משנה ברכות ז רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) שלשה שאכלו כאחת - חייבין לזמן.

אכל דמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו,

והשמש שאכל כזית, והכותי - מזמנין עליו.

אבל אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו,

והשמש שאכל פחות מכזית, והנוכרי - אין מזמנין עליהם.

(ב) נשים, ועבדים, וקטנים - אין מזמנין עליהם.

עד כמה מזמנין? -

עד כזית.

רבי יהודה אומר: עד כביצה.

(ג) כיצד מזמנין? -

בשלשה - אומר "נברך".

בשלשה והוא - אומר "ברוך הוא".

בעשרה - אומר "נברך לאלוהינו".

בעשרה והוא - אומר "ברוך הוא".

אחד עשרה, ואחד עשר ריבוא.

במאה - אומר, "נברך לה' אלוהינו".

במאה והוא - אומר "ברוך הוא".

באלף - אומר, "נברך לה' אלוהינו, אלוהי ישראל".

באלף והוא - אומר, "ברוך הוא".

בריבוא - אומר, "נברך לה' אלוהינו, אלוהי ישראל, אלוהי הצבאות".

בריבוא והוא - אומר, "ברוך הוא".

כעניין שהוא מברך - כך עונין אחריו:

"ברוך ה' אלוהינו, אלוהי ישראל, אלוהי הצבאות, יושב הכרובים, על המזון שאכלנו".

רבי יוסי הגלילי אומר:

לפי רוב הקהל הן מברכין, שנאמר "במקהלות ברכו אלוהים, ה' ממקור ישראל" (תהלים סח כז).

אמר רבי עקיבה: מה מצינו בבית הכנסת? -

אחד מרובין ואחד מועטין, אומרין "ברכו את ה'".

רבי ישמעאל אומר: "ברכו את ה' המבורך".

(ד) שלשה שאכלו כאחד - אינן רשאין ליחלק.

וכן ארבעה, וכן חמישה.

שישה - נחלקין, עד עשרה.

ועשרה - אין נחלקין, עד שיהוא עשרים.

(ה) שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד -

בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו - הרי אלו מצטרפין לזימון;

ואם לאו - אלו מזמנין לעצמן, ואלו מזמנין לעצמן.

ואין מברכין על היין, עד שיתן לתוכו מים - דברי רבי אליעזר.

וחכמים אומרין: מברכין.

הדף הראשי של משנה ברכות ז

משנה ברכות, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב