרס. אף שתחלה היה לבוש בגדיו. והרי מדרס ממש אף כשפירש הזב ממנו מטמא אדם וכלים והרי לעניין מעיינותיו הוא כזב. אפ"ה בגדיו רק מדרס דרבנן הוא, מספיקא, ולא גזרו חכמים גזירה שאין הצבור יכולין לעמוד בו [תוס' חולין דל"ה ב']:
מח) לפרושין הן החברים שפורשין מע"ה כדי לאכול חולין בטהרת חולון:
מט) בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה חסר כאן בבא א'. בגדי פרושים מדרס לאוכלי מעשר שני. ושל אוכלי מעשר שני מדרס לאוכלי תרומה:
נ) בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש לאוכלי קודש:
נא) בגדי קודש מדרס לחטאת למתעסקים במי פרה ובאפרה:
נב) והיתה מטפחתו טוך שלו שמתקנח בו ידיו בסעודה:
נג) מדרס לקודש קמ"ל דטעם המעלות לאו משום שיש בכל מעלה תחתונה הדיוטים שמזלזלים בה ויקילו גם במעלה שלמעלה מזו, להכי נקט הנך דאפילו חסידים היו מטפחתם מדרס:
נד) יוחנן בן גודגדא היה אוכל חולין שלו:
נה) והיתה מטפחתו מדרס לחטאת אבל לא לקודש עצמו, מדנשמר מכל טומאה שמטמא את הקודש, להכי כקודש דמי. מיהו קיי"ל דלאו כקודש דמי:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רבינו חננאל |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש | גבורות ארי | בן יהוידע