משנה חגיגה ב רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) אין דורשין -

בעריות - בשלשה.
ולא במעשה בראשית - בשנים.
ולא במרכבה - ביחיד,
אלא אם כן - היה חכם, ומבין מדעתו.
וכל המסתכל - בארבעה דברים,
רתוי לו - כאילו לא בא לעולם,
מה למעלן, מה למטן,
מה לפנים, מה לאחור.
וכל שלא חס - על כבוד קונו,
רתוי לו - כאילו לא בא לעולם.


(ב) יוסף בן יועזר אומר: שלא לסמוך.

יוסף בן יוחנן אומר: לסמוך.
יהושע בן פרחיה אומר: שלא לסמוך.
ניתאי הארבלי אומר: לסמוך.
יהודה בן טבאי אומר: שלא לסמוך.
שמעון בן שטח אומר: לסמוך.
שמעיה אומר: לסמוך.
אבטליון אומר: שלא לסמוך.
הלל, ומנחם - לא נחלקו.
יצא מנחם - ונכנס שמאי.
הלל אומר: לסמוך.
שמאי אומר: שלא לסמוך.
הראשונים - היו נשיאים.
והשנים - אבות בית דין.


(ג) בית שמאי אומרין:

מביאין שלמים - ואין סומכין עליהן,
אבל - לא עולות.
בית הלל אומרין:
מביאין שלמים ועולות - וסומכין עליהן.


(ד) עצרת - שחלה להיות ערב שבת,

בית שמאי אומרין:
יום טבוח לאחר שבת.
בית הלל אומרין:
אין לה יום טבוח.
מודים - שאם חלה להיות בשבת,
שיום טבוח לאחר שבת.
ואין כוהן גדול - מתלבש בכליו.
ומותרים - בספד ובתענית,
שלא לקיים את דברי האומרים - עצרת לאחר שבת.


(ה) נוטלין לידים -

לחולין, ולמעשר, ולתרומה.
ולקודש - מטבילין.
ולחטאת -
אם נטמאו ידיו - נטמא גופו.


(ו) טבל לחולין -

הוחזק לחולין, ואסור למעשר.
טבל למעשר -
הוחזק למעשר, ואסור לתרומה.
טבל לתרומה -
הוחזק לתרומה, ואסור לקודש.
טבל לקודש -
הוחזק לקודש, ואסור לחטאת.
טבל לחמור - מותר לקל.
טבל - ולא הוחזק,
כאילו לא טבל.


(ז) בגדי עם הארץ - מדרס לפרושים.

בגדי פרושים - מדרס לאוכלי תרומה.
בגדי אוכלי תרומה - מדרס לקודש.
יוסף בן יועזר,
היה חסיד שבכהונה,
והיתה מטפחתו - מדרס לקודש.
יוחנן בן גודגדה,
היה אוכל בטהרת הקודש - כל ימיו,
והיתה מטפחתו - מדרס לחטאת.


הדף הראשי של משנה חגיגה ב