משנה ברכות ד ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ד · משנה ד | >>
רבי אליעזר אומר, העושה תפילתו קבע, אין תפלתו תחנונים.
רבי יהושע אומר, המהלך במקום סכנה, מתפלל תפלה קצרה. אומר: הושע השם את עמך, את שארית ישראל. בכל פרשת העיבור יהיו צרכיהם לפניך. ברוך אתה ה' שומע תפילה.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הָעוֹשֶׂה תְּפִלָּתוֹ קֶבַע - אֵין תְּפִלָּתוֹ תַּחֲנוּנִים.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, הַמְּהַלֵּךְ בְּמָקוֹם סַכָּנָה - מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה. אוֹמֵר: הוֹשַׁע הַשֵּׁם אֶת עַמְּךָ אֶת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל בְּכָל פָּרָשַׁת הָעִבּוּר יִהְיוּ צָרְכֵיהֶם לְפָנֶיךָ בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה:
רבי אליעזר אומר: העושה תפילתו קבע - אין תפילתו תחנונים.
- רבי יהושע אומר: המהלך במקום סכנה - מתפלל תפילה קצרה,
- ואומר: "הושע ה' את עמך את שארית ישראל, כל פרשת העיבור יהיו צורכיהם לפניך, ברוך אתה ה' שומע תפילה".
רוצה לומר בעניין קבע - שישים תפילתו כמי שיש לו עסק שהוא מצווה לעשותו, וישלמהו כדי שינוח מעבודתו ויסיר מעליו טרחו ומשאו.
ומה שאומר, ואומר הושע ה' את עמך וכו', אין הדבר הזה עניין נוסף על תפילה קצרה, אבל הוא ביאור עניין תפילה קצרה מה היא.
ומה שאמר פרשת העבור - ביארו בתלמוד שהוא גזור מעבירה. ועניינו, אפילו בשעת העבירה, הושע ה' את עמך ותרצה אותם ותשלים שאלותיהם.
ואין הלכה כרבי יהושע.
אבל דברי התפילה שיתפלל אדם בשעת טרדת הלב והמרוצה כך היא:
- "צרכי עמך ישראל מרובים ודעתם קצרה, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו, שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו, ולכל גְוִיה וגְוִיה די מחסורו, והטוב בעיניך עשה, ברוך אתה ה' שומע תפילה".
ויכול להתפלל אותה הולך או רוכב או כמו שיזדמן לו, ואין בה השתחויה. וכשיגיע לישוב, ונשאר זמן שאפשר בו למלאת חסרון התפילה, יתפלל אותה כראוי:
העושה תפלתו קבע - שתפלתו דומה עליו כמשאוי. ולשון קבע שאומר חוק קבוע עלי להתפלל וצריך אני לצאת ממנה:
מתפלל תפלה קצרה - ומה היא תפלה קצרה, שאומר הושע ה' את עמך וגו':
בכל פרשת העבור - אפילו בשעה שהם פורשים לעבירה, יהיו צרכיהם גלוים לפניך לרחם עליהם. פרשת לשון פרישה, העבור של עבירה. ואין הלכה כרבי יהושע, אלא התפלה שמתפללים במקום סכנה היא צרכי עמך מרובים וכו'. ומתפלל אותה אדם כשהוא מהלך. ואינו מתפלל לא ג' ראשונות ולא ג' אחרונות. וכשיעבור מקום הסכנה ותתיישב דעתו צריך לחזור ולהתפלל תפלה כתקנה אם לא עברה עונתה:
קבע. במשנה י"ג פ"ב דאבות כתב הר"ב שני פירושים ופלוגתא דרבי אושעיא ורבנן הן (דף כט:):
הושע וכו' עד ישראל. מקרא מלא הוא בירמיה לא:
אין פירוש למשנה זו
העושה תפלתו קבע: בגמרא מאי קבע, א"ר יעקב בר אידי א"ר הושעיא כל שתפלתו דומה עליו כמשאוי, ורבנן אמרי כל שאינו אומרה בלשון תחנונים. וכתב ה"ר יונה בשם רבינו האי ז"ל דרבנן סברי שאף על פי שתפלתו דומה עליו כמשאוי ואינו מתפלל כמי שצריך הדבר אלא כמי שמתפלל מפני החיוב בלבד, אפילו הכי כיון שאומרה בנחת כמי שמבקש רחמים על עצמו הוא.
ונראה דסבירא ליה לרבנן שאף על פי שלא יתפלל כמי שדומה עליו כמשאוי אלא שמתפלל כמי שצריך לו הדבר ביותר, אם אינו אומרה בלשון תחנונים אין תפלתו תפלה. ור' הושעיא סבירא ליה בהיפך. ולכתחלה בעינן לכולי עלמא תרווייהו, בלשון תחנונים וגם שלא תדמה עליו כמשאוי.
וכתב החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל דר"א לעיל קאי ופליג אכולהו ואמר שאין לעשות קביעות לתפלה אם מתפלל י"ח או מעין י"ח העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים. ע"כ.
תפלה קצרה: בהרבה ספרים טעו הסופרים וכתבו תפלה קצרה מעין שמונה עשרה, ואינו כלום שאין זה מעין שמונה עשרה. ה"ר יונה ז"ל.
ואומר הושע כו': ר"א ור' יוסי ור"א בר' צדוק ואחרים פליגי בברייתא עליה, וקיימא לן כאחרים דאמרי דתפלה קצרה היא צרכי עמך ישראל מרובין וכו'.
ועיין שם בגמרא בברייתא כי שם גרסינן שר' יהושע אומר תפלה קצרה היא שמע שועת עמך ישראל ועשה מהרה בקשתם בא"י ש"ת. ונראה דתרי תנאי אליבא דר' יהושע. ולפי מה שמצאתי בגמרא כתיבת יד בברייתא מזכיר ר' יוסי קודם ר' יהושע, וז"ל ר' יוסי אומר שמע תפלת עמך ישראל ועשה מהרה בקשתם בא"י ש"ת. בהא ניחא קצת דאפשר לומר דר' יהושע לדברי ר' יוסי קאמר לדידי תפלה קצרה היינו הושע ה' וכו', אלא לדידך דאמרת דתפלה קצרה שמע וכו' אודי לי מיהא דלימא שמע שועת מטעם דפירוש רש"י ז"ל דשועה יותר מתפלה. אלא דקשה קצת דהא ר' יהושע קדים טובא לר' יוסי, דר' יהושע חבירו של ר"א, ור"א רביה דר"ע ור"ע רביה דר' יוסי.
העבור: מה שכתוב בפירוש ר"ע ז"ל העבור של עבירה, נראה לי דיש שום טעות ושמא צריך לומר לשון עבירה. ומלבד מה שפירש בו ר"ע ז"ל מפרש עוד בגמרא שרוצה לומר אפילו בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה. והכי משמע בכל ענייני פרישת העבור כגון עוברה בעבורה, עכ"ל של רש"י ז"ל כפי מה שהגיהו הרב בצלאל אשכנזי ז"ל. ונראה שרוצה לומר בכל ענייני פרישת העבור כגון עוברה בעבורה, פירוש שאתה פורש מהם בעונותיהם כאשר יפרד ויתפרש העובר בצאתו מרחם אמו.
ופירש ה"ר יונה ז"ל ולשני הלשונות, רוצה לומר בכל ענין שיעשו שיעברו עבירה או שתכעוס עליהם עשה בענין שלא יצטרכו לגוי אחר, אלא תראה צרכם ותספיק להם מה שצריכין כענין שהיה מתפלל כהן גדול ביום הכפורים ולא יצטרכו עמך ישראל בפרנסה זה לזה ולא לעם אחר עכ"ל ז"ל. ופירש ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל דבירושלמי מפרש כל שאלות שליח צבור, עיין שם שעובר לפני התיבה עָביר לשון עוֹבֵר כמו מסור טחון בלשון משנה פרשת לשון פירוש שמפרש שליח צבור בשפתיו מה שצריכין הצבור כמו ואת פרשת הכסף ע"כ:
יכין
רבי אליעזר אומר העושה תפלתו קבע: כמשא. ר"ל שחוטפה. או שאינו אומרה בהכנעה. או שאינו מחדש בה דבר. או שאינו מתפללה בנץ החמה:
אין תפלתו תחנונים: אין בה רוח חן אע"פ שיוצא יד"ח:
רבי יהושע אומר המהלך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה אומר הושע השם את עמך את שארית ישראל בכל פרשת העבור: אפילו כשפורשין לעבירה:
יהיו צרכיהם לפניך: לרחם עליהם ויוצא בזה יד"ח תפלת שמונה עשרה:
בא"י שומע תפלה: ולהכי מתפלל כן. משום דבשעת הסכנה שהוא בה אז עוונותיו נפקדין כדאמרי' (שבת לב, א) נפל תורא חדד לסכינא. ונ"ל עוד דלהכי לא יאמר בפירוש. אפילו כשחוטאים תתן להם צרכיהם. דהרי האומר הקב"ה מוותר יוותרו מעיו. אלא ה"ק אפילו כשעברו במזיד ופרשו מתורתך. תזכר צרכיהן המרובים שבעבורם חטאו. והכריעו א"ע לחטוא בעבור תאות הגופניות. כי יצר לב האדם רע מנעוריו וזה יקל קצת עונשם. ולא קיי"ל כן:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
מלאכת שלמה
העושה תפלתו קבע – בגמרא: מאי קבע? אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי הושעיא: כל שתפלתו דומה עליו כמשאוי. ורבנן אמרי: כל שאינו אומרה בלשון תחנונים. וכתב ה"ר יונה בשם רבינו האי ז"ל דרבנן סברי שאף על פי שתפלתו דומה עליו כמשאוי, ואינו מתפלל כמי שצריך הדבר אלא כמי שמתפלל מפני החיוב בלבד, אפילו הכי כיון שאומרה בנחת – כמי שמבקש רחמים על עצמו הוא. ונראה דסבירא להו לרבנן שאף על פי שלא יתפלל כמי שדומה עליו כמשאוי, אלא שמתפלל כמי שצריך לו הדבר ביותר, אם אינו אינו אומרה בלשון תחנונים – אין תפלתו תפלה. ורבי הושעיא סבירא ליה בהיפך. ולכתחלה בעינן לכולי עלמא תרווייהו: בלשון תחנונים, וגם שלא תדמה עליו כמשאוי. וכתב החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל דרבי אליעזר לעיל קאי, ופליג אכולהו, ואמר שאין לעשות קביעות לתפלה; אם יתפלל שמונה עשרה או מעין שמונה עשרה – העושה תפלתו קבע אין תפלתו תחנונים. עד כאן.
תפלה קצרה – בהרבה ספרים טעו הסופרים, וכתבו "תפלה קצרה מעין שמונה עשרה". ואינו כלום, שאין זה מעין שמונה עשרה. ה"ר יונה ז"ל.
קיצור שנות אליהו
אין תפילתו תחנונים - פירוש, כי "רחום" ו"חנון" הם שני עניינים. "רחום", מחמת צרתו מרחם עליו, אף על פי שלא יתחנן; ו"חנון", מחמת רוב צעקתו ובקשותיו נעתר לתחינתו. וכמו שכתוב: "והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני".
וזהו שאמר כאן, העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים, שבוודאי לא ייעתר לתחינתו ויחון אותו, כי מה שמתפלל דומה עליו כמשאוי, ואיך יתן לו חנינה?
בכל פרשת העיבור - אפילו שנתמלא עליהן עֶבְרה וכעס כאשה עוברה מחמת שפורשים ממך לעבירה, אף על פי כן יהיו צרכיהם לפניך.
ובגמרא אמרו, אחרים אומרים: "צרכי עמך מרובים" וכו', ופסקו הלכה כאחרים.