משנה הוריות ב ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת הוריות · פרק ב · משנה ה | >>
אין חייבין על שמיעת הקול, ועל ביטוי שפתים, ועל טומאת מקדש וקדשיו יד.
והנשיא כיוצא בהם, דברי רבי יוסי הגלילי.
רבי עקיבא אומר, הנשיא חייב בכולן חוץ משמיעת הקול, שהמלך לא דן ולא דנין אותויט, [ לא מעיד ולא מעידין אותו ].
אֵין חַיָּבִין עַל שְׁמִיעַת הַקּוֹל,
- וְעַל בִּטּוּי שְׂפָתַיִם,
- וְעַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו.
- וְהַנָּשִׂיא כַּיּוֹצֵא בָּהֶם,
- דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- הַנָּשִׂיא חַיָּב בְּכֻלָּן,
- חוּץ מִשְּׁמִיעַת הַקּוֹל;
- שֶׁהַמֶּלֶךְ לֹא דָּן וְלֹא דָּנִין אוֹתוֹ,
- לֹא מֵעִיד וְלֹא מְעִידִין אוֹתוֹ:
- הַנָּשִׂיא חַיָּב בְּכֻלָּן,
אין חייבין - על שמיעת הקול, ועל ביטוי שפתים, ועל טומאת מקדש וקודשיו.
- והנשיא כיוצא בהם - דברי רבי יוסי הגלילי.
- רבי עקיבה אומר:
- הנשיא - חייב בכולן,
- חוץ משמיעת הקול - שהמלך לא דן, ולא דנין אותו.
אומר שבית דין וכהן משיח אינן חייבין כשהורו בשום דבר מאלה, וכבר קדם הטעם הזה.
ורבי יוסי הגלילי אומר, שהנשיא גם כן פטור בדברים אלו, ואינו חייב על דבר מהם קרבן לעולם ואפילו שגג בהן מאין הוראה. וכן כהן גדול לשיטת רבי יוסי פטור על אלה העוונות מן הקרבן בלבד כשמתעסק בהן, לפי שנאמר באלה החטאים "ואם לא תגיע ידו"(ויקרא ה, ז) "ואם לא תשיג ידו"(ויקרא ה, יא), מי שבאין לידי עניות, יצאו כהן גדול ונשיא שאינם באים לידי עניות, לפי שמתנאיהם העושר.
ורבי עקיבא אומר, נשיא חייב, לפי שנאמר "וכפר עליו הכהן מחטאתו"(ויקרא ה, יג), ואמר עוד בסוף פרשה זו שחייב עליו קרבן על שמיעת הקול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו "וכפר עליו הכהן מחטאתו"(ויקרא ה, יג). אמנם כהן גדול אינו חייב בקרבנות, לא לדעת רבי עקיבא, לפי שנאמר "זה קרבן אהרן ובניו"(ויקרא ו, יג) וגו', וקבלנו בפירוש "זה" זו באה חובה, כלומר חביתי כהן גדול ואין אחרת באה חובה, ומצאנו שחייב באלו החטאות אם לא תשיג ידו עשירית האיפה סולת. וכהן גדול מן הנמנע אצלו להקריב מנחת חובה זולתי החביתין, ומצד שנמנע ממנו עשירית האיפה נמנעו גם כן שתי תורים וכבשה או שעירה, לפי שנאמר בסוף הפרשה "מאחת מאלה"(ויקרא ה, יג), כל שאין מתכפר באחת אין מתכפר באלה, רצוני לומר שאין חייב בזה הקרבן אלא מה שיתכן בו שיקדים איזה נזדמן מן השלשה מינים, בהמה או עוף או מנחה, לפי העניין.
ואין הלכה כרבי עקיבא. אלא כהן גדול ונשיא חייבין קרבן עולה ויורד, על שמיעת קול ועל בטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו, כמו שיתבאר אחרי כן:
אין חייבין על שמיעת הקול - שהשביעו. חברו אם יודע לו עדות ולא העיד לו, כדכתיב (ויקרא ה)] ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה. והוא עד וגו':
ועל ביטוי שפתים - שבועה שלא אוכל ואכל, או שאוכל ולא אכל. וכן אכלתי ולא אכל, לא אכלתי ואכל:
ועל טומאת מקדש וקדשיו - הנכנס למקדש בטומאה, או שאכל קודש [בטומאה]. אם שגגו בהוראה באחת מכל אלו, אין חייבין קרבן לא בית דין ולא המשיח יג, לפי שאין היחידים חייבין על שגגתן חטאת קבועה:
והנשיא כיוצא בהם - מלך ששגג טו באחד מכל אלו אינו מביא שעיר ופטור משום קרבן, דבכל הנך כתיב ואם לא תגיע ידו ואם לא תשיג ידו, מי שבאים לידי עניות, יצא מלך וכהן גדול טז שאינן באין לידי עניות יז:
ר' עקיבא אומר הנשיא חייב - דבנשיא כתיב (שם ד) וכפר עליו הכהן מחטאתו, ובקרבן עולה ויורד האמור בשמיעת קול, ובבטוי שפתים, ובטומאת מקדש, כתיב (שם ה) וכפר עליו הכהן מחטאתו, ללמדך שהנשיא חייב בהן. והאי דכהן משיח פטור יח מקרבן האמור בשמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש, לדברי רבי עקיבא הוא משום דכתיב (שם ו) זה קרבן אהרן ובניו וגו' עשירית האיפה, זה, מיעוט הוא, לומר עשירית האיפה של מנחת חביתין בא חובה לכהן המשיח, ואין עשירית איפה אחר בא לו חובה, למעוטי עשירית האיפה האמור בשמיעת קול וכו' שאין הכהן המשיח מביא אותו. וכיון שמיעטו הכתוב מעשירית האיפה, נתמעט נמי משתי תורים ומכל קרבן האמור בענין. דכתיב בסוף אותה פרשה וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה, המתכפר באחת מאלה מתכפר בכולן, ושאין מתכפר באחת מאלה אין מתכפר בכולן. ואין הלכה כרבי עקיבא ולא כרבי יוסי, אלא כהן משיח ונשיא חייבין קרבן עולה ויורד על שמיעת קול ועל בטוי שפתים ועל טומאת מקדש, כדמוכח לקמן במתניתין. והא דתנינן אין חייבין על שמיעת הקול וכו' דמשמע לא בית דין ולא כהן משיח, היינו אינו חייב פר הבא על שאר מצות, אבל חייב קרבן עולה ויורד:
אין חייבים וכו'. פירש הר"ב לא ב"ד ולא המשיח. וכן פירש"י ולפי מאי דפי' במתני' דלעיל בב"ד ולא במשיח משום דר' עקיבא פליג בסוף פירקין. ה"נ לא ה"ל לפרש אלא בב"ד דבכולן פליג:
על שמיעת הקול וכו'. ועל טומאת מקדש וקדשיו. ובדין הוא דלא אבעי למתני דהא תני לעיל אין חייבין על עשה ועל ל"ת שבמקדש. וטעמא משום דהוה בעולה ויורד. וה"ה על שמיעת קול ועל בטוי שפתים דב"ד פטור. והא דקתני הכא משום דבעי אפלוגי רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא. רש"י.
ועל ביטוי שפתים ועל טומאת וכו'. וה"ג נמי במשנה ד' פ"ב דכריתות ויראה לי טעמא אע"ג דבכתוב קדים טומאת מקדש הואיל ואין המקדש קיים. ובטוי שייך בכל זמן להכי אקדמה:
והנשיא כיוצא בהם. פירש הר"ב מלך ששגג וכו' ולא בעינן שהורה שאין שגגתו תלויה בהוראתו. וחייב על שגגת מעשה בלבד דלא ככ"ג. וכדתניא בגמרא בריש פירקין. ומ"ש הר"ב דבכל הנך כתיב ואם לא תגיע וגו' יצא מלך וכ"ג כו'. הכי איתא בברייתא בגמרא [דף ט']. והרמב"ם הקדים וכתב. וכן כהן גדול לדעת רבי יוסי פטור וכו' לפי שנאמר וכו'. ומ"ש הר"ב שאינן באין לידי עניות מסיים בברייתא נשיא דכתיב (ויקרא ד') ועשה אחת מכל מצות ה' אלהיו מי שאין על גבו אלא ה' אלהיו פירש"י דהיינו מלך ומלך לעולם עשיר הוא. משיח דכתיב (שם כ"א) והכהן הגדול מאחיו. בנוי בכח בחכמה ובעושר וכו'. כמ"ש הר"ב במשנה ג' פרק קמא דיומא:
רבי עקיבא אומר הנשיא חייב בכולן. כתב הר"ב והאי דכהן משיח פטור וכו' לדברי רבי עקיבא וכו' לא דייק בלישניה דאכתי לא שמענו דס"ל דפטור וכתב והאי וכו'. דאי משום דלא נקט אלא נשיא. הא רבי יוסי הגלילי נמי לא נקט אלא נשיא ושניהם שוים לדידיה. ואין לומר דלרבי יוסי דפוטר בנשיא. כי תידוק הא משיח חייב הוי לחומרא. דהא ליתא דכי מחמרינן לחיוביה קא מייתי חולין לעזרה. ולשון הרמב"ם ור"ע אומר נשיא חייב לפי שנאמר וכו' אמנם כהן גדול אינו חייב וכו'. לדעת ר"ע וכו'. ומ"ש הר"ב וכיון שמיעטו הכתוב מעשירית האיפה. נתמעט נמי וכו' דכתיב בסוף אותה פרשה וכו' מאחת מאלה וכו'. מדכתיב בסוף ולא כתביה בדלות. אי נמי בעשירות דייקינן אבל מלישנא דאחת לחוד לית לן למידק דא"כ הא כתיב (שם ה') והיה כי יאשם לאחת מאלה ואימא הכי נמי כל המתחייב באחת מתחייב בכולן. ושאין מתחייב באחת אין מתחייב בכולן. ואמאי רבי עקיבא מחייב הנשיא חוץ משמיעת קול. גמרא (שם) :
שהמלך לא דן ולא דנין אותו. הכי תנן במשנה ב' פרק ב' דסנהדרין ואסיפא סמיך. דתני סיפא לא מעיד ולא מעידין אותו. ויש ספרים דגרסי הכא הסיפא נמי. ואע"ג דמוקמינן לה התם במלכי ישראל כדפי' הר"ב שם. הרי כתבתי גם שם דלא אמעוטי מלכי בית דוד מן לא מעיד. אלא בעידי נפשות דחמירי. אבל בשאר עדות אין מעידין אפילו מלכי בית דוד. משום דצריכים לעמוד. וכתיב שום תשים וגו'. וס"ל לרבי עקיבא דכיון דאין הנשיא בכלל עדות הלכך לא שייך בהו שמיעת קול. אפילו בעדות שיכולין להעיד. והשתא אתי שפיר דהר"ב והרמב"ם פסקו דלא כר' עקיבא. ואע"ג דטעמא קאמר. משום דהאי טעמא לא מכרעא כלל למעוטי מלך משמיעת קול היכא דשייך גביה. והכ"מ בפ"י מהלכות שגגות כתב דלא מכרעא משום דראייתו של רבי עקיבא במלכי ישראל היא. ע"כ. ואי אפשר דתסגי לן בהא. דא"כ תקשה אדרבי עקיבא. דלאו ראיה היא כלל. דהא קרא כתיב (ירמיה כ"א) דינו לבקר משפט. אלא כדכתבתי. אבל מכל מקום קשיא לי דהכא פסקו הר"ב והרמב"ם בפירושו. וכן בפ"י מהלכות שגגות דלא כרבי עקיבא. והמלך חייב. ובריש פ"ד דשבועות דתנן שבועות העדות אינה נוהגת אלא בראויין להעיד. ממעטינן מלך כמו שכתבתי שם. וכן כתב בריש פ"י מהלכות שבועות. וצריך עיון. ומה שכתב הר"ב והא דתנינן אין חייבים וכו'. וכך כתב הרמב"ם בסוף פרקין. כלומר ותקשה סתמא אסתמא:
(יג) (על הברטנורא) לפי מה שכתבתי לעיל (אות ט), הכא נמי לא היה לו לפרש אלא בבית דין. דבכולן פליגי:
(יד) (על המשנה) על שמיעת הקול כו'. ובדין הוא דלא אבעי למתני, דהא תני לעיל, אין חייבין על עשה ולא תעשה שבמקדש, וטעמא משום דהוי בעולה ויורד, והוא הדין על שמיעת קול ועל בטוי שפתים, דבית דין פטור. והא דקתני הכא, משום דבעי אפלוגי ר' יוסי ור' עקיבא. רש"י:
(טו) (על הברטנורא) ולא בעינן שהורה. שאין שגגתו תלויה בהוראתו, וחייב על שגגת מעשה בלבד. דלא ככהן גדול. וכדאיתא בגמרא בריש פרקין:
(טז) (על הברטנורא) גמרא. והר"מ הקדים וכתב וכן כהן גדול לדעת ר' יוסי פטור כו' לפי שנאמר כו':
(יז) (על הברטנורא) נשיא, דמלך לעולם עשיר הוא. רש"י. משיח, דכתיב והכהן הגדול מאחיו, בנוי בכח בחכמה בעושר כו' [בפרק קמא דיומא משנה ג]:
(יח) (על הברטנורא) לא דייק בלישניה, דאכתי לא שמענו דסבירא ליה דפטור כו'. ולשון הר"מ, ור' עקיבא אומר נשיא חייב כו' אמנם כהן גדול אינו חייב כו' לדעת ר' עקיבא כו':
(יט) (על המשנה) לא דן כו'. הכי תנן במשנה ב' פרק ב' דסנהדרין. ואסיפא סמיך דתני סיפא לא מעיד כו'. ועתוי"ט:
אין חייבין על שמיעת הקול וכו': דכל הני הויין בקרבן עולה ויורד ובדין הוא דלא איבעי ליה למיתני דהא תנא לעיל אין חייבין על עשה ועל לא תעשה שבמקדש משום דבעינן בצבור חטאת קבועה וטומאת מקדש וקדשיו הוי בעולה ויורד וה"ה על שמיעת הקול ועל בטוי שפתים דלא הוי חטאת קבועה דבית דין פטור והא דקתני הכא אין חייבין על שמיעת הקול וכו' משום דבעי איפלוגי ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא:
והנשיא כיוצא בהן: וה"ה למשיח. ובריש פ"ק דכריתות קרי להאי מתני' סיפא דמתני' דחמשה מביאין קרבן עולה ויורד דתנן התם בפ' שני סי' ג' וכמו שרמזתי שם:
ר' עקיבא אומר: הנשיא חייב בכולן חוץ משמיעת הקול שהמלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא מעידין אותו. ולא פירש ר' עקיבא במתניתין כלל במשיח ופירש בברייתא ר' עקיבא אומר משיח פטור מכולן מקרבן עולה ויורד ומביא על כולם פר רש"י ז"ל. והעטם שהביא רעז"ל אמאי נשיא חייב לר' עקיבא לא הובא בתלמוד שלפנינו אבל איתיה בפירוש הרמב"ם ז"ל:
יכין
על שמיעת הקול: כשהורו שכהשביעו חבירו שכשיודע לו העדות שיגיד לו, ואמרו שאע"ג שיודע א"צ להגיד:
ועל בטוי שפתים: שכשנשבע שלא אוכל ואכל, חייב קרבן. ואפילו בנשבע שאוכל ולא אכל, אע"ג דבכה"ג במזיד לא לקי, מדהו"ל לאו שאין בו מעשה, אפ"ה בשוג חייב קרבן. וכ"ש בשאכלתי ולא אכלתי, דהרי אפילו מלקות חייב, וכ"ש קרבן, דבשעה שיצאה שבועה מפיו יצאה לשקר [כשבועות דכ"א]. ובכולן בהורו ב"ד שמותר לעבור על שבועתו, ועשו רוב הקהל כן, פטורים הב"ד מקרבן:
ועל טומאת מקדש וקדשיו: בהורו ב"ד שאם נטמא אדם, מותר לכנס למקדש, או שהורו שהנטמא מותר לאכל קודש [וה"ה בעשה כלעיל סי' כ"ד] ועשו רוב הצבור על פיהן:
והנשיא כיוצא בהם: דמלך ששגג בכל חיובי כרת, מביא שעיר לחטאת, אפילו הוא ממלכי ישראל, שאינו מזרע בית דוד [מיהו מלך, א"צ שיהיה עשייתו על סמך הוראתו. שאין שגגתו תלוי בהוראתו כמשיח]. ואם שגג המלך באלו הנ"ל, פטור מכל קרבן, משום דכל הנ"ל בני קרבן עולה ויורד הם, ולא שיוך במלך עולה ויורד. וכמו כן משיח פטור באלו בהורה ועשה כהוראתו, מדאינו בקרבן עולה ויורד, דהרי הכה"ג צריך שיהיה עשיר [כהוריות ד"ט].
רבי עקיבא אומר הנשיא חייב בכולן: דרבייה קרא:
לא מעיד ולא מעידין אותו: ואע"ג דדוקא מלכי ישראל אין מעידין, אבל מלכי בית דוד מעידין [כ(רמב"ם פי"ב מהל' עדות)]. היינו בדיני נפשות אבל בממון אף מלכי ב"ד אין מעידין, וכיון שאינו בר עדות, לא חלה עליו שבועה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת