משנה ברכות ז רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן אכל דמאי ומעשר ראשון שניטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שנפדו והשמש שאכל כזית והכותי מזמנין עליו אבל אכל טבל ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שלא נפדו והשמש שאכל פחות מכזית והנוכרי אין מזמנין עליהם.

(ב) נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהם עד כמה מזמנין עד כזית רבי יהודה אומר עד כביצה.

(ג) כיצד מזמנין בשלשה אומר נברך בשלשה והוא אומר ברוך הוא בעשרה אומר נברך לאלוהינו בעשרה והוא אומר ברוך הוא אחד עשרה ואחד עשר ריבוא במאה אומר נברך לה' אלוהינו במאה והוא אומר ברוך הוא באלף אומר נברך לה' אלוהינו אלוהי ישראל באלף והוא אומר ברוך הוא בריבוא אומר נברך לה' אלוהינו אלוהי ישראל אלוהי הצבאות בריבוא והוא אומר ברוך הוא כעניין שהוא מברך כך עונין אחריו ברוך ה' אלוהינו אלוהי ישראל אלוהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו רבי יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל הן מברכין שנאמר במקהלות ברכו אלוהים ה' ממקור ישראל (תהלים סח כז) אמר רבי עקיבה מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובין ואחד מועטין אומרין ברכו את ה' רבי ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורך.

(ד) שלשה שאכלו כאחד אינן רשאין ליחלק וכן ארבעה וכן חמישה שישה נחלקין עד עשרה ועשרה אין נחלקין עד שיהו עשרים.

(ה) שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו מצטרפין לזימון ואם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן ואין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי רבי אליעזר וחכמים אומרין מברכין.

הדף הראשי של משנה ברכות ז