מגן אברהם על אורח חיים קצט
סעיף ג[עריכה]
(א) ע"ה גמור: דבגמ' אמרינן דאפי' קרא ושנה ולא שימש ת"ח להבין טעמי המשניות להקשות ולפרק אין מזמנין עליו ולכן קאמר דאפי' ע"ה גמור מזמנין עליו בזמן הזה שאם היו פורשין מהן היו גם הם פורשים מן הצבור לגמרי ואם אינו קורא ק"ש אין מזמנין עליו (ש"ג) ולפי טעם ר"י מזמנין בכל ע"ה (כ"ה) ול"נ דל"ש שיהא כל אחד בונה במה לעצמו כיון דרוב ע"ה קורין ק"ש וביחיד לא איכפת לן:
סעיף ד[עריכה]
(ב) ולא טבל: וכל זמן שלא טבל כראוי מקרי לא טבל, כמ"ש ביורה דעה סימן קכ"ד ס"ב, ופשוט דמי שהוא רשע בפרהסיא ועובר עבירות וכ"ש מומר דאין מזמנין עליו דלא גרע מע"ה בזמן התלמוד:
סעיף ה[עריכה]
(ג) פטור מלברך: פי' כל זמן שמתו מוטל לפניו עיין סי' ע"א:
סעיף ו[עריכה]
(ד) משום פריצותא דעבדי: ולכן אפי' יש ג' עבדים אין מזמנין עם הנשים בחבורה א' אבל עם אחרים מזמנין כשיש ג' בלא הנשים וכמ"ש ס"ז:
סעיף ז[עריכה]
(ה) אף על פי שאינן מבינים: ומ"מ צריך שיבינו ב"ה כמ"ש סימן קצ"ג (לבוש) ול"ח כתב דרוב נשים מבינין קצת ועמ"ש שם:
סעיף י[עריכה]
(ו) הפעוטות: כבן ט' או כבן י' ודוקא א' ולא שנים בין לג' בין לי' (ש"ג) עיין סי' נ"ה ס"ד דבתפל' אין מצטרף כיון דלא מצי פטר נפשיה מיני' משא"כ ב"ה דאי בעי לא אכיל (תר"י):
(ז) מחזקין ליה כגדול: פי' א"צ לבדוק אחר ב' שערות אבל אם ידעינן שלא הבי' שתי שערות אין מזמנין עליו וכמ"ש סי' נ"ה ס"ה, ואם הביא ב' שערות קודם י"ג לא מהני ונ"ל דוקא לאצטרופי אבל להוציא אחרים בעינן שידעינן בודאי שהביא ב' שערות על ידי בדיקה או שנתמלא זקנו וכמ"ש בחושן משפט סי' ל"ה, דהא ב"ה ג"כ דאורייתא היא ולא סמכינן אחזקה, וביש"ש פ"ז דב"ק סל"ז כתב שמן התורה גדול יוצא בברכת הקטן רק שחכמים אסורה לכן סמכין אחזקה עכ"ל וצ"ע דבסימן קפ"ו ס"ח משמע דהוי דאורייתא מדפסקו האבעיא לחומרא ועוד דבס"ב קאמר ההוא דבן מברך כו', וכ"ה בגמ' ברכות דף ך' וקשה לישני כיון שאין יודע לברך לא גזרו רבנן כדי שלא יתבטל ב"ה דאורייתא וכמ"ש רסי' קצ"ג ועוד דהא עיקר הטעם דקי"ל אף על פי שיצא מוציא משום שכל ישראל ערבים זה בזה כדאיתא סוף פ"ג דר"ה, ובקטן ל"ש ערבות ומן התור' הוא פטור לגמרי ואיך יוציא הגדול, לכן נ"ל מ"ש הוא העיקר ועיין בב"י, ואח"כ מצאתי שכ' במלחמות פ"ג דברכו' בהדיא שהיא דאורייתא ע"ש מיהו אם כל אחד מברך לעצמו לית לן בה עיין סוף סימן קפ"ו:
(ח) וחרש: דוקא חרש המדבר ואינו שומע ושוטה שאינו שוטה גמור, עיין סי' נ"ה ס"ח (ל"ח) ובתשו' מהרי"ל סי' רכ"ד כ' וז"ל למ"ד דקטן מוטל בעריסה מצטרף לעשרה ה"נ חרש ושוטה דאכל בי י' שכינת' שריא אך לא קיי"לן הכי עכ"ל אפשר דהתלמיד שמע וטעה וסבר דאליבא דכ"ע הדין כן, עיין סי' נ"ה ס"ו: