משנה ברכות ז ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ז · משנה ג | >>


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

כיצד מזמנין, בשלשה אומר נברך.

בשלשה והוא, אומר ברכו.

בעשרה, אומר נברך לאלהינו י.

בעשרה והוא, אומר ברכו.

אחד עשרה ואחד עשרה רבוא.

במאה אומר, נברך ליי אלהינו.

במאה והוא, אומר ברכו.

באלף, אומר נברך ליי אלהינו אלהי ישראל.

באלף והוא, אומר ברכו.

ברבוא, אומר, נברך ליי אלהינו אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו.

ברבוא והוא, אומר ברכו.

כענין שהוא מברך, כך עונין אחריו, ברוך יי אלהינו אלהי ישראל אלהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו.

רבי יוסי הגלילי אומר, לפי רב הקהל הן מברכין, שנאמר (תהלים סח) במקהלות יא ברכו אלהים, יי ממקור ישראל.

אמר רבי עקיבא, מה מצינו בבית הכנסת יב אחד מרבין ואחד מועטין אומר, ברכו את יי.

רבי ישמעאל אומר, ברכו את יי המברך.

משנה מנוקדת

[עריכה]

כֵּיצַד מְזַמְּנִין?

  • בִּשְׁלֹשָׁה - אוֹמֵר נְבָרֵךְ,
בִּשְׁלֹשָׁה וְהוּא - אוֹמֵר בָּרְכוּ.
  • בַּעֲשָׂרָה - אוֹמֵר נְבָרֵךְ לֶאֱלֹהֵינוּ,
בַּעֲשָׂרָה וְהוּא - אוֹמֵר בָּרְכוּ.
אֶחָד עֲשָׂרָה, וְאֶחָד עֲשָׂרָה רִבּוֹא.
  • בְּמֵאָה - אוֹמֵר נְבָרֵךְ לַה' אֱלֹהֵינוּ,
בְּמֵאָה וְהוּא - אוֹמֵר בָּרְכוּ.
  • בְּאֶלֶף - אוֹמֵר נְבָרֵךְ לַה' אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל,
בְּאֶלֶף וְהוּא - אוֹמֵר בֵּרְכוּ.
  • בְּרִבּוֹא - אוֹמֵר נְבָרֵךְ לַה' אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַלְנוּ,
בְּרִבּוֹא וְהוּא - אוֹמֵר בָּרְכוּ.

כְּעִנְיָן שֶׁהוּא מְבָרֵךְ - כָּךְ עוֹנִין אַחֲרָיו: בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵינוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַלְנוּ.

רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, לְפִי רוֹב הַקָּהָל הֵן מְבָרְכִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח כז): "בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹקִים יְיָ מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל".

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, מַה מָּצִינוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת? אֶחָד מְרֻבִּין וְאַחַד מוּעָטִין - אוֹמֵר, בָּרְכוּ אֶת ה'.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְּבֹרָךְ:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

כיצד מזמנין בשלשה אומר נברך בשלשה והוא אומר ברוך הוא בעשרה אומר נברך לאלוהינו בעשרה והוא אומר ברוך הוא אחד עשרה ואחד עשר ריבוא במאה אומר נברך לה' אלוהינו במאה והוא אומר ברוך הוא באלף אומר נברך לה' אלוהינו אלוהי ישראל באלף והוא אומר ברוך הוא בריבוא אומר נברך לה' אלוהינו אלוהי ישראל אלוהי הצבאות בריבוא והוא אומר ברוך הוא כעניין שהוא מברך כך עונין אחריו ברוך ה' אלוהינו אלוהי ישראל אלוהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו רבי יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל הן מברכין שנאמר במקהלות ברכו אלוהים ה' ממקור ישראל (תהלים סח כז) אמר רבי עקיבה מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומרין ברכו את ה' רבי ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורך.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

  • כיצד מזמנין בשלשה אומר נברך בשלשה והוא אומר ברכו כו' – מה שנאמר במשנה הזאת: אחד עשרה ואחד עשרה רבוא, הוא דעת רבי עקיבא, וכל מה שיבוא אחר כך הוא דעת רבי יוסי הגלילי, שהוא אומר: לפי רוב הקהל מברכין.
ופסק ההלכה, שמשלושה ועד עשרה, אחד מהן מברך "נברך שאכלנו משלו". ומעשרה ולמעלה, אחד מהן מברך (אומר) "נברך אלהינו שאכלנו משלו", ועונין הכל "ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו". והלכה כרבי ישמעאל:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

בשלשה והוא אומר ברכו - דהא בלאו דידיה איכא זימון, וכן כולם:

אחד עשרה ואחד עשר רבוא - הך רישא רבי עקיבא היא, דאמר מה מצינו בבית הכנסת משהגיעו לעשרה אין חילוק בין רבים למועטים הכא נמי אין חילוק:

במאה אומר נברד לה' אלהינו - הך סיפא כולה רבי יוסי הגלילי היא, דאמר לפי רוב הקהל הן מברכין שנאמר במקהלות ברכו אלהים. ופסק הלכה משלשה ועד עשרה, ואין עשרה בכלל, המברך אומר נברך שאכלנו משלו וכולן עונים ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו. ועשרה או מעשרה ולמעלה המברך אומר נברך לאלהינו שאכלנו משלו, וכולן עונים ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו:

רבי ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורר - והלכה כר' ישמעאל:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

בעשרה אומר נברך לאלהינו. עי' במ"ג פ"ד דמגילה:

נברך לאלהינו. כתבו התוס' והר"י דלא גרסי' בלמ"ד דבשיר והודאה כתיב שירו לה' הודו לה' אבל בברכה לא מצינו בלמ"ד כדכתיב במקהלות ברכו אלהים ברכו עמים אלהינו. וכן מפורש בסדר רב עמרם ע"כ. וכתב הב"י סי' קצ"א שהטעם כדפרש"י אדאמרינן דאין אומרים נברך למי שאכלנו משלו דמשום דהוה משמע דמרובין הן זה זן את זה וזה זן את זה. והכא נמי דכותיה ע"כ. ופסק הר"ב דאין לומר ברכו אלא נברך. כדאמר שמואל דעדיף הכי כדי שלא יוציא את עצמו מן הכלל. והרי"ף הביא ירושלמי דמותיב מקורא בתורה ומשני דאומר המבורך ובזה כולל עצמו ע"כ. ואכתי איכא למידק דלתקנו בתרווייהו בחד נוסחא ואפשר שראו לקצר בברכת הזימון הואיל דברהמ"ז ארוכות הן. ובברכת התורה היה נראה להם להאריך שנברך את ה' היה קצרה ביותר ויש עוד שינוי בנוסחי אלו הברכות זו מזו. דבברכת הזימון תקנו אלהינו ובברכת התורה ה'. אמנם זה מבואר כי המזון הדין נותן לכלכל את ברואיו ולפיכך תקנו זה השם שהוא מדת הדין והוראתו אלהות ואדנות. אבל התורה לא נתנה אלא בחסדו כדאמר (ישעיה מב) למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר כי איזה שורת הדין הנותנת להודיע דרכיו ומשפטיו לברואים והרי לא עשה כן לכל עובדי כוכבים שהם גם כן ברואיו ולפיכך תקנו בברכת תורה שם זה שהוא מדת הרחמים:

במקהלות. ור' עקיבא סבירא ליה בעוברים שבמעי אמן שאמרו שירה על הים משתעי קרא. ור' יוסי הגלילי ההוא ממקור נפקא. גמ':

מה מצינו בבה"כ. וכתבו התוס' דבהא מודה רבי יוסי הגלילי וטעמא דבבית הכנסת אלו נכנסים ואלו יוצאים ולאו אדעתיה דש"צ אבל בברכת המזון הן קבועין ומעורבין ואין יוצאין עד נאחר ברכת המזון אין לטעות במנינא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(י) (על המשנה) לאלהינו. התוספ' והר"י כתבו דלא גרסינן בלמ"ד דבשיר והודאה כתיב שירו לה' הודו לה' אבל בברכה לא מצינו בלמ"ד כדכתיב במקהלות ברכו אלהים ברכו עמים אלהינו:

(יא) (על המשנה) במקהלות. ורבי עקיבא ס"ל בעוברים שבמעי אמן שאמרו שירה על הים משתעי קרא ור' יוסי הגלילי ההוא ממקור נפקא גמרא:

(יב) (על המשנה) בבהכ"נ. וכתבו התו' דבהא מודה ריה"ג. וטעמא דבית הכנסת אלו נכנסים ואלו יוצאין ולאו אדעתיה דש"צ. אבל בברכת המזון הן קבועין ומעורבין ואין יוצאין עד לאחר בהמ"ז אין לטעות במנינא:


פירושים נוספים

 


קיצור שנות אליהו

בשלושה והוא אומר ברכו - פירשו בגמרא, אם רצה יכול לומר "ברכו", הואיל ויש שלושה בלעדיו. ומכל מקום "נברך" עדיף, שלא להוציא עצמו מן הכלל. ובבית הכנסת שאומר "ברכו", פירשו בירושלמי דהיינו משום שכולל עצמו באומרו "המבורך", וזהו טעמו של רבי ישמעאל בסיפא.