תפארת ישראל על ברכות ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · תפארת ישראל · על ברכות · ז · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין[עריכה]

משנה א[עריכה]

שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן:    להזדמן לברך יחד. שיאמרו קודם בהמ"ז נברך וכו' ויוצאין כולן בבהמ"ז שיברך הוא. ואעפ"כ נכון שיברך כל אחד בלחש עמו ורק ברכת הזן כולו יכוון לשמוע מהמברך (שו"ע או"ח, קפג):

אכל דמאי:    פירות ע"ה דצריך לעשרן. וקמ"ל דאין הבהמ"ז מצוה הבאה בעבירה. מדחזי לעני ומגו דבעי מפקיר נכסיה. וה"ה שרשאי לברך ברהמ"ז בעצמו. רק קמ"ל רבותא דמצטרף. ויוצאים כולם כשמברך אחד. אף אותו שאכל מאכל היתר:

ומעשר ראשון שנטלה תרומתו:    ר"ל תרומה של המעשר. אבל לא ניטל ממנו ת"ג. דהקדים לוי ליטל המעשר בשבלים קודם שנתחייב ת"ג לכהן דאז פטור מליתן לכהן ת"ג. דאילו בניטל גם ת"ג. חולין גמורים הן:

ומעשר שני והקדש שנפדו:    ונתן הקרן ולא החומש. דאינו מעכב:

והשמש שאכל כזית:    אף דלא קבע. דהולך ובא. וקיי"ל דבאכל כזית משום מאכל אפילו דלאו פת או אפילו שתה רביעית אפילו מים מצטרף ולרב"י (שו"ע או"ח, קצז) במים אינו מצטרף:

והכותי:    דתחלה נתגיירו מיראת אריות. וכשהורגלו שמרו התורה. מיהו בזמה"ז חזרו לסורם. וכ"כ כל עובר עבירות בפרהסיא אינו מצטרף [ מג"א קצ"ט סק"ב ]:

אבל אכל טבל:    אפי' דרבנן:

ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו:    ר"ל ת"ג שלו שכבר נתחייב בה. שהקדימו לוי לכהן בכרי. וכ"ש בלא ניטל תמ"ע שלו. דטבל גמור הוא:

ומעשר שני והקדש שלא נפדו:    אפילו רק לא נפדו כהלכתן. כגון מע"ש ע"ג אסימן. וכתיב וצרת. כסף עם צורה. והקדש ע"ג קרקע:

והשמש שאכל פחות מכזית:    גם אדם אחר שאכל פתית מכזית אינו מצטרף רק איידי דרישא נקט נמי הכא שמש. וכולהו שאני מהנך דלעיל. דהתם לא חטא באכילתו. רק אדם אחר חטא באיסור דרבנן. משא"כ הכא חטא באכילתו:

והנכרי:    אע"פ שמל רק שלא טבל:

אין מזמנין עליהם:    וקיי"ל [סקצ"ו] דאפילו איסור דרבנן. כסתם יינם וכדומה. באכל במזיד אינו מברך תחלה וסוף. וכ"כ בשוגג ואונס לרמב"ם. ואנן קיי"ל כראב"ד ורא"ש. דבשוגג ואונס. אין מזמנים עליו. דלא חשיב קבע. אבל מברך תחלה וסוף (שו"ע או"ח רד, ט):

משנה ב[עריכה]

נשים:    אפי' בעלה עמה. מיהו באכלה עם ג' אנשים חייבת. ונפטרה בזימון דאנשים (שו"ע או"ח קצט, י) ובאכלו לבדן רשות להן לזמן:

ועבדים וקטנים:    עד שיהא בן י"ג שנה. מיהו במקום שכל אחד מברך בלחש לעצמו יכול לצרפו לג' בשיודע למי מברכין:

עד כמה מזמנין:    ה"ה דפליגי לענין חיוב בהמ"ז. אלא רבותא אשמועינן דאפילו על כזית מזמנין [תוס']:

עד כזית ר' יהודה אומר עד כביצה:    דס"ל ואכלת ושבעת. אכילה המשביע. ות"ק ס"ל ושבעת זו שתייה. וקיי"ל דמדאוריי' רק באכל לשובע חייב בבהמ"ז. וא"צ שתייה. [מג"א קצ"ז סי"ב] מיהו באכל כזית פת. מוציא אחרים יד"ח. מדמצי כבר למימר שאכלנו משלו. אבל לצרפו לזימון. סגי בדטעם רביעית [שם ס"ג]. ולברך בשם צריך עכ"פ ז' אוכלי פת:

משנה ג[עריכה]

בג' והוא אומר ברכו:    ונ"ל דמה"ט ס"ל דלא יאמר נברך רק ברכו. כדי לגלויי שיש שיעור מברכים בלעדו. דזהו שבחו של מקום דברוב עם הדרת מלך. וקיי"ל דטוב יותר לומר נברך. שלא להוציא א"ע מהכלל:

בעשרה אומר נברך לאלהינו:    אלהינו גרסי':

אחד עשרה ואחד עשרה רבוא:    הך רישא דברי רע"ק דסיפא היא. והכי קיי"ל:

ר' יוסי הגלילי אומר:    שר' יוסי וכו':

רבי ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורך:    היינו בביהכ"נ כדמוכח בש"ס והכא קיי"ל דלא כרע"ק מחבירו [אב"י עי' עירובין דף מ"ו ב' ובשאר מקומות בש"ס. ועי' רש"י כאן דלהכי קיי"ל כרבי ישמעאל דאף רע"ק מודה דכי אמר המבורך טפי עדיף]:

משנה ד[עריכה]

שלשה שאכלו כאחד:    כל שבא הג' קודם שאמרו הב' הב לן ונברך:

אינן רשאין ליחלק:    אע"ג דכבר שמעינן כן מריש משנה א'. קמ"ל הכא. דאפי' כל א' אוכל מככרו: ומצוה להדר אחר ג' וי':

ששה נחלקין:    אם ירצו. מיהו טפי עדיף ביחד [עיין רט"ז קצ"ג סק"ג]:

משנה ה[עריכה]

שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד:    ה"ה בב' בתים (שו"ע או"ח, קצה) רק נקט בית אחד לרבותא בשאין רואין זה את זה וחבורות נמי נקט לרבותא דאע"ג דיש ג' בכל חבורה וכל אחת חייבת בזמון אפ"ה ברואין זה את זה נפטרו הנך בברכה שיברך אחד בחבורה השנייה וכל שאינן על שולחן א'. אמ"צ רק בנכנסו ע"ד להצטרף וכ"ש באכלו בב' בתים [ר"ח ושם]:

בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו מצטרפים לזמון:    וה"ה דשמש מצרפן במשמש לב' החבורות:

ואם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן:    קשה דמדיוקא דרישא שמעינן לה. ותו דהול"ל כלישנא דרישא. "ואם לאו אמ"צ". וי"ל דרישא לרבותא בליכא ג' כהדדי זולת צרופן. אפ"ה מצטרפי. וסיפא אפילו בג' ג'. דחיוב לכל חבורה. אפ"ה אין אחד מוציא כולן יד"ח בברכתו. כ"כ ע"ר אאמ"ו הגאון זצוק"ל:

אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים:    אפילו ברכה ראשונה ר"ל בפה"ג ס"ל לר"א דלא יברך וכ"ש בהמ"ז דבעינן גבה מצוה מהמובחר (ומה"ט נקט להך דינא הכא בסוף דיני בהמ"ז. וא"ת וכי גרע יין חי משכר תמרים. דמותר אפי' לקדש עליו [כפסחים ק"ג א']. י"ל דגרע וגרע דמברך עליו בפה"ע שאינו נאות לכוס:

וחכמים אומרים מברכין:    ר"ל יש ברכה שמברכין עליו אף שלא ערבו במים והיינו בפה"ג. אבל בבהמ"ז מודו רבנן דאין מברכין עליו עד שימזגנו במים שיהיה מובחר לשתייה ויקיים מצוה מהמובחר [ומה שהקשו בתוס' הרי אדרבה אמרי' לקמן שיברך בהמ"ז על יין חי ורק כשיגיע לברכת הארץ ימזגנו. נ"ל דהא דקאמר הכא שלא יברך עליו. היינו מברכת הארץ ולהלן]: [אב"י פי' ע"ר היינו כפי' תוס' והרי"ף. דהא דאמרה הגמ' ובברכת הארץ. היינו שבברכת הארץ מוזגו להודיע שבח א"י. וכמ"ש לעיל. אבל רבעתו"ס נראה לולא דברי קדשו של ע"ר אאמ"ו זצוק"ל הכ"מ. דאחזו כפרש"י שם דבברכת הארץ מוסיף עליה. ולכן תירצו ג"כ כתירוץ רש"י שם ד"ה חי. מלבד זה היו יכולים עוד לתרץ כפי' ר"ת דחי אינו חי ממש. אלא מזוג קצת ובברכת הארץ מזגו כראוי]. מיהו יינות שלנו א"צ למזוג במים דאינם חזקים כל כך [ או"ח קפ"ג ורע"ב ]:

בועז[עריכה]

הלכתא גבירתא[עריכה]