עיקר תוי"ט על ברכות ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה ברכות ד: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) המנחה. הרמב"ן בפרשת בא כתב שמנחה מלשון מנוחת השמש והשקט אורו הגדול כדמתרגמינן למנח יומא והן מנחה גדולה ומנחה קטנה שהזכירו חכמים:

(ב) (על המשנה) עד הערב. שכן תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב. ור' יהודה סבר שקרב והולך עד פלג המנחה:

(ג) (על המשנה) כל היום. דתחלתה מיד אחר תמיד של שחר מה שאין כן מנחה דתחלתה לאחר שש ומחצה כדאיתא ריש פ"ה דפסחים. ומ"מ כיון דמנחה תדיר הקדימה מתניתין:

(ד) (על המשנה) שבע שעות. התוספות לא גרס לה והעידו שהיא רק ברייתא ורבי לא שנאה במתניתין דלא סבירא ליה כותיה אבל בשל שחר ס"ל כותיה:

(ב)

(ה) (על הברטנורא) אבל הכשלון בדבר הלכה לא חשיב ליה רעה כיון שתביריו רבו עליו והרי הלכה כרבים ולא יבא מזה שום כשלון. אבל רש"י חשיב בתרתי:

(ו) (על הברטנורא) ולא אמרינן מה היה אומר דהיה ספור למה שאמר רבי נחוניא בן הקנה ואז יהיה רשות בידינו אבל אמר מה הוא אומר ר"ל כשיכנוס לבית הכנסת מה חייב לומר. הר"מ:

(ג)

(ז) (על המשנה) שמונה עשרה. ואע"פ שהן תשע עשרה ביבנה תקנוה לאחר זמן בימי רבן גמליאל ואלו י"ח אנשי כנסת הגדולה תקנום:

(ח) (על הברטנורא) כגון אתה חונן לאדם דעת בא"י חונן הדעת. סלח לנו אבינו ברוך אתה ה' חנון המרבה לסלוח וכן כולם חוץ משלש ראשונות ושלש אחרונות שלא יוסיף ולא יגרע בהם. הר"מ:

(ט) (על הברטנורא) ובס"פ דלקמן פירוש סדורה בפי במרוצה ובערוך מפ' מלשון נבלתם למאכל שתרגומו משגרא למיכל:

(ד)

אין פירוש למשנה זו

(ה)

(י) (על הברטנורא) ולא תימא נגד ירושלים לחוד אלא כנגד ירושלים וכנגד בהמ"ק וכנגד בית קדשי קדשים:

(יא) (על הברטנורא) אגב רהיטא לא דק דהול"ל והתפללו אליך דרך העיר (מלכים א' ח) והך קרא דרך ארצם קאי להעומדים בחו"ל ומיהו פרש"י במתני' לצד ירושלים משום דתנא בא"י קאי. תוי"ט:

(ו)

(יב) (על המשנה) היה יושב. ולא תנן יחזיר את פניו. דאפי' לעמוד א"צ אלא יושב ויתפלל דבקרון א"א לעמוד מפני שמתנועע לכאן ולכאן והך טעמא שייך נמי בספינה. טור וב"י סי' צ"ד:

(ז)

(יג) (על המשנה) בחבר עיר. דס"ל דכיון שאין בה אלא שבח שאין בה תחנונים כמו בי"ח וגם אין אנו מתפללים אותה כנגד תדזנונים של חול כמו שמתפללים תפלת יוצר או תפלת מנחה די שהצבור בלבד יתפללו אותה. הר"י: